כשראש העיר באמת שולט בעיר - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשראש העיר באמת שולט בעיר

עיריות רבות בארה"ב התחילו להשתמש בכלים טכנולוגיים ובניתוח נתונים מכל רחבי העיר כדי להפוך את הערים ליעילות ודמוקרטיות יותר ■ ואולם החדשנות הטכנולוגית מעלה דילמות הנוגעות לפרטיות התושבים - ולאפשרות שהמערכות החדשות יגדילו את הפערים החברתיים

תגובות

ראש עיריית בוסטון, מרטין וולש, שולט בכל מה שמתרחש בעירו. במשרד שלו יש לוח בקרה, מסך גדול עם שורות מתחלפות של טקסטים, מספרים וטבלאות. אזור אחד מראה את מספר הפניות למוקד השירות של העירייה ואת שיעור השיחות שנענו בתוך 30 שניות. לידו יש טבלה שעוקבת אחר מספר הבורות בכבישים שעובדי העירייה סוגרים בכל יום, ומפת השכונות של בוסטון שמדורגות לפי תדירות הביקורים של וולש בהן.

אבל הנתון החשוב ביותר בלוח הוא CityScore, מספר בודד שמראה את מצבה הכללי של בוסטון. הוא מורכב מ–24 מדדים שונים, מרמת הפשיעה ועד לזמינות Wi–Fi, צריכת אנרגיה ומענקים לאמנים. כל קריאה של יותר מ–1 במדד מראה שהעניינים מתנהלים טוב מהצפוי; על כל רמה נמוכה מכך, ראש העיר צפוי להרים את שפופרת הטלפון. "כולם יודעים שהוא מסתכל עליו כל הזמן", אומר דניאל קו, ראש הסגל של וולש, שהגה את הרעיון למדד. גם תושבי העיר יכולים לעקוב אחרי המדד בכל רגע באינטרנט.

מרטין וולש, ראש עיריית בוסטון
אי־פי

מעבדת SENSEable City של אוניברסיטת MIT בקיימברידג', מעברו השני של נהר צ'רלס, נותנת טעימה ממגוון הדברים שערים יכולות לעשות עם מידע. החוקרים במכון מפתחים חבילה זולה של חיישנים שישולבו בפנסי הרחוב, שאם תיושם באופן רחב תאפשר מדידת רמות רעש וזיהום אוויר כמעט בכל בית בזמן אמת. בפרויקט בשם Underworlds מתוכננים רובוטים קטנים לזחול דרך תעלות ביוב, לאסוף דגימות ואולי יום אחד לנתח אותן בו במקום. השיטה הזאת עשויה לחשוף ממצאים כמו מה אנשים אוכלים וכמה מהם חולים בשפעת. "דמיינו לעצמכם כמה מידע נשטף באסלה", אומרת ארין באומגרטנר, אחת מהמנהלים של המעבדה. הפרויקט נתמך על ידי ממשלת כוויית, שמחפשת דרכים למדוד את צריכת המלח המופרזת של אזרחיה.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

עם זאת, כדי שטכנולוגיות וכלים מהסוג הזה באמת יחוללו שינוי אמיתי — גם המבנה הביורוקרטי של הרשויות המקומיות בארה"ב חייב להשתנות. כיום, רוב הרשויות האלה הן לא יותר מאוסף של מחלקות שאינן מתקשרות זו עם זו, ומחוברות ביניהן באמצעות היררכיות מורכבות וכללים מסובכים. המבנה הזה התאים, אולי, לימים שבהם נפח המידע היה קטן הרבה יותר ועבר ממחלקה למחלקה באטיות, אך כעת המבנה הזה נהפך למכשול. הרשויות המקומיות חייבות להיהפך למכלול קוהרנטי יותר — "פלטפורמה", כפי שהגיקים מכנים זאת.

השינוי מתחיל לעתים קרובות בשימוש נכון בטכנולוגיה. מערכות המחשוב של העיריות משקפות בדרך כלל את האופי המפוזר שלהן, כיוון שלרוב המידע נשמר במסדי נתונים נפרדים. חשוב מאוד לגרום למערכות לעבוד ביחד, אבל לעתים קרובות מזלזלים במשימה הזאת, מסביר ג'אשה פרנקלין־הודג', סמנכ"ל המידע של עיריית בוסטון. עד להגשמת החזון יש עוד הרבה עבודה, אבל 
רוב הנתונים הדיגיטליים יושבים כיום ב"מחסן נתונים", מערכת מחשוב גדולה שבאמצעותה ניתן לגשת בקלות לנתונים ולנתח אותם.

שיתוף פעולה עם ווייז לצמצום הפקקים

השלב הבא הוא אינטגרציה טובה יותר של המינהל בעיר. כדי לשפר את השירותים הקיימים ולפתח חדשים, המחלקות חייבות לעבוד בשיתוף פעולה הדוק יותר, אומר סטיבן גולדסמית' מאוניברסיטת הרווארד, אחד ממחברי “The Responsive City”, ספר חדש על ממשל אורבני. גם עובדי העירייה צריכים להיות מסוגלים לפעול באופן עצמאי יותר ולהימדד לפי התוצאות שלהם, במקום פשוט לציית לכללים בצורה נרצעת.

גם רגולציה אפשר וצריך לשנות. כשקשה למצוא מידע על עסקים, הגיוני לנסח כל מיני חוקים ולבדוק באופן קבוע את הציות להם. אבל עכשיו, כשניתוח נתונים יכול להצביע ישירות על מי שמפר את הכללים, וניתן לעקוב אחר ההתנהלות העסקית בזמן אמת, רגולציה כזו היא קצת 
מוגזמת. בשיקגו, למשל, נשלחו פקחים בעיקר למסעדות שלגביהן האלגוריתם הצביע על בעיות פוטנציאליות.

ואולם אנתוני טאונסנד, חוקר מאוניברסיטת ניו יורק ומחבר ספר על ערים חכמות, מעריך כי השינוי הגדול ביותר יהיה אחר, וכי ערים צריכות למלא תפקיד פעיל יותר כסוכנות של מידע אורבני.

לדבריו, מדובר ביותר מאשר שיתוף פיסות מידע אדמיניסטרטיבי, כפי שערים רבות ברחבי העולם כבר עושות. רשויות מוניציפליות צריכות להיהפך למגינות המערכת האקולוגית המקומית של המידע, וליצור מסגרת שתעודד אחרים לחלוק מידע ולהציע שירותים לאזרחים, אומר טאונסנד. הן עשויות לשמש, למשל, כפורטל למידע מחברות שירותים וחברות מקוונות, תוך הגנה על פרטיות ווידוא שהאלגוריתמים שבהם הן משתמשות לא יפלו קבוצות אנשים מסוימות.

בוסטון. "ראש העיר מסתכל כל הזמן על המספר שמשקף את המצב הכללי של העיר"
בלומברג

חלק מהערים מתחילות לקחת על עצמן תפקיד כזה, ואחת הדוגמאות הראשונות לכך היא שיתוף המידע בין בוסטון לאפליקציית וייז בניסיון להפחית את פקקי התנועה בעיר. בתמורה לחלק מהמידע של השירות, העיר נותנת אזהרה 
מוקדמת על כל סגירה מתוכננת של כביש. דוגמה נוספת היא שיקגו, שהשיקה את OpenGrid, אתר שמאפשר לאזרחים ולעסקים להפוך בקלות מידע ציבורי עירוני לוויזואלי בעזרת מפות מקוונות.

בניו יורק השיק המרכז למדעי העיר והקדמה (CUSP) פרויקט בשם Quantified Communities (קהילות מכומתות), כדי לאפשר לאנשים להשתמש במידע שמתקבל ממספר גדל והולך של חיישנים בשכונות שלהם.

אחד הרעיונות הוא למדוד את איכות האוויר באזורים שונים, ולהשוות אותה לשיעורי האשפוזים של חולי אסטמה בבתי חולים. קונסטנטין 
קונטוקוסטה, שעומד בראש הפרויקט ב–CUSP, מסביר כי "אנחנו רוצים להגדיר את הבעיה לפני שנחליט על הטכנולוגיה — ולא להפך".

שיטה שמזהה איפה יבוצע הפשע הבא

סיאטל, למשל, גילתה שאזרחיה מתעקשים להגן על פרטיותם. לפני כמה שנים היא התחילה להשתמש ברשת אלחוטית של המשטרה שיכולה לעקוב אחר סמארטפונים, עם קוראים אוטומטיים של לוחיות רישוי של כלי רכב. התוכנית, שיושמה בלי הרבה דיון ציבורי או מחשבה על האופן שבו ינוהל המידע, עוררה התנגדות מצד תושבים, ובהתאם לכך חזרה בה העירייה מההחלטה. במקום זאת אימצה העירייה עקרונות פרטיות מפורטים מאוד, ומינתה באחרונה קצין הגנה על מידע — דרישה שמהווה תו תקן בערים באירופה, אך זו הפעם הראשונה שאומצה בארה"ב.

המבקרים טוענים כי כוחות המשטרה המקומיים בארה"ב הם העבריינים הגרועים ביותר. לכן, פחות ברור מה ערים יכולות ומוכנות לעשות כדי למנוע מאלגוריתמים להיהפך ל"כלים להשמדה מתמטית" (Weapons of Math Destruction), שם ספרה החדש של קתי אוניל, בלוגרית ולשעבר אנליסטית כמותית בוול סטריט. מצד אחד, שיטות הניבוי של כוחות המשטרה — שעושות שימוש באלגוריתמים, בסטטיסטיקות פשיעה ובנתונים אחרים כדי למצוא נקודות חמות שבהן עלולות להתבצע פשיעות נוספות — הוכחו לפעמים כמדויקות למדי. אבל מצד שני, השיטות האלה עלולות להוביל לתשאול שלא לצורך, מעצרים וחיפושים מוגזמים ותיוג אתני בנקודות כאלה.

אפילו לאפליקציות נייטרליות למראית עין, כמו Street Bump, יש השלכות לא רצויות: השירות עלול להקנות עדיפות לשכונות עשירות יותר שבהן אנשים יכולים להרשות לעצמם סמארטפונים, ולהוביל לפרצות באזורים עניים. כדי להימנע מתוצאה כזאת, בוסטון השיקה קודם כל את האפליקציה לפקחים שלה, שנוסעים בכל רחבי העיר. היא גם ניהלה משא ומתן להסכם עם שירות שיתוף ההסעות אובר, שבמסגרתו תקבל נתוני נסיעות, כך שמחלקת התחבורה שלה תוכל לבדוק, למשל, כמה זמן ממתינים נוסעים באזורים עניים למוניות.

השאלה הפוליטית הגדולה היא אם כמויות המידע רק יהפכו את העירייה ליעילה יותר — מטרה נעלה בפני עצמה — או שהן גם ישמשו להעצמת האזרחים. סוזן קרופורד מאוניברסיטת הרווארד, אחת ממחברי הספר "The Responsive City", טוענת כי הגישה למידע תראה לאנשים לאן הולכים כספי המסים שלהם, וגם תיתן להם את הכלים להיות מעורבים יותר בענייני העיר.

בנג'מין ברבר, תיאורטיקן פוליטי אמריקאי שמתעניין בממשל מקומי, אינו אופטימי, אבל לא כמו קרופורד. לגישתו, הטכנולוגיה בדרך כלל לא מתקנת בעיות 
שנמצאות מתחת לפני השטח, אלא משכפלת אותן. "מעל לכל אנחנו צריכים ראשי ערים חכמים ואזרחים חכמים, ולא בהכרח ערים חכמות", הוא אומר. לוח הבקרה במשרדו של ראש העיר מרטין וולש מראה שבבוסטון, לפחות לעת עתה, היעילות והשליטה מנצחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#