האם הפצצה שהטיל כחלון היא "בשורה מצוינת להיי-טק"? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם הפצצה שהטיל כחלון היא "בשורה מצוינת להיי-טק"?

הורדת המס בהיי-טק תמשוך חברות רב־לאומיות - אך האם המדינה תרוויח?

29תגובות
עופר וקנין

ביום חמישי הוטלה פצצה בתעשיית ההיי־טק הישראלית, עם חשיפת TheMarker על כוונת שר האוצר משה כחלון להוריד ל-6% את מס החברות המוטל על ענקיות ההיי־טק. בכירי התעשייה, בהם מנכ״לים, סמנכ״לי כספים, רואי חשבון ועורכי דין, בירכו על המהלך, שלדבריהם יהפוך את ישראל ליעד אטרקטיבי לחברות טכנולוגיה בעולם הבוחנות מחדש את מבנה המס שלהן עקב שינויי רגולציה ב-OECD. מנגד, נשמעה ביקורת כי מדובר במהלך פופוליסטי שיפגע בהכנסות המדינה ממסים.

החלטה זו ושורה של שינויים נוספים שישפיעו על מדיניות המס בתחום ההיי־טק בישראל אומצו על ידי כחלון ואמורות להיכלל בטיוטת חוק ההסדרים החדש ל–2017–2018. לכן ניתן לצפות שבשבועות הקרובים יתנהל דיון ציבורי ער בנושא ההטבות החדשות.

כמו בוויכוחים כלכליים רבים, מאחורי הטיעונים הפופוליסטיים יש מספרים שמספרים את הסיפור הכלכלי האמיתי, וכדאי להכיר אותם: מס החברות המשולם בישראל כיום הוא 25%. עם זאת, מתוקף החוק לעידוד השקעות הון, חברות ההיי־טק הגדולות משלמות בממוצע 16% מס חברות במרכז הארץ ו–9% בפריפריה. כלומר כבר כיום, עוד לפני החלת התוכנית של כחלון, מס החברות בישראל לחברות הטכנולוגיה הוא אטרקטיבי יחסית למדינות כמו ארה״ב, שבה מס החברות הוא 40%, או רוב מדינות אירופה שבהן מס החברות הוא 20%–30%.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

למרות זאת, בכמה מדינות מוצעים לחברות טכנולוגיה שיעורי מס מיוחדים, בניסיון למשוך אותן. אינטל לדוגמה, שלפי התוכנית החדשה של כחלון תוכל לשלם מס חברות בשיעור של 6%, משלמת כיום בישראל בפועל מס בשיעור של 5%. כלומר, ליצואניות הגדולות כבר יש הסדרים עם המדינה, ומבחינתן אין חידוש ממשי בהצעה, שבמידה רבה מסדירה ומספקת שקיפות בנוגע לשיעורי המס שישלמו חברות רב־לאומיות בישראל, אבל אין בה חידוש בנוגע לגובה המס.

העניין שנמצא בלב השינוי, אם כך, הוא המעטפת השיווקית, שתהפוך את ישראל אטרקטיבית יותר כלפי חוץ ומבחינה בינלאומית.

"בשורה מצוינת 
להיי־טק" — האומנם?

אז מה בעצם כוללת התוכנית החדשה של כחלון? לפי התוכנית, חברות היי־טק שהכנסותיהן השנתיות גבוהות מ–10 מיליארד שקל ישלמו מס חברות של 6% בלבד, ומס של 4% בלבד על חלוקת דיווידנדים. הכוונה היא לחברות שסך ההכנסות שלהן בעולם מגיע לרף זה, כלומר קבוצת החברות שכוללת את חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, ובהן כאלה שכבר יש להן מרכזי פיתוח בישראל, כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ושמות בולטים אחרים מעמק הסיליקון, וכן חברות אחרות שאינן פועלות בישראל. לעומת זאת, חברות שהכנסותיהן השנתיות נמוכות מ–10 מיליארד דולר וגבוהות מרף שטרם נקבע, ישלמו מס חברות מופחת בהשוואה לשיעור הקיים — 12%.

"יש פה הזדמנות להפוך את ישראל למוקד לחברות רב־לאומיות ולאפשר לחברות טכנולוגיה ישראליות צומחות להשאיר את עיקר הפעילות שלהן בישראל", קובע אבי חסון, המדען הראשי במשרד הכלכלה ויו"ר רשות החדשנות. "יש פה מנוף, מעבר לנושא המס, וזו דוגמה למשהו שאם המדינה לא תעשה אותו — היא תידרדר במדרון. זו הסתכלות לעומק על ההיי־טק והאתגרים בשוק הגלובלי, שתועיל קודם כל לחברות שכבר פועלות בישראל. חברה שמעסיקה מאות עובדים בישראל ומכירה את היתרונות של ישראל, תשנה את מודל המיסוי וכתוצאה מכך את המודל העסקי. בנוסף, יש מאות רבות של חברות בעולם עם הכנסות שנתיות של 10 מיליארד שקל בשנה, שחלקן הלא מבוטל אינן פועלות בישראל".

מפעל אינטל בירושלים
טס שפלן

"זו בשורה מצוינת להיי־טק, גם לחברות הבינוניות ולסטארט־אפים שייהנו משיעור מס חברות של 12% במקום 25%", מעריך ג׳ייסון שווארץ, סמנכ״ל הכספים של הסטארט־אפ סימילארווב, המעסיק בישראל 200 עובדים וגייס עד היום 65 מיליון דולר. "זה ישכנע חברות להשאיר ולהרחיב את פעילות הפיתוח בישראל, ולחברות אחרות יהיה יותר קל לפתוח מרכזים בישראל. זה מפחית לחברות את עלות התפעול בפועל, וזה יעודד חברות שרוצות לגייס עוד עובדים ורואות שישראל היא מקום רווחי לעשות 
בו עסקים״.

עוד מוצע כי המס שאותו משלמות החברות על חלוקת דיווידנדים יופחת מ–15%–20% ל–4%. הכוונה אינה לדיווידנדים שמשלמת חברה לבעלי המניות שלה, אלא לשיעור המס שאותו משלמים במקרה של העברת כספים מחברה בת ישראלית, למשל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, לחברה 
האם האמריקאית.

שיעורי המס הגבוהים המקובלים כיום גורמים לכך שחברות רב־לאומיות רבות נותרות עם ״רווחים כלואים״ שאותם הן אינן מחזירות למטה החברה. מבחינת מדינה כמו ישראל, דווקא יש יתרון לכך שלחברה יש סכומי כסף משמעותיים שצבורים בה — החברה יכולה לבצע רכישות של סטארט־אפים ישראליים בסכום זה, לבצע השקעות או לגייס עובדים נוספים. הפחתת שיעור המס על חלוקת דיווידנדים תקל על החברות הרב־לאומיות להחזיר את ההון שלהן למטות האמריקאיים (ובכלל).

אבי חסון
אמנון האס

המהלך המתוכנן מעלה כמה שאלות על הכוונות שמאחוריו ועל השפעותיו הצפויות.

שקר מס החברות של חברות ההיי־טק

כמה כסף בעצם משלמות חברות היי־טק כיום, ועד כמה התוכנית של כחלון תשפיע על הכנסות המדינה ממסים? התשובה לשאלה השנייה היא כנראה מעט מאוד. גורם ממשלתי הבקיא בפרטי ההצעה של כחלון, הסביר שבגלל מודל תשלום המס הקיים של החברות הרב־לאומיות, למעשה מדובר בהפחתת שיעורי מס במסים שממילא לא משולמים.

הנתון המפתיע הוא שבמבנה המס הנוכחי, ההכנסות של מדינת ישראל ממסים שמשלמים יותר מ–300 מרכזי הפיתוח הרב־לאומיים, שהם כ–60% מענף ההיי־טק הישראלי, מסתכמות ב–100–200 מיליון שקל בשנה, כך לפי הערכה במשרד האוצר. סכום זה נמוך במיוחד בהשוואה להוצאה השנתית של מרכזי הפיתוח, שמסתכמת בכ–17 מיליארד שקל בשנה (שרובם משולמים כמשכורות לעובדים). לפי הערכת משרד האוצר, שינוי מבנה המס יביא להגדלת הכנסות המדינה ממסים מתשלומים של מרכזי הפיתוח למאות מיליוני שקלים בשנה ועד מיליארד שקל בשנה בשנים הראשונות ליישום התוכנית. כלומר התוכנית תכפיל בכמה מונים את הכנסות המדינה — אך בהשוואה להוצאה הממשלתית, מדובר בסכום זניח יחסית.

ג'ייסון שווארץ
SimilarWeb

מהו הקוסט פלוס וכיצד הוא עובד?

כדי להבין מדוע תשלומי המס של מרכזי הפיתוח בישראל כה נמוכים צריך להכיר את שיטת "קוסט פלוס" שלפיה הם משלמים מס. למעשה, רוב מרכזי הפיתוח בישראל אינם מייצרים מוצר מוגמר, אלא הם חלק מפיתוח וייצור מוצר בתהליך שנפרש על פני כמה מדינות. במקרים אלה, ובעיקר בפיתוח נכסים וירטואליים, כמו כתיבת שורות קוד שנמכרות לבסוף כתוכנה, קשה לקבוע מהי התרומה של הפעילות בישראל לחברה הרב־לאומית. כדי להתמודד עם סוגיה זו נקבעה שיטת קוסט פלוס: מרכז הפיתוח בישראל צריך למכור לחברה האם האמריקאית את התפוקה שייצר, במחירי העברה לפי מחירי השוק, בעלות שמחושבת על בסיס ההוצאה של החברה — למשל שכר העובדים, שכירות ותשלום לקבלני משנה. זהו למעשה הקוסט. על סכום זה מתווסף שיעור רווח מסוים, שהוא הפלוס שעליו משלמת החברה מס חברות בישראל. שיעור הרווח נע לרוב בטווח של 5%–15%, אך חברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות הגדולות משלמות במקרים רבים 2%–6% בלבד.

אם המדינה לא מרוויחה מהעניין, למה בכלל לנסות למשוך את החברות 
הרב־לאומיות?

המס המרכזי שנכנס לקופת המדינה מהיי־טק מגיע מכיס העובדים בצורת מס הכנסה. כאמור, המדינה מקבלת ממרכזי הפיתוח מסים בסך 100–200 מיליון שקל בשנה, בהשוואה להוצאה השנתית שלהם שמסתכמת בכ–17 מיליארד שקל בשנה. רוב הסכום הזה מגיע ישירות לעובדים בצורת שכר גבוה. עם השכר הגבוה מגיעים גם שיעורי מס הכנסה גבוהים. זאת בנוסף כמובן למע״מ שאותו הם משלמים במסעדות, מקומות בילוי ובחנויות בגדים שבהם הם מבצעים רכישות בזכות אותן משכורות גבוהות.

כך המדינה מרוויחה מהפעילות של מרכזי הפיתוח הרב־לאומיים, אבל גובה את התשלום מהעובדים עצמם. ראוי לשאול את עצמנו אם מדינת ישראל מתרפסת בפני תאגידים זרים בעלי ממון, מותגים נוצצים, על חשבון אזרחיה שנדרשים לשלם את החשבון.

שיעור המס של חברות הפועלות בישראל

מדוע המדינה טורחת להתעסק במס שמכניס לה סכומים שוליים?

בעולם מתנהלת כיום "תחרות יופי" על מדיניות מיסוי אטרקטיבית לחברות היי־טק. המטרה של המדינות היא למשוך כמה שיותר חברות לרשום בהן קניין רוחני ולהעביר אליהן קניין קיים. זאת, כחלק ממהלך נרחב שמוביל OECD ומכונה BEPS, שמטרתו להעביר הון ממקלטי המס למדינות שמייצרות את הערך, ולישראל פוטנציאל גדול להרוויח מהשינוי. בעקבות המהלך, חברות יידרשו לשלם מס לפי המקום שבו מתוחזק הקניין הרוחני, בניגוד למצב הקיים שבו מרכז הפיתוח בישראל יכול לפתח ידע ייחודי שתשלום המס בגינו מיוחס לארה״ב בה נמצא מטה החברה. ככל שיותר נכסים יהיו בישראל — כך החברות יזקפו יותר רווחים למדינה וישלמו יותר מסים.

כדי להרוויח מהשינוי, ישראל צריכה לעמוד באותה שורה עם מדינות אחרות ולהציג מדיניות מיסוי אטרקטיבית. במלים אחרות, המהלך של משרד האוצר הוא במידה רבה אקט שיווקי שנועד להאיר את ישראל באור שימשוך אליה חברות רב־לאומיות.

״ישראל מאבדת את היתרון היחסי שלה מול העולם במה שקשור להיי־טק. הורדת שיעורי המס תבדל את ישראל כמדינה שמשטר המס שלה עדיין אטרקטיבי מאוד במטרה לעשות עסקים בגלל כוח האדם המוכשר שנמצא כאן, אף שגם הוא מוגבל״, קובע רו"ח נדב גיל, שותף מס ראש קבוצת תמריצים, חטיבת המס בפירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte. ״עד 2011 היתה בישראל מדיניות של פטור כמעט מלא ממס חברות, ובעקבות תיקון בחוק לעידוד השקעות הון חברות עברו לשלם מס חברות של 16% במרכז ו–9% בפריפריה. בשנים האחרונות מדינות כמו קנדה, בריטניה ושווייץ עברו למדיניות של שיעורי מס נמוכים, לכן ישראל נהפכה לאטרקטיבית פחות לעומת המהפכה בעולם.

התעשייה מתבגרת שלבי הצמיחה של חברות טכנולוגיה בישראל, ומספר החברות בכל שלב
סטארט־אפים
2,000
עד עשר שנות פעילות
המוצר העיקרי עדיין בפיתוח
נתונים בסכנת סגירה מתמדת
85% מהם מעסיקים עד עשרה עובדים
עסקים קטנים ובינוניים
3,000
עד 25 שנות פעילות ועד 500
עובדים
מוצר מסחרי אחד לפחות
83% מהם מעסיקים עד 50
עובדים
חברות צמיחה
30
גידול של 30% בשנה בהכנסות
במשך שלוש שנים
יותר מ 100- עובדים
רובן פועלות בתחומי התוכנה
והאינטרנט
מרכזי מו"פ של
חברות רב־לאומיות
300
כמעט אינם עוסקים
בייצור ובמכירות
כל אחד מעסיק עשרות
עד מאות עובדים
חברות גדולות
50
יותר מ 25- שנות פעילות או יותר
מ 500- עובדים
כמעט כולן ציבוריות, ורבות מהן
הן חברות ביטחוניות
מקור: רשות

״חברת תוכנה מצליחה שהעסק שלה הוא וירטואלי ונשענת בעיקר על כוח האדם בישראל, יכולה להקים פעילות במקום אחר בעולם שבו שיעור המס הוא 5%–10%, ואפילו פחות. אם ישראל רוצה להמשיך להיות אטרקטיבית למשקיעים זרים ולחברות רב־לאומיות — וגם כלפי החברות הישראליות שמרכיבות את הסטארט־אפ ניישן — צריך שיעור מס אטרקטיבי, לא 9%–16%. BEPS קובע שבישראל נמצא הידע דה פקטו, לכן צריך לשלם יותר מס בישראל, אף שהמודל המשפטי הוא קוסט פלוס, כי הערך האמיתי נמצא במרכזי הפיתוח".

״חברות הפועלות בישראל לא רק שישנו את מודל ההפעלה שלהן, אלא גם יביאו לישראל קניין רוחני נוסף", מסביר חסון. "כך הן ייהפכו ממרכזי קוסט פלוס למרכזים שלמים יותר בפעילות שלהם, ויהיו מנוף תעסוקה פוטנציאלי גדול יותר. רוב החברות בישראל משלמות כיום מס תיאורטי — הוא משולם רק על הפלוס של הקוסט פלוס. היכולת שלנו להגדיל את זה היא מוגבלת, כי רוב הקניין הרוחני נמצא במקלטי מס. אנחנו מרגישים שבישראל יש משהו ייחודי מול מדינות, שאינו בא לידי ביטוי בתשלומי מס, ויש אפשרות אפקטיבית שבסופו של דבר המדינה תקבל יותר תשלומי מס״.

ההערכה היא ששינוי שיעורי המס יגדיל את הכנסות המדינה ממסים שמשלמות החברות הרב־לאומיות לעד מיליארד שקל בשנה.

אז מי בכל זאת יושפע מהתוכנית החדשה? כיום רוב הסטארט־אפים הישראליים אינם רווחיים, ולכן לא משלמים מס חברות. אפילו חברה ציבורית כמו וויקס, שנסחרת בשווי של יותר ממיליארד דולר, עדיין לא הגיעה לרווחיות, ויחלפו לפחות חמש־שבע שנים עד שתתחיל לשלם מס חברות בישראל הודות להפסדים הצבורים שלה. ואולם שינוי מס החברות לחברות היי־טק והורדתו ל–12% יכול להשפיע על קבוצת חברות היי־טק ישראליות שהן רווחיות ומשלמות מסים, וכוללת שמות כמו צ׳ק פוינט, מלנוקס, מובילאיי ונייס.

״גם אנחנו נהנה מהשינוי הזה", אומר שווארץ. "כשאנחנו חושבים איך לממן את הרחבת הפעילות שלנו, זה סוג הדברים שעוזר לנו להמשיך את ההשקעה שלנו בהיי־טק הישראלי. זה משפיע על הרווחיות של חברה ועל תזרים המזומנים העתידי שלה בהנפקה בבורסה. זה משמעותי להערכת השווי והאטרקטיביות של החברות במועד ההנפקה. כשחברה מתכוננת להנפקה ועובדת עם אנליסטים על תחזיות, הרווח הנקי ותזרים המזומנים ישתפרו בזכות שיעור מס חברות של 12%, בהשוואה לחברה אמריקאית שתשלם 40% מס״.

שיעור מקבלי התארים במדעים מכלל בעלי התארים

האם השינוי יעזור באמת להיי־טק הישראלי ולמשק?

גם תומכי השינויים במיסוי מתחו בימים האחרונים ביקורת על התוכנית. אלה הצביעו על כך שהיא אמנם פותרת חלק מהחסמים והגורמים שמרתיעים חברות היי־טק מלפעול בישראל — אך באותו הזמן יוצרת בעיה חדשה, משמעותית לא פחות. לפי כללי הביקוש וההיצע, ככל שישראל תהיה אטרקטיבית בעבור חברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות, הן יגדילו את הביקוש שלהן למהנדסים ישראלים. בלי להגדיל את היצע המהנדסים — שגם ככה נמצאים במחסור בשוק — עלול להיווצר מצב מסוכן של העלאה נוספת בשכר העובדים בהיי־טק, שכבר הגיע לרמות שאינן רחוקות מהשכר המקובל בעמק הסיליקון.

הנפגעים העיקריים מכך יהיו הסטארט־אפים הישראליים, שכבר עתה מתקשים לגייס עובדים, ושיצטרכו להתמודד עם שכר עולה. ״זה עלול לגמור אותנו", אומר משקיע הון סיכון ישראלי. "אם עוד חברות כמו אפל או גוגל יגייסו עכשיו בכל שנה את 2,000 המהנדסים הטובים ביותר, איזו איכות של עובדים תישאר לסטארט־אפים הישראליים? זה יגמור את היתרון התחרותי שלנו בכל מה שקשור ליזמות״.

״כשהנהלה בוחנת איפה להקים את המפעל או הבניין החדש, השיקול הכלכלי נפתר", אומר שווארץ. "מבחינת מיסוי זה צעד משמעותי לשחקנים חדשים בישראל. אבל בסופו של דבר זה לא רק מיסוי, צריך להתייחס לכוח אדם — האם יש או אין לי עובדים? חסר הדור הבא שיפתח את הטכנולוגיות. מה שחסר הוא החלק השני של התוכנית הזאת — כמנהלים בכירים בחברות היי־טק, האתגר הגדול שלנו הוא שאין מספיק עובדים מוכשרים. החלק השני של התוכנית צריך להיות שיתוף פעולה עם משרדי החינוך והכלכלה כדי לבנות תוכנית אסטרטגית להכשרת עובדים להיי־טק, ומצד שני לאפשר לעובדים זרים מוכשרים להגיע ולעבוד בו. זה יגדיל את המשרות הפתוחות לכל מיני מגזרים, ויועיל לכלכלה כולה שאנשים ירוויחו משכורות גבוהות, יקנו דירות, יאכלו במסעדות ויקדמו את הכלכלה״.

חיסרון נוסף של התוכנית הוא השחיקה בתמריצים לפתוח פעילות בפריפריה. כיום, חברות היי־טק שפועלות באזורים המוגדרים כפריפריה משלמות מס חברות מופחת בגובה 9%, לעומת 16% במרכז. עם החלת השינוי והורדת שיעור המס ל–6%, לחברות הרב־לאומיות לא יהיה תמריץ לפתוח מרכזי פיתוח חדשים מחוץ לאזור המרכז. לגוגל או אפל כנראה לא חשוב לפתח את ההיי־טק מחוץ למדינת תל אביב, אבל את ראשי המדינה זה צריך לעניין. הפתרון לסוגיה זו יהיה שימוש בשתי מדרגות מס — אחת במרכז, גבוהה יותר, ושנייה בפריפריה — כפי שנהוג כיום.

עובדים באינטל ישראל
אינטל ישראל

האם יוזמות ממשלתיות קודמות הצליחו לקדם את ההיי־טק?

ניסיון העבר מלמד שלא תמיד מעורבות ממשלתית בהיי־טק הצליחה לשרת את המטרות שנועדה לקדם. דוגמה בולטת לכך היא חוק האנג׳לים — הטבת מיסוי שהיתה אמורה לעודד משקיעים פרטיים להשקיע בסטארט־אפים. ואולם חמש שנים לאחר שהחוק נחקק, הוא עדיין לא היה בר יישום, ונדרש שינוי חקיקה. גם תוכנית של משרד האוצר לעודד משקיעים מוסדיים להשקיע בקרנות הון סיכון ישראליות, כחלק מתוכנית יתרון יחסי לעידוד תעשיות ההיי־טק שהוביל ב–2010 מנכ״ל משרד האוצר, חיים שני, לא הצליחה לגרום למוסדיים להשקיע.

כמו כל תוכנית ממשלתית, גם במקרה הנוכחי צריך לזהות נכונה את הבעיה ולהתאים לה את הפתרון. צריך לבדוק היטב מהו פוטנציאל ההכנסות למדינה ואיך המהלך יתרום לתעסוקה בישראל, אל מול השפעות המהלך על הסטארט־אפים הישראליים שכבר מתמודדים עם מחסור גובר בכוח אדם טכנולוגי. עם זאת, חשוב להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים, ולמרות הביקורת לבדוק כיצד ההצעה החדשה תחזק את הכלכלה הישראלית. משרד האוצר יצטרך להציג בשבועות הקרובים עבודה כלכלית רצינית שתבחן את ההשלכות של ההצעה החדשה, ואולי אחת ולתמיד תשפוך אור על תרומת ההיי־טק למסים של מדינת ישראל — כולל מס חברות, מס הכנסה ומסים אחרים שנובעים מהתעשייה. אולי יתגלה שכדאי להפעיל הטבות דווקא מסוג שונה.

מעניין לראות את היוזמה האחרונה כחלק משורה של שינויי חקיקה ורגולציה בתחום ההיי־טק שמוביל משרד האוצר בראשות כחלון בתקופה האחרונה. המשרד, עם שותפים כמו רשות המסים ומשרד הכלכלה, העלה הילוך בכל הנוגע לרענון מדיניות המיסוי הישראלית בתחום ההיי־טק, במטרה להקל על החברות המקומיות והזרות, וליצור אקלים עסקי בריא של שקיפות ובהירות למשקיעים ולחברות. כך לפני כשלושה שבועות נחשפה 
ב–TheMarker הצעה לתיקון שיקל על מיזוגי חברות היי־טק כדי לתמוך בצמיחה שלהן, ובשבוע שעבר הוסדרו תשלומי מס על רווחי סטארט־אפיסטים שנובעים מאקזיטים. האם הצעדים נעשים מתוך הבנה כנה שההיי־טק הוא מנוע צמיחה כלכלי חשוב לישראל או מתוך מניעים פופוליסטיים? התקופה הקרובה תגלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#