האם מארק צוקרברג בדרך להפוך לדיקטטור החדש של הודו? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מארק צוקרברג בדרך להפוך לדיקטטור החדש של הודו?

צוקרברג יזם תוכנית שנועדה לספק גישה חינמית לאינטרנט לתושבים במדינות עולם שלישי בהן שיעור הגישה לאינטרנט נמוך ■ האם אכפת לו ממיליארד הודים - או דווקא מהסנטים והדולרים שהם יכולים להזרים לקופת פייסבוק ולחיזוק מעמדו?

2תגובות
מארק צוקרברג
רויטרס

לפני שבועיים הצהיר מארק צוקרברג על יעד שאפתני נוסף לפייסבוק: 5 מיליארד משתמשים עד 2030 - יותר מפי שלושה ממספר המשתמשים שיש לה כיום, כ–1.5 מיליארד. כדי להגיע ליעד הזה, פייסבוק תצטרך להוסיף 250 מיליון משתמשים חדשים בכל שנה. זה לא טריוויאלי.

אבל בשבוע שעבר התוכנית שלו דהרה לתוך קיר: באופן לחלוטין לא־מפתיע, רשות התקשורת של הודו החליטה לדחות את התוכנית של פייסבוק, שנקראת Free Basics. ההודים מחו, צוקרברג ניסה לשכנע ודחק בתושבי תת־היבשת לשלוח מכתבים לממשלה כדי שתאשר את הפרויקט - ללא הצלחה.

במהותה, התוכנית נועדה לספק גישה חינמית לאינטרנט לתושבים במדינות שבהן שיעור הגישה לאינטרנט נמוך, כלומר מדינות עולם שלישי. התוכנית יצאה לדרך בקיץ 2014, בזמביה. אחריה הצטרפו מדינות נוספות, ובהן קניה, קולומביה, גאנה, הפיליפינים ועוד. הודו היתה אמורה להיות גולת הכותרת - מפני שחיים בה כמיליארד איש ללא גישה לאינטרנט.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

להודו היתה סיבה טובה לדחות את התוכנית: היא מאפשרת גישה רק לשורה של שירותי אינטרנט, ובהם פייסבוק כמובן. התוכנית, קבעו ההודים, מפרה את העיקרון של ניטרליות הרשת, שלפיו אם יש לך גישה לאינטרנט - צריכה להיות לך גישה לכל מה שהאינטרנט יכול להציע.

ילדה הודית בתוך ערמת זבל ומאחוריה שתי פרות
ASSOCIATED PRESS

למעשה, לא ברור מה גרם למדינות האחרות לאשר את התוכנית. אולי משום שמדובר במדינות פחות דמוקרטיות מהודו? למעשה, התוכנית היא מבחן לקמוס לדמוקרטיה. 15 המדינות שבהן התוכנית אושרה נראות לא כל כך טוב.

אבל צוקרברג נראה הכי גרוע מכולם. הוא זה שיזם את הקמת המיזם הבינלאומי שמשמש ארגון גג לתוכנית, Internet.org, הוא זה שניסה לקדם אותה בממשלה ההודית, בין השאר בפגישה עם ראש ממשלת הודו, הוא זה שהתעקש עליה נוכח גל ההתנגדות - והוא זה שניסה להסית את העם ההודי נגד ממשלתו.

איפשהו בדרך מחדרו במעונות אוניברסיטת הרווארד למנכ"ל הרשת החברתית הגדולה בעולם ייתכן שצוקרברג התחיל לחשוב שמא הוא מנהיג עממי מהסוג העל־מדינתי - אולי משהו כמו מה שהיה סימון בוליבר ללאומיות הדרום־אמריקאית. אולי כך גם צריך להבין את הנטייה הקצת כפייתית שלו לחלק עם העולם את אבהותו החדשה.

בהודו, צוקרברג התנהג כמו דיקטטור קולוניאליסטי שמביא לילידים את הנאורות, שמשרתת בעיקר אותו. צדק לחלוטין איש האקדמיה ויווק וואדווה, שכתב בטק־קראנץ' ביום ראשון שצוקרברג לא מוכן לתת להודו את ניטרליות הרשת שעמק הסיליקון דורש לעצמו.

דווקא התוכנית הזו מעידה כאלף עדים שמה שמעניין את צוקרברג אינו מיליארד ההודים שאין להם גישה לאינטרנט - אלא הסנטים והדולרים שהם יכולים להזרים לקופת פייסבוק והחיזוק הנוסף למעמדו.

על אף הניסיונות החוזרים והנשנים שלו לצייר את פייסבוק - ואת עצמו - כמי שמתעניינת בעיקר באנשים ("People first"), מה שניבט הוא עולם שצוקרברג הוא טבורו.

אי־פי

אז די עם העמדות הפנים והשכנוע העצמי. צוקרברג הוא יזם יחיד בדורו, מדבר בנועם וקוסמופוליטי, אבל הוא עובד בשביל עצמו. הוא לא מנהיג חברתי, הוא לא לוחם חופש - והוא לא זה שיביא את האינטרנט להודו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#