האם הדיגיטל מערער על הכלכלה המסורתית? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
DLD 2015

האם הדיגיטל מערער על הכלכלה המסורתית?

בכנס הנוכחי עסקו רבות בשאלות שקשורות לטכנולוגיות ולמדע, ומשקלם של אנשי הכספים והשיחות בין יזמים למשקיעים ירד ■ הישראלים עדיין בלטו, אך פחות

כאשר שאלתי כלכלן ותיק, שפועל גם בתחום העסקי וגם בתחומי המדיניות הממשלתית, מה היה הדבר שהרשים אותו ביותר בכנס DLD שהסתיים היום במינכן שבגרמניה, הוא נתן תשובה מפתיעה: "יכול להיות שהדרך שבה כלכלנים חושבים, למשל על מחיר שולי ותפוקה שולית, כבר לא מתאימה לשלב הבא של מגזרים טכנולוגיים מסוימים. למשל, איך מסתכלים על חברה שהעלות השולית שלה ללקוח נוסף או מוצר נוסף היא אפס?"

אותו כלכלן גם התרשם שהדרך שבה צריך לנתח את חלוקת הזמן של כל אחד מאתנו משתנה, שכן יש טכנולוגיות שיכולות לעשות את מה שאנחנו עושים היום הרבה יותר טוב וזול. במלים אחרות: כל אחד צריך לחשוב במה למקד את הזמן שלו.

כנס DLD הוא כזה: במקום שבו כנסי תעשייה רבים מדי מעלים על הבמה אנשים שמוכרים את המוצר או השירות שלהם, בכנס הזה עסקו הרבה בשאלות גדולות שקשורות לטכנולוגיה ולמדע, לעתים עד לרמה פילוסופית. גם ב–DLD יש כמובן אינטרסים כלכליים ונותני חסות, וגם לא מעט הרצאות ודיונים שלא התרוממו. אבל מאידך ניתן בו משקל לדברים שגרמו למשתתפים לחשוב על מהותם של תהליכים - ולאן הם יכולים להביא את העולם בעתיד הקרוב והבינוני. במבחן הזה, הכנס הצליח לעסוק במה שהבטיח בכותרת שלו: "זה רק מתחיל" - וכך גם הרגישו רבים מאורחיו.

יריב דגן

כנס DLD האחרון היה שונה מקודמיו בכמה מישורים. אם בשנים קודמות, רבים מהאורחים היו אנשי כספים מצד אחר וסטארט־אפיסטים מצד שני, שכמובן שמחו להיפגש - הפעם היו פחות כאלה. משקלם של אנשי הכספים היה קטן יותר, נראו מעט מאוד חליפות ועניבות, וגם הסטארט־אפיסטים לא הגיעו כדי לעשות "פיץ'" של שלוש דקות.

אם בעבר נראו בכנס זוגות של יזמים־משקיעים יושבים בפינות בשיחות צפופות, השיח הפעם היה יותר ממוקד ברשמים ותגובות לדיונים הכלליים יותר שהתקיימו מעל שתי הבמות. הוא היה גם יותר צנוע בכל הנוגע לקשר הישראלי. אמנם נכחה בו קבוצה גדולה למדי של עשרות ישראלים, על רקע הקשר ליוסי ורדי - אחד מיזמי ומארגני הכנס, יחד עם חברת המדיה בורדה. אך בניגוד לשנים קודמות, לא היתה פלישה מוחלטת של דוברי עברית, וגם לא היו שיחות רבות על ה"סטארט־אפ ניישן" והנס הטכנולוגי הישראלי.

האם יש לכך קשר להתקררות היחס של אירופה כלפי ישראל בכלל? ייתכן, ואפילו נודע לנו על כמה מנהלים של חברות אירופאיות שתדרכו את עובדיהן לחפש טכנולוגיות ישראליות, אבל לא להדגיש את הדברים בתקשורת. הישראלים עדיין בלטו, ולא מעט אורחים אירופאים ידעו על כך מראש והגיעו בדיוק כדי לתפוס קבוצה של כמה ישראלים בבת־אחת, במקום אחד ובזמן קצר, מבלי לעלות על טיסה לתל אביב - אך התופעה הזאת היתה משנית ביחס לשנים קודמות.

שאלה אחרת, מעניינת לא פחות, היא האם צוות DLD יצליחו ליצור את תמהיל התוכן שאותו הציגו במינכן גם בכנסים האחרים שהחלו לעשות בעולם, כמו למשל בניו יורק במאי, וכמובן הגרסה התל אביבית בספטמבר.

Hubert Burda Media

כל מה שקרה בכנס DLD

סקוט גלאוויי: "אמזון וגוגל ייחלשו, פייסבוק תתחזק ואפל תגיע לטריליון דולר"

המהפכה על פי לבצ׳ין: הבנקים יפסידו את שוק האשראי הצרכני לחברות אינטרנט

מנהל פעילות המסנג׳ינג של פייסבוק: הטענה שצעירים לא בפייסבוק - לא נכונה

אובר כמשל: האם אנחנו רק בתחילתה של מהפיכת הרשת?

התובנות של 
נמרוד קוזלובסקי

איך אנשים סיכמו את הכנס ומה הרשים אותם? כל אחד כמובן מצא משהו שונה. הפעם החלטנו להביא את רשימת התובנות של אורח ותיק, שמגיע ל–DLD כבר עשר שנים ברציפות: נמרוד קוזלובסקי, כיום אחראי על תחום סייבר בקרן ההון סיכון JVP. הנה 10 התובנות שהוא לקח הביתה מהכנס:

1. הכלכלה השיתופית פורצת. באמצעות טכנולוגיה, אם ניתן לחבר את הצרכנים בינם לבין עצמם, ניתן - לאחר מסה קריטית מסוימת - לקבל שיפור גדול של ביצועים, אופטימיזציה, ואנליטיקה, ולמעשה להציע מצרים שלא היו קיימים קודם. חברת המוניות אובר היא דוגמה אחת, אבל למעשה כל תחום התחבורה מתאים מאוד לכלכלה דיגיטלית שיתופית, ולמעשה כל המרחב העירוני. הרבה מהשיחות על כלכלה שיתופית התמקדו סביב היחידה של "עיר".

2. יש מתח רב בין הרגולציה לטכנולוגיות חדשניות שיוצרות שינויים גדולים. בין אם מדובר במוניות, בניהול ערים או בבנקאות - נוצר מתח עצום בין המפעילים הנוכחיים וגופים שמושקעים במודל הוותיק הקיים לבין המודלים החדשנים, והם נלחמים אחד בשני. גם כאן, אובר ומאבקה בנהגי המוניות היא דוגמה בולטת. אם עד היום הרגולטורים לא היו נוכחים בשיחה על עתיד הטכנולוגיה, עכשיו מתברר שאין להם ברירה - והרגולציה חייבת להיות חלק מהתהליך.

3. יש מתח בשוק העבודה. שוק העבודה משתנה במהירות בתגובה לטכנולוגיה: תפקידים רבים של צווארון לבן מוחלפים על ידי טכנולוגיה. רכישת מדיה, תפעול ניירת, עבודה משרדית - כולם בסיכון של הכחדה. לעומת זאת, נוצרות עבודות בשני קצוות השוק: עבודות של צווארון כחול, כמו אריזת משלוחים, ועבודות עבור אנשי הטכנולוגיה שמייצרים את הגל החדש של ה"מכונות".

אם בעבר היה קיים "הסכם עבודה" תרבותי, שבו היה לבעל מקצוע מקום עבודה לכל החיים, כולל תרבות של נאמנות למקום עבודה, הרי שעכשיו "חוזה העבודה" משתנה. החוזה האמיתי כיום נראה כמו התחייבות לשנים בודדות, עד להשלמת משימה מסוימת. בחוזה החדש הזה, העובד מתחייב להשלים את המשימה - לא יותר, ואילו המעביד מתחייב לספק לעובד את היכולות, הכלים והניסיון לעבור למשימות הבאות - ואולי למשימות מתקדמות ומתגמלות יותר.

4. המלה "אמון" ( Trust) נשמעה רבות בכנס. באיזה מובן? יש משבר אמון גדול מול מוסדות שכולם עבדו עמם עד כה. המערכת הבנקאית היא דוגמה אחת, אבל יש גם דוגמאות נוספות — ותחושה שהמוסדות פועלים עבור עצמם ולא עבור הלקוחות. מקום אחר שבו נוצרת בעיית אמון היא מול המדינה, שהטכנולוגיה מאפשרת לה לעקוב אחרי אנשים ומידע. שבירת האמון יוצרת תעשייה סביב מושג ה"פרטיות", לרבות טכנולוגיות שמאפשרות לפרטים ולאזרחים לפעול ללא מעקב והתערבות של המדינה - ולהוציא אותה מהמשוואה.

5. חיבור בין המרחב הווירטואלי למרחב הפיסי. לעומת כלים וירטואליים כמו פייסבוק, יש חזרה למרחב הגיאוגרפי והגשמי. חברות מסחר אלקטרוני נאלצות להתמודד עם אתגרים של הפצה. ניסיונות לדלג על ההקשר המקומי והתרבותי של המדינות השונות נתקלים בקשיים. רואים העברת מיקוד למרחב הלוקאלי ולסביבה הפיסית: מפות, חיישנים, מידע מקומי בזמן אמת - כל אלה עוברים עכשיו לקדמת הבמה.

6. איזה תוכן אנחנו צורכים? גופי המדיה מנסים לשכנע שהתוכן עדיין נמצא במרכז, שאין תחליף לכותבים טובים ושסוכני ההפצה הדיגיטליים רק מעצימים את המדיה המסורתית. אותם גופים גם טוענים שהמעבר לתוכן עשיר, המשלב תמונות ווידאו, מחזק עוד יותר את התלות ביצרני התוכן המסורתיים - כולל הבטחה שבסופו של דבר גם יגיעו המודלים הכלכליים שיאפשרו לממן את כל אלה.

אלא שכלי המדיה החדשים, כמו אתר באזפיד, טוענים דבר אחר: המדיה המסורתית לא מבינה את צריכת התוכן. לטענתם, הקורא צורך את התוכן במסך הקטן של המכשיר הסלולרי, הוא מזפזפ בין יישומים, הוא רואה את הפייסבוק שלו - והצריכה מתבצעת בריכוז מועט, תוך כדי ביצוע דברים אחרים. בשל כך, הצרכנים מתמקדים בכותרות ובקטעים קצרים. חברות המדיה ההחדשות טוענות שהצרכנים רוצים פורמטים שמתאימים להפצה ויראלית: רשימות, משחקים פשוטים, שאלות ותשובות.

7. הארכיטקטורה היסודית של אבטחת מידע שבורה. נעשים ניסיונות ויש הצלחות חלקיות, אבל שכבת הבסיס והתשתיות שעליהן נבנתה מערכת האינטרנט לא נבנו מתוך מחשבה על אבטחת מידע. הדוגמה הראשונה היא בענף הטלקום, שבו פרוטוקול היסוד (מוסכמות השפה הבסיסיות) שמעביר מנוי לרשת כולל הרבה מאוד מידע על המשתמש - וזהו מידע שיכול לדלוף. הפרוטוקול יודע מי אתה, איפה אתה נמצא ועוד מידע רב, והוא כאילו נבנה עבור ארגון ביון. התוצאה היא שהמערכת מאפשרת ריגול מדינתי וגם תעשייתי.

אף אחד לא חושב שהבסיס הזה ישתנה, והשאלה היא האם ניתן לבנות על הבסיס הלא מתאים הזה שכבה של כלים שיאפשרו פרטיות גבוהה יותר. בין השאר, הבעיות הללו הוצגו גם בכל הקשור למערכות הבנקאות - מערכות ישנות ללא תפישת אבטחה, ושל "האינטנרט של הדברים" - שכולל למשל מוצרים לבישים.

8. גדול מכדי לחדש (too big to innovate). הנחת המוצא באירופה היתה שמכיוון שיש תשתיות תאגידיות גדולות, יהיה ניתן לנצל אותם כדי לייצר את החדשנות הבאה. בכנסים קודמים הדגש היה על הפוטנציאל הזה. אלא שבכנס הנוכחי החלו לערער כך. רבים חושבים שתאגידים גדולים הם לא הדרך והמקום ליצור חדשנות - ואין ברירה אלא ליצור את החדשנות מההתחלה, במסגרת של סטארט־אפים.

בכנס דיברו שוב ושוב על ההצלחה של מרכזי חדשנות כמו אלה שבברלין, שטוקהולם וכמובן ישראל - שאינם מבוססים על תאגידים גדולים. בשיחה הזאת עולה גם שאלת תפקיד המדינה ביצירת חדשנות, וכיצד תאגידים צריכים בכל זאת להשתלב.

9. The State of Now. ניתוחי המידע והכלים הטכנולוגיים היו מבוססים על מודלים שנבנו בעבר והיו מיועדים לשמש לתקופה ארוכה. אלא שהמערכות החדשות מחלצות תובנות על מה שקורה בזמן אמת - ובכך יש להן ערך עצום לצרכנים. תחומים של רכש מדיה, התאמת הצעות לרכישת מוצרים - כל אלה הם תוצרים של מערכות שמתעדכנות בזמן אמת. דוגמה אחרת: הכניסה המסיבית של חיישנים (סנסורים) לכל מקום ועל כל דבר יכולים ליצור מפות, מידע ותובנות בזמן אמת, שלא היה ניתן לקבל קודם. ועוד דוגמה: השימוש הגדל במזל"טים שרואים מה קורה ומעדכנים מערכות ומפות בזמן אמת.

10. האופטימיות חזרה. כנס DLD, שמתקיים כבר יותר מ-10 שנים, הוא סנסור מוצלח למצב הרוח של התעשייה. בשנים קודמות, למשל לאחר נפילת מניות האינטרנט ב–2001 או המשבר הפיננסי ב–2008, היתה אווירה של דכדוך, וניתן משקל גדול לנביאי זעם למיניהם, כמו כלכלנים שתקפו את הטכנולוגיה. בכנס הנוכחי חזרה האופטימיות. השיחה על "זה רק מתחיל" היתה משולבת בתחזיות של צמיחה מהירה בחברות רבות, פוטנציאל עסקי בלתי־מוגבל וכיצד הטכנולוגיות דווקא יכולות לתמוך בצמיחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#