בין פבלו אסקובר למארק צוקרברג - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סייר אינטרנט

בין פבלו אסקובר למארק צוקרברג

לעשירים של היום יש הרבה יותר משאבים משהיו אי פעם לקודמיהם - והם לא מהססים להשתמש בו כדי להפוך את העולם לטוב יותר; טוב לפי ראות עיניהם

תגובות

אם יש סיבה אחת לכך שראש קרטל הסמים של העיר קאלי בקולומביה, פבלו אסקובר, גמר כמו שהוא גמר, הרי היא שהוא ניסה לדלג ממעמד של ראש קרטל סופר־רווחי למעמד של פוליטיקאי מוביל.

פבלו אסקובר בתצלום מ-1984
ASSOCIATED PRESS
מארק צוקרברג מייסד פייסבוק
REUTERS

בשל עיסוקו, אסקובר היה נתון במשחק מתמיד של חתול ועכבר עם השלטונות בקולומביה של שנות ה–80, כלומר אלה שלא הצליח לקנות בכסף: הוא ייצר ושיווק סמים - והם רצו לתפוס ולהרשיע אותו.

כדי להפוך לעצמו את החיים לקצת יותר קלים - ובדרך גם לזכות בחסינות פרלמנטרית ולממש את פנטזיות הגדלות שלו - אסקובר החליט להתמודד על מקום בקונגרס של קולומביה. הוא אפילו הצליח.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

אבל התוכנית התפוצצה לאסקובר בפנים מכיוון שהמהלך הזה ריכז בו תשומת לב עצומה — לא רק של ממשלת קולומביה, אלא גם של הממשל האמריקאי. כל עוד הוא נמלט מהחוק ומהעין הציבורית, הוא היה יכול להמשיך להיות ברון סמים, אבל ברגע שיצא לחלוטין מהמחשכים, הוא עודד את אויביו לפעולה, עד שלבסוף הרגו אותו.

אלון מאסק, פיטר תיל, ג'ף בזוס, מארק צוקרברג, ביל גייטס ויזמי טכנולוגיה מגה־מוכשרים אחרים אינם עוסקים בפעילות לא חוקית, ובטח לא הקימו מעבדות סמים. אבל יש להם שני קווים משותפים עם אסקובר.

פיטר תיל
בלומברג

הראשון הוא העושר האגדי שלהם. ב–1989 אסקובר מצא את עצמו ברשימת המיליארדרים של "פורבס", עם הון מוערך של כמעט 3 מיליארד דולר. אמנם חלפו מאז 27 שנים, אבל בכל זאת למאסק, תיל, בזוס, צוקרברג וגייטס יש הרבה יותר.

ופה מגיע קו הדמיון השני: לחמישה האלה, כמו לאסקובר, יש לא רק יותר משיצטרכו או יוכלו להוציא אי פעם, אלא גם מספיק כדי לשנות את העולם — והם בהחלט בעניין.

מאז ומעולם עשירים רבים נתנו לפחות חלק מכספם לצדקה. אפשר לדון בסיבות לכך, אבל אי־אפשר להתעלם מההשפעות החיוביות של התרומות שלהם. אבל לאורך רוב שנות ההיסטוריה, לא רק שהיו פחות עשירים מהמגה־עשירים של היום, אלא גם התרומות שלהם היוו חלק קטן מההון שלהם, ולכן המטרות שניסו להשיג היו בהתאם. לעשירים של היום יש הרבה יותר משאבים משהיו אי פעם לקודמיהם — והם גם מוכנים להוציא הרבה יותר מהונם כדי לשנות את העולם.

חלקם, כמו ביל גייטס, ממוקדים מאוד בפעילויות הומניטריות — בעיקר בעולם השלישי ובמיגור מחלות. לאחרים, כמו צוקרברג, מאסק ובזוס, יש מטרות שקשורות לטכנולוגיה ולחלל, ולאחד לפחות יש מטרה קצת יותר אפלה — להשתיק השיח הציבורי שלא נעים לו.

עד לדור הנוכחי, היחידים שהיו להם משאבים בסדר גודל כזה היו שליטים ומדינות, ואלה בהחלט השתמשו בהם כדי לשנות את העולם. אבל כוחם היחסי של שליטים ומדינות נחלש - והמגה־עשירים מתחזקים.

בדרך, נראה שכמה מהם מתבלבלים ומתחילים לראות בעצמם מנהיגים חברתיים — ואפילו לא מקומיים, כי אם גלובליים. תוך כדי התהליך הזה הם מרחיקים הרבה מעבר לתחומים שהעשירו אותם.

בניגוד לאסקובר, הם לא צריכים להגיע לפרלמנט כדי להשפיע. הם יכולים להשפיע באמצעות המשאבים האדירים שלהם — גם באמצעות מימון פעילויות ספציפיות וגם באמצעות השפעה ישירה על חקיקה. הם לא יגמרו ירויים בפרבר עני של איזו עיר גדולה, אבל ככל שהזמן עובר, נראה שהם מתפתים יותר ויותר לחצות גבולות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#