גורילה של 100 מיליארד דולר: סופטבנק מכריחה את חברות ההיי-טק לחשוב בגדול

הקונגלומרט היפני גייס קרן השקעות ענקית - ואת הכסף הוא מפזר בנדיבות על שמות חמים בכל העולם ■ מייסד למונייד, שי וינינגר: "זה ארגון שחושב בקנה מידה שמעט מאוד קרנות חושבות בו. כשהם מזהים חברה שתהיה מובילת שוק, הם הולכים עליה בכל הכוח"

אלירן רובין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מסיושי סן (מאסא), מייסד סופטבנק והאדם העשיר ביפן צילום: בלומברג
אלירן רובין

100 מיליארד דולר - זהו הגודל של קרן ויז'ן (Vision Fund) שהשיק במאי האחרון הקונגלומרט היפני סופטבנק יחד עם קרן ההשקעות הסעודית המלכותית. בהכרזה הרשמית הודיעו בסופטבנק על גיוס של 93 מיליארד דולר מתוך סכום היעד — והיתר יושלם בקרוב, לפי טענת סופטבנק.

בקרן ויז'ן משקיעות, בין היתר, החברות אפל, קוואלקום ופוקסקון, ומטרתה היא השקעה בחברות חדשניות שעשויות להוביל שווקים עתידיים.

כדי לשים את הסכום בפרופורציה, 100 מיליארד דולר הוא פחות או יותר הסכום שמושקע בכל שנה בסטארט־אפים בישראל, אירופה וארה"ב ביחד. 100 מיליארד דולר הם כשליש מהתמ"ג של ישראל, וסכום גדול יותר משווי השוק של סופטבנק. כעת גוף זה, המגובה בכסף סעודי רב, רוכש אחזקות בחלק מהחברות המבטיחות ביותר בעולם. בקרנות הוותיקות בעמק הסיליקון מגרדים את הראש בתגובה.

סופטבנק היא חברת אחזקות שהוקמה ב–1981 על ידי מסיושי סן, המכונה מאסא, והוא האדם העשיר ביותר ביפן, עם הון של 25 מיליארד דולר. סן, בן 60, הוא יזם ממוצא קוריאני שהתחנך בארה"ב, התחיל להשקיע כבר באמצע שנות ה–90 בחברות האינטרנט הראשונות, והפך את סופטבנק לחממת האינטרנט הגדולה בעולם. אחת ההשקעות הידועות שלו היתה ביאהו ב–1995, והשנייה בעליבאבא הסינית ב–1999. ב–2001 הקים בשיתוף יאהו את יאהו יפן, שירות חיבור פס רחב לאינטרנט, שסופטבנק עדיין שולטת בו כיום — בנפרד מיאהו האמריקאית, שנמכרה לוורייזון.

בשנת 2000, עם התפוצצותה של בועת האינטרנט, קרסה סופטבנק בבורסת טוקיו ואיבדה בתוך כמה חודשים 90% מערכה. סופטבנק התמקדה בשירותי טלקום, ויאהו יפן, ששמה שונה ליאהו BB, מוזגה עם ג'פן טלקום. כיום היא ספקית האינטרנט הגדולה ביפן. ב–2006 רכשה סופטבנק את וודאפון KK ועמה את הזכויות הבלעדיות לשיווק אייפון ביפן. בעשור האחרון צברה סופטבנק אחזקות בכמה מחברות הטכנולוגיה והטלקום הגדולות בעולם, בהן ספרינט האמריקאית ו–ARM, יצרנית השבבים הבריטית. כיום מחזיקה סופטבנק ב–29.5% ממניות עליבאבא (זכויות הצבעה), ששוויין 133 מיליארד דולר. לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ביקר סן במעונו הפרטי של הנשיא האמריקאי והבטיח לו כי ישקיע 50 מיליארד דולר בארה"ב. היוזמה להקמת הקרן בת 100 מיליארד הדולר הוכרזה בזמן ביקורו של טראמפ בסעודיה, שאליו התלווה סן.

רשימת ההשקעות של סופטבנק בכלל ושל קרן ויז'ן אכן מציגה כמה מהשמות החמים בעולם כיום. בספטמבר 2016 קפץ התאגיד עמוק אל תעשיית השבבים ורכש את ARM בכ–32 מיליארד דולר. במאי השנה רכש סופטבנק 4.9% מהמניות של חברת השבבים אנבידיה. מאוחר יותר השקיעה הקרן החדשה 4.4 מיליארד דולר בחברת השכרת שטחי העבודה ווי־וורק (WeWork) שהקים הישראלי אדם נוימן, וכן רכשה אחזקות מבעלי מניות בחברת הנסיעות השיתופיות אובר בכ–9 מיליארד דולר.

בשבועות האחרונים השקיעה הקרן 450 מיליון דולר בחברת קומפאס של אורי אלון, שמפעילה פלטפורמה טכנולוגית לחיבור רוכשים וקונים בתחום הנדל"ן, והובילה גיוס נוסף בסך 120 מיליון דולר בסטארט־אפ הביטוח הישראלי למונייד (Lemonade). השקעות אלה, שמגיעות לא פעם זמן לא רב לאחר גיוסי הון מכובדים, העלו את השאלה אם החברות זקוקות לצ'קים הגדולים של סופטבנק, מהם התנאים להשקעה ומהו הערך הניתן לחברות על ידי קרן חדשה בשוק באופן יחסי.

כמו ללכת לקזינו

ההשפעה של הכסף הקל והזמין ניכרת בשטח. קומפאס האמריקאית גייסה מסופטבנק 450 מיליון דולר חודש וחצי בלבד לאחר שהשלימה גיוס של 100 מיליון דולר מגופים רציניים כמו פידליטי (Fidelity). לאחר הגיוס הראשון הסביר המייסד אלון כי החברה אינה זקוקה לסכום הגדול, והיא עושה זאת בתמורה לנתח קטן של מניות ומתוך שיקולי צמיחה וביצוע הערכה מחודשת של המתרחש בשוק שבו היא פועלת. ואם היא יכולה להסתדר גם ללא 100 מיליון דולר, מדוע 450 מיליון דולר נוספים? אלון הסביר כי לסופטבנק שאיפות גדולות וראייה ארוכת טווח שתואמת את רצון החברה להתרחב למדינות נוספות.

כך גם טען מייסד למונייד שי וינינגר בשבוע שעבר, עם פרסום ההודעה על הגיוס של החברה. "זה ארגון שחושב בקנה מידה שמעט מאוד קרנות חושבות בו", אמר וינינגר. "הם מסתכלים על פני מרחבים עצומים ול–100 שנים הבאות. כשהם מזהים חברה שתהיה מובילת שוק הם הולכים עליה בכל הכוח — ויש להם יכולת לממן ולבצע מהלכים כמעט ברמה של מדינות".

בתעשיית ההון סיכון העולמית, והישראלית בפרט, מסתכלים על מעצמת ההשקעות החדשה ותוהים באשר להשלכות של פעילותה. עמית קרפ, שותף בקרן ההון סיכון האמריקאית בסמר, הפועלת מישראל, אומר כי מוקדם לומר מה יהיו ההשלכות של ההתנהלות החריגה של סופטבנק. "כשלוקחים השקעה של 100 מיליון דולר, אז מצד אחד יש את הכסף ללכת עד הסוף — אבל זה בא עם התחייבות, והחברה חייבת להצדיק את השווי שניתן לה", הוא אומר. "סטארט־אפים עוברים כל מיני שלבים במהלך חייהם, שבהם הם שואלים אם הם הולכים עד הסוף, או שוקלים מכירה — ולעתים זה הצעד הנכון. סכומים כאלה משנים את המשוואה.

"כשיש 100 מיליון דולר בקופה, אז מוציאים אותם — וגדלים מהר. זה יכול לעבוד טוב וזה יכול להיות סיכון עבור החברה. זה כמו ללכת לשולחן של המקצוענים בקזינו — אפשר להרוויח יותר ואפשר להפסיד יותר", אומר קרפ. עם זאת ציין כי "מאוד מרשים לראות שחברות ישראליות צומחות לפי ספר הכללים האמריקאי".

"סופטבנק יוצרת אנומליה בשוק"

יאיר שניר, סגן נשיא בזרוע ההשקעות של חברת דל טכנולוג׳יס (Dell Technologies), האחראי על השקעות החברה בישראל ובאירופה, אומר כי סופטבנק היא "קרן ענקית שפשוט לוקחת את השוק למקומות שקשה לפעמים להסביר את הרציונל שלהם, ולמעשה יוצרת מצב שבגיוסי ההמשך של החברות, לא יהיו הרבה משקיעים חוץ מסופטבנק שיהיו מסוגלים להמשיך ולהשקיע בסכומים האלה. היות שמדובר בקרן חדשה — אנחנו גם לא יודעים איך הקרן מתנהגת בגיוסי המשך". הוא מוסיף כי "חברות מגייסות סכומים יותר גדולים ממה שהן חשבו לגייס, זה מוריד את חסם הגיוס — ומונע ממשקיעים אחרים בעלי ערך להיות מעורבים בחברות האלה". בנימה חיובית יותר, הוא אומר כי כחברת ענק, תהיה לה כנראה יכולת לתת ערך רב לחברות הפורטפוליו.

משקיעים נוספים תוהים על מקור הכסף, ושואלים עד כמה זה נכון שהנפט הסעודי ישלוט בטכנולוגיות חדשניות. "זה יוצר אנומליה מאוד מאתגרת עבור השוק", אומר משקיע הון סיכון נוסף.

מי שיכול להעיד על העבודה עם הגוף היפני הוא ליאור דיב, מייסד שותף ומנכ"ל חברת הסייבר הישראלית סייבריזן, שגייסה לפני כחצי שנה 100 מיליון דולר מהקרן. עד לגיוס זה, התנהל גיוס ההון של החברה באופן הדרגתי. תחילה החברה גייסה 4 מיליון דולר, לאחר מכן 25 מיליון דולר ובהמשך גייסה 59 מיליון דולר בסבב בהובלת סופטבנק. סייבריזן וסופטבנק יצרו חברה משותפת ביפן, ובכך פתחו את השוק היפני עבור סייבירזן.

"לא מדובר בקרן הון סיכון רגילה. לא במודל ולא בהסתכלות ובדרך שבוחנים בה חברות", אומר דיב. "הם פחות מושפעים מאופנות, ובוחנים מה יכול לנצח לטווח זמן ארוך ביותר". דיב, בדומה לקרפ, מעיד כי לאחר גיוס של 100 מיליון דולר האופק של החברה אינו יכול להיות מכירה במכפיל גבוה. "זה סכום ששם את היזמים במקום אחר. אנחנו הולכים להנפקה — אבל אם לא היינו בטוחים ביכולות שלנו, לא בטוח שגיוס כזה היה חכם".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker