קוסם שמוכר רעיונות: דרכו של שאול שני מהג'ונגל בברזיל למיליארדים בישראל - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קוסם שמוכר רעיונות: דרכו של שאול שני מהג'ונגל בברזיל למיליארדים בישראל

שילוב של נחישות, ביטחון עצמי, כוחנות, תעוזה ורצון לעשות כסף ■ כל אלו הפכו את GVT לאימפריית תקשורת ברזילאית ■ ואז הוא החליט למכור ולחזור לישראל כשבכיסו סכום חלומי של 1.2 מיליארד דולר ■ "שאול הוא פייננסייר, קונה בלירה ומוכר בשתיים; לא מעניין אותו לפתח את החברה, אלא איפה אפשר להרוויח"

תגובות

פורטו נטלס הוא כפר צ'יליאני קטן, הנמצא בסמוך לארץ האש - אזור מבודד שממנו יוצאות משלחות לאנטארקטיקה. עד לפני עשור לא היתה אפשרות ליצור תקשורת מהמקום, אחד הנידחים על פני כדור הארץ. כך היה עד שהגיעה חברת התקשורת הישראלית GVT לארץ האש, וחיברה את הכפר לקו טלפון באמצעות תקשורת לוויינית. בשנים הבאות היא חיברה כך עוד 2,000 כפרים לאורך 4,000 ק"מ בצ'ילה. GVT קמה ב-1997, ובשנים הראשונות היו מייסדיה חדורים בתחושת הרפתקנות וחלוציות, כמי שמביאים את בשורת התקשורת המודרנית לאזורים הנידחים ביותר בג'ונגלים של דרום אמריקה. את הרעיון להקמת החברה הגה יהושע לוינברג, מהנדס מחברת הלוויינים הישראלית גילת, שהעניק לחברה את השם בעל המשמעות הכפולה - Global Village Telecom - המתייחס לכפר הגלובלי וגם ליישובים שבהם פעלה החברה.

לוינברג הצליח לגייס לחברה כמה משקיעים, שבהם גם חברות כלל טכנולוגיות ודסק"ש השקעות מטעם קונצרן אי.די.בי, וקרן ההשקעות מגנום, שבה עבד שאול שני באותה תקופה.

אלא שההתלהבות הראשונית סביב GVT לא ארכה זמן רב: מהר מאוד התגלעה מחלוקת בין אנשי גילת לבין קבוצת המשקיעים שאותה הוביל שני, לימים יו"ר GVT ברזיל והאיש שלפני שלושה שבועות ביצע את אחד האקזיטים הגדולים בתולדות ההיי-טק הישראלי: מכירת החברה לתאגיד ויוונדי הצרפתי לפי שווי של 4.5 מיליארד דולר. גורמים המקורבים להנהלת החברה אומרים כי עסקה זו הניבה לשני הכנסות של 1.2 מיליארד דולר.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

"מהכפריים בג'ונגל לא נראה כסף", נהג שני לומר בימים שבהם נראתה עסקה שכזו דמיונית, והסביר שעל החברה ליהפך לחברת תקשורת רגילה, בדומה לבזק. באותה תקופה נוצרה בברזיל הזדמנות, לאחר שהממשלה פתחה את שוק התקשורת למכרזים אזוריים שבהם הוזמנו חברות זרות להתמודד מול החברות המקומיות.

למרות המחלוקות הפנימיות ניגשה GVT למכרז ואף זכתה בו, אך ההצלחה רק חידדה את העימות: כעת ביקש שני להעביר את כל פעילותה של החברה לברזיל. הוויכוח היה קשה ומר. הישיבות בין הצדדים נמשכו שעות ארוכות, שבהן הגיעו הדוברים לטונים גבוהים.

באחד הדיונים התכנסה קבוצת המשקיעים כדי לנסות להגיע לרעיון יצירתי שיסייע בפתרון המשבר. "בואו נלמד אותם יפנית, הם בטח לא מכירים את המילה סוסומי. אולי בשפה הזו הם יבינו כמה אנחנו רציניים", הציע שני ומיהר להסביר לחבריו שהביטו בו בתימהון את פשר הביטוי (so sue me - תתבעו אותי).

"בגילת התחילו להרגיש אז את המצוקה של הדו"חות הפיננסיים", משחזר אלוף במיל' גיורא רום, שהיה אז מנכ"ל כלל טכנולוגיות ונכח בישיבה. "כל רבעון היה קשה יותר מקודמו. שאול הרגיש שהם פגיעים וזה נתן לו הרבה כוח. שאול הוא לא צמחוני. כשהוא רוצה משהו, הוא לא מהסס ללכת עד הסוף, גם לזירה המשפטית - אם צריך. לא היתה לו כוונה להתפשר על דבר.

"בסופו של דבר הוחלט לערוך מעין משפט שלמה, רק לחתוך את התינוק הפעם", מוסיף בכיר לשעבר בגילת. מחיר הפיצול היה ששני לקח את הפעילות הקווית וגילת את הפעילות הלוויינית. "שאול לקח את הפעילות בברזיל יחד עם המשקיעים האחרים בחברה, וגילת המשיכה לנהל את הפעילות הלוויינית בקולומביה, בצ'ילה ובפרו. כל השאר הוא היסטוריה".

ההיסטוריה הזו היטיבה הרבה יותר עם הקבוצה של שני. לעומת השיאים שאליהם הגיעה GVT ברזיל, שווייה של חברת גילת הוא 690 מיליון שקל בלבד, כולל הפעילויות האחרות שלה.

קוסם שמוכר רעיונות

עד לפני חודש ידעו מעט מאוד אנשים בישראל מיהו שאול שני. זאת על אף שמדובר באחד מיזמי ההיי-טק המצליחים שצמחו במדינה: ברזומה שלו רשומות חברות מצליחות שפעלו בנאסד"ק עוד בשנות ה-80 וה-90, כגון עושפ, ספיאנס, פרסייס ואחרות. גם לאחר שרכש ב-2007 את חברת ECI, לא חדר שני לתודעה הציבורית. חבריו הקרובים סירבו להתראיין לכתבה זו, בעקבות בקשתו. מי שהסכים לדבר, לרוב בעילום שם, הדגיש את נחישותו של שני כתכונת האופי המרכזית שלו.

"ברזיל היא מדינה שמאוד לא פשוט לעבוד בה, ושאול לא הכיר אותה קודם לכן", אומר בכיר לשעבר באי.די.בי. "למרות זאת, הוא הצליח לבנות ארגון ענק ולנהל אותו בכישרון אדיר. כדי לעשות זאת צריך גם כוח וגם סבלנות של פיל. בתחילת הדרך הוא ספג המון הפסדים, אבל שאול הוא לא אדם שפוחד מקשיים. זה אדם שהולך עם סכין בין השיניים, לא מתייאש ולא מפחד".

שני מתואר גם כאיש מכירות בעל קסם אישי רב, מהסוג שיצליח לשווק גם שלג לאסקימוסים. תכונה זו סייעה לו הן בשיווק מוצרי החברות שבהן פעל והן בגיוס ההשקעות. צבי מסיני, מנכ"ל חברת התוכנה ספיאנס שבה כיהן שני כיו"ר, זוכר כיצד הצליח שני בשנות ה-80 להביא לחברה משקיעים שאיש לא העלה על דעתו שיביעו עניין בחברה.

"תחום התוכנה עוד לא היה מזוהה אז בעולם עם ישראלים", אומר מסיני. "שני הצליח לשכנע את הבנק השווייצי SBC (שנקרא כיום UBS) להשקיע בנו. זה היה מעשה של רב אומן. קשה להסביר איך הוא בדיוק עשה את זה".

"יש לו אומץ עסקי רב והוא כריזמטי מאוד", מסכים אדם שעבד עם שני בעבר. "כשהוא בא לגייס כסף, הוא מדבר ברהיטות ועם ביטחון עצמי אדיר. הוא מין קוסם כזה שתמיד יודע איך למכור רעיון".

לצד המעריצים, לשני יש גם לא מעט מבקרים במיליה העסקי. אנשים שניהלו עמו מגעים מתארים אותו כאדם תאב כוח, שיודע לשכנע אך יודע פחות כיצד להקשיב. "שאול הוא איש כוחני מאוד", אומר אדם שעשה אתו עסקים בעבר. "יש ביטוי באנגלית שמאפיין בדיוק אותו: it is his way or it's the high way. כשיש חילוקי דעות עם שותפים, אין לו הרבה סנטימנטים למי שעומד מנגד, ואנשי גילת למדו זאת על בשרם".

מקור בשוק ההון מוסיף ששני מתעניין יותר באקזיט של החברות שבהן הוא מעורב, ופחות בבניית החברה לטווח ארוך. "במהותו, שאול הוא פיננסייר, קונה בלירה אחת ומוכר בשתיים. בניגוד לאנשי תעשייה אחרים, לא מעניין אותו איך לפתח את החברה, אלא איפה אפשר להרוויח".

"כולם חשבו שזה סוף העולם"

אף על פי ששני מתואר כסיפור הצלחה ישראלי, הרי שמאמצע שנות ה-80 הוא חי בעיקר בחו"ל. הוא התגורר כמה שנים בלונדון, עבר לצפון קרוליינה, וכיום הוא מתגורר בניו יורק. יש לו בית מפואר בכפר שמריהו ונכסים בבריטניה ובברזיל. נוחי דנקנר, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי ואחד מחבריו של שני, כינה אותו בעיתונות "פטריוט ישראלי", על אף ששני לא מתגורר בישראל והחברות שלו אינן רשומות כאן, כך שהמדינה לא תיהנה מפירות המסים של העסקה הברזילאית. "אין זה עניינו של הציבור איפה הוא משלם מסים. שני הוא אדם פרטי", אומרים מקורות בסביבתו.

שני אמור לחזור לישראל בתחילת 2010, וצפוי ליהנות מההטבות לאנשי עסקים ששהו בחו"ל זמן רב ובהן פטור ממס לתקופה של עשר שנים ללא צורך לדווח על הכנסה.

שני נשוי לבתיה, עובדת סוציאלית לשעבר העוסקת באמנות, ולבני הזוג שלושה ילדים. שני הגדולים שירתו בצבא והבן השלישי מתגייס בימים אלה. לדברי שמואל בן-טובים, לשעבר ראש מועצת כפר שמריהו, בתקופה שבה התגוררה המשפחה ביישוב, היא היתה מעורבת בחיי הקהילה.

גם כשחי בחו"ל, שמר שני על קשר חם עם גורמים בצמרת העסקית של ישראל. עוד מראשית ימי GVT הוא ניהל קשרים טובים עם משפחת רקנאטי, אז בעלת השליטה באי.די.בי. אבי פישר, המשנה למנכ"ל הנוכחי, אף הוא חבר קרוב. הקונצרן מכר לשני את החזקותיו ב-GVT כמה חודשים לפני האקזיט, והחמיץ הזדמנות לרווח נאה.

שלמה דברת הוא חבר קרוב נוסף של שני, שעשה אתו לא מעט עסקות במשך השנים. העסקה האחרונה היתה מכירת ECI שבשליטת דברת לשני. איש עסקים נוסף הקשור לשני הוא רון צוקרמן, הנשוי לדוגמנית העבר מיכאלה ברקו ומתגורר כיום בלוס אנג'לס. בעבר עשה שני עסקים גם עם צביקה לימון, בנו של מפקד חיל הים לשעבר מרדכי (מוקה) לימון, ועם איש העסקים דני טוקטלי.

חלק מחבריו של שני, ובמיוחד אבי פישר, ראו אותו ברגעיה הקשים של GVT. ב-2002-2003 עמדה החברה כמה פעמים על סף פירוק, ולמעשה היתה חדלת פירעון. הסיבה לכך היתה אשראי ספקים בסך כולל של כ-500 מיליון דולר, שלקחה GVT ברזיל בתחילת דרכה מהחברות HP, נורטל, ECI וגם מגילת. החברות האלה מכרו ציוד שאיפשר ל-GVT להתקין תקשורת קווית מתקדמת לעומת התשתית המיושנת של חברת הטלפוניה הברזילאית שמולה התחרתה. אלא שבעקבות התפוצצות בועת הנאסד"ק וקריסת שער הריאל בברזיל, מצאה את עצמה GVT בלי יכולת להחזיר את החובות, שננקבו בדולרים. חובות המימון של הקבוצה תפחו בעשרות מיליוני דולרים מדי רבעון, והערת "אזהרת עסק חי" הוצמדו לדו"חות שלה.

"אף אחד לא נותן כיום אשראי גדול כמו זה שנתנו ספקיות התקשורת בתקופת הבועה", מסביר בכיר באחת החברות שנתנו לשני את האשראי המוגדל. "כדי להגדיל את המכירות שלהן, היו מוכנות החברות לקחת סיכונים גדולים".

למזלו של שני, חברות התקשורת שסיפקו לו ציוד הפגינו פחות קשיחות לעומת זאת שמפגינים כיום מחזיקי סדרת אג"ח ט' של אפריקה ישראל כלפי בעל השליטה, לב לבייב. חברת גילת, לדוגמה, הלוותה לשני 40 מיליון דולר כחלק מהסדר הפיצול בין החברות, אך את הכסף הזה היא לא ראתה עד היום. היא חתמה עם GVT על הסדר שבו היא קיבלה 4 מיליון דולר במזומן, בנוסף לחבילה לא גדולה של מניות. מי שחתם על ההסדר היה שלמה רודב, כיום היו"ר המוערך של בזק ואז מנכ"ל גילת. באחרונה מכרה גילת מניות היסטוריות של GVT תמורת 2.2 מיליון דולר, אך בכל מקרה גילת קיבלה רק חלק קטן מסכום ההלוואה המקורי.

"באותה תקופה היתה גילת חברה קטנה יותר, היא העסיקה 40 עובדים, והלוואה גדולה כל כך היתה דבר משמעותי מבחינתה", אומר בכיר בחברה. "עולות כאן שאלות קשות מאוד שצריך להפנות לשלמה רודב. כולם מדברים עליו כמנהל מוצלח, אבל הוא לא הצליח לראות את הנולד ולא חזה ש-GVT תצליח לצאת מהברוך. בגללו פיספסה גילת עשרות מיליוני דולרים". רודב סירב להגיב לדברים. גילת היתה אז במצב לא פשוט, וייתכן שבשל כך הסכימה לקבל את הסכום המופחת.

לא רק גילת נפגעה מ-GVT בראשות שאול שני. גם חברת ECI, שכיום שני הוא אחד מבעליה, הפסידה לא מעט מיליוני דולרים בעקבות הלוואות שנתנה לשני. ECI העניקה לגילת 160 מיליון דולר. ב-2004 היא חתמה עם GVT על הסכם לפרישת חובותיה ל-ECI למשך עשר שנים. כעבור שנה החליטה החברה למכור את החוב לבנק ABN ההולנדי תמורת 105 מיליון דולר בלבד.

"עבור שאול, המרחק בין הצלחה לכישלון היה במקרה הזה דק מאוד", אומר בכיר לשעבר ב- ECI. "הוא הצליח לצאת מהמשבר גם בזכות יצירתיות פיננסית - דחיית פירעון החובות של ECI ושל הספקיות האחרות".

בשלב מסוים החליט גם הבנק ההולנדי לבצע המרת חוב תמורת מניות. את המניות האלה מכר ABN לשני ב-2008. חברת נורטל הבינלאומית, שבינתיים פשטה את הרגל, מכרה אף היא את החוב של GVT ל-ABN וגם לקרן אשמור, שכמה שנים מאוחר יותר סייעה לשני לרכוש את חברת ECI.

כשהסתיים משבר המטבע בברזיל, החליטה החברה למקד את פעילותה באזורים שבהם היתה התחרות נמוכה ופוטנציאל הרווח היה גבוה. היא גם הרוויחה מהעובדה שמתחרות שלה - שמות בינלאומיים גדולים כמו AT&T ופרנס טלקום - עזבו את ברזיל בתקופה הקשה, והשאירו אותה אחת מחברות התקשורת הבודדות בשוק. לדברי בכיר לשעבר בחברה, נקודת המפנה היתה הנפקתה של GVT בבורסה של סאו פאולו בפברואר 2007. הכסף הרב שגויס מהציבור סייע בייצוב מצבה הפיננסי.

"מה שהציל את GVT היה ההנפקה, כי עד אז היא לא היתה מסוגלת לעמוד בחובותיה", אומר הבכיר. "מבחינת התפעול היא היתה חברה טובה, אנשים עשו שם עבודה נהדרת, אבל היה לה חוב שבמשך שנים היא לא היתה מסוגלת לעמוד בו. ההצלחה של החברה לצאת ממנו היא הפוקס של הפוקסים".

ממצב של מצוקה הצליחה GVT לזנק לשווי עצום תוך תקופה קצרה יחסית. הנפקתה בפברואר 2007 היתה לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר. בהנפקה השנייה של החברה, כעבור שנה, עלה שווייה ל-2.5 מיליארד דולר. ב-2009 הרקיע השווי שלה שחקים בשל הקרב שניהלו עליה ענקית הטלקומוניקציה הספרדית טלפוניקה וענקית המדיה ויוונדי, מאבק שהקפיץ את שווי החברה ל-4.5 מיליארד דולר בסופו של דבר.

"לאיש אין ספק ש-GVT, עם כל הכבוד לה, לא שווה את הסכום הזה", אומר בכיר בשוק התקשורת הישראלי המכיר את החברה. "אבל שני, ועל זה מגיעות לו כל המחמאות, ידע לחדד את המצב שבו שתי החברות רצו את GVT בשל הצרכים האסטרטגיים שלהן בתחרות על פלחי שוק בעולם. הוא מיקסם את הסיטואציה באופן יוצא מהכלל".

מנכ"ל GVT, עמוס גניש, מאבחן כי הצלחתו של שני נובעת משילוב של ניהול נכון, אסטרטגיה ותנאי שוק נכונים. "התרומה של שאול היתה ההתמדה והיכולת שלו להסתכל קדימה", הוא אומר. "כשהחברות המתחרות עזבו, כולם חשבו שזה סוף העולם. אבל לשאול היו האומץ והביצים להישאר גם בתקופות הקשות האלה. הוא תמיד היה אומר לנו - 'חבר'ה, לא משנה מה, אנחנו ממשיכים'".

התבססו על רעיון של מדענים

שני, 55, נולד בשכונת קריית אליעזר בחיפה למשפחה ממעמד הביניים, בתקופה שבה היו בישראל מעט מאוד משפחות עשירות. לאחר שירות צבאי בחיל המודיעין, פנה ללימודי מתמטיקה בטכניון. אחרי תקופה קצרה כשכיר בחברה טכנולוגית הוא יצא לדרך משלו כעצמאי עם עודד פוליג, מהנדס וטייס קרב לשעבר.

לחברה קראו עושפ, והיא עסקה בתחום הרובוטיקה. עושפ היתה החברה הראשונה שבהקמתה היה שני מעורב, אבל גם היחידה שבה הכיר היטב את הבסיס הטכנולוגי. עם זאת, כבר בעושפ הוא הוכיח את היתרון היחסי שלו: כושר שיווקי ויכולת שכנוע. כך לדוגמה, שיכנע משקיעים מיפן, אז בשיא פריחתה הכלכלית, להשקיע בחברה.

כעבור שנתיים הצטרף לחברה שלמה דברת, אז קצין משוחרר מצה"ל ובנו של מנכ"ל כלל אהרן דברת, לימים מאנשי ההיי-טק המצליחים בישראל. היתה זו התקופה שבה דיברו בכל העולם על רובוטים שיחליפו את בני האדם בפסי הייצור, והמובילה העולמית בתחום זה היתה יפן.

הרובוטים של חברת עושפ הותקנו בחברת ישקר, אז בבעלות משפחת ורטהיימר, ויצרו רצפת ייצור שלמה ראשונה בישראל שהותקנה מרובוטים. "איש מהמייסדים לא היה איש עשיר בתחילת הדרך", משחזר אחד העובדים בחברה. "ישבנו בשני חדרים בבית מרכזים הישן בהרצליה. זה התחיל כמו סטארט-אפ אמיתי - היה קצת מימון מהמדען הראשי. בשלב מסוים היה קשה לגמור את החודש ולשלם את המשכורות".

החברה הונפקה בנאסד"ק ב-1985, ובאותם ימים הפסיק שני את פעילותו בחברה, אך החזיק בחלק קטן ממניותיה לפחות עד 1992. ב-1999 נמכרה החברה לסנגארד האמריקאית תמורת 250 מיליון דולר, ולשני לא היו אז מניות בחברה.

"עושפ היתה האקזיט הרציני הראשון שלו", אומר שלום דסקל, שהכיר את שני כשהיה מנכ"ל ספיאנס ישראל. "זה נתן לו מספיק כסף כדי לקנות בית בכפר שמריהו וגם להמשיך לעשות השקעות אחרות".

הפרויקט הבא של שני היה חברת ספיאנס. באותם ימים הוא חבר לרון צוקרמן, שאתו שיתף פעולה בכמה פרויקטים במשך השנים. ספיאנס הוקמה על בסיס רעיון של מדענים במכון ויצמן בשנות ה-60: מחולל יישומים, מערכת שהותקנה בעיקר במחשבי ענק, ואיפשרה לכתוב תוכנה במהירות גדולה יחסית. כעבור יותר מ-20 שנה חיפשו המדענים דרך למסחר את המוצר שלהם. צבי מסיני, מהוגי הרעיון, פגש את שני ואת צוקרמן דרך אחד המפיצים של החברה, וכך החל שיתוף פעולה שנמשך כעשור.

אחד מהישגיו של שני בחברה היה יצירת הקשר עם יבמ. ב-1992 החליטה יבמ לרכוש את זכויות השיווק הבלעדיות של ספיאנס בארה"ב, והקימה צוות מיוחד שישווק את מחולל היישומים שלה. באותה שנה הונפקה החברה בנאסד"ק.

דן גבע, שותף בכיר במשרד מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדווין, היה אז עו"ד צעיר במשרד אמריקאי שליווה את הנפקת ספיאנס בנסדא"ק. "באותם ימים, בתחילת שנות ה-90, היה זה לא מקובל שחברה ישראלית תנפיק בנסדא"ק", הוא אומר. "תהליך ההנפקה היה ארוך ומייגע, עם הרבה פרטים שנראו קטנים, אבל היו בעלי חשיבות רבה. לדוגמה, כשהיה איזשהו ספק לגבי זכויות היוצרים מול מכון ויצמן, שני ידע להסדיר את העניין גם עם המכון וגם עם השותפים האמריקאים. הוא דאג לנקות את השולחן בתבונה - מצד אחד היה נחוש להסדיר את הדברים, ומצד שני לא מכר את אמא שלו כדי להוריד את העניין מסדר היום".

ב-1993 הגיעה ספיאנס לשיא הצלחתה: היא העסיקה 900 עובדים ב-33 סניפים ברחבי העולם, 400 מתוכם בפארק המדע ברחובות. באוגוסט של אותו השנה היא הגיעה לשווי שוק של 340 מיליון דולר.

ואולם שני לא יכול היה לנוח על זרי הדפנה זמן רב. כעבור כמה חודשים, בינואר 1994, חלה הרעה בענף העיקרי של פעילות החברה. המחשבים הגדולים פינו את מקומם למחשבים שולחניים, ומחולל היישומים כבר לא היה שימושי. באותה תקופה פשט את הרגל אחד המפיצים הגדולים של החברה, והיא הסתבכה אף יותר. רשויות החוק האמריקאיות תבעו הקמת ועדה שתבחן את מדיניות רישום ההכנסות של החברה. הממצאים הראו שהדיווח על חלק מההכנסות ומהרווחים היה מוטעה, כך שב-1993 החברה היתה בעצם בהפסד. בעקבות כך הוגשה תביעה ייצוגית נגד החברה, דבר שגרם לצניחה במנייתה.

אם זה לא הספיק, הרי שבשלב מסוים, ממש לפני שהחברה השלימה גיוס אג"ח, התפרסמו הודעות מכירה של גורמים שמאוחר יותר התברר שמאחוריהם עמדו בעלי העניין בחברה, ובהם גם שאול שני ורון צוקרמן. יחד עם אחרים, הם מכרו מניות ספיאנס בהיקף של כ-20 מיליון דולר, שהיוו כ-15% מהון המניות של החברה. צעד זה לא התקבל באהדה בשוק ההון האמריקאי ומחיר המניה צנח מ-28 דולר ל-20 ומאוחר יותר ל-10. בסופו של דבר צנחה מניית החברה ב-60%, ושווייה של ספיאנס הגיע לשפל של 10 מיליון דולר. לאחר שרשרת האירועים הזו הודה צוקרמן בכנס עסקי שהניהול בחברה היה "כישלון טוטלי".

בתקופה הזו שרר מתח בין ראשי החברה, בעיקר בין מסיני לשני ולצוקרמן. שני עזב תחילה את כס היו"ר, ולאחר מכן עזב את החברה, אם כי כיהן בה עוד כמה שנים כדירקטור. "אלה היו הזמנים היפים פחות של החברה", אומר מסיני. "נעשו טעויות, אבל אנשים טועים ויש דברים הרבה יותר חמורים מזה".

"עזיבתו של שני את תפקיד היו"ר התקבלה בקרב העובדים ברגשות מעורבים, כי הוא הוביל את החברה למקומות טובים", מוסיף יעקב סיון, שהיה אז סמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה. "זה היה אירוע בהחלט לא נעים. המניה צללה למחוזות לא סימפטיים".

בסופו של דבר, הסתיימה התביעה הייצוגית בהסדר שבו שילמה ספיאנס לתובעים מיליוני דולרים במזומן בנוסף למניות. החברה התאוששה אך מעולם לא חזרה לשיאה, ושווייה הוא כיום 130 מיליון שקל בלבד. גורמים המקורבים לשני אומרים כי הוא קנה את ספיאנס בזול והנפיק אותה בהצלחה. "אחרי כשנתיים הוא פרש ונשאר בחברה כדירקטור, ורק אז התחיל המשבר הגדול בחברה. אי אפשר לומר על שני מלה אחת רעה בהקשר הזה".

"קנה את ECI כדי למכור"

לאחר שעזבו את ספיאנס, חברו שני וצוקרמן לאנשי העסקים צביקה לימון ודני טוקטלי, וביחד הם ייעצו לקרן ההשקעות האירופית מגנום, הנחשבת לאחת הסודיות בהיי-טק הישראלי. קרן מגנום היתה בין המשקיעים בחברת GVT, והשקיעה גם בחברת פרסייס, המפתחת תוכנה לניטור ולשיפור ביצועי אפליקציות בארגונים, ובחברת DSPG המפתחת שבבים לתאים קוליים בטלפונים ניידים.

אם ב-DSPG פעלה הקרן יותר כמשקיפה מהצד, הרי שבפרסייס גילו שני וצוקרמן מעורבות פעילה יותר. בשלב מסוים, כשהחברה היתה במצב קשה, דאג שני לגייס לחברה את שמעון אלון, אז מנכ"ל סאיטקס, בעזרת כוח השכנוע שסייע לו לאורך כל הקריירה.

"שני וצוקרמן היו מהמשקיעים הראשונים ששמו את כספם להצלת החברה", אומר אלון. "הם העזו לשים את הכסף במקום הנכון, דווקא כשכולם ברחו מהספינה. הם השקיעו בחברה 6-10 מיליון דולר. לי, כמנכ"ל, זה עזר להזיז את החברה קדימה".

הרכישה האחרונה של שני היא חברת ECI, שאותה רכש באמצעות הקרן SWART שבשליטתו תמורת 1.2 מיליארד דולר. כמו במקרה של GVT, הסתמך שני רבות על הלוואות ועל אמצעים פיננסיים אחרים. במאי 2007 העניק לו הבנק קרדיט סוויס הלוואה של מיליארד דולר.

שני נהנה מפירות האופטימיות של השגשוג: זו היתה תקופה שבה שוק האשראי היה בשיאו, ועל מתן ההלוואה התחרו גם בנק הפועלים ובנק לאומי. אלא שכעבור כמה חודשים התחיל שוק האשראי להצטנן, ובתחילת 2008 מחק קרדיט סוויס חלק מהלוואה שהעניק לשני. החוב עצמו הועמס על ECI, שהחזירה בשנתיים האחרונות מאות מיליוני דולרים לבנק. מאז שרכש את ECI, פיטר שני מאות עובדים כדי להבריא את החברה. כמו כן, היא נמחקה מהמסחר בנאסד"ק ונהפכה לפרטית.

מקורות בשוק ההון מותחים ביקורת על פעילותו של שני ב-ECI: "הוא לא קנה את החברה כדי לבנות בישראל תעשייה יפה, אלא כדי למכור אותה מאוחר יותר במחיר גבוה יותר", אומר אחד מהם. "זאת חברה שקיבלה המון מענקים מהמדינה במשך השנים, אבל לא בדיוק הצליחה להתרומם. שני בא לנסות לעשות סדר ולמכור. להערכתי, זו לא תהיה הצלחה גדולה כמו בברזיל".

עוד מוקדם לדעת מה בדיוק יהיה עם ECI, אך מה שבטוח הוא ששני לא יישב בשקט בשנים הקרובות. "הוא יזם בנשמתו, תמיד מחפש את הדבר הבא להשקיע בו", אומר אחד משותפיו העסקיים בעבר. "זה אדם של פרויקט אחד. מסוג הטיפוסים האלה, שנהנים מהריגוש של ההקמה".

גניש, שעבד עם שני באופן צמוד בעשור האחרון, מסכים: "לשאול לא ייקח הרבה זמן עד שהוא ימצא פרויקט אחר", הוא אומר. "הוא לא יכול בלי זה. הוא לא מסוג האנשים שהולכים לדוג".

השושלת של GVT

בסיפור הצלחתה של GVT מתואר שאול שני כיו"ר הכריזמטי שעשה את האקזיט הגדול, אך בתחילת דרכה כיהנו בחברה כמה מנהלים שספק אם בלעדיהם היתה החברה מגיעה לאן שהגיעה.

הבולט שבהם הוא עמוס גניש, מנכ"ל החברה כיום. הוא הגיע ל-GVT בזכות לוינברג, שהכיר אותו כשהשניים התגוררו באזור וושינגטון וגניש היה סמנכ"ל הכספים של חברת אדיונטיקס, שעסקה במערכות של לימוד שפות ונסחרה בנאסד"ק.

גניש הצטרף ל-GVT עוד כשהיתה בגדר רעיון בלבד, וסייע ליהושע לוינברג בגיוס הכספים הראשוני, עוד לפני ששני נכנס לפעילות בחברה. בשנים הבאות, לאחר תקופת חפיפה עם ההנהלה הצרפתית החדשה, צפוי גניש להמשיך לעבוד עם שני.

בצוות המייסד נטל חלק גם רון יכיני, שסייע בכתיבת התוכנית העסקית של החברה בימיה הראשונים. יכיני הוא איש היי-טק ותיק, שבעבר היה שותף בקרן ההון סיכון ג'נסיס. יואל גת, ממייסדי גילת, היה גם הוא בצוות המייסדים של החברה, ופעל יחד עם לוינברג.

בין המייסדים היה גם עדי מרום, שהתוודע לחברה כשהיה סמנכ"ל בכלל טכנולוגיות. כעבור כמה שנים מונה לסמנכ"ל הכספים של GVT במקומו של מיכה בן חורין, שמונה לסמנכ"ל הכספים בחברת אינטרלוגיק.

כששני הצטרף לחברה, הוא עשה זאת בקרן ההון הסיכון מגנום, שנמצאת בבעלותם של משקיעים מאירופה ומארה"ב. בימים ההם היה שני מעורב בניהול הקרן יחד עם צביקה לימון, דני טוקטלי ורון צוקרמן. שני נחשב לרוח החיה בקבוצה בכל הנוגע להשקעה ב-GVT. לימון וטוקטלי, שעשה את הונו בעסקות בנאסד"ק בשנות ה-90, הם משקיעים ותיקים בעולם ההיי-טק הישראלי, אך פועלים בדרך כלל מאחורי הקלעים. מעורבתם של לימון, של טוקטלי ושל צוקרמן הורגשה בעיקר בשנים הראשונות לפעילות החברה בברזיל, עד שהם הפסיקו להיות פעילים בה. בתקופות הקשות של GVT, נקראו לימון וצוקרמן לשמש כדירקטורים בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#