מי אמר שאין לו תחליף? - הייטק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי אמר שאין לו תחליף?

נהוג לומר כי תפקיד הטכנולוגיה הוא לשרת את האנושות ולשפר את איכות חייה. אולם, כיום נדמה כי הטכנולוגיה הופכת לגולם שקם על יוצרו

תגובות

לאחרונה צוטט ד"ר אבי בן אברהם, המשתתף בקבוצת הניסוי של שיבוט (Cloning) עוברי אדם (הנה, הוא הרוויח את הפרסום שלו), כאומר: "הפרויקט הזה הגיע לשלב שכבר אי אפשר לעצור אותו". אני נזכר בצחוקו של המדען המטורף מ"פרנקנשטיין".

יש לי הרגשה שעל כל ניסוי שיבוט פומבי יש עשרה נסתרים, שנערכים על ידי ממשלות, צבאות, גורמי פשע ושאר מלכ"רים. ככה דברים עובדים, בדרך כלל - כל מה שיוצא לאור היה קודם בחושך.

אישור בית הנבחרים הבריטי לקיום ניסוי שיבוט בעוברי אדם, עוד בדצמבר 2000, והשמועות על קיום ניסויים כאלו בישראל בימים אלו - מהווים תמרור אזהרה שיש להיענות לו, ובמהרה. Make it Double! השיבוט הוא פעולה של מיזוג תאים בהליך רפואי (הכולל גם הריון) שבסופה "נולד" ולד שהוא כפיל גנטי. פעולה זו שונה בתכלית, כמובן, ממגע מיני המוביל להריון - שבו מתקיים מיזוג גנטי של שני אנשים שונים.

אפשרות אחת לשיבוט היא לקיחת תא מגופו של גבר עקר והפרייתו עם ביצית של אשתו. במקרה זה ניתן לומר שזו הפריית מבחנה מתקדמת, כאשר השימוש בתאי זרע אינו אפשרי.

במידה שהמדענים "מצליחים" להפחית ככל שניתן את המאפיינים הגנטיים מהביצית, הרי שהיא משמשת רק לצורך ההריון, ועיקר המטען הגנטי מגיע מהתא של הגבר, ועל כן הולד הוא העתק גנטי כמעט זהה של האב.

השימושים והבעיות המוסריות הנובעים מתהליך השיבוט נראים אינסופיים:

- הפריות מבחנה מתקדמות כאמור לעיל. - יצירת מאגרים של "חלקי חילוף אורגניים" לטובת חולים ונכים (הטיעון העיקרי בניסויים הנוכחיים). - אנשים כ"עכברי מעבדה" (יותר יעיל מעכברים בהדמיית הגוף האנושי). - "החזרה לחיים" של מתים (קרובי משפחה ואהובים, דינוזאורים, דיקטטורים וכן הלאה). - סחר בתאים (חכמים / חתיכים / כוכבי קולנוע יתומחרו בהתאם). - יצירת עבדים / גזע עליון / צבא. - "חיי נצח" ברמה הפיסית (שכפול עצמי).

יש לזכור כי המגבלות הנוכחיות של השיבוט כוללות יצירת ולדים בלבד (ולא מיד אנשים בוגרים), וגם כי אלו אנשים חדשים ו"עצמאים" לגמרי, שאינם נשלטים על ידי המקור ולא קיבלו את ההיסטוריה הנפשית/השכלתית וכו' של המקור. רק את המאפיינים הגנטיים שלו (כפי שהיו לו בעת שנולד בעצמו).

יש גם לזכור במקביל את פרויקט מיפוי הגנום האנושי ולהצליב אותו עם השיבוט. הייתי אומר שמיפוי הגנום הוא שלמעשה נותן לנו לראשונה את פקודות המבנה של הגוף האנושי (או ה-API הביולוגי, כמו שאני קורא לו), ובכך מאפשר לנו ל"שחק" בפאזל באבני היסוד של גוף האדם.

הגנום מאפשר לנו את הכוונון העדין של הביולוגיה האנושית. השיבוט, לעומת הגנום, מאפשר לנו את השכפול ההמוני (אם כי הצורך בהריון הוא בהחלט מכשלה בייצור יעיל...).

השילוב בין השניים יאפשר להגיע לייצורו של אדם בעל תכונות מדויקות ביותר, ולאחר מכן לשכפל אותו.

שימו לב כיצד הביולוגיה והרפואה עוקבות בשיטותיהן אחר המחשוב. האדם הוא הרי ייצור אנלוגי לחלוטין, שבמבט חיצוני לא ניתן להפריד את מרכיביו לחלקים בודדים.

כעת, בפרויקטים אלו, מתחיל תהליך הדיגיטליות של גוף האדם, תהליך שיאפשר לשחק במרכיבי האדם על פי שיקולים חיצוניים ושרירותיים, אלמנט האקראיות ייעלם, האפשרות לשלב בין גוף האדם למרכיבים אלקטרוניים-ממוחשבים תהיה הרמונית יותר מאשר היום וההירארכיה בה הטבע (לטוב ולרע) היה מעלינו תימחק. לאן, לעזאזל, אנחנו רצים? נהוג לומר כי תפקיד הטכנולוגיה הוא לשרת את האנושות ולשפר את איכות חייה. אולם, כיום נדמה כי הטכנולוגיה הופכת לגולם שקם על יוצרו.

חידושים טכנולוגיים משרתים את המדענים במתן מוניטין, תהילה ומקום בספרי ההיסטוריה. אנשי העסקים מרוויחים ממכירות, ובכדי למכור צריך לחדש כל הזמן, ועל כן להם יש אינטרס מובהק להפוך במהרה את תוצרי המדענים למוצרי צריכה.

אם ננסה להשוות את המאה העשרים למאות קודמות במושגים של התקדמות טכנולוגית, נוכל לראות כי המאה הקודמת היתה חריגה בכמות החידושים שהיא יצרה, וגרף השינויים לעומת הזמן עלה בתלילות.

בעבר החידושים היו מועטים וההפסקות היו ארוכות בין המצאה להמצאה. ניתן היה (אם כי לא תמיד זה בוצע) להטמיע את החידוש לאורך תקופה ארוכה ולבחון את השלכותיו - דבר שכיום כמעט ואינו קיים. המרחק בין המעבדה למדף התקצר עד מאוד.

דוגמה טובה לעניין היא הסיגריות. אף גוף ממשלתי לא בדק את השפעת הסיגריות לאורך שנים לפני שהוא אישר את הפיכתן למוצר צריכה (עישון היה קיים עוד קודם וחברות הסיגריות הוסיפו מרכיבים משלהן) - ואת המחיר משלמים היום חולי הסרטן.

העניין המרכזי הוא שחלק מהטכנולוגיות לא נבדקות בידי גופים המופקדים על בריאות הציבור (כמו ה-FDA האמריקאי), ואינן עוברות דיונים ציבוריים בנושאי מוסר ואמונה (בהתאם לכל מדינה או בגופים עולמיים כמו האו"ם) לפני שהן עוברות לייצור וצריכה המוניים.

אין ספק שהאנושות צריכה להיעזר בטכנולוגיה ולא להיעצר. אולם, בכדי להבטיח כי הטכנולוגיה תשרת אותנו ולא תפגע בנו, אנו צריכים להאט את קצב אימוץ החידושים, לבחון השפעות לאורך זמן, להחליט לאיזה כיוון "מתקדמים" ומה המחיר של כל התקדמות.

הייתי אומר כי הטכנולוגיה היא המגדל בבל של האנושות: אנחנו לא יישות עליונה, אבל אנו בהחלט הולכים לאור יישות כזו (יקראו לה אלוהים / בודהה / כוחות הטבע) ורוצים להיות שולטים ומושלמים - והטכנולוגיה מסייעת לנו להעפיל ליעד זה.

הניסיון שלנו לשלוט בטבע ולפענח את צפונותיו בהחלט מתקדם יפה, אולם אני לא בטוח שאפילו אם אנו יודעים את הסודות - יש לנו את הכישורים האלוהיים להשתמש בהם נכונה.

אם אלוהים השאיר אותנו, ילדיו, כאן לבד בבית, ועזב לדרכו - הרי שאנו נתחיל לשחק ולהכיר את סביבתנו, ולבסוף, כמו תמיד - גם נמצא את קופסת הגפרורים.

אני מצרף להנאתכם קריקטורה רלוונטית שהכנתי לפני שש שנים בערך, המציגה את הגירסה האמיתית לבריאת העולם.


איתן כספי הוא מנהל רשת ומחשבים בבנק למשכנתאות. הכותב או החברה שבה הוא עובד קונים ומוכרים לעתים ניירות ערך המוזכרים בטור זה. המידע המובא בטור אינו מהווה בשום אופן המלצה לרכוש או למכור מניות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם