מיכאל בירנהק

משרד המשפטים פעל ביום חמישי כגנב בחשכה. מועד פרסום התזכיר לתיקון חוק זכויות יוצרים, ערב החגים, משאיר לציבור מעט מאוד זמן להגיב. התזכיר מציע לחמש את תעשיות התוכן בנשק בליסטי. ההסבר הרשמי: צריך כלים להתמודד עם הפרת זכויות ברשת. לפי התזכיר, בעלי זכויות יוכלו לבקש חשיפת גולשים שחשודים בהפרת זכויות, וצו חסימה, שיורה לספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרים חשודים, והמשטרה תוכל להעמיד לדין גולשים שמפיצים תוכן מפר. התזכיר מנסה אמנם ליצור איזונים מסוימים ומסמיך את בתי המשפט להכריע, אבל הרוח הכללית ברורה, והיא נגד הגולשים. מישהו רוצה לשלוט באינטרנט שלנו.

הבעיה – אמיתית. בעלי זכויות היוצרים חסרי אונים מול הפרות מסיביות של זכויותיהם ברשת. הבעיה גם לא חדשה. היא מוכרת כבר עשרים שנה. בהתחלה נפגעה תעשיית המוסיקה, בהמשך, תעשיית הקולנוע והטלוויזיה. בישראל נחקק חוק זכות יוצרים חדש בשנת 2007 שחיזק את האכיפה, ובמשטרה יש יחידה גדולה למדי לקניין רוחני. בעלי הזכויות צודקים ברצונם להגן על זכויותיהם. זה גם אינטרס ציבורי. ההנחה היא שצריך זכויות קניין מסוימות כדי לעודד אותם ליצור. פרטי התזכיר מחייבים דיון מפורט. אבל צריך להסתכל גם על היער. התזכיר חושף תופעה מדאיגה ומצערת.

>> חוק ההחשכה יוצא לדרך: אחריות פלילית על מפיצי תוכן פיראטי

משרד המשפטים נפל שבי בידי התעשייה. עורכי הדין שם נחשבו עד כה לגורם מקצועי וענייני. ליחידה לקניין רוחני יש רקורד מצוין. למשל, המשרד הצליח לחוקק חוק חדש ב-2007 בנוסח שכולל את "הגנת השימוש ההוגן" שהיא לטובת המשתמשים, על אפם ועל חמתם של ארגונים זרים חזקים. מצער לראות שהמגמה השתנתה. תזכיר החוק נראה כאילו נכתב על ידי ארגון זיר"ה, שמורכב מגופי מדיה חזקים, כמו קשת, רשת, ערוץ 10, יס, הוט, יונייטד קינג, ועוד. מי נשאר בחוץ? אנחנו, הגולשים. התזכיר כולל אמנם כמה מנגנוני בקרה, אבל הם חלשים, ומחמיצים את העיקר.

האם התעשייה תשתמש בכלים החדשים? לפחות לגבי חלקם, נראה שהמטרה אחרת: להפחיד. התזכיר מציע מנגנון לחשיפת גולשים אנונימיים, שמבוסס על הצעות חוק ישנות שלא נחקקו. כשלעצמו, המנגנון המוצע זהיר וסביר, אבל האם שרת המשפטים חושבת שנושא זכויות היוצרים חשוב יותר מ"פורנוגרפיית נקמה", מלשון הרע, ושאר שימושים לרעה שיש ברשת?

תעשיית המוזיקה בארה"ב תבעה 35,000 גולשים אנונימיים, ניצחה בהרבה קרבות, אבל הפסידה את המערכה: היא השניאה את עצמה על המשתמשים. לתעשייה שמתבססת על צרכנים חוזרים, זה היה אסון. לפני עשור, הכריז נציג של הפדרציה לתקליטים בישראל שהפדרציה שוקלת לתבוע גולשים, אבל היא לא העזה לעשות זאת. האם תעשיית התוכן קיבלה אומץ? חשיפת גולשים תפגע במה שנתפש בעיני הגולשים כערך כמעט קדוש: מעט האנונימיות שנותרה לנו ברשת. האם התעשייה תשמור את הנשק הבליסטי למקרי קיצון בלבד? יש להניח שהיא לא תשתמש בזה כנגד אלפי גולשים אנונימיים. אז למה הם צריכים את הכלי הזה?

התעשייה בוודאי תאמר שהגולשים גנבים, שזכות הקניין שלה נפגעת, וכנראה גם לא תהסס להשתמש באופן ציני ביוצרים ותאמר שההורדות ברשת פוגעות ביצירה. אז למה להם לחשוף גולשים ולהעמידם לדין פלילי? הסבר אפשרי הוא שהתעשייה רוצה להפחיד, כי היא מפחדת בעצמה. ליתר דיוק, היא מבועתת. אם לצטט את ראש הממשלה, הם מ-פ-ח-ד-י-ם. אכן, נגרם להם נזק כלכלי מההפרות ברשת. אפילו נזק גדול. על חלקם זה מאיים באופן מוחלט. אבל התעשייה מפחדת ממשהו נוסף. היא מפחדת להתחדש. כבר עשרים שנה כמעט שהציבור אומר לתעשייה: המשחק השתנה, תמציאו את עצמכם מחדש, במקום למכור תוכן ארוז בקופסה, חפשו דרכים חדשות ליצור. מעטים בתעשייה הפנימו את השינוי. האחרים נאחזים בקרנות המזבח.

התעשייה ומשרד המשפטים מנסים לשנות את האינטרנט, לא פחות. התזכיר מנסה להראות מי בעל הבית ברשת. צווי חסימה לאתרים וחשיפת גולשים הם אמצעים דרקוניים. יש פה גם פגיעה בחופש הביטוי. התזכיר פוגע גם בחדשנות. אפשר היה לצפות משרת המשפטים, בעלת תואר במדעי המחשב, ששותפה למפלגה הוא סטראט-אפיסט בנשמתו, שתהיה רגישה יותר לחדשנות. בסטארט-אפ ניישן צריך מרחב נשימה. סביבה טכנולוגית שבה אפשר לחסום גישה לאתרים ולהעמיד לדין גולשים היא סביבה עוינת לחדשנות.

הכותב הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker