ד"ר ג'קיל ומיסטר אינטרנט - הייטק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ד"ר ג'קיל ומיסטר אינטרנט

לכל איש יש שם שנתנה לו הרשת

תגובות

מכירים את הצגות התיאטרון הנסיוניות וה"מתקדמות" - בהן השחקנים יורדים מהבמה, מתערבבים בקהל, ומשתפים אותו בהצגה - כך שגם הקהל קובע את מהלך ההצגה וטיבה?

למה הצגות כאלו נחשבות נסיוניות? כי הן מוחקות את הריחוק ושוברות את "קיר הזכוכית" בין האמנות לקהל, והופכות את הקהל לאמן פעיל. האמנות נתפשת כמאורע מיוחד, נשגב - שיש לצרוך אותו ביראת כבוד, שלא על בסיס יומי, ורק "מוכשרים" ומלומדים יכולים לבצע אותה.

קשה להשליך ישירות מהאמנות לעיתונות, אבל מאפיין הריחוק בהחלט קיים היום בעיתונות המסורתית, יהיה זה על גבי נייר או מסך. עיתונות זו מייצרת ידיעות, כתבות ומאמרי דעה ומן הצד השני הלקוח קורא את התוכן.

אין כאן דיאלוג של ממש. ה"מכתבים למערכת" הם חלון קטן לתגובות נבחרות ומצונזרות של הקוראים. כעת, לראשונה, באמצעות האינטרנט - קיימת האפשרות לשתף את הקהל הרחב בעשייה העיתונאית, ולקיים דיאלוג בין הכתב לקהלו.

השלב הראשון, כפי שמתבטא באתר זה, הוא מתן במה לקוראים, להגיב באופן מיידי ובצורה חופשית (תוך צנזורה מאוד מינימלית, ורק במקרים קיצוניים). בנוסף, תגובות הקוראים נשמרות לעד כחלק מהכתבה, במסגרת הארכיון. אם לא נעים במקום מסוים - למה לחזור אליו? הקוראים אינם מחויבים לדבר, מלבד לעצמם. הם אינם חייבים להיות נחמדים, מועילים או מחדשים. הם לא חייבים למסור את שמם האמיתי, ויכולים להסתתר מאחורי כל שם סמלי שיחפצו. הם יכולים לזרוק בוץ, רפש ועפר על הכתב והעיתון.

אולם, לא ברור לי מדוע קיימים קוראים מסוימים, השבים ל"מקום הפשע" בכדי לשפוך את מררתם, לרוב כאנונימיים. הרי אם לא נעים לך במקום מסוים - למה לחזור אליו?

חשבתי על מספר אפשרויות:

1. קוראים החושבים שבכך הם ישפרו את רמת הכתיבה והתכנים באתר, על ידי לחץ על הכתב/עורכים. אין ספק שמגוון הדעות הוא רחב ולכן גם לעתים קרובות מתנגש, אולם כדאי ש"קנאת סופרים תרבה חוכמה" ולא אלימות טקסטואלית.

לדעתי, קוראים המגיבים בשפה וולגרית ומשתלחת - אינם מעוררים את אהדת הכתב או גורמים לו לחשוב שנית בצורה ביקורתית על כתביו, וכמו כן הם כמו "מלכלכים" את האתר לנצח (מאחר שהתגובה נשמרת בצמוד לכתבה) - אותו האתר שהם רוצים לשפר.

בהנחה וקוראים אלה באמת אוהבים את האתר ומעוניינים בשיפורו - יואילו נא להפנים את שינוי התפישה העיתונאית באינטרנט, ויקבלו בכבוד את אחריותם העקיפה לטיב האתר.

ייתכן שביקורת בונה, מנומקת ועניינית, הכוללת סימוכין, היתה מציגה את עמדת הקורא בבהירות ועל כן מקנה לה חוזק והשפעה - הן על הכתב והן על העורך, ולבטח היתה משפרת את הכתבה והאתר. מה הוא אדם אם לא סך כל האינטרסים שלו? 2. בעלי אינטרסים שמשבחים או מקללים בהתאם לצורכיהם.

אלו כמובן יימנעו ככל שאפשר מחשיפת זהותם האמיתית, מאחר שזו תאיר את קלונם ואת רצונם לעשות שימוש ציני בבמה הציבורית העומדת לרשותם. אחרי הכל - מה הוא אדם אם לא סך כל האינטרסים שלו?

3. קוראים שפשוט "משחררים לחץ" על אובייקטים פסיוויים שנאסר עליהם להגיב (עובדי האתר).

כאשר אדם יודע שהוא ניתן לזיהוי - הוא מראש מרסן את מעשיו ודבריו, כי הוא יודע שהוא נחשב אחראי להם. כאשר הוא מסתתר מאחורי כינוי אנונימי, הוא יודע שהוא מוגן, ועל כן הוא אינו אחראי לדבריו, ואז הוא משחרר את הרסן.

האינטרנט נותן לראשונה לאנשים מקום להשתחרר מכבלי המציאות הרשמית והמחייבת, ללבוש זהויות ללא הגבלה, ולתת דרור למאווייהם.

ומה לעשות - מאווייהם בדרך כלל כוללים הרבה רגשות רעים שלא היתה להם אפשרות להתנקז. אז כעת הניקוז מתבצע על ידי זהות חלופית שאינה מזוהה עם "האני הרשמי" שלהם. כמה נוח.

אם יש משהו שמעניין אותי בכל העסק הזה הוא הקשר בין הדמות או הכינוי שבוחר הקורא לבין האדם במציאות. האם הכינוי הוא בבואה של האדם, של שאיפותיו, או ההיפך ממנו?

לגבי סוג זה של אנשים אין לי דבר להגיד להם - מלבד להפנותם לרופאים המתאימים (אם כי זה יותר יקר מחיבור לאינטרנט).

ייתכן שבעתיד האתר יגבה תשלום בעבור השימוש בו (השערה עתידית שלי בלבד). אולי מצב זה ינפה את "עוברי האורח" המפריעים לדיון, וגם יגרום למנויים לכבד את אשר הם משלמים עבורו - לעומת החינם, המזמין תחושת חוסר ערך וביזוי.

אולי גם ניתן יהיה לבצע תמחור מדורג, בו תינתן הנחה לקוראים שיסכימו כי דבריהם באתר ייכתבו תחת זהותם האמיתית - בכדי לעודד דיון יותר מרוסן.

אינני כותב דברים אלה מטעם האתר. הדברים נכתבים מתוך כאב וצער על השימוש הנלוז שעושים קוראים מסוימים במנגנון התגובות - מתוך תקווה שלפחות חלק מהקוראים יסכימו עם דברי וישנו את גישתם.

לראשונה ניתנת לכם האפשרות להשפיע, לשנות, לעצב - כרצונכם. השימוש שתעשו באפשרות נהדרת זו יקבע את האקלים התרבותי בו תחיו, לטוב או לרע.


איתן כספי הוא מנהל רשת ומחשבים בבנק למשכנתאות. הכותב או החברה שבה הוא עובד קונים ומוכרים לעתים ניירות ערך המוזכרים בטור זה. המידע המובא בטור אינו מהווה בשום אופן המלצה לרכוש או למכור מניות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם