ההיי-טק הישראלי מתכווץ - איך זה ישפיע עליכם?

אומת הסטארט־אפ מתכווצת: שיעור המועסקים בהיי־טק מתוך כלל המועסקים במשק יורד ■ התוצאה: פחות ישראלים יכולים לשפר את איכות חייהם ומצבם הכלכלי ■ במקביל, שכרם של ההיי־טקיסטים ממשיך לעלות

ענבל אורפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מחאת המילקי לא הוציאה מאות אלפים לרחובות, אבל היא כן העלתה מחדש לראש סדר היום הציבורי את אחת הסוגיות שמטרידות את הציבור בישראל: יוקר המחיה - ומולו שכר חציוני נמוך יחסית.

ברקע המחאות החברתיות בולטת קבוצת אוכלוסייה שמצליחה טוב מאחרות להתמודד עם המחירים הגבוהים, בשל שכרה הגבוה. על פני נתונים חדשים של הלמ"ס, 271.5 אלף העובדים בתעשיית ההיי־טק השתכרו בממוצע 18.7 אלף שקל בחודש ברוטו ב–2013 - כפול מהשכר הממוצע במשק.

אחד הגורמים לשכר הגבוה הוא היכולת התחרותית של התעשייה בזירה הגלובלית. אנשי המחקר והפיתוח, שמובילים את ההיי־טק הישראלי בעולם, גם מרוויחים יותר. השכר הממוצע שלהם ב–2013 היה כ–22.8 אלף שקל בחודש, פער של 22% מהשכר הממוצע בכל התעשייה.

אם מעגל העובדים בהיי־טק יתרחב, יתאפשר לעוד ישראלים לשפר את איכות חייהם ומצבם הכלכלי, אך הנתונים מציירים תמונה עגומה. לפי נתונים שהופקו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבקשת TheMarker, מעגל העובדים בהיי־טק לא רק שאינו מתרחב — אלא אף מצטמצם. פחות משרות נפתחות בהיי־טק, פערי השכר גדלים והולכים וחלקן של הנשים המועסקות בענף לא מתרחב. כך, בשנים שבהן מותג הסטארט־אפ ניישן משך לישראל מאות משלחות מרחבי העולם שהגיעו במטרה לשכפל את סיפור ההצלחה — ההיי־טק המקומי כבר היה בבעיה.

1. חלקם של 
ההיי־טקיסטים מהמועסקים מצטמצם

צילום: ASSOCIATED PRESS

העושר שמייצר ענף ההיי־טק מתחלק בין חלק קטן והולך מכלל העובדים בישראל. באמצע שנות ה–90 התחילה צמיחה מהירה בחלקם של ההיי־טקיסטים מתוך המועסקים במשק, שהגיע לשיא ב–2006–2008 — אז הגיע שיעורם ל–10.7% מהמשרות במשק. מאז השיעור רק מצטמצם. ב–2012–2013 שיעור המועסקים בהיי־טק היה 8.9% ממשרות השכירים בישראל — שפל של יותר מעשור.

לדברי מיכל צוק, משנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה במשרד הכלכלה, בראייה רב־שנתית מספר המועסקים הכללי במשק גדל, ולכן עוד מוקדם להצביע על מגמה נקודתית שעשויה להסביר את הירידה בשיעור המועסקים בהיי־טק. לדבריה, ההיי־טק אינו מצליח להדביק את קצב הצמיחה של ענפים אחרים במשק.

אחד מהמנועים שהקפיצו את ההיי־טק הישראלי בשנות ה–90 היה גל ההגירה המאסיבי מרוסיה. לתעשייה נכנסו מהנדסים איכותיים שהמדינה לא נדרשה להשקיע משאבים בהכשרתם. כשדור זה יפרוש לפנסיה, ענף ההיי־טק יספוג פגיעה נוספת, שכן מספר התלמידים שמשלימים בגרות מדעית־טכנולוגית מצטמצם והולך.

ככל שמעגל המועסקים בהיי־טק קטן, כך מצטמצמים גם המעגלים המקיפים את העובדים בליבה הטכנולוגית. פחות נותני שירותים וספקים מקומיים מרוויחים מנוכחותן של חברות במצב פיננסי איתן, שמוכנות לשלם עבור שירותים איכותיים כדי למשוך אליהן את כוח האדם הטוב ביותר.

"לצערי, בגלל שאין לנו קטר שימשוך אותם — גם המעגל השני והשלישי מתכווצים. פחות סטארט־אפים קמים, כי הם לא מצליחים לגייס את מהנדסי הליבה, ופחות חברות רב־לאומיות מצליחות לאייש פרויקטים", אומר שחר בר־אור, סמנכ"ל פיתוח בסנדיסק העולמית, מנהל סנדיסק ישראל ונציג בפורום החברות הרב־לאומיות של IATI (האיגוד לטכנולוגיות מתקדמות). "אנחנו יודעים כיום שעל כל מהנדס ליבה נוצרים שישה מקומות תעסוקה נוספים. זה נכון לסנדיסק ולכלל התעשייה".

2. נפתחות 
פחות משרות חדשות בהיי־טק

דרך נוספת לבחון את התופעה היא להסתכל על קצב התווספות המשרות החדשות להיי־טק. מתחילת העשור, הקצב שבו נוספות משרות חדשות בהיי־טק נמוך מבכלל המשק. מאמצע שנות ה–90 ועד התפוצצות הבועה של שנות האלפיים, נהרו המונים להיי־טק ונוספו בו משרות חדשות בקצב גבוה יותר מבכלל המשק. ההיי־טק היה קטר צמיחה בתחום התעסוקה. העשור הראשון של שנות האלפיים היה תנודתי מאוד והושפע מהתפוצצות הבועה — ומאז המשבר של 2008 נוספות פחות משרות חדשות בהיי־טק בעוד ענפים אחרים במשק מגדילים את מספר המועסקים בהם. ייתכן שעוד מוקדם להצביע על מגמה, אך זוהי בהחלט נורת אזהרה.

המגייסים הגדולים בחברות ההיי־טק ובמרכזי הפיתוח של החברות הרב־לאומיות מכירים היטב את המציאות שמאחורי המספרים. לפני שנה הצהיר בר־אור בפאנל מנהלי מרכזי פיתוח רב־לאומיים שערך TheMarker כי במרכז הפיתוח של סנדיסק ישראל היו באותה תקופה 40 משרות פתוחות שהחברה לא הצליחה לאייש. חזרנו לבר־אור כדי לבדוק מה עלה בגורלן של אותן משרות. לדבריו, 28 מהמשרות אוישו בישראל ו–12 משרות עברו למרכזי פיתוח אחרים של החברה בחו"ל — כלומר 30% מפוטנציאל הצמיחה בתעסוקה לא מומש.

"המגמה הכללית בסנדיסק העולמית והגלובלית היא הוצאת מקצועות שאינם בליבת ההתמחות והטכנולוגיה לאזורים בעלויות נמוכות יותר, בעיקר להודו ולסין. המגמה הזאת מתעצמת כי סין והודו מצמצמות את הפער הטכנולוגי שלהן. כלים וסביבות משניות לליבת הטכנולוגיה, למשל כלים תומכי פיתוח וכלי בדיקות, יוצאים החוצה", אומר בר־אור.

"החדשות המעודדות הן שנפתחות בישראל עוד משרות בליבה הטכנולוגית, ויש דרישה מוגברת בארץ למשימות מורכבות ומשרות מתוחכמות", מוסיף בר־אור. "אבל פה יש לנו בעיה — חסרים לנו מהנדסים מצטיינים עם מומחיות גבוהה, ונוצרת סיטואציה שמשרות שלא הצלחנו לגייס עוברות לאזורים אחרים בעולם".

קואליציה של חברות טכנולוגיה רב־לאומיות שמעסיקות מהנדסים במרכזי פיתוח בישראל וסובלות מהמחסור בכוח אדם גיבשו תוכנית פעולה. החברות האלה לא מחכות לכך שהתוכניות הממשלתיות ארוכות הטווח יתממשו וכבר כיום הן מביאות ילדים ובני נוער לביקורים וחושפות אותן לתעסוקה בעולם ההיי־טק ולהזדמנויות הנלוות אליה.

3. פער השכר בין ההיי־טק לשאר העובדים מתרחב

השכר בהיי־טק הוא מהגבוהים במשק, בין השאר בגלל הערך של החדשנות הישראלית לחברות הרב־לאומיות ויכולת התחרות של החברות המקומיות בזירה הגלובלית. מאז אמצע שנות ה–90 נפתח פער בין השכר הממוצע לשכירים במשק לשכר הגבוה של ההיי־טקיסטים. ב–2013 השכר הממוצע בהיי־טק למשרת שכיר היה 18.7 אלף שקל — לעומת שכר ממוצע למשרת שכיר של כ–9,200 שקל. פער שכר זה כולל לא רק את העובדים שנמצאים בחזית הטכנולוגיה העולמית, אלא גם את בעלי התפקידים הפריפריאליים, שיכלו לעבוד גם בענפים אחרים בהם היו מרוויחים ככל הנראה משכורות נמוכות יותר, בתפקידים כמו שיווק, הנהלת חשבונות או מינהלה.

"השכר העולה בהיי־טק מצביע על ביקוש לא ממומש של המעסיקים שעולה על ההיצע", אומרת צוק, שעומדת בראש הוועדה הבין־משרדית לטיפול במחסור בכוח אדם מיומן בתעשיות עתירות הידע, שהגישה באוגוסט את מסקנותיה לשר הכלכלה, נפתלי בנט. הוועדה הוקמה על רקע המחסור החמור בבוגרי אוניברסיטאות איכותיים במקצועות ההנדסה, המחשוב והמדעים, לצד קיפאון במספר תלמידי התיכון העתידים להשתלב בתעשייה — והציעה פתרונות לנושא. "נדרשנו לבעיה בגלל החשיבות הכלכלית והחברתית שלה — אנחנו רוצים לעודד תעשיות חדשניות עם פריון גבוה ותוצר גדל", אומרת צוק.

החברות הרב־לאומיות, שמבחינתן עולם התעסוקה שטוח, מעסיקות מהנדסים מצטיינים במקומות שבהם יקבלו את התמורה הגבוהה ביותר עבורם. אף שישראל רחוקה משוקי היעד של החברות, הן מוכנות לשלם במקרים רבים שכר שמשתווה לזה שהן משלמות בארה"ב. סיבה נוספת לרמות השכר הגבוהות היא עודף ביקוש למהנדסים מצטיינים, משאב שנמצא תמיד במחסור.

האם השכר הגבוה של המהנדסים בישראל נובע מיתרונם היחסי בעולם או מהמחסור בשוק המקומי שמביא לעליית מחירים? ואם כן — האם הגדלת מספר המהנדסים תביא לירידה בשכרם כתוצאה משינוי שיווי המשקל בשוק?

בר־אור: "האינדיקציה המרכזית למחסור בכוח אדם בישראל היא פערי השכר. ספציפית, אם מסתכלים על תחום המחקר והפיתוח, רואים כמה כוח אדם חסר לנו וכמה השוק משלם יותר בגלל המחסור הזה.

"מי שחושש שהגדלת כמות המהנדסים תוריד את השכר טועה. העוגה היא אינסופית, כי היא גלובלית. פער השכר בעצם מראה את הדרישה העולמית למהנדסים מצוינים, וככל שיהיו יותר מהנדסים מצוינים ניקח נתח גדול יותר מהעוגה העולמית. זה סימן ברור מאוד ששם צריכים להשקיע ושם פוטנציאל הגדילה של המשק ושל הצעירים שלנו".

4. הנשים אינן מצליחות 
לסגור את הפער

הבשורות הטובות הן שמספר הנשים המועסקות בהיי־טק עולה בהתמדה. ואולם בהסתכלות רב־שנתית, חלקן היחסי של הנשים בתעשייה נשאר כשליש מהמועסקים בשני העשורים האחרונים. בשנות המשבר, שבהן התעשייה הצמטצמה וחברות בתחום התקשורת והשבבים פיטרו עובדים, עיקר הזעזועים נספג על ידי הגברים המועסקים בתעשייה, שהיו חשופים ליותר לפיטורים. מגמה מעודדת נוספת בשנים האחרונות היא שחלקן של הנשים בתעשייה עלה במעט. ב–2012 נשים היוו 37% מהמועסקים בענף — השיעור הגבוה ביותר בראייה רב־שנתית מאז 1995 — ושנה לאחר מכן הן היוו 36%. כלומר בעוד שרוב השנים מספר הגברים בתעשייה היה כפול ממספר הנשים, כעת הפער ירד לפי 1.7.

לדברי בר־אור, במשובים שמתקבלים מתלמידות תיכון, שמהוות פחות מ–30% מהתלמידים במקצועות להנדסה ומדעים שמגיעים לביקורים ומפגשים בסנדיסק, הן מביעות חשש מכניסה לעולם ההיי־טק בגלל דעות קדומות וחוסר איזון בין היכולת לשלב חיי משפחה וקריירה בתחום.

נשים מהוות את אחת מעתודות כוח האדם הבלתי־מנוצלות בהיי־טק. חלקן בתעסוקה בהיי־טק נמוך מחלקן היחסי באוכלוסייה. בעמדות מחקר ופיתוח, המאופיינות בשכר גבוה יותר, חלקן של הנשים נמוך עוד יותר. הנתונים אינם מתייחסים לקבוצות אוכלוסייה נוספות, שגם הן מראה נדיר בחברות היי־טק, בין השאר ערבים, חרדים ותושבי אזורים בפריפריה מחוץ לגבולות רמת־החי"ל־הרצליה פיתוח־המת"מ בחיפה.

שחר בר אור, מנהל מרכז הפיתוח הישראלי של ווסטרן דיגיטל
שחר בר אור, מנהל מרכז הפיתוח הישראלי של ווסטרן דיגיטל

התוכנית הממשלתית לטיפול במחסור בכוח האדם בהיי־טק תנסה בטווח המיידי למצות מאגרי פוטנציאל בלתי־ממומשים. בין השאר, היא תסייע לערבים בוגרי מקצועות הנדסה להתגבר על הקשיים המובנים בקליטתם לחברות טכנולוגיה. "זה טוב למגזר, מקדם יעדי ממשלה, וזה משמעותי לפריון ולהיי־טק שיש מקור לכוח אדם שלא נמצא בו", אומרת צוק. לדבריה, הוועדה ממשיכה לחפש סט כלים שיגביר שילוב נשים בתעשייה בכל אחד מהשלבים, החל מהגיל הצעיר.

5. ההיי־טק 
הישראלי לאן?

ההיי־טק הישראלי הפסיק לשמש קטר צמיחה לפני יותר מעשור. נתוני המקרו שפורסמו ב–TheMarker בשנים האחרונים מעידים על מגמה הפוכה של התכווצות והאטה. כעת ניתן לראות כי גם בנתונים טריים שמתייחסים ל–2013 מגמה זו נמשכת.

גם בממשלה מתחילים להכיר בבעיה, אלא שהשינויים בתחום עלולים להיות אטיים — ועד שהם יקרו תתגבר התחרות מול מדינות אחרות, שהחליטו להשקיע בחדשנות ולקדם אותה כמנוע צמיחה כלכלי־חברתי. ב–2012 קבע צוות בראשות יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שבכל שנה מתווספות כ–7,000 משרות חדשות לתעשיית ההיי־טק, בעוד שמספר התלמידים שמכשירה מערכת החינוך שרלוונטיים להשתלבות בתעשייה הוא כ–6,600 בשנה בלבד. מסקנות אלה הנחו את הוועדה הבין־משרדית, שהגישה השנה לממשלה תוכנית עבודה. חלק מהמלצות הוועדה כבר נבחנות, אך ייקח זמן עד שהן ייצאו לפועל. המלצות הוועדה מתמקדות במיצוי הפוטנציאל הקיים כיום במשק, שאינו משתתף בענף ההיי־טק ומצוי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. ואולם חלק מרכזי בשינוי הוא ארוך טווח ואטי בהרבה, וידרוש השקעת מאמצים גדולים בחינוך בתיכון ואף לפני כן. עד שמאמצים אלה יישאו פרי יחלוף זמן רב.

6. איך מרחיבים 
את המעגל?

כמה זמן יחלוף עד שנראה שינוי במגמות בענף? "חילקנו את המלצות הוועדה לכמה טווחים", אומרת צוק. "בטווח הקצר הכוונה היא לראות איך מנצלים את הפוטנציאל הקיים בתוך שנה־שנתיים. ההמלצות לטווח הבינוני מתייחסות לפרק הזמן הנדרש להכשרת מהנדסים — כחמש שנים. בטווח הארוך צריך להתחיל שינוי בצעירים — חשיפה לנוער, שינויים במערכת החינוך. אנחנו נמצאים בהתדיינות איך מתחילים ביישום הצעדים.

"בנתונים הרב־שנתיים, אנחנו רואים שבפוטנציאל כניסה להיי־טק המצב בעייתי: מספר מסיימי בגרות חמש יחידות במתמטיקה יורדת. הלכנו אחורה ליסודי ולתיכון לבחון איך מגדילים את מספר התלמידים שלומדים מתמטיקה ומדעים מדויקים. ברור שהטיפול המעמיק יקח זמן, לא נסגור ביום אחד פער מגמתי שנפתח בתיכונים. בטווח הביניים צריך לקחת אנשים, בעיקר חרדים וערבים, ולהפוך אותם לפוטנציאל תעסוקה להיי־טק. צריך לראות איך עם ליווי והכנה מתאימה מרחיבים את הצינור של הכשרת כוח אדם. נדרשים צעדים, אבל אפשר לעשות שינוי".

בינתיים, גם חברות הטכנולוגיה, שמתקשות לגייס כוח אדם בישראל בקצב שבו היו מעוניינות, השיקו תוכניות פעולה משלהן — בשיתוף האקדמיה ומשרד החינוך. עשר חברות, בהן אינטל, סנדיסק ויבמ, הכריזו על תוכנית שתכפיל בתוך חמש שנים את שיעור התלמידים שמסיימים חמש יחידות לימוד במתמטיקה, פיזיקה וכימיה.

"אנחנו מנסים לעודד תלמידים מצטיינים במקצועות הריאליים שיעדיפו מדע וטכנולוגיה, על פני מקצועות שמוצפים כיום בשוק, כמו כלכלה וראיית חשבון. הרציונאל הוא שקיימת סיטואציה של lose–lose — התלמידים המצטיינים הולכים למקצועות מוצפים שהמגמה העולמית מורידה את הצורך בהם. מסחר בבורסה למשל נהיה ממוחשב יותר וצריך פחות ברוקרים ויש דוגמאות מתחומים אחרים שמכונות ורובוטים מחליפים את המקצועות המסורתיים. בטכנולוגיה והנדסה, לעומת זאת, גדל הצורך במהנדסים", אומר בר־אור.

לדבריו, "אנחנו מסבירים לבני נוער שמגיעים אלינו שהם יכולים להבטיח לעצמם עתיד מקצועי במקצועות אטרקטיביים מאוד, עתיד כלכלי וחוסן לאומי־חברתי. יש פה רק מרוויחים. אם עושים בחירות לא נכונות מגיעים למצב שכולם מפסידים, של צעירים שעשו בחירות לא נכונות ולא מצאו את עצמם במעגל העבודה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker