האיש ששינה את תעשיית ההיי-טק: כך הבסתי את חוק מרפי

היום לפני 50 שנה התפרסם מאמרו של גורדון מור, ששינה את עולם הטכנולוגיה ■ לכבוד האירוע כתב מור מאמר המתפרסם בלעדית בישראל, ב-TheMarker

גורדון מור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתחילת שנות ה-60 היינו מוטרדים בהמשך הפיתוח של טכנולוגיית המוליכים למחצה, במטרה להפוך אותה לשימושית יותר. הטכנולוגיה היתה קשה ליישום, עם הכלים שעמדו אז לרשותנו. אני עמדתי בראש מחלקת המחקר והפיתוח של Fairchild Semiconductor, שם ניהלתי את המעבדה ובחנתי מה אנו יכולים לעשות כדי לשפר את הטכנולוגיה.

יום אחד, אני חושב שזה היה ב-1964, פנו אלי ממגזין Electronics בבקשה לכתוב מאמר לגיליון השנה ה-35 שלהם, שיחזה מה יקרה בתעשיית הרכיבים המוליכים למחצה בעשר השנים הבאות. זו היתה הזדמנות בשבילי לבחון מה עשינו עד כה. בחנתי את קומץ השבבים שפיתחנו עד אז ושמתי לב שהתקדמנו מטרנזיסטור אחד לשבב שעליו שמונה מרכיבים – טרנזיסטורים ורזיסטורים.

השבבים החדשים שיצאו מייצור היו בעלי מספר כפול של מרכיבים, 16. במעבדה יצרנו שבבים עם 30 מרכיבים וערכנו ניסיונות בייצור שבבים עם 60 מרכיבים לשבב. חיברתי את כל הנתונים האלה על נייר מילימטרי, החל מהטרנזיסטור המישורי (planar) של 1959, והבחנתי שלמעשה אנחנו מכפילים את מספר המרכיבים מדי שנה. החלטתי לנסות לראות מה יקרה בתרחיש פרוע, בו נמשיך להכפיל את עצמנו מדי שנה ונגיע מ-60 מרכיבים באותה שנה ל-60,000 תוך עשר שנים.

מייסד אינטל גורדון מור מחזיק פרוסת סיליקון במטה החברה בקליפורניהצילום: ASSOCIATED PRESS

רציתי להמחיש שזהו הכיוון שבו המוליכים למחצה ימשיכו ויתקדמו ושעובדה זו תיצור יתרון עצום מבחינת עלויות - מה שלא היה נכון באותה תקופה. המעגלים המשולבים הראשונים עלו הרבה יותר מהחלקים שנדרשו להרכבת מעגלים דומים מרכיבים בודדים, אבל ניכר היה שהמגמה אכן מתקדמת בכיוון זה והעלות תהיה נמוכה יותר בסופו של דבר. זו היתה המטרה האמיתית שלי – להמחיש שיש לנו טכנולוגיה שתאפשר ליצור אלקטרוניקה בזול. מה שלא צפיתי היה הגידול הבינארי בסדר הגודל הזה.

הייתי סבור כי זוהי מגמה כללית שבה אנו נעים, אך לאמיתו של דבר, המגמה שחשפתי היתה הרבה יותר מדויקת ממה שהייתי מסוגל לצפות. בתום עשר השנים, אם לא היינו משיגים עשר הכפלות של מספר המרכיבים על השבב, היינו משיגים לפחות תשע. אחד מעמיתי, קארוור מיד, מרצה ב-Cal Tech, קרא לזה "חוק מור" והשם הזה התקבל ונטמע באופן הרבה יותר רחב ממה שציפיתי.

ללא ספק, ההשפעה של "חוק מור" לא היתה אחידה במשך השנים. בהתחלה זו היתה רק דרך לתיעוד ההתקדמות. השבבים שיוצרו נעשו יותר ויותר מורכבים. אם היית מתווה את ההתקדמות על דף, היית רואה שהמורכבות ממשיכה וגדלה. חברות נוספות בענף הכירו, בהדרגה, בנכונותו של החוק והחלו להתייחס אליו כאל רף טכנולוגי שהצליחו או לא הצליחו לעבור.

על מנת להישאר בחזית הפיתוח, המקום שבו אפשר לנצל את מלוא היתרונות של טכנולוגיית המוליכים למחצה, החברות הבינו שעליהן להתקדם בקצב שחזה "חוק מור". הן נדרשו לשאוף לממדים קטנים יותר של השבבים הגדולים יותר שנמצאו בתוכנית הפיתוח שלהן. כך הפך "חוק מור" מאמת מידה של המתרחש - לכוח שהניע את התעשיה. השחקנים נדרשו לפעול לפחות באותה מהירות כמו "חוק מור", או להסתכן בפיגור אחר המתחרים.

ב-1965 וב-1975 (השנה שבה עדכנתי את מסקנותיי) לא חזיתי מתי מגמה זו תסתיים. אני שמח שלא עשיתי זאת - כי ללא ספק נכונה לי הפתעה. התעשיה הייתה יצירתית מאוד בהמשך הגדלת המורכבות של השבבים. אפילו לי קשה להאמין שכיום אנו מדברים במונחים של מיליארדי טרנזיסטורים על שבב - במקום עשרות, מאות או אלפי טרנזיסטורים.

במאמר שכתבתי ב-1965 ל-Electronics חזיתי מגוון פיתוחים, משעונים ועד מחשבים אישיים ומכ"ם פעיל. כשאני חוזר וקורא את המאמר, אני נדהם עד כמה מדויקות היו תחזיות היישומים שלי. החדשנות שלא צפיתי, וזה הדבר שהפתיע אותי יותר מכל, היא חשיבותו של האינטרנט. כמובן שהמחשבים עושים דברים שימושיים. ידענו שנוכל להמשיך להשתפר בקצב זה או אחר ברגע שיצאנו לדרך. אך מעולם לא שיערתי איזה תפקיד מרכזי המחשבים ימלאו, כאמצעי תקשורת המונע בעיקר על ידי האינטרנט. איני מכיר חדשנות אחרת הניתנת להשוואה לאינטרנט.

הטכנולוגיה הרבה יותר סתגלנית ממה שחשבתי ב-1965 או 1975, ולא ברור מתי המגמה הזו תסתיים. בכל פעם מחדש אני נדהם מהמספר העצום של ההתייחסויות ל"חוק מור". עשיתי חיפוש בגוגל על "חוק מור" ואחר כך על "חוק מרפי", וראיתי ש"מור" מביס את "מרפי" ביחס של שניים לאחד.

גורדון מור הוא יושב ראש בדימוס ומייסד חברת אינטל, יחד עם רוברט נויס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker