חלומות האינטרנט שהתנפצו - והגורילות החדשות שעושות הרבה כסף באלימות - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
DLD 2017

חלומות האינטרנט שהתנפצו - והגורילות החדשות שעושות הרבה כסף באלימות

בכנס הטכנולוגיה הבינלאומי שנערך במינכן סימנו הדוברים את סופם הקפיטליסטי של רעיונות מהפכניים שהסעירו את העולם עד לא מכבר - כמו "כלכלת השיתוף" ו"האינטרנט של הדברים"

19תגובות
כנס DLD
DLD

1. אחד המוטיבים המרכזיים של תעשיית האינטרנט בשנתיים האחרונות היה "כלכלת השיתוף" - הרעיון שניתן לחסוך, לייעל ולהוזיל שורה ארוכה של מוצרים ושירותים - אם רק ייבנו רשתות חברתיות שיאפשרו לצרכנים לשתף אותם, וכך למנוע מרבים מהם לעמוד ברוב שעות היום כאבן שאין לה הופכין.

חברת המוניות אובר היא ילד הפוסטר: בעוד מכונית פרטית ממוצעת נמצאת בשימוש רק 4% מהזמן, ובשאר הזמן היא עומדת ותופסת נדל"ן יקר - הרי ששיתוף מכוניות יוזיל לכולם את השימוש בהן - וגם יפנה מקום. עוד דוגמה היא אייר בי אנד בי, האתר להשכרות דירות או חדרים לזמן קצר.

ויש את הדוגמה של המקדחה: מכשיר שנמצא בכל בית, אבל נמצא בשימוש רק במקרים בודדים. האם לא יהיה פשוט יותר שבכל בית מגורים משותף תהיה מקדחה אחת - וכל הדיירים יעשו בה שימוש משותף?

אלא שעכשיו הרעיון הזה, שמלכתחילה היה מעט רומנטי, מתחיל להתברר כחלום בלבד: אובר היא למעשה חברת מוניות שמנצלת את העובדים שלה; אייר בי אנד בי הוא משרד תיווך שמנצל חורים רגולטוריים ביחס לשוק המלונאות, והמחירים של השירות שהוא מספק כבר אינם מאוד שונים ממחירים של בתי מלון; ואילו המקדחה - גם היא רעיון שהתפוגג: רבים מעדיפים לשלם כמה מאות שקלים בודדים ולהחזיק אחת משלהם, אל מול החלופה של חיבור למחשב, בירור אצל מי מהדיירים נמצאת המקדחה המשותפת, תיאום המסירה מולו ונטילת הסיכון שאולי, בסוף, היא תימצא מקולקלת או חסרת חלקים.

בכנס הטכנולוגיה DLD, שהתקיים השבוע במינכן, גרמניה, כבר כמעט לא דיברו על "כלכלת שיתוף". לשאלה לפשר הדבר, השיבו חלק מאורחי הכנס כי המציאות לימדה אותם שהערך המוסף הכלכלי הבסיסי שנוצר מאתרי שיתוף אינו גבוה כפי שחשבו תחילה, אם בכלל. הערך המוסף האמיתי שנוצר לחברות הללו הוא כמות גדולה של מידע על המשתמשים - שאותו הם יכולים להפוך לכסף או למכור לאחרים.

בפועל, חברות השיתוף נהפכו לחברות שיווק ופרסום, שיודעות לאגור מידע על הציבור ולבצע באמצעותו אופטימיזציה של השירות. נכון הוא שגם בזה יש ערך מוסף והתקדמות עסקית ותהליכית, אך התוצאה בשווקים רחוקה מאוד מהחלום של "שיתוף", שנשא עמו גם ניחוח סוציאלי או סולידרי - שמעולם לא היה בו. אובר ואייר בי אנד בי הן חברות למטרות רווח, לעתים אלימות. הן לא קיבוץ.

כנס DLD 2017
Flo Fetzer for DLD / Hubert Bur

2. לא רק שכלכלת השיתוף אינה משתפת שום דבר - היא אפילו אוכלת את ארוחת הצהריים של הכלכלה המסורתית. אחד הרעיונות המרכזיים הנוספים של תעשיית האינטרנט, שאינו מאוד רחוק מעיקרון השיתוף, הוא היכולת להוזיל עלויות ולפשט תהליכי קנייה על ידי ייתור שכבת המתווכים מתהליך השיווק והמכירה. כולם יודעים שהאינטרנט מחליף סוכני נסיעות, מתווכי נדל"ן, משרדים למכירת כרטיסים להופעות, ואפילו מחליף את כל החנות הפיזית כאשר מזמינים סל מוצרים ישירות הביתה.

בתיאוריה, הוצאת שכבת המתווכים מהמשחק היתה אמורה להוזיל את תהליך העסקה ולגרום להוזלת השירות ללקוח הסופי. טכנולוגיה של אדם-לאדם, peer to peer, שילוב של חיסול המתווך יחד עם כלכלת שיתוף, אמורה היתה ללכוד את שני הרעיונות הללו גם יחד. אלא שגם במקרה הזה התברר שהמציאות היא קצת אחרת. בפועל, החברות הדיגיטליות שמשמשות כמתווכות או כ"פלטפורמה", נהפכו לכה גדולות וחזקות עד שהן גורפות עבור עצמן את כל החיסכון הכלכלי שנוצר.

הסיבה העיקרית לכך היא אפקט הרשת, הדוחף את המערכת לכיוון של מונופול או דואופול. לחברה דיגיטלית המבוססת על מידע על הגולשים - משני הצדדים של העסקה - אין שום יתרון או יכולת להתחרות עם השירות שבו "כולם משתמשים". התוצאה היא שהמתווכות החדשות הן כיום הגורילות של השוק, והן מכתיבות תנאים וגורפות את הרווחים מכולם כי אף אחד לא יכול בלעדיהן.

בתחום הנסיעות והפנאי, במקום המתווכים קיבלנו את טריפ אדוויזור ובוקינג.קום, ששולטים במידע ומכתיבים תנאים לבתי המלון. בתחום השכרת חדרים יש רק את אייר בי אנד בי. בענף מודעות הלוח יש רק את יד2, בחיפוש יש רק את גוגל, ברשתות חברתיות רק פייסבוק קיימת. רצינו פירוק של אנשי ביניים? חלמנו על תחרות בזכות הורדת חסמי כניסה? רצינו מחירים נמוכים? רצינו שיתוף? אז רצינו. בפועל קיבלנו מונופולים שמכתיבים תנאים לכולם ומתפרנסים מצמצום הרווח של התעשיות המסורתיות וניצול מידע פרטי של המשתמשים.

3. בניגוד לשנים קודמות, לא התקיים השנה בכנס DLD אף לא דיון אחד על טכנולוגיית הבלוקצ'יין - מערכת הפרוטוקולים שעליה מבוססים, בין השאר, מטבעות וירטואליים כמו הביטקוין. זה לא מקרה: איש אינו חושב שהבלוקצ'יין נכשל ודינו להיעלם, אך הקונצנזוס הוא שכל העניין עדיין לא בשל. מסתבר שהטכנולוגיה מורכבת ומסובכת, ולא תמיד ברור מדוע נכון לבחור בה ולא בגישה מוכרת ונגישה יותר. אפילו חברת הביטוח הדיגיטלית "למונייד", שבין מייסדיה ישנם ישראלים, החליטה שלא להתבסס על בלוקצ'יין למרות התאמתה לענפי הפיננסים.

4. גם עולם ה"אינטרנט של הדברים", IOT, הגישה שלפיה כל מכשיר וכל מתקן וכל בגד יכללו סנסורים המחוברים לאינטרנט - הדוגמה המוכרת היא מקרר מקוון - לא בלטה ב-DLD, למרות ההייפ סביבו. כאן התחושה היא שטרם הצליחו לייצר מגוון מוצרים פשוטים מספיק, בעלי ערך מוסף אמיתי ובמחיר המתאים לשימוש צרכני נרחב - אף שהמאמצים לא ייפסקו. או במלים אחרות: האם באמת צריך שהמקרר או הטוסטר יחוברו לאינטרנט?

5. לעומת זאת, הוויכוח בין מצדדי המציאות המדומה לבין תומכי המציאות הרבודה נמשך במלוא העוצמה. על פי הגישה האחרונה, מכשירים המשקפים את העולם האמיתי אך מוסיפים עליו שכבות של מידע - הם העתיד הקרוב. רבים בכנס עסקו בניסיונות ניחוש: האם האייפון הבא של אפל יכלול פריצת דרך מתחום המציאות הרבודה, כפי שעולה מדיווחים של בלוגרים בודדים? אחת ההערכות היא שהמכשיר כולו יהיה עשוי מזכוכית שקופה, באופן שיהיה ניתן להביט על הסביבה דרך הזכוכית - ולקבל שכבות של מידע עליה ועל האנשים בה.

6. מספר גדול של דיונים ושיחות התמקדו השנה בעתיד של הרכב האוטונומי והרכב החשמלי. זה לא צריך להפתיע: תעשיית הרכב באמת נמצאת ערב שינויים שכמותם לא עברה מזה מאה שנים, והשינויים הללו ישפיעו על יצרנים רבים, כמו גם על תחום החלפים והטכנולוגיה לרכב. כידוע, גרמניה היא יצרנית רכב גדולה, וחברות הענק שלה מהענף מבקשות לעקוב מקרוב אחר סטארט-אפים וטכנולוגיות חדשות שעשויות להשפיע עליהן. חברת "אוטו", שבנתה טכנולוגיה למשאיות אוטונומיות ושנמכרה בכ-600 מיליון דולר לאובר לאחר 8 חודשי פיתוח בלבד (ושלה מייסדים ישראלים) - כמובן הלהיבה את היצרים.

האם לא יהיה פשוט יותר שבכל בית מגורים משותף תהיה מקדחה אחת?

7. אבל מעבר לכל אלה היה ב-DLD נושא ומוטיב אחד שבלט מעל על כולם: אינטיליגנציה מלאכותית (Artificial Intelligence). המומחים והדוברים הקפידו להבהיר שזו בסך הכל עוד טכנולוגיית מחשוב ואלגוריתמים, וכי המחשבה המיידית על הסרט "טרמינייטור" והשתלטות מחשבים ומכונות על בני האדם מנותקת מהמציאות - אך כולם גם הסכימו שהטכנולוגיה החדשנית תיכנס להרבה מאוד מוצרים ושירותים.

אלגוריתמים המלמדים את עצמם ומסוגלים להגיב בדרכים שדומות לתגובות של בני אדם, נדרשים במקומות רבים ולכן הם מאוד מבוקשים בשוק. החל מ"בוטים" ש"מדברים" עם לקוחות במוקדי שירות ומערכות שיווק, ועד לניצול יכולות פרסונליזציה לצורך מכירה ואפילו קמפיינים פוליטיים.

הדחיפות בעיסוק ב-AI, מתברר, מגיעה משני כיוונים: ביקוש מהשווקים, מצד אחד, והצורך המיידי לקבוע החלטות עקרוניות ואתיות, מצד שני. הצורך העסקי - למשל, חיסכון בכסף עבור גופים כמו בנקים באמצעות מענה קולי "חכם" - מובן לכל. פחות מוכר הוא הצורך להטמיע במערכות הללו תובנות אתיות - למשל, בכללים שיכתיבו את התגובה של מכוניות אוטונומיות: אם מכונית אוטונומית צריכה להכריע תוך אלפיות השנייה האם לדרוס ילד שהתפרץ לרחוב, או את שני המבוגרים שהולכים על המדרכה, או להביא לפגיעה בנוסע ברכב - מה היא תעשה? ומי יקבע את הכללים?

הנטייה האנושית היא לדחות החלטות בסוגיות כאלה עד לרגע שבו הן יהיו רלוונטיות, אך המערכות הללו מפותחות עכשיו - והציבור והרגולטורים אפילו לא התחילו לדון עליהן. הטכנולוגיה בכל זאת תיקח את האנושות לעולם אמיץ יותר - אך הדרך לשם מורכבת, מפותלת ומלאה במהמורות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם