השעון של אפל: תתרגלו למסך הקטן

האפל וואטש הוא מוצר שיוסיף לשימושים הדיגיטליים שלנו דיוק נוסף

עדי יופה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עדי יופה

נתחיל מהסוף: לא ירחק היום ולא נוכל בלי המסך הקטן הזה שיישב לנו על היד. הוא יהיה חלק מאיתנו עד שלא נבין איך יכולנו בלעדיו. זה לא יהיה בגלל שהוא לבוש לנו על הגוף, אלא בגלל מה שהוא יעשה עבורנו. דברים, שאת חלקם קשה לדמיין בשנת 2014.

ובכל זאת ננסה לדמיין, נניח את המצב, שבו השעון שולח נתונים רפואיים כמו דופק ולחץ דם, באופן אוטומטי למרכז נתונים רפואי שעוקב אחרי המצב הבריאותי שלנו. או נדמיין מצב שבו אנחנו נכנסים לבית מלון, והשעון נטען בנתונים האלה שמזמינים את המעלית, עוצרים בקומה הנכונה, ופותחים את הדלת של החדר במלון וכל זה, בלי שנצטרך להזיז בכלל את היד. רק כי הכל מחובר לשעון. פשוט ככה.

פשוט זה שם המשחק של אפל. אינטואיטיביות זאת השיטה: נרים את היד. נוריד אותה. נקרב אותה. ניגע במשהו. ולכן כל מה שיהיה אינטואיטיבי ואוטומטי בפעולות היום יומיות יתקיים דרך השעון. פעולות כמו: לשלם, לפתוח, לשלוח. לקבל. להכיר ולהעביר. כל אחת מהן היא עולם שלם ואין סופי של שירותים. אבל, כשנצטרך פעולה יותר מורכבת מזה, נלך לאייפון. או לכל מסך אחר.

כשאפל השיקה את האייפד בשנת 2010, היו מי שהיו סקפטיים לצורך שלו בחיינו. אז, סטיב ג'ובס עמד על הבמה באותה השקה, והראה על המסך הענק: אייפון מצד אחד ומחשב מק מצד שני ואמר, שמרגע זה, אלה לא האפשרויות היחידות והעלה לראשונה את האייפד. הסיפור של האייפד לא היה רק סיפור של גודל מסך. אלא דיוק של שימושים. האייפד לא החליף את האייפון ולא את המחשב. אלא הצטרף למשפחה כילד נוסף. כל מי שיש לו אייפד מבין את ההבדל. יש דברים שאתה עושה עם האייפון ויש דברים שאתה עושה עם הטאבלט.

בשבוע שעבר, טים קוק עשה אותו דבר. הוא חיכה לחלק האחרון של הארוע ומיד אחרי השקף הטיזרי שאמר: one more thing. הוא יצר פעם נוספת קטגוריה חדשה, בדיוק כפי שעשה גו'בס כארבע שנים לפניו. רק שהפעם לקטגוריה קוראים השעון של אפל. כמו האייפד, גם השעון הוא לא רק גודל מסך. אלא אקוסיסטם שלם שמשנה מודלים עסקיים ומוצר שמדייק את השימושים הדיגיטליים שלנו דיוק נוסף. השעון, ישמש לפעולות היום יומיות הפשוטות והאינטואיטיביות והאייפון יהיה בשביל לצלם, לעבור על מסמכים, להתעמק ברשתות החברתיות, ואולי אפילו רק כדי להשאיר אותו בתיק כמודם שיאפשר את הפעולות של השעון.

אך הבשורה היא לא רק פונקצינלית. אלא גם בשורה חדשה שהיתה חסרה בתעשיית המכשירים הניידים: השעון מאפשר לייצר אמירה אישית על ידי משהו שאני עונד, ולראשונה, הוא לא תכשיט או פריט עיצובי. זאת אמירה שעד אותו רגע, היתה שייכת לתעשיית האופנה והעיצוב ומשבוע שעבר גם לחברה טכנולוגית. אפל, שתמיד היתה חברה שמונחית עיצוב במוצרים שלה, לקחה את התפיסה שלהם, כמה שלבים קדימה.

עדי יופהצילום: טל שחר

מאותו רגע, העיצוב הוא לא רק במוצר, אלא באמירה האישית שהמוצר עוזר לי לומר על עצמי. מעכשיו, השעון יאפשר לנו להגיד משהו על עצמנו. לכל אחד יהיה את השעון שלו, בדיוק כמו שלכל אחד יש את התכשיט או הבגד שלו. הפרסונליות תבוא לידי ביטוי לא רק בבחירה של האפליקציות, אלא גם, באיך שזה ייראה ובמה שזה יגיד עלינו. אפל הביאה לחזית את הקוליות, את האמוציות, ואת הבידול. ולכן, כל מה שנשאר זה לבחור את השעון האהוב עלינו מהקטלוג ופשוט לקחת את זה משם אל העתיד.

עדי יופה היא טרנדולוגית העוסקת בייעוץ

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker