עלילות שלום עליכם בבורסה - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עלילות שלום עליכם בבורסה

הסיפור שנכתב ביידיש לפני מאה נכון גם לימינו

תגובות

מאז ימי קדם מגוונת תופעת המחזוריות - שנות גיאות ושפע מלוות בשנות רזון ושפל, וחוזר חלילה לסירוגין - את ההיסטוריה האנושית. הניסיון מורה כי במוקדם או במאוחר דרכן של תקופות שפע כלכליות לתפוח לבועות, שסופן להתנפץ בקול תרועה רמה. גורל זה נפל, בין השאר, בחלקן של בועת הצבעונים, בועת הים הדרומי והבהלה לזהב במאות קודמות, בועת המניות ב-1929 ובועת הדוט.קום בתחילת המאה ה-21. סופת הנדל"ן והפיננסים השועטת ברחבי העולם היא התוספת האחרונה לשורה ארוכה של בועות שהתנפצו.

תעתועיהם של שוקי מניות וסחורות לא היו זרים לעולמו של סופר האידיש הנודע שלום עליכם (1859-1916). לפחות פעמיים ירד מנכסיו: פעם בשלהי 1890, כשהפסיד את רוב הונו; פעם ב-1891, כשהתרושש כליל.

אף שהקטעים הבאים (בתוספת הבהרות שוליים בסוגריים) עוסקים באירועים שהתרחשו לפני יותר מ-100 שנים, דומה כי אך תמול נכתבו. בסגנונו האפיסטולי מפליא שלום עליכם לתזז בין תחושות התעלות, הסוחפות את ההמון בעתות גיאות, לתחושות דכדוך ובהלה הסוחפות אותו בעתות משבר. הם נלקטו מתוך הפרק "ניירות" (מניות) ולקוחים מתוך הכרך השלישי של כתביו, בתרגומו של חתנו, י.ד. ברקוביץ (הוצאת דביר, 1939). קצתם הובאו במדור הכלכלה של "הארץ" לפני שנים אחדות.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

כך מתאר מנחם-מנדל, דמות רדופת-אשליות ורצופת אכזבות (האלטר אגו של שלום עליכם), לזוגתו שיינה-שינדל (שהיתה לאין ערוך עניינית ומעשית מן הסופר) את התעצמותן של תחושות התעלות בתקופת הגיאות שפקדה את גוב משקיעיה-מהמריה של יהופץ, הלא היא קייב.

"...באתי ליהופץ בה בשעה שניירות (ניירות ערך; מניות) היו במצב של ירידה נוראה ונמכרו בזול גמור, בחצי חינם ממש. שבתי ואמרתי אל לבי: 'הואיל וכך, אנסה את מזלי. אולי תעמוד לי זכותי ואקבל אף אני את חלקי וארוויח להוצאות הדרך'. וכך הווה. הניירות עלו פתאום למעלה, ואני מכרתי את הפרסים (אופציות) שלי ברווחים, וקניתי לי פרסים אחרים. ושוב באתי על שכרי והגעתי, ברוך השם, לידי כמה וכמה מאות קרבונים (המטבע המקומי) ודווקא במזומנים.

"... להווה ידוע לך, זוגתי היקרה, כי עניין של ניירות אינו נייר ממש. קוראים לזה נייר רק כדי לסבר את האוזן; ואילו לאמיתו של דבר, אין אלו אלא מניות, אקציות בבורסה של פטרבורג. למשל, פוטיביל, טראנספורט, וולגה, מאלציב ודומיהן. כל אלה הם מיני בתי חרושת ופבריקאות, שסוללים שם מסילות ברזל, ומוציאים (מנפיקים) מניות לעולם. כלומר, מוציאים מניה בת 100 קרבונים (ערך נקוב) ומשלמים מחירה 300, לפי שנותנים דיווידנד".

הניירות עלו פתאום למעלה

"...כל מניה הגדולה (היקרה) מחברתה, דיווידנדה גדול. אבל מאחר שאיש מאתנו אינו רואה את הנולד, ואין איש יודע מראש כמה יגדל הדיווידנד, לפיכך אנו ממששים כולנו כסומא בארובה ועושים במחשך מעשינו, וקונים ניירות עד כמה שידנו מגעת. ומזה עלייה באה לעולם; כלומר, ניירות עולים למעלה ראש, ויהודים מאספים (צוברים) ממון, וגם אנו בתוכם.

"...אילו ראית, זוגתי היקרה, את כל הנעשה ביהופץ: בני אדם יושבי-חושך, סרסורים (ברוקרים) נקלים, עניים ואביונים, עלו פתאום מסתר המדרגה, הצליחו ועשו עושר; ועכשיו הם כולם גבירים, כולם אדירים, יושבים בבתי הקיץ בבויבריק, נוסעים לחוץ לארץ לרחוץ את בשרם בחמים ובאמבטיות. נשיהם לבושות שני; בניהם רוכבים על אופניים, ביתם מלא משרתים, אומנים ומחנכות; והם מדברים צרפתית (כמנהג האצולה ברוסיה) ופורטים על הפסנתר; אוכלים מיני מרקחת (ריבות) טובים, ושותין יין המשומר.

"השקל (הכסף) כאפס בעיניהם, הפקר לכל רוח. אין להם בעולמם אלא אכילה ושתייה והנאת הגוף בלבד; וכל זה, מאין בא להם? הווה אומר: מן הניירות".

הכל מספסרים, הכל מתעשרים

"...הנה הגיעה לנו היום שמועה מפטרבורג כי (מניית) פוטיביל עלה עד 878 - אמור מעתה: כלום אפשר לו לאדם להתאפק ולבלתי קנות פוטיביל? או למשל, רינה עברה במחנה כי (מניית) מאלציב כבר הגיע עד 1,650; הלא ברור הדבר כשמש בצהריים כי כל מי שאינו קונה מאלציב, את נפשו הוא קובע!

"מה אומר ומה אדבר לך, זוגתי היקרה? הניירות הללו - חמדה יקרה הם לכל העוסקים בהם! בכל יום ויום הם קופצים ועולים! לו אמרתי למכור פוטיביל - זה שיש בידי - כי עתה הרווחתי תוך כדי דיבור כמה וכמה מאות במזומנים! הרבה קופצים (קונים) יש לי עליו, אך לשווא תקוותם: אף אני חכם ויודע את סחורתי ואת טיבה. אדרבה, יש בדעתי להוסיף עליה עוד כדי 150 פוטיבילים וכדי זה מאלציבים ועוד מעט וולגה.

"...וכשיהיה הקדוש ברוך הוא בעזרי, אוסיף לי גם מעט (מניות) טראנספורט. אין לך אדם ביהופץ שאין לו טראנספורט; הכל קונים טראנספורט: אנשים ונשים, דוקטורים ומלמדים, משרתים ומשרתות, ואפילו בעלי מלאכה; אין בית אשר אין שם טראנספורט. יהודי שפגש את חברו ברחובה של עיר והיתה ראשית דבריו: מה מצבו של טראנספורט היום? באת למסעדה לסעוד את לבך, מיד יוצאת בעלת הבית לקראתך: מה מחירו של טראנספורט היום? נכנסת לקנות צרור גפרורים בחנות, והחנווני שואלך: מה גורלו של טראנספורט היום? בקיצור, עין בעין נראה כי יהופץ זו, אמנם מקום פרנסה היא; הכל עוסקים בניירות, הכל מספסרים, הכל מתעשרים, הכל מאספים (צוברים) ממון. וגם אני בתוכם".

חורבן בית המקדש ממש

אבוי, בורסות אינן מטילות ביצי זהב לנצח. כל העולה, חזקה עליו שישפל. כעתה, כן בתקופתו של שלום עליכם, הילכו ניירות (ערך) קסמים על מהמרים כפייתיים כמנחם-מנדל, התאבים להתעשר במהרה והשוכחים כי השקעה במניות (גם זו המכונה כלכלית) אינה מרשם פלא לגריפת רווחים. במוקדם או במאוחר מגיע תור המפולות, ההתפכחות וחשבון הנפש, שאפיוניהם מזכירים יותר ימי כיפורים מאשר ימי פורים. ספק אם אי פעם היטיב מאן דהוא לתאר ימי הרת עולם אלה משלום עליכם.

"...העולם חזר לתוהו ובוהו. כי הנה הגיעו אלינו מפטרבורג שערים משונים כל כך, שחשכו עינינו מראות. רעם הממנו, אש נפלה מן השמים ואכלה את כולנו. המשרדים שממו כולם, הקרישצאטיק (רחוב או בניין) מוט התמוטט תחתיו. ואחרי פטרבורג באה גם (בורסת) וארשה והכתה את השערים (ל)אחור. מיד נפלה חיתת (פחד) אלוהים על כל המחנה, וקמה מהומה ומבוכה ומרוצה, וכל העיר היתה לחרדה. הספסרים נמלטו על נפשם, יבשו ואינם, וגם אני בתוכם. אין בורסה עוד, המשרדים חרבו ונתרוקנו, בעלי הבנקים אבלו-נבלו כולם: חורבן בית המקדש ממש...

"המאלציבים הללו, שהערכתי אותם לכל הפחות ב-2,000 קרבונים כל אחד, נמלכו פתאום וירדו עד 950! או למשל פוטיבילים אלו, הלא נוח היה להם להיקבר חיים מלרדת ירידה נוראה זו מ-180 עד 67! ואין צורך לאמור טראנספורט: טראנספורט מוטל עכשיו במעמקי האדמה, כאבן שאין לה הופכין. והוא הדין ב(מניות) וולגה, דון, דנייפר ושאר מיני הניירות.

"ואולם כל אלה, כקליפת השום הם בפני (בורסת) וארשה. וארשה זו הביאה כליה על כולנו. מיום עשות אלוהים שמים וארץ לא נעשתה נבלה לעיני השמש כזו שעשתה לנו וארשה. נמלכה וארשה והשליכה את כל הליליפוטים (מניה?) ממרומי שחקים לשאול תחתייה: מ-2,450 ל-620! כיוצא באלה אנו רואים בקרונות (מניות הרכבת?). הקרונות הללו, מה טוב היה חלקם ומה יפה היה מעמדם! עומדים היינו ומחכים כי עוד מעט - עד 3,000 יגיעו. עד היכן יירדו עכשיו? אוי לאוזניים שכך שומעות: עד 400 קרבונים מנוולים. הטוב בעינייך שער כזה?"

קץ כל בשר בא

"מה אומר ומה אדבר לך, זוגתי היקרה? קץ כל בשר בא... מאין באה כל המהפכה הזאת - אין איש יודע. יש דורשים אותה לגנאי, ויש דורשים אותה לשבח... הכל מודים כי הכסף (יצר החמדנות) הוא מקור כל הרעה... בין כה וכה, הספסרים נכוו כולם ברותחים וגם אני בתוכם".

דרכן של מפולות שבמוקדם או במאוחר הן ממגנטות לבורסות שוחרי מציאות בקרב אלה שלא נותרו דלפונים חסרי כל. בקטעים הבאים מתאר שלום עליכם ביד אמן תחילת תהליך שבו מתחוללת תפנית בתחושות הדכדוך של ציבור המשקיעים.

"...מורגל בפי הבריות: 'ביתך עלה באש, סופך שתתעשר'. משער אני כי דווקא לאחר ירידה זו שירדנו פלאים אפשר יהיה לעסוק עסק פה ולאסוף ממון רב. לפי שהסחורה מונחת עתה כאבן שאין לה הופכין ומחירה הוזל וירד עד הדיוטה האחרונה. בימים אלה אפשר לו לאדם לקנות כל מיני ניירות משובחים חינם אין כסף. חש אני עתידות ועומד להישבע בנקיטת חפץ כי כל איש אשר ישים עתה את פניו לפטרבורג או לווארשה לעשות מקנה וקניין, סופו לצאת ברכוש גדול...

"אחרי כל המעשים, יכול אני להתפאר נגדה-נא לכל בני יהופץ כי למדתי את תורת הבורסה על בוריה ויודע אני פרק בהלכות ספסרות. על שלושה דברים הספסרות עומדת: על שכל, על מזל ועל ממון. שכל יש לי, ברוך השם, די צרכי; איני נופל חלילה משאר הספסרים כאן. מזל - בידי שמים הוא. וממון - ממון הוא בידי ברודסקי (איל הון יהודי נודע באותה תקופה)".

בעוד מנחם-מנדל רוקח קנוניות (עסקות) ומגלגל ילקוטים (תיקי השקעה) בבורסות העולם, נותרה זוגתו שיינה-שינדל בגפה בכתריאליבקה, כשעול הפרנסה והטיפול בילדים רובץ על כתפיה.

המובאות המתוקות-מרירות להלן מתעדות את תגובותיה הספקניות והזועמות של שיינה-שינדל, זוגתו של הסופר-הפייטן, לעלילותיו הבורסאיות של בעלה התמים והרברבן, ואת מורת רוחה מהיעדרויותיו התדירות והממושכות מן הבית. תגובותיה מבטאות את תחושות תסכולה מן הפירוד ביניהם ואת סלידתה מעסקי הבורסה, שגזלו ממנה את איש? ואיימו על עתידם הכלכלי.

"אשריך וטוב חלקך כי מרוויח אתה, ברוך השם, הרבה כסף... אלא מה? מדוע לא ביארת לנו מה טיבה של סחורה זו שאתה עוסק בה? מה יקר מחירה? וכיצד מוכרים אותה: במידה או במשקל? איני מבינה עד היום הזה פטפוטי מלים אלו, שאתה מפטפט שם ומרבה להג במכתביך: 'עולים ויורדים', 'מלרע ומלעיל', 'שער וקנוניה' וכל כיוצא באלו דברים נפתלים ומשונים, שרק שדים ורוחות ומלאכי חבלה נזקקים להם! השומע אתה, מנדל? אין דעתי נוחה מכל זאת. בבית אבא לא הסכנתי מימי בפרנסות אלו, הקלוטות מן האוויר, והקדוש ברוך הוא ישמרנו ויצילנו מהן גם להבא. כמאמרה של אמי שתחיה: 'כל הקולט מן האוויר, צינה חוטפתו'.

"כותב אתה במכתבך: 'אדם שעלה על משכבו בלילה וקנוניה (עסקה) בצדו, מובטח לו שתערב לו שנתו'. הכיצד? מה פירושם של דיבורים אלו? מי הוא האיש הישן בלילה עם קנוניה בצדו? חידה לי דבריך, לשון טורקית".

שיינה-שינדל אינה אשפית בניירות ערך. אך חושיה הבריאים משדרים לה כי יפה ציפור אחת ביד משתיים מצייצות ברומו של עץ; והיא עושה כמיטב יכולתה ללמד את מנחם-מנדל פרק בהלכות מימוש רווחים.

"...אומר אתה כי הנה, קנית לך סחורה והנה, הביאו לך תיכף ומיד מלוא חופניך רווח...קום ומכור סחורתך בעוד זמן ומנה מעותיך... 'כמהים ופטריות', אומרת אמי, 'אף הם טעונים גשמים', ואם הביאו לך מלוא חופניך רווח, מדוע לא מכרת את סחורתך?"

ברח, מנדל

"למה תתמהמה עד בוש? וכי אומר אתה לישב ולהמתין עד שתגיע שנת בצורת? מהר ובוא לביתך עם מעט הכסף, ותמצא לך פה עסקים נאים מזה העסק המשונה. ראה נא מנדל, שלא תקפח שם בעצם המהומה את כל הנדוניה אשר בידך; היזהר והישמר לנפשך, פן תשלח ידך אל הנדוניה חלילה, כי לא תינקה מידי אמי שתחיה, ואחריתך עדי אובד!"

בצר לה, מכלה שיינה-שינדל את חמתה באודסה המעטירה (אליה עבר מנחם-מנדל לאחר שהפסיד את כספו בקייב), שפיתוייה גוזלים ממנה את בעלה ואת רכושם.

"...יודע אתה, מנדל, שמע נא הפעם לקול אשתך; קום וירק על אודסה זו שלך עם כל עושרה וחמודותיה, ומהר ושוב לביתך בכתריאליבקה. 1,500 קרבונים (מטבעות) מונחים לך בכיסך; דירה לדור בה יתן לנו אבא שיחיה; חנויות ריקות ישנן פה לרוב - ומה לך עוד? אכן, רואה אני עין בעין מה הם עסקיך שם ומה טיבה של אודסה זו שלך, ששיכח בה אלוהים גם מועד וגם שבת, והחזן מגלח את זקנו...

"...חושש אתה שמא יגדל מחירה (של המניה) אחר כך? יזכו אחרים במציאה, ואתה את כספך הצלת... שמע לקולי, מנדל, כלה עסקיך ומכור את סחורתך ובוא. מעט כסף הרווחת? - דייך. עד מתי תתרוצץ שם, נעזב ומשולח לנפשך?"

מנחם-מנדל אינו שועה לתחינותיה של אשתו, והבורסה, כדרכה בקודש, מענישה את חמדנותו בצניחת שערים. מעייניה של שיינה-שינדל מנותבים לצמצום הנזק והיא מתאמצת, לשווא, לשכנע את אישה המהמר לקטוע את הפסדיו:

"שוטה שכמותך, היכן מצאת כתוב שחייב מנחם-מנדל להיות עשיר דווקא? על שום מה? על שום ששמע שמועה כי שם, מעבר להרי חושך, מתגוללים זהב וכסף כדומן על פני חוצות? אכן, חכמה היא אמי, שתחיה, שאומרת היא: 'החירש שמע מפי האילם כי העיוור ראה את החיגר רץ'. וכי בשביל שמנחם-מנדל לא מילא כיסו זהב, אבד סברו ובטל סיכויו?"

בנסיבות כאלה, קצת עזרה מגבוה לא תזיק:

"...השלך יהבך על הבורא יתברך, כי הוא יכלכלך והוא יוציאך מן המיצר... ובזה אני שולחת לך מעט כסף להוצאות הדרך... ולמען השם, תיכף כשתקבל את מכתבי ואת הכסף, מהר והיפרד מעל אודסה לעולמים ושב בעגלה וסע לביתך. ברח, מנדל, מהר והימלט מן האש".

קינתה של שיינה-שינדל

לא הועילו טיעוניה והפצרותיה של שיינה-שינדל: מנחם-מנדל לא שב לביתו. הקטעים הבאים הם עדות לתסכולה ולייאושה:

"...והנה צרה חדשה נוספה על צרותי: יהופץ (קייב), ניירות (מניות), מקח וממכר, דברי רוח וחלומות שוממים! וכי ראית מימיך שיהודים בעלי אשה ובנים ישלחו את ידם בדברי הבל ויסחרו בפיסות נייר? ניירות (ערך), פטרבורג, פרסים (אופציות), קרישצאטיק, ילקוטים (תיקי השקעה): אין זאת כי אם קליפה (מרשעת) דבקה בך, או יד מכשף היתה בי להרעימני ולהתעלל בחיי... שוטה שבעולם! למה תספר לי סיפורי אגדה ופזמונות: מניות, דיווידנד, פרסים. כל אלה כקליפת השום הם בעיני. חזקה, אין אדם עושה עושר (אלא) בחמש אצבעותיו בלבד. השומע אתה, מנדל? כתוב לך זאת לזיכרון ושים את דברי בספר: כל אותם בני יהופץ שלך, אשר אמרת כי הצליחו ועלו לגדולה ביום אחד, שוב ישובו במהרה בימינו לכבודם הראשון וכולם עתידים, אם ירצה השם, להחזיר (לחזור) על הפתחים".

מנחם-מנדל מוסיף להתעלם באדיקות מעצותיה הנבונות של זוגתו - ומתרושש. חרונה של שיינה-שינדל גובר והיא מלגלגת בלא רחם על חלומותיו וסונטת בו על יצר הגדלות שלו:

"...סוחר נפלא יש לו לקדוש ברוך הוא בעולמו, ומנחם-מנדל שמו. לפנים עסק בלונדון, ועכשיו הוא שולח את ידו בכל מיני סמרטוטים ובלויי סחבות, בניירות, בקרונות (מניות תחבורה), בילקוטים (תיקי השקעות) ובזאטוטים (בזוטות?), שהוא הולך לבקש אותם דווקא בווארשה, ומקבל על ידיהם מכות לחי יפות ונאמנות... יהי חלקי עם מי שהמזומנים בידו...

"אמור לי מנדל, חדל-אישים שכמותך, הלא אמרתי לך תחילה שכך יהיה סופך? וכי לא כתבתי לך כל העת כולה: ברח, מנדל; מהר והימלט מן האש... אמור מה שתאמר, מקטני-אמונה אני, ולבי לא יתנני להאמין בפרנסות היהופציות, שתחילתן ברעם וברעש וסופן בבכי ובמספד... אוי לי ואבוי לנפשי שכך עלתה לי בחיי: בעלה של שיינה-שיינדל, בת ברוך הירש, איש לאה דבוסי, זכה ונעשה סרסור... חוששת אני, מנדל, שאחרי כל עסקיך הרבים שאתה עוסק שם עם נסיכים ורוזני ארץ, סופך שתחזור על הפתחים ותמכור גפרורים, כמו שעושה גציל, בן דודתי סוסי".

למרבה המזל, לא התגשמה תחזית קשה זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#