בועה, אקזיט - ומי ייהנה מחגיגת המיליארדים. בכירי ההייטק הישראלי מדברים

מתחילת השנה הוזרמו יותר מ–1.2 מיליארד דולר לחברות היי-טק ישראליות ■ "קרנות מבצעות השקעה של 10–15 מיליון דולר בהיי-טק בלי למצמץ"

ענבל אורפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענבל אורפז

ההיי־טק הישראלי מעולם לא היה במצב טוב יותר. קצב ההשקעות בו הוא חסר תקדים, בעוד שחברות טכנולוגיה גלובליות מהשורה הראשונה מבצעות כאן עוד רכישות ומעמיקות את תלותן בכוח ההנדסי המקומי. בתוך יומיים בתחילת ינואר גויסו יותר מ–100 מיליון דולר לסטארט־אפים, ובאותו השבוע גם אמזון ודרופבוקס רכשו סטארט־אפים ישראליים. רק השבוע הודיעה חברת התשלומים האלקטרוניים פייפאל כי בחרה להקים בישראל את מרכזה העולמי לאבטחת מידע, ורכשה לשם כך את הסטארט־אפ הבאר שבעי סייאקטיב. 2014 היתה שנת שיא בכמעט כל פרמטר שנבדק, ולפי שעה נראה שהמגמה תימשך גם השנה.

עד מתי נמשיך לראות את סימני הפריחה והאם אנו חווים התנפחות בועה? האם יסודות ההיי־טק הישראלי יאפשרו את המשך הקמת החברות וגידולן כך שבשנים הקרובות נמשיך לראות עסקות גדולות? כדי לקבל תשובות לשאלות אלה ואחרות כינסנו שלושה בכירי היי־טק שמשקיעים ורוכשים חברות, נמצאים בקשר שוטף עם היזמים הישראלים ועם הלקוחות שלהם מעבר לים וכבר חוו לפחות משבר אחד בתעשייה.

יזהר שי, שותף מנהל קיינן פרטנרס ישראל, היזם יוסי ורדי ויאיר שניר, מנהל פיתוח עסקי במיקרוסופטצילום: עופר וקנין

הטיימינג: הכסף זול

מתחילת 2015 קשה להתעלם מה"בום" בהשקעות וברכישות של סטארט־אפים ישראליים, והרכישות עד כה הסתכמו ביותר מ–1.2 מיליארד דולר. מגמה בולטת נוספת היא העלאת הילוך מבחינת פעילות השקעות על ידי חברות האינטרנט הסיניות כמו עליבאבא ובאידו.

מה מסביר את העלייה החדה בתדירות העסקות? למה דווקא עכשיו? "מחיר הכסף היום זול יחסית", אומר יאיר שניר, דירקטור מיזוגים ורכישות ופיתוח עסקי במיקרוסופט של אזור אירופה, המזרח התיכון ואפריקה. לדבריו, "מבחינת המשקיעים אין מגוון אלטרנטיבות".

יזהר שי, שותף בקרן קיינן פרטנרס ישראל, קרן שהוקמה ב–2014, מוסיף כי "ישראל היא תמונת ראי, או שיקוף, של מה שקורה בארה"ב לטוב ולרע. כבר הרבה זמן יש הרבה כסף בחוף המזרחי שמחפש השקעות בטכנולוגיה. קרנות מבצעות השקעה של 10–15 מיליון דולר בלי למצמץ. חלק מזה משליך לכאן. החברות הישראליות שעושות עכשיו את הגיוסים הגדולים והאקזיטים לא קמו אתמול, חלקן יצא לדרך במשבר של 2008–2009, וזה לא מקרי בעיני - תמיד טוב להשקיע בתקופת משבר".

לדברי היזם והמשקיע יוסי ורדי, "אין ספק שהשוק חם מאוד. מאז 2009 השוק טס ומתאושש באגרסיביות". הוא מונה סיבות נוספות לתזמון החגיגה: "בשנתיים האחרונות הגיעו החברות והמותגים הגדולים למסקנה שהם חייבים להצטרף לתנועה העולמית של חדשנות פתוחה (Open Innovation). הם הבינו שהחדשנות הפנימית בתוך החברות לא מספקת את הצרכים של החברה. ביל ג'וי, אחד ממייסדי סאן מיקרוסיסטמס, אמר שברגע שהוא הבין שרוב האנשים החכמים לא עובדים בסאן הוא היה עצוב ושמח. זה שינוי ענק נגד הטבע של הענקים. החברות הגדולות לא רצו להסתמך על טכנולוגיה שפיתח צד שלישי".

לדברי ורדי, השינוי גרם לכך שכיום גם חברות שאינן מזוהות כחברות טכנולוגיה מבצעות רכישות, ובהן גם חברות צריכה. דוגמה לעסקה כזאת היא רכישת קולורייט של בני לנדא על ידי תאגיד הקוסמטיקה לוריאל פריז. דוגמה נוספת היא האקסלרטור שמפעילה בישראל קוקה קולה. "לפני שנתיים הרוכשים היו אמזונים וגוגלים", אומר ורדי, "כיום אנחנו רואים את כל חברות מוצרי הצריכה, בריאות ואופנה מנסות להמר ולקנות כמה שיותר חברות. זה שינוי עצום, שיביא הרבה משאבים לתעשייה. היות שהישראלים מוכרים חברות בתחילת הדרך, אנחנו אטקרטיביים מאוד. אם יקנו אחרי שהחברות מבשילות - זה יותר יקר".

גורם נוסף שמשנה את פני ההיי־טק הישראלי הוא הצטברות הון פנוי של משקיעים מהודו ומסין. לדברי שי, "הכניסה של כספים ממקורות שלא נכנסו לפה עד היום, משקיעים רוסים וסינים, היא גורם משמעותי. הסינים, למשל, עושים השקעות אסטרטגיות. מכיוון שהכסף זמין, הם מוכנים לממן את כל שרשרת המזון. הם קונים חברות ביטוח ואת תנובה, ומוכנים להשקיע בקרנות. כל הקרנות החדשות מהשנתיים האחרונות גייסו ממשקיעים סינים, ובנוסף הם גם עושים השקעות ישירות בחברות".

שניר מוסיף כי "באידו ועליבאבא הן אימפריות חכמות שלמדו הרבה מהחברות המערביות. הכניסה שלהן היא גל חיובי. בנוסף, לגופים סיניים או רוסיים קל יותר להשיג השקעות בישראל מאשר בעמק הסיליקון, והאיכות הטכנולוגית לא יורדת, זה נותן לנו יתרון".

בעוד הסינים חושפים עוד ועוד את ההשקעות שלהם לטכנולוגיות ישראליות, המשקיעים הרוסים מעדיפים להישאר הרחק מעיני התקשורת. בתעשייה מספרים שהם מבצעים השקעות רבות בישראל באחרונה. עם זאת, נפילת הרובל פגעה בהשקעות מרוסיה. לדברי שי, "זו דוגמה להשפעות של אירועי מקרו. חברות שכבר קיבלו חוזים לקראת השקעות עברו לדום - ההשקעות נעצרו, תהליכים הופסקו. אבל אני אופטימי, הרוסים יחזרו לשחק כשהשוק שלהם יתאושש".

מופע אומנויות לחימה בכנס של עליבאבאצילום: אי-פי

מודל המשתלה

האם אקזיט טוב לכלכלה הישראלית, או רק ליזמים שמוכרים את החברה? ומה הסיכוי של סטארט־אפ להגשים את חלום האקזיט - המקבילה הישראלית של הבהלה לזהב במערב הפרוע במאה ה–19? שאלות אלה הן חלק מהשיח הכלכלי בישראל בשני העשורים האחרונים, והן מתעוררות מחדש בתקופות רוויות אקזיטים.

בתקופות שבהן חברות נמכרו והפעילות המקומית שלהן נסגרה לאחר המכירה, האקזיטים היו מושא לביקורת ונהפכו לטראומטיים. בתקופות שבהן צמחו מרכזי פיתוח גדולים בעקבות רכישות התברר שהשד לא נורא כל כך. כך למשל, מאז 2011 צמח מרכז הפיתוח בישראל של אפל, החברה בעלת שווי השוק הגבוה בעולם, ליותר מ–700 עובדים, לעומת 200 עובדים שהעסיקה אנוביט בזמן הרכישה. בעקבות אקזיט של סטארט־אפ צמח בישראל מרכז משמעותי בתחום החומרה של אחת החברות המובילות בעולם. מה היה עולה בגורלה של אנוביט לו היתה נשארת סטארט־אפ עצמאי? כמה מקומות עבודה היתה יוצרת? מה היה היקף מכירותיה, והאם היתה שמה את ישראל על מפת הטכנולוגיה העולמית?

אז כיצד ניתן להגדיר הצלחה של סטארט־אפ או אקזיט? בחברת המחקר להיי־טק IVC התמודדו באחרונה עם השאלה. בחברה בדקו מה עלה בגורלם של יותר מ–10,000 סטארט־אפים שהוקמו בישראל מ–1999 עד 2014, ומצאו שרק 2.5% מהם הצליחו. ב–IVC בחרו מדד נוקשה להגדרת חברה כ"מצליחה": מכירות שנתיות של 100 מיליון דולר לפחות וכוח אדם של 100 עובדים לפחות. כך, חברות עם מכירות שנתיות של עשרות מיליוני דולרים, או כאלה שמעסיקות עשרות עובדים, וייתכן שהן מייצרות ערך כלכלי למשקיעים, אינן נחשבות להצלחה.

כותבי המחקר ציינו שגם כשמרחיבים את הקריטריונים וכוללים חברות עם הערכות שווי של יותר מ–50 מיליון דולר, או צמיחה גבוהה במכירות, או התקיימות עצמית ממכירות בלי גיוס הון נוסף מבעלי המניות, גדל מספר החברות המצליחות ל–350. כלומר, 6% מהסטארט־אפים הפעילים מוגדרים כמצליחים לפי מדדים אלה. 6.4% מהחברות נרכשו ואינן פעילות עוד, אך רק מחציתן (3.2%) קיבלו סכום שעלה על ההון שהושקע בהן. נתונים אלה חידדו את מורכבות הדיון בשאלה אם אקזיט הוא דבר טוב או רע.

ורדי, אחד האבות המייסדים של ההיי־טק הישראלי, מתייחס לסצנת הסטארט־אפים הישראלית כמודל המשתלה. "החברות הגדולות באות לכאן לקנות רעיונות, לא מכירות. אורזים רעיונות בחברות ומוכרים אותן. זו הסיבה להצלחה של המודל הישראלי", הוא אומר. לדבריו, הפרמטרים להצלחה שהגדירו ב–IVC אינם רלוונטים למודל החברות הישראליות. "תמיד תהיה התחלה של מחזור חיים, ותמיד יהיו מי שצריכים את הרעיונות. בואו נדבר על היציבות ארוכת הטווח של החברות הגדולות: סטארט־אפ ג'נום פירסמו מחקר על הסיכוי של חברה להפוך לחד־קרן (חברה פרטית ששווה יותר ממיליארד דולר; ע"א), ומצאו שהסיכוי הוא אחת מ–1,300 חברות", מוסיף ורדי.

"יש פה 300 חברות זרות. הם פה כדי לממש את המודל של המשתלה", אומר שי, וורדי משלים אותו: "הם פה כי המודל של המשתלה עובד. אינטל, שמשקיעה את הנשמה שלה בישראל, או סיסקו ישראל, או מיקרוסופט ישראל - כולן בעלות חשיבות עצומה לקיימות ההיי־טק המקומי".

האם זו בועה?

אחת השאלות הבוערות בשנה האחרונה, בעיקר בעמק הסיליקון, היא אם הענף נמצא בבועה. התשובה אינה חד־משמעית. "היופי בבועה הוא שמזהים אותה רק כשהיא מתפוצצת", אומר שניר. "האמריקאים אומרים שאם זה הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז - זה ברווז", מוסיף ורדי. לדברי שי, "גם אם אנחנו לא בבועה שתתפוצץ, אנחנו בתקופה של עלייה בכל הפרמטרים. ב–20 השנים האחרונות ההיי־טק הוכיח את עצמו כתעשייה מחזורית. כולנו עובדים תחת ההנחה שזה לא יימשך לנצח - יהיה תיקון, יהיה משבר. השאלה היא אם תהיה ירידה או תיקונים".

ג'ף בזוס, מנכ"ל ומייסד אמזוןצילום: רויטרס

התקופה הנוכחית מזכירה לרבים את ראשית שנות ה–2000, רגע לפני התפוצצות בועת הדוט.קום. גם אז הגיעו חברות להערכות שווי אסטרונומיות. במקרים רבים הערכות השווי באותם ימים לא נבעו מהכנסות ממשיות או ממודל עסקי, אלא על מודל לפי מספר משתמשים (eyeballs). זו היתה גם התקופה שבה נכנסו לתעשייה משקיעים שנכוו כשהבועה התפוצצה. האם המשקיעים החדשים שנכנסים כיום לתחום צפויים לעבור חוויה דומה?

לדברי ורדי, "למי שנכנס מוקדם, זה לא אסון. למי שקנה מאוחר, זה לא נעים. סטארט־אפ ג'נום חקרו 10,000 סטארט־אפים, והראו בצורה ברורה שזה פוגע בחברה לגייס יותר מדי כסף, כי הן נוטות להוציא אותו ומגיעות לקצב שריפת מזומנים (burn rate) גבוה. בהתחלה צריך להוציא את הכסף לאט ורק אחרי הוכחת היתכנות והתחלה של מכירות".

שניר אומר כי "צריך להביא בחשבון שכשהכסף זול, הוא אינו הולך בהכרח למקומות לא טובים. יזמים סדרתיים שהוכיחו את עצמם יכולים עכשיו להפעיל את הקסם בממדים וקצבים גדולים יותר. כסף זה סוג של דלק. כשיש יותר דלק נוסעים מהר יותר. הכסף הזה מאפשר גם התבגרות מהירה יותר. בתחומים אופנתיים, כמו סייבר, רואים התבגרות מהירה יותר בפרק זמן קצר יותר".

מתי נראה תשואות על ההשקעות של 2015?

2014 הסתיימה כשנת שיא כמעט בכל מדד אפשרי בהיי־טק הישראלי. ההשקעות בסטארט-אפים הסתכמו ב–3.4 מיליארד דולר - הסכום הגבוה ביותר שגויס מעולם, וגם 2015 נפתחה בתנופת השקעות גדולה.

לדברי שי, "כדי לראות אם ה–3.4 מיליארד דולר שהושקעו יחזרו, צריך לחכות כשמונה שנים. סביר להניח שלא יהיו עוד הרבה שנים כמו השנה האחרונה, ושנראה תיקון במחירים, בכמות ההשקעות, וייתכן שגם בגודל האקזיטים. אני לא חושב שהתיקון יהיה דרמטי לאורך זמן, אלא שנעבור משבר כמו ב–2008. צריך להבין שבעולם ההיי־טק יש מחזוריות, וצריך להתנהל בהתאם. צריך להבין שלא כל משבר הוא קטסטרופה. צריך להתכונן ולצאת מחוזקים".

"קשה לי לזהות את הטבולה או הקנשו הבאה (חברות ישראליות פרטיות שהגיעו להערכות שווי גבוהות, ע"א)", מתריע שניר. "כדאי לוודא שאנחנו בונים חברות כאלה, וקשה היום לראות את הדור הבא. בגלל שהכסף זול, לחלק מהיזמים יש תמריץ קטן יותר לבנות ביזנס גדול". בהסתכלות על תחומי טכנולוגיה צומחים שמהווים יתרון יחסי של ההיי־טק הישראלי, שניר מצביע על מחסור בחברות פורצות דרך בתחומים של למידה וראיית מכונה.

שינוי משמעותי שממנו מושפע ההיי־טק הישראלי הוא מעבר של מרכז הכובד של החדשנות הטכנולוגית העולמית מחברות חומרה ותקשורת - שהיו הדור הקודם של הענקיות הישראליות - לחברות תוכנה ודגש על ממשק משתמש.

שניר אומר כי "המחיר עבור ישראל כבד יותר. במדינה שבה יש תעשייה ביטחונית מפוארת, שחלקה נסמך על חומרה וחיישנים מתקדמים, הקושי ליצור לזה המשכיות בתעשיות נגזרות, כמו רפואה ומוצרים צרכניים, הוא בעוכרינו. יש לנו הרבה טאלנט שילך לאיבוד לאורך זמן. אם האנשים המבריקים ברפאל ובתעשייה האווירית, שמתמודדים עם בעיות קשות, ירצו להקים סטארט־אפ, הם לא יצליחו להשיג מימון, והחברות לא יקומו".

ורדי ושי מסכימים - שניהם לא משקיעים בחברות חומרה. בעבר, כשותף בקרן קיינן פרטנרס, הוביל שי השקעות בחברות אן־טריג ופריימסנס, שתיהן מעולמות החומרה. "זה מודל השקעה שונה. יש כיום פחות השקעות בחומרה. כל משקיע מסתכל על כמות הכסף והזמן שייקח למימוש", הוא מסביר.

פייפאל

"לא יבשו הרעיונות הטובים", מרגיע שניר, וורדי מצטרף: "עד לפני שלוש־ארבע שנים הכרתי כל חברה. על כל יזם ידעתי אם הוא טוב או לא טוב. כיום איבדתי כל יכולת לעקוב אחרי מה שקורה בארץ". ורדי מעריך שהגל הבא של החברות הישראליות יהיה בתחום הסייבר והאינטרנט של הדברים. שי מצביע על מעבר להקמת חברות בתחומים צרכניים, ומזהה הזדמנויות בתחום כמו edtech (טכנולוגיות לחינוך).

"טוב שההיי־טק תוסס", אומר שי. "אני לא חושב שמספר החברות שנסגרות בישראל גדול מזה שבעמק הסיליקון. כולם מבינים שיושבים בגראז' שניים־שלושה חבר'ה וממציאים רעיון. אם הוא אידיוטי, הוא יפול, ורעיון טוב ינצח. החברות שמצדיעים להן בשנים האחרונות לאו דווקא נמצאות בקדמת הטכנולוגיה - וייבר, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר - אלה חברות שיש בהן שינוי עסקי, חדשנות במודל העסקי ובשיווק, ולא בסיס טכנולוגי מדהים".

חגיגה של 9% מהישראלים בלבד

"כל החגיגה בענף ההיי־טק היא נחלתם של 9% מתושבי ישראל. אחת התוצאות של ההיי־טק היא שאנחנו המדינה המערבית עם הפערים הכי גדולים בחברה. יש קבוצה של אנשים שנהנית מהפריחה הזאת בצורה שאין לה כמעט אח ואחות", אומר היזם והמשקיע יוסי ורדי.

בכך הוא מצביע על אחת הבעיות המרכזיות של ההיי־טק הישראלי: מצד אחד זהו מנוע צמיחה שמאפשר למשתייכים אליו ליהנות מאיכות חיים טובה וביטחון כלכלי ותעסוקתי, ומצד שני, במשך שני עשורים שומר ההיי־טק על חלקו היחסי, ולא מצליח להתרחב למעגלים נוספים.

יזהר שי, שותף בקרן קיינן פרטנרס ישראל, אומר כי "מובילי ההיי־טק צריכים לקחת את זה על עצמם. מעבר להצלחת החברות שלנו, צריכים להיות אחראים לזה שנצליח לצאת מה–9%, מהבועה של מדינת תל אביב, ולהתרחב למעגלי אוכלוסייה נוספים. ראיתי דוגמאות של אנשים שגדלו והצליחו באמצעות ההיי־טק לשנות משהו בחיים שלהם. לצערנו, אין מספיק דוגמאות".

לדבריו, היכולת לשנות לא נמצאת בידי הממשלה. "הדברים יבואו מלמטה, מכיוון שאין מדיניות תומכת. אין דבר כזה שנקרא 'ראש ממשלת ההיי־טק'. יש אנשים טובים. המדינה לא עושה מספיק באופן מערכתי ושיטתי כדי לטפל בפערים. יש דברים שקורים בהיי־טק ויכולים לגרום לשינוי מערכתי. יש כמה ארגונים שדואגים כיום לתעסוקה ויזמות בקרב חרדים. אנחנו, למשל, מעורבים בהקמת אקסלרטור חרדי. זו דוגמה למקום שבו אנשים וחברות התארגנו באופן עצמאי כדי לפתור בעיה. המומנטום שיצרנו משמעותי יותר מזה שהממשלה יצרה".

יאיר שניר, דירקטור פיתוח עסקי 
ב–EMEA במיקרוסופט, מוסיף כי "אם ההיי־טק הישראלי לא ידחוף את העגלה כדי שתצא מהבוץ, אין מי שיעשה את זה". ורדי דווקא חושב אחרת: "זו צריכה להיות עבודה משולבת של החברה האזרחית והמדינה. לחברה האזרחית אין יכולת של צמיחה".

ורדי הפך בשנים האחרונות במידה רבה לשגריר של ההיי־טק הישראלי בעולם באירועים שהוא מארגן ובמשלחות שהוא מביא לישראל. שאלנו אותו אם הוא לא חושש שהמדינות שבאות ללמוד מישראל את מודל אומת הסטארט־אפ יעקפו אותה. "זה לא יקרה אף פעם", קובע ורדי. "יצירתיות וחדשנות, שזה הדלק, זו תופעה תרבותית. זו אומה ששיעור יודעי הקרוא וכתוב בה הוא 100% כבר 2,000 שנה, כי בגיל 13 ילד צריך לעלות לתורה ולקרוא פרשה. יהודים היו מנהלי הכספים. אני מספר בדיחות על האמא היהודייה, ואני מתכוון לזה. את זה אי־אפשר להעתיק.

"מדינות ילמדו שחדשנות זה טוב, אבל החלק הקשה מבחינה מנטלית הוא ההתחלה. זו תופעה תרבותית. המקום שלנו בהתחלת שרשרת המזון קשה מאוד. אנשים צריכים להסתכן, לוותר על הכנסה - ללכת על סיכון גבוה עם אחוז כישלון גבוה". שניר מוסיף כי "אנשים בישראל לא עושים חדשנות, הם חיים חדשנות. זה פשוט קורה, כי זה דנ"א שאי־אפשר לשלוט עליו".

יוסי ורדיצילום: Hubert Burda Media

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker