קרוסלה של אופורטוניסטים

השר החדש שייכנס למשרד התקשורת יהיה השר התשיעי במשרד ב–13 שנים

אמיתי זיו

המתחיל במצווה אומרים לו גמור. גלעד ארדן לקח על עצמו את תפקיד שר התקשורת - תחום מסובך שמצריך לימוד ממושך ומעמיק. הוא אף רשם כמה הישגים ראויים לציון בכהונתו הקצרה. והנה, בדיוק כשהוא כבר מכיר את החומר, את הטכנולוגיה ואת השחקנים, הוא נוטש את השוק לטובת תפקיד אחר. עזיבת משרד התקשורת נעשית באמצע העשייה, ולפני שהושלמו הרפורמות החשובות, הן בתחום השידורים והן בתחום הטלקום.

עזיבתו של ארדן נתפשת בזירה הפוליטית כמהלך טבעי: הוא זיהה (עקב מצוקת ראש הממשלה) הזדמנות פוליטית להשתדרג, חלון שנפתח, והופ - הוא מזנק. אלא שמנקודת מבט של אזרחים וצרכנים, עזיבתו של ארדן צריכה להיתפש כמעשה לא אתי, מעילה במנדט שהוא קיבל מאתנו והעדפה של טובתו האישית על פני טובת הציבור. העובדה שארדן לא יצליח לסיים רפורמות חשובות תבוא על חשבונו של הצרכן.

גלעד ארדן בדיון על עתיד רשות השידור בכנסת, לפני כחודשייםצילום: אמיל סלמן

אולי הפרשנים הפוליטיים התרגלו לציניות וזגזוג כזה נראה להם כבר רגיל, אבל זה לא חייב להיות ככה. ארדן היה יכול לצאת גדול דווקא אם היה מתייצב ואומר שלמרות ההזדמנות לתיק שמן יותר, לכיסא מרופד יותר - הוא נשאר ומסיים את המלאכה, כי זו טובת הכלל. "לקחתי על עצמי משימה, ואסיים אותה", הוא היה אומר. בטווח הארוך, זה אולי אף היה משתלם לו.

ולאן ארדן ממשיך? כנראה שלמשרד הפנים. זהו משרד חשוב, אין ספק, וגם בו ניתן לשרת את הציבור, אבל משרד הפנים הוא גם מקצפה פוליטית, מכיוון שאפשר להתחכך ולשמן קצת ראשי ערים ועיריות, לנשק תינוקות וללקק דבש נוטף ממופלטה. על הדרך אפשר להבטיח קצת קולות בוועידת הליכוד או בפרימריס הבאים. זה הכל.

במוצבים צפופים בצה"ל יש מונח מכוער וגס: "מיטה זונה". הכוונה למיטה שבה חיילים שונים תופסים תנומה בין משמרת למשמרת, בזה אחר זה. השר החדש שייכנס למשרד התקשורת יהיה השר התשיעי במשרד ב–13 שנים (מאז 2001). המשרד הזה נהפך לקרוסולה של אופורטוניסטים. ההוצאה על תקשורת היא אחת הכבדות בהוצאות של משק הבית הישראלי - ומגיע לנו יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker