2007: מה שהחברות רוצות - זה מה שקורה

בין כישלונות רפורמת הטלפוניה על גבי האינטרנט וניידות המספרים מסתמנת הזדמנות לשינוי של ממש בשוק התקשורת, אם רק יהיה מי שירצה בכך

ערן גבאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערן גבאי

אך סמלי הוא ש-2007 - הזכורה בשוק התקשורת בעיקר במחדל של אישור האופציות למנהלי בזק - מסתיימת באישור מחודש של אותה תוכנית, בשינויים קלים ביותר. זה הדפוס השולט בשוק התקשורת של 2007 - מה שהחברות רוצות שיקרה, אכן קורה. השליטה בנעשה בענף היתה ונותרה בידי החברות, וגם אם הרגולטור מנסה לנהל את השוק או להכניס בו רפורמות - החברות מצליחות לגמד או כמעט להעלים את היוזמות הללו, ולא סוטות מהתוכניות האסטרטגיות שקבעו לעצמן.

שתי רפורמות גדולות קיבל השר אטיאס בשנה האחרונה: הטלפוניה על גבי האינטרנט (VOB) ותוכנית ניידות המספרים. שתיהן כשלו, ולא הצליחו לשנות דבר במבנה שוק התקשורת. הסיבה לכך פשוטה - כמעט כל דבר בשוק התקשורת נעשה טלאי על טלאי. לדוגמה, משרד התקשורת סירב להתחייב לקדם את ההפרדה בין קו הטלפון של בזק לבין קו האינטרנט שלה לפני ששחקני הטלפוניה על גבי האינטרנט (VOB) החדשים יפגינו רצינות בכוונתן להרחיב את התחרות מול בזק בטלפוניה הפנים-ארצית. כעת זה אולי נשמע הגיוני, אך מדוע לא יכולה היתה הרפורמה לצאת לדרך למן ההתחלה?


למה נכשלה ניידות המספרים?

תוכנית ניידות המספרים יצאה לעולם באיחור של יותר משנה, אחרי הפרה גסה של החוק על ידי כל חברות התקשורת והפגנת זלזול בוטה מצדן. הרגולטורים (הן משרד התקשורת והן הרשות להגבלים עסקיים) דיברו גבוהה גבוהה על השלכות הרפורמה, אך נמנעו מלקבל את ההחלטה על הקמת מסלקה מרכזית שתהיה אחראית על העברת המתניידים מחברה לחברה. ללא מסלקה נהפכה הרפורמה לשוק כאוטי שבו כל חברה מטרפדת את ניסיונות העברת המנויים של מתחרתה בדרכים נלוזות. בעוד כמה חודשים, כשהציבור יאבד את אמונו לגמרי בניידות המספרים, ייזכרו הרגולטורים בצורך במסלקה ואף יאשרו אותה. למה, אם כך, מדיניות רגולטורית לא יכולה להיות אפויה עד הסוף?

תמוה שבשוק התקשורת לא לומדים דבר: הוויכוח הנצחי הוא אם לאפשר את כניסתם של מתחרים חדשים לענף. זה היה נכון בשנת 2000, וזה עדיין נכון היום. אין כמעט חברת תקשורת שלא מצאה עצמה, לפחות פעם אחת בעשור הנוכחי, בוכה לרגולטור על מר גורלה. אלא שבשנים הקודמות היו לכאורה סיבות מקלות להתחשבות בחברות: תחילה היו אלה חברות השיחות הבינלאומיות שביקשו אישורי מיזוג, אחרת יקרסו; אחר כך היתה זו חברת הכבלים שנוהלה בידי נאמן מטעם בית המשפט וזכתה עקב כך להקלות; חברות הסלולר הוציאו אף הן את הממחטות במאבק על דמי הקישוריות, והצליחו לשכנע את השר דאז, אהוד אולמרט, שהן עלולות להתמוטט; וגם קבוצת בזק השמיעה נהי מתמשך על כך שלא מאפשרים לה להתחרות.


חייבים לשנות מדיניות

משרד התקשורת היקר, חלפו הימים שמרבית חברות התקשורת פעלו תחת הון עצמי שלילי, וההשקעות החדשות בטכנולוגיית תקשורת חייבה את בעלי המניות בחברות להכניס את ידם עמוק לכיסים ולשלוף מהם מאות מיליוני דולרים.

ימים חדשים הגיעו: מיזוגים רבים שטפו בשנתיים האחרונות את הענף והגדילו את עוצמתן של החברות; התלות בשני מוקדי כוח בלבד בשוק (בזק והכבלים) נעלמה כלא היתה, וכעת קיימים לפחות עוד שלושה מוקדי כוח של ממש (סלקום, פרטנר וקבוצת התקשורת של שאול אלוביץ').

חברות הסלולר הגדילו את ערכן ביותר מפי שניים מאז בכו על דמי הקישוריות; חברת הכבלים נהפכה למכונת כסף ונחשבת לחברת התקשורת של השנה, למרות חוב של 3.3 מיליארד שקל; ספקיות האינטרנט הן שחקני ה-IPTV וה-WiMax הבאים; ובאשר לקבוצת בזק, אתה זוכר ודאי כיצד היא נדחפה להפחתת המחירים בשירותי האינטרנט, ואילו כיום פעילות זו היא ששומרת על חוסנה הפיננסי. לכן על הרגולטור לשנות מדיניות. מה שהתאים פעם, לא מתאים עוד עכשיו.

לחברות הסלולר יש תוכנית להשקיע בתדרי ה-WiMax רק כדי להעלים אותה במגרות; לחברת הכבלים אין עוד תירוץ לכך שמערכות השיווק והתפעול שלה לא ערוכות לתחרות בבזק; ובזק תזכה בקרוב להקלות רגולטוריות כשתרד מתחת לנתח שוק של 85% בטלפוניה הפנים-ארצית. אין עוד סיבה של ממש לחשוש מנקיטת מדיניות תחרותית אמיתית בשוק התקשורת. חצאי תוכניות מוטב שלא ייצאו לאוויר העולם, כיוון שהן רק פוגעות בהתנהלות השוק, מציגות מצג שווא של תחרות, כשבפועל החברות מסרסרות אותן בקלות.


אז מה צריך לעשות ב-2008?

התחרות בשוק התקשורת היתה עד כה בעיקר פרי של איומים. הרגולטור איים שאם החברות לא יבצעו מהלך של פתיחת השוק לתחרות, יוציא החלטה כואבת בהרבה - שכמעט אף פעם לא התקבלה לבסוף. השיטה הזו לא ממש עובדת. ישראל מפגרת אחרי המערב בכל הקשור לרוחב הפס ולמהירות הגלישה באינטרנט.

למרות כל אלה, תהיה ב-2008 הזדמנות לשינוי בשוק התקשורת. ועדת גרונאו, הבוחנת את התחרות בשוק התקשורת, צפויה לפרסם עוד החודש את מסקנותיה. אם הוועדה לא תציג כללים למבנה ענפי יעיל ותחרותי יותר, היא תיכשל, בדיוק כמו קודמותיה. כל החסמים שאינם מבוססים עוד על עלות כלכלית, דוגמת תעריפי קישור הגומלין - חייבים להיעלם. שירותי הסלולר התפתחו מאוד בשנים האחרונות, אך הנגיסה שלהם בשירותי הטלפוניה הנייחת היתה נמוכה מהציפיות.

המסקנה היא, כנראה, שלא היתה הפחתת עלויות משמעותית בטלפוניה הסלולרית. צריך, על כן, לקבוע כי בעוד כמה שנים תוכר התקשורת הסלולרית כתחליף לתקשורת הנייחת. רק כך תיווצר תחרות בענף, ותוסר ההפרדה המלאכותית בין חברות הסלולר הגדולות לבין בזק. בד בבד, צריך להיות ברור שהכנסת מתחרים לפעילות על גבי הרשת של בזק (אנבאנדלינג) צריכה לכלול גם את פתיחת רשתות הסלולר לתחרות. מי שרוצה שינוי מבני אמיתי ותחרות לטובת הצרכן בענף, חייב לשנות כיוון ולנקוט מדיניות אמיצה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker