הבינה המלאכותית מפרקת סוף סוף את המבנה המיושן של מערכת החינוך - TechNation - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבינה המלאכותית מפרקת סוף סוף את המבנה המיושן של מערכת החינוך

למידה אישית ורב־גילית - בלי כיתות, שיעורי בית או תעודות - שמנוהלת על ידי אלגוריתמים ואינטליגנציה מלאכותית במקום מורים מאיצה את תהליכי הלימוד ■ האם הטכנולוגיה תוכל לייצר מודלים חדשים שיחליפו לחלוטין את המבנה הישן והמוכר של בתי הספר?

13תגובות
תלמידים בכיתה של רשת קאהן. חלל הלימוד משותף, אך לכל תלמיד מטרות ולוח זמנים משלו
THE J.A AND KATHRYN ALBERTSON FA

יחסית לילד בן עשר, אמרטייה חושב לעומק על לימודיו. באחד הבקרים בבית הספר שלו — קאהן לב במאונטיין וויו, קליפורניה — הוא מסביר שהוא חזק למדי במתמטיקה, אבל צריך להשתפר בכתיבה. עם זאת, אין סיבה לדאגה — לאמרטייה יש תוכנית: הוא יתרגל דקדוק באינטרנט, יקבע שעה לפגישה עם המורה לאנגלית ויתייעץ עם היועץ האישי שלו.

זהו תוצר של בית הספר שלתלמידיו אין שיעורי בית או תעודות, הם אינם מבלים את יומם בכיתות לימוד, ואף אינם מחולקים לקבוצות על פי גיל. התלמידים בבית הספר הזה חולקים חללים משותפים, לכל אחד מהם יש מטרות משלו ולוחות זמניים אישיים. הם משתמשים בתוכנה שפיתחו מתכנתים של בית הספר כדי להיבחן ולצפות בשיעורים בווידיאו של הארגון האח של בית הספר — אקדמיית קאהן (Khan Academy). מחצית מהמורים מסייעים לתלמידים בלימודים; השאר עובדים אתם באופן אישי על מאפייני אישיות, כמו סקרנות ומודעות עצמית.

הרעיון של שימוש בטכנולוגיה כדי לשנות את תחום החינוך אינו חדש. כבר ב–1928 המציא הפסיכולוג סידני פרסי "מכונת לימוד", ודימיין שהיא "תשחרר מורים ותלמידים מעבודת הפרך החינוכית". ב–1984, השנה שבה הושק המקינטוש הראשון, בבתי הספר בארה"ב היה בממוצע מחשב אחד ל–125 תלמידים. ב–2012 היחס כבר היה חמישה מחשבים לכל תשעה תלמידים. אבל הגישה לטכנולוגיית מידע (IT) לא השפיעה על תוצאות המבחנים, לפי מחקרים שפירסמו בשנה שעברה ג'ורג' בולמן ורוברט פיירלי מאוניברסיטת קליפורניה.

ב–2015 מצא מחקר של OECD כי אין קשר בין גובה ההשקעה הכספית של מדינות על IT בבתי ספר, לבין הישגי התלמידים שלהן במתמטיקה, מדעים וקריאה — ב–15 השנים האחרונות. ואולם כעת המצב מתחיל להשתנות משתי סיבות: הראשונה היא שחינוך באמצעים טכנולוגיים מצליח יותר ויותר ליצור קשר עם תלמידים בדרכים מתוחכמות. מחקרים עדכניים מראים שתוכנה שמחקה את התפקיד הרספונסיבי של מורה — ולא רק מציגה שאלות ותשובות — יכולה להאיץ את הלמידה של ילדים.

הסיבה השנייה היא הניסיון של מספר גדל והולך של בתי ספר, כמו KLS, לא להשתמש בטכנולוגיה כהמשך לאופן שבו דברים בדרך כלל נעשים בבתי ספר, אלא להשתמש בתוכנות חדשות כדי לשנות את האופן שבו תלמידים ומורים מעבירים את זמנם.

גם המורים וגם התלמידים, כך נראה, נעשים פרודוקטיביים יותר. כבר כמה עשורים שבתחום החינוך מחכים ומצפים לתום העידן של "מודל המפעל", שבו ילדים בני אותו גיל לומדים מאותו מורה ובאותו האופן — אבל המודל הזה עדיין מחזיק מעמד. כיום, לפחות בכמה מקומות, נראה כי ימיו ספורים.

עמית וירטואלי שגורם לילדים להרגיש בנוח

המשקיעים, בהם פילנתרופים רבים, נרגשים. חינוך באמצעים טכנולוגיים נמצא באחת העדיפויות העליונות בקרן ההשקעות שהקימו מארק צוקרברג ואשתו, Chan Zuckerberg Initiative. צוקרברג רוצה שרוב בתי הספר האמריקאים יאמצו בתוך עשור את סוגי החינוך החדשים שהקרן מבטיחה, ולאחר מכן מעוניין להפיץ את המודלים החדשים ברחבי העולם. השווי המשותף של שוק החינוך הטכנולוגי בצפון אמריקה ובאירופה, לרבות בתי ספר והשכלה גבוהה, אמור לצמוח מ–75 מיליארד דולר ב–2014 ל–120 מיליארד דולר ב–2019, לפי חברת המחקר טקנאביו.

מחקר בשני תחומים מעצב את הטכנולוגיה החדשה: בינה מלאכותית (AI) מאפשרת למחשבים ללמוד על התלמידים שמשתמשים בהם, בכך שהיא עוברת על המידע שמיוצר בתהליך הלמידה; ומחקר שנערך בתחומי הפסיכולוגיה, המדעים הקוגניטיביים ודיסציפלינות אחרות מספק תובנות מעשיות על "מדע הלמידה".

הפסיכולוג האמריקאי המנוח בנג'מין בלום שיכנע אנשי חינוך רבים שכדי להתגבר על מודל המפעל הכושל, לימוד בקבוצה נדרש להפוך לאישי יותר. לפי מחקריו, למידה אישית היא האפקטיבית ביותר. תוכנה של "למידה מותאמת" פותחה לראשונה על ידי מדעני מחשבים בשנות ה–70, בשאיפה לחקות את נקודות החוזק של למידה פרטית. תוכניות כאלה משתמשות בתשובות של תלמידים כדי להחליט מהי השאלה הבאה שיישאלו, ומעלות את רמת הקושי של השאלות ככל שהתלמיד מתקדם ועונה תשובות נכונות.

לגישה זו מתאימה למידה חישובית, שהיא למעשה ענף של בינה מלאכותית, שמאפשר למחשבים לאמץ תבניות שלא תוכנתו בהן. אבל היא אינה חיונית. רשת הלמידה האינטראקטיבית מיינדספארק, שפותחה על ידי החברה ההודית Educational Initiatives, מסתמכת על בנק של 45 אלף שאלות ו–2 מיליון תשובות. המפתחים שלו צפו מראש טעויות נפוצות והשתמשו בידע שנצבר במשך יותר מעשור.

תוכניות חדשות יותר מפותחות ברחבי העולם, ומשתמשות בלמידה חישובית כדי למצוא תבניות פרטניות של טעויות וחוזקות של תלמידים. עם המותגים האמריקאים המובילים בתחום זה נמנים אלקס (ALEKS), ניוטון ודרים בוקס; המוצר הדרום אפריקאי סיאוולה (Siyavula) הנמצא בשימוש של יותר מ–32 אלף תלמידים. Geekie שבו משתמשים 415 אלף תלמידים בבתי הספר הציבוריים בסאו פאולו, ורבים נוספים משתמשים בו בבית; חברה נוספת לחינוך והוראה, החברה ההודית בייג'ו, גייסה 50 מיליון דולר בסבב גיוס שהובילה הקרן של צוקרברג ב–2016.

התקדמות מהירה בייצור ובזיהוי של דיבור יכולה לקדם את הרעיונות האלה אף יותר. חוקרים במעבדת ארטיקולאב באוניברסיטת קרנגי מלון השתמשו בטכנולוגיית זיהוי קול כדי לפתח את אלכס, "עמית וירטואלי" שמדבר עם ילדים באופן שגורם להם להרגיש נוח יותר בכיתה. אחד הממצאים מהשימוש בו הוא שילדים שחומי עור לומדים מדע מהר יותר כשהם נמצאים באינטראקציה עם עמית וירטואלי שמשתמש בשפה מדוברת אפרו־אמריקאית.

מחקר שפורסם בג'יי פאל רוויו בדק תוכנית למידה בהודו בשעות אחר הצהריים, שבה השתמשו הילדים במיינדספארק במשך ארבעה חודשים וחצי. החוקרים גילו כי ההתקדמות שהשיגו התלמידים בשפה ובמתמטיקה היתה גדולה יותר מכמעט כל מחקר אחר של חינוך במדינות עניות — בעלות מזערית ביחס לבתי הספר שבניהול ממשלתי.

מודל חינוך יקר

במקום לשלב למידה של טכנולוגיות חדשות בבתי ספר רגילים במשך כמה שעות ביום, יש גם רפורמטורים שפותחים בתי ספר משלהם. אלטסקול (AltSchool) הוא בית ספר כזה, שמשלב למידה טכנולוגית עם מסורת חינוכית שמרחיקה לכת עד ז'אן ז'אק רוסו ומריה מונטסורי. בית הספר נוסד על ידי מקס ונטילה, לשעבר מהנדס בגוגל, והוא נתמך גם על ידי הקרן של צוקרברג ואומידייאר נטוורק, שהקים פייר אומידייאר, מייסד איביי.

בכל אחד משבע "מעבדות בית ספר" של אלטסקול, הממוקמות בקליפורניה וניו יורק, התלמידים מתייעצים עם שתי תוכנות שנמצאות בטאבלטים שלהם. הראשונה היא "פורטרט" — שבה יש רשומות של התקדמות הילד בנושאים אקדמיים וחברתיים. השנייה היא ה"פלייליסט" — שבה נמצאים החומרים הלימודיים.

משך הזמן שהתלמידים יושבים מול המסך בבית הספר מוגבל ל–20% עד 30% מהיום, ובמהלך עבודה על פרויקטים התלמידים משתפים פעולה אחד עם השני. בבית הספר אלטסקול ירבה בואנה שבסן פרנסיסקו, הוגו בן ה–12 מסביר כי הוא לומד מעמיתיו ללימודים יותר משלמד בבית הספר הקודם שלו. המורים בבית הספר מספרים כי יש להם זמן רב יותר לשבת עם תלמידים ולהתמקד עמם בבעיות ספציפיות, והוגו אומר כי הוא מרגיש "שהמורים כאן באמת מכירים אותי".

ואולם חינוך כזה אינו זול: הוריו של הוגו משלמים לבית הספר 27 אלף דולר לשנה — יותר מכפול מהממוצע במדינות OECD. המשמעות אינה שהתוכנה שאלטסקול מפתחת תהיה בהכרח יקרה, אלא שהעלות הכללית היא בהחלט עניין משמעותי.

בתי ספר ציבוריים רבים שמנסים לשלב חינוך באמצעים טכנולוגיים עם למידה אישית נתמכים על ידי ארגונים פילנתרופיים כמו קרן גייטס. מחקר שנערך בשנה שעברה במרכז להמצאה מחדש של החינוך הציבורי באוניברסיטת וושינגטון, שמומן בחלקו על ידי קרן גייטס, הגיעו החוקרים למסקנה כי "היציבות הכלכלית ארוכת הטווח של בתי הספר האלה אינה ברורה".

הניסיון הבולט ביותר לגלות אם למידה טכנולוגית אישית יכולה לעבוד ולהיות ממומנת בקנה מידה גדול הוא בתי הספר הציבוריים סאמיט — רשת של 11 בתי ספר הממומנת בכספי ציבור בקליפורניה ובוושינגטון, ומיועדת בעיקר לתלמידים עניים, רבים מהם לטינים. כ–130 בתי ספר שותפים ב–27 מדינות משתמשים בתוכנה של סאמיט ומקבלים הכשרה מהצוות של סאמיט. הפלטפורמה הזאת נבנתה ללא תשלום על ידי מתכנתים של פייסבוק.

תומכי המודלים החדשים ומתנגדיהם ככל הנראה ימשיכו להתווכח על יעילותם. כך או כך, למידה באמצעות תוכנות אינה הופכת את מקצוע ההוראה למיותר. אם כבר, היא הופכת אותו לחשוב יותר — ואלה חדשות טובות לצוות המורים ולתלמידים. כפי שהוגו בן ה–12 איבחן: "יותר מדי מורים רק רוצים להגיע כבר לסוף היום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם