ירוק משפיע: ד"ר איציק ברזין נכנס לרשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של שבועון "טיים"

ד"ר איציק ברזין, בן 40 מאוהב באצות שלו עד מעל לראש ■ זה אולי נראה קצת כמו שיגעון לערבב אצות עם c2o ושמש ולהוציא מזה דלק, אבל ברזין הצליח ■ "כשאני מסתכל עליהן במיקרוסקופ אני רואה אותן רוקדות ריקודי בטן", אומר החוקר הישראלי שעלה על שיטה ייחודית להפקת דלק בכמויות מסחריות מאצות שקולטות co2 ■

TheMarker digital
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מאת קובי בן-שמחון | צילום: דיוויד ילן, פורצ’ן

ד"ר ברזין, בן 40, לבוש בחליפה כחולה, שערו משוח בג'ל. כשהוא מסתכל על אצות הוא לא רואה שום רפש ירוק. הוא רואה עולם חדש, מהפכה. לפני שמונה חודשים חזר לישראל, לירושלים, אחרי שהשלים בארצות הברית פריצת דרך מחקרית ששינתה את חייו: באצות נמצא אחד המפתחות שהעולם מחפש לאנרגיה חלופית. GreenFuel, חברה אמריקאית שהקים ב-2002 להפקת דלק ירוק מאצות שקולטות c2o, היא הראשונה בהיסטוריה שפיתחה וייצרה דלקים ביולוגיים מאצות שגודלו על גזי פליטה של תחנות כוח.

זה אולי נראה קצת כמו שיגעון לערבב אצות עם c2o ושמש ולהוציא מזה דלק, אבל ברזין הצליח. "אני מרגיש קצת כמו תומס אדיסון", הוא אומר. "הוא ניסה אלפי חומרים עד שהגיע לחוט הלהט. גם אני הבנתי, באינטואיציה, שאפשר לעשות משהו שאנשים רק חולמים עליו. וזה הגיוני, כי כשחושבים על זה כל הדלקים הנוזליים הם חומר אורגני עתיק שנדחס, תוצרים של פוטוסינתזה. הדלקים הנוזליים ששואבים מהאדמה הם צמחים עתיקים. אין פה נסים, אנחנו רק זירזנו את התהליך. רבע ממשקל האצה הוא שמן צמחי שממנו ניתן להפיק דלק ביולוגי, והפואנטה היתה בעצם לשלוט על הביולוגיה".

בתחילת החודש הכתיר המגזין "טיים" את ברזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, יחד עם ג'ורג' בוש, הילרי קלינטון, הדלאי-למה, אנג'לינה ג'ולי ואופרה ווינפרי. בקטגוריית Scientists&Thinkers, הוא אחד מארבעה ש"טיים" כלל ברשימה הנוצצת בזכות פעילותם הסביבתית. ברזין, מומחה לאנרגיה חלופית, לא ציפה לכבוד, הבשורה הגיעה במייל לפני כחודש. "זה הזכיר לי את ההרגשה שהיתה לי כשהגשתי את הדוקטורט", הוא אומר בצניעות. "אחרי שהשקעתי עשר שנים במחקר ציפיתי לתרועות ואז הגעתי להגיש את העבודה והפקידה אמרה לי: 'טוב תשים את זה שם על השולחן'. ואתה שם על השולחן. וזהו. אז זה היה משהו כזה. הגיע מייל, היה כתוב שהוחלט לשים אותי ברשימה. ומזל טוב".

ברזין עושה מאמץ לא להתרגש מדי לנוכח ההישג המרשים, לרסן עצמו מול ההכרה הבינלאומית. "אני לא מוכן לקחת את זה אישית כי אני רואה בהכרה סוג של תעודת הערכה לכמה מעגלים שאליהם אני קשור. אני מדבר על מי שהחליטו לעשות משהו בתחום של אנרגיה חלופית, מרגיש נציג שלהם. אני מרגיש גם תוצר של מצוינות ישראלית - את הידע שלי צברתי כאן, באוניברסיטת בן גוריון. היתה לי זכות להיות תלמיד של מורים מדהימים. זה מגיע גם להם, זה לא אגו-טריפ שלי".

בחדר ישיבות גדול במרכז הבינתחומי בהרצליה מצהיר ברזין כי העולם עומד בפני שינוי עצום. "תם עידן", הוא פוסק. "עד היום מצאנו מאגר של דלק, נעצנו בו קש וכילינו אותו. לשם השוואה, בתהליך האבולוציוני אנחנו נמצאים במעבר שעשה האדם המלקט שאסף את המזון שלו למצב שבו האנושות החלה לעסוק בחקלאות, לגדל את האוכל שלה. וזה מה שאנחנו עושים היום, אנחנו מתחילים לגדל את הדלק שלנו. הדור שלנו יירשם בהיסטוריה כדור הדלק, והדור הזה נגמר. האדם עובר ממצב בו הוא מכלה את מקורות האנרגיה למצב בו הוא מגדל אנרגיה".

עיסה שחורה-ירוקה

המסע של ברזין, נשוי פלוס שלוש, החל ב-99', מיד לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בחוג להנדסה כימית. הוא החל את לימודי הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת MIT בבוסטון - מה שהוביל לנקודת המפנה בקריירה שלו. "ישבתי לי באחד המוסדות האקדמיים המובילים בעולם בתחום הטכנולוגי. הייתי חלק בפרויקט של נאס"א לתכנון מתקן גידול תאים בתחנת החלל הבינלאומית. הגעתי לשפיץ של הצ'ופצ'יק, בפרויקט הכי יוקרתי של נאס"א", הוא אומר. "ישבתי לצד המוחות המבריקים ביותר שעסקו בבעיה הזויה: איך לגדל תאים בתחנת החלל. באותו הזמן בירושלים ותל אביב התפוצצו מדי יום אוטובוסים. חשבתי לעצמי אלוהים, הדלק הורג אותנו. הרי כל הטרוריסטים האלה ממומנים על ידי מעצמות דלק. הרגשתי שזה הזוי לעסוק בתאים בחלל כאשר כדאי לעסוק בבעיה שפתרונה ישנה את העולם: בעיית האנרגיה".

באותה תקופה נח על שולחנו מסמך של משרד האנרגיה האמריקאי שעסק בהפקת דלק מאצות. "בשנות ה-70 וה-80, בעקבות משברי דלק שנבעו ממשברים פוליטיים, החליטה המעבדה הלאומית לאנרגיה חלופית בארצות הברית לנסות להפיק דלק מאצות. הרעיון היה להשתמש בתחנת כוח שפולטת co2 כדי לגדל אצות ולהפיק מהן דלק ירוק. הם ערכו מחקר במשך 20 שנה, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים, והמסקנה שלהם היתה שזה לא יעבוד. כשהסתכלתי על המחקרים שלהם גיליתי שהם בעצם לקחו co2 בבקבוק וביעבעו אותו, הם לא לקחו גזי פליטה אמיתיים של תחנת כוח. הם עבדו 20 שנה וייצרו אפס גלוני דלק. אמרתי ראבק, 20 שנה וכמה מאמרים? מאות. הבנתי שזו היתה פלטפורמה אקדמית עבורם, אף אחד שם לא היה באמת נחוש לעשות דלק מאצות".

ברזין החליט לעשות מעשה. בצעד לא שגרתי עזב ב-2002 את MIT והקים את GreenFuel, חברה ששמה לה למטרה להפיק דלק ירוק מאצות. החברה החלה בפיתוח שיטה ייחודית לריבוי אצות בדרך שאינה גוזלת אדמה חקלאית או מים שפירים ומאידך צורכת כמות נכבדת של co2, אחד מגזי החממה הבעייתיים ביותר. כיוון שלא היה לו כסף להתחיל את הפרויקט השאפתני, לווה ברזין 200 אלף דולר משני חברים קרובים. "היום כשאני מסתכל אחורה, אני מבין כמה לא ידעתי. האינסטינקטים שלי כמדען לא התאימו לעולם העסקים. כמדען חשבתי שמצוינות טכנולוגית היא המפתח להצלחה, וזה לא ככה. מדען שמגלה משהו מיד רץ לספר לכל העולם. בעולם העסקים אתה סותם את הפה ורץ לרשום פטנט. אבל הייתי נחוש, לא רציתי לעשות מחקר אקדמי, לא רציתי לכתוב מאמרים. רציתי שזה יקרה. לקחתי תחום שנחשב בלתי אפשרי ובניתי פלטפורמה - מודל עסקי, שותפים וטכנולוגיה. לא סתם בכל מקום שאני מדבר אני אומר שצריך לדעת עלי שני דברים: שאני ישראלי ושאני מ-MIT. בשני המקומות האלה לא מקבלים 'לא' כתשובה".

חוות האנרגיה הראשונה של ברזין הוקמה ב-2002 לצד תחנת הכוח של אוניברסיטת MIT, שהמשיכה לאמץ את התלמיד השאפתן והחריג שלה. בסופו של התהליך, הופק לראשונה דלק מאצות. "את הגזים הכנסתי לתוך המערכת כמו שהם והתחלתי לגדל את האצות בתוך צינורות פלסטיק שקופים, אחר כך כבר גידלתי את האצות בתוך בריכה רדודה מכוסה פלסטיק. מה שקורה זה שהאצות גדלות בתוך המים ומתחלקות בקצב מטורף. בבוקר המים בצבע ירוק ובערב המים כבר שחורים. אחר כך מפרידים את האצות מהמים. כל יום שאבתי שליש מתוך 10 סנטימטר של עיסת אצות".

"חיים של חוקר הם דבר מתסכל. אני שבע צלקות בגלל ניסיונות שלא הצליחו, ובגלל חיפוש פתרונות וכישלונות. אני זוכר רגע שבו חשבתי שאני על דרך המלך, ואז פתאום עשיתי חשבון והבנתי שהמאמץ שעשיתי לדחוס את הגז, למשל, היה לשווא. הבנתי שאני בעצם מפסיד אנרגיה".

ואז?

"קשה נורא. אתה מאמין שיש לך משהו וברגע אתה מבין שאין לך כלום. וזה היה אחרי בניית מתקנים והשקעה של המון כסף. היה משבר, לא האמנתי שזה קורה לי. אני נזכר בספקנים שאמרו לי 'בחיים לא תגיע למכלים של אנרגיה, אתה יודע כמה עולה היום לגדל אצה?' וזה היה באמת שלב עיקרי בשרשרת האתגרים שמנעו מהטכנולוגיה הזאת להיות טכנולוגיה אמיתית ורווחית. אבל עשינו את זה. ממתקן של קילומטר מרובע אנחנו מצליחים בשנה להפיק 5 מיליון ליטרים של דלק ירוק. אחרי שהטכנולוגיה הודגמה ב-MIT, השלב הבא היה לקחת אותה לתחנת כוח אמיתית, לעשות את זה בגדול. אז נסעתי לאריזונה".

חור בארובה

מה שנראה כמדע בדיוני הפך לתוכנית עסקית נוצצת ומדודה. היום רשומים על שמו של ברזין 12 פטנטים המעגנים את הזכויות שלו על הטכנולוגיה שקושרת בין חוות אנרגיה לבין תחנת כוח. ב-2005, בלב המדבר של אריזונה, רשם לעצמו ברזין הישג נוסף, כאשר הקים לצד תחנת כוח של חברת החשמל של אריזונה, APS, פרויקט הדגמה ראשון בעולם. מנהל התוכנית לדלקים מתקדמים של APS, ריימונד הופס, מספר כי מכונית הפורד שלו כבר נוסעת ברחבי פניקס על דלק ירוק מ-2006.

"המנדט שלי הוא לשרוף דלק וליצור חשמל, אבל יש לנו בעיה בשם c2o", אומר הופס. "מה שיפה בטכנולוגיה של איציק שאנחנו ממחזרים את הרעל ויוצרים תעשייה חדשה. זה מצב של ניצחון לכל. לא כל יום עושים חור בארובה של תחנת כוח ששווה מיליארדים ומתחילים לגדל אצות. אני עשיתי את זה כי האמנתי באיציק. כשנפגשנו בפעם הראשונה הוא הגיע למשרד שלי עם שלושה אנשים ואמר שזו כל החברה שלו. אני אמרתי לו שהגודל של החברה לא קובע אלא הגודל של הראש. רעיון של אדם אחד יכול להביא שינוי אדיר. אני בטוח שהטכנולוגיה שלו תביא לאנושות הרבה דלק, מזון ושלום".

אבל מתברר שבתחילת הדרך לא היה כל כך קל לשכנע את הופס. "יצאתי מהחממות של MIT עם טכנולוגיה ומודל עסקי, אבל לא היה לי כסף", מציין ברזין. "בהתחלה כשריימונד ראה אותי נכנס לתחנת הכוח שלו בחליפה הוא פלט לעברי שהוא ממהר לפגישה אחרת. אבל בסופו של דבר, אם יש צד כמוני למשל שתמורת שותפות בביזנס מבקש מחברת החשמל רק co2 ואת האדמות שלה, אז התשובה היא מהר מאוד כן. כאשר אין להם שום סיכון מקצועי או כלכלי, ויש להם רק רווח, הם מיד עובדים איתך".

המימון לפרויקט של ברזין הגיע מאירופה. "באירופה החליטו החלטה אסטרטגית שעוברים לירוק, ולכן יש קרדיט של מיליארדים למען פרויקטים ירוקים. כדי לחתום השנה על חוזים של 300 מיליון דולר לבניית חוות האנרגיה באריזונה ובניית חווה שנייה בספרד בעלות של 92 מיליון דולר מצאתי שותפים אירופאים שמוכנים לתת את הכסף".

יש מי שיבקר את השותפות שלך עם תחנות כוח שמזהמות את הסביבה.

"אנשים שמפתחים טכנולוגיות ירוקות נחשבים אנשים הזויים או אויבי השוק החופשי, כאלה שדורשים לפעול בלי היגיון כלכלי למען הסביבה. זה לא הכיוון הנכון לדעתי. התעשייה מודעת לבעיה הסביבתית שהיא יוצרת, והפתרון האלטרנטיווי שלה הוא לדחוס את c2o כגז טהור למעבה האדמה. כיוון שה-c2o הוא מוצר לוואי הכרחי בתהליכי השריפה, חברות החשמל מבועתות ולכן הן נלחמות באל-גורים של העולם. אני מציע פתרון שלא רק שלא עולה להם כסף, הוא עושה כסף. הפכתי את היוצרות, אין עונש ואין סיכון. אז מה רע? הבנתי שאני צריך לפתור בעיה אדירה של התעשייה כדי להוציא לפועל את הטכנולוגיה הירוקה שלי".

הדלק שמופק מהאצות הוא גם מתחרה לדלקים ירוקים מתירס וסויה.

"מתברר שהדלקים הביולוגיים המופקים מגרעיני תירס או סויה, דלקים שנחשבו לתחליף העתידי לדלק המזהם, מביאים בעצמם לנזק סביבתי. זה גם לא כלכלי - כדי לגדל את הסויה צריך עלים ושורשים, מערכת שלמה שתומכת בפולי הסויה שמהם מפיקים את השמן. לגידול אצות לא צריך מערכת כזו. קצב הגידול שלהן הוא פי עשרה עד מאה מכל מערכת ביולוגית אחרת. אז אם יש לך יחידת קרקע אתה יכול להגיע לסדרי יצור פי כמה גבוהים. מדובר בגידול שלא מתחרה על משאבים של קרקע ומים, אצה יכולה לגדול גם במים מליחים ובביוב".

ברזין כבר צופה השלכות תרבותיות לפריצת הדרך המדעית והטכנולוגית שלו. "ברגע שחוות אנרגיה אחת תוכיח כלכליות, וזה יקרה תוך שנה וחצי, נוכל לבנות חוות כאלה בכל העולם. אם מהפכת אנרגיה כזאת תתרחש בסין יתרחש שינוי אסטרטגי בחלוקת הכוחות הפוליטיים בעולם. עולם שבו סין לא תלויה באיראן הוא עולם אחר. הבשורה היא בשורת חופש אנרגטי - אם יש לך אדמה, שמש, אצות ו-c2o אתה יכול לגדל את האנרגיה שלך בעצמך. מהפכה כזאת תעניק חופש לעולם".

בינתיים זוכה הדוקטור הצעיר לחשיפה יוצאת דופן. מלבד להצבתו ברשימת "טיים" באפריל האחרון פורסמה עליו כתבה מחמיאה בכתב העת הכלכלי "פורצ'ן". בישראל, כמובן, המצב שונה. "בארץ העבודה שלי לא קיבלה חשיפה ואני יכול להבין את זה", הוא מסנן ברכות האופיינית לו. "ישראל עסוקה כל הזמן בפתרון הבעיות של עצמה, וזו טעות חמורה לדעתי. אני רוצה להביא לשינוי בחשיבה. אני אומר, תעזבו את ההשקעה בפתרונות של הבעיות של תנובה, תפתרו את הבעיות של וול-מארט".

ברזין, חבר סגל בכיר במרכז הבינתחומי, עסוק בימים אלה בהקמת מכון בינלאומי שיפעל בישראל לגיבוש מדיניות אנרגיה חלופית. היום, לאחר ששוק גידול האצות ליצור אנרגיה התעורר ולמעלה מ-250 חברות ואוניברסיטאות פועלות בתחום (אך אף אחת מהן לא מייצרת דלק בכמויות כדאיות), הוא החליט לפנות למקום אחר: קביעת מדיניות. "אני רוצה שישראל תהיה מרכז ידע בינלאומי בתחום האנרגיה החלופית. ארגז הכלים שצריך כדי לייצר פתרונות מהסוג הזה נמצא כאן - במדינה שעוסקת הרבה בעניין של חיסכון במים".

את הקשרים הענפים שלו בענף האנרגיה הוא מתכוון לגייס כך: "אני מאמין גדול שמדיניות יוצרת תוצאות. אפשר לקחת לדוגמה את המדיניות הממשלתית לעודד שימוש בדודי שמש. אנרגיה רבה נחסכה בעקבות המהלך הזה. אבל אני גם מרגיש פספוס גדול שעד היום המצוינות הישראלית לא תועלה לתחום האנרגיה. אני מתכוון להקים מכון אובייקטיווי שלא יעסוק בפיתוח טכנולוגי, שיהיו לו קשרים חובקי עולם, ושייקח טכנולוגיות ישראליות ויבחן את ההתאמה שלהן לשוק העולמי. אם נשקיע בהרבה דברים לא נגיע רחוק, אך אם נשקיע בפרויקטים מסוימים, אחרי מחקר מעמיק ומשכיל, נגיע מאוד רחוק".

כך אתה חושב שהגעת להישג היסטורי?

"אולי. אבל בעיקר בזכות אצבע אלוהים. אני לא איש דתי, אבל יש לי איזו תחושה של השגחה מלמעלה. במגילת אסתר השם 'אלוהים' לא נזכר, אבל מההתרחשויות אתה מבין שהוא מאחורי הקלעים, את הקיום שלו. גם בסיפור שלי מה שחלמתי עליו קרה בסוף, והרגשתי לעתים קרובות את התחושה הזאת שיש מישהו מאחורי הקלעים שעוזר לי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker