לא רק סרגלי כלים והימורים: תעשיית האינטרנט הישראלית הכפילה עצמה בשלוש שנים - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא רק סרגלי כלים והימורים: תעשיית האינטרנט הישראלית הכפילה עצמה בשלוש שנים

בשעה שאקזיטים כמו אלה של ווייז ושל וייבר משכו את תשומת הלב, התפתחו בשנים האחרונות בישראל עשרות חברות אינטרנט גלובליות בעלות הכנסות של מיליארדי דולרים ■ מחקר של חברת the time ממפה את הענף

28תגובות

8 ביוני 1998. ישראל נרגשת כשמיראביליס נמכרת ל–AOL בסכום חסר תקדים לאותו הזמן - 407 מיליון דולר. אם מבקשים לאתר נקודת ציון היסטורית שתציין את ראשיתה של תעשיית האינטרנט המקומית, זו הנקודה. 16 שנה מאוחר יותר, כל הסימנים מעידים כי הענף מגיע לפרקו, והמלה "תעשייה" מתחילה להלום את מידותיו, הן בהיבט הכמותי והן באיכותי. כיום זו תעשייה בוגרת, בעלת יכולות ייחודיות, והן משמשות בסיס להמשך הצמיחה, כזו שאינה בהכרח מחפשת את האקזיט.

לפני כשלוש שנים, כשחברת ההשקעות the time ו–TheMarker החליטו למפות את תעשיית האינטרנט הישראלית מזווית שונה מהרגיל - לא של הסטארט־אפים החדשניים, אלא של החברות שהכנסתן השנתית היא יותר מ–10 מיליון דולר - האבחנה לא היתה כה ברורה. החלק הבוגר של התעשייה עדיין לא היה בוגר באופן מובהק.

המהדורה השנייה של דו"ח האינטרנט הישראלי, המתבססת על מקורות גלויים, על שיחות רבות עם יזמים ואנשים בענף ועל נתונים ממאגרי המידע של חברת המחקר IVC, משרטטת תמונה מרתקת של ההתרחשויות: מיהן החברות הגדולות, מהם התחומים הצומחים ומהן היכולות שהתפתחו בשנים האחרונות?

בשנים האחרונות נהפך האינטרנט לאחת מארבע הרגליים שעליהן עומד ההיי־טק הישראלי, לצד מדעי החיים (ביוטק), תוכנה ותקשורת. על פי הנתונים שבידנו, כ–90 חברות אינטרנט ישראליות גלובליות צפויות להגיע להכנסות שנתיות של לפחות 10 מיליון דולר ב–2014, לעומת כ–50 חברות ב–2011. ההכנסות שלהן כיום מתקרבות ל–6 מיליארד דולר, לעומת כ–2.5 מיליארד דולר בדו"ח הקודם.

אם מעלים את רף המכירות ל–100 מיליון דולר בשנה, מוצאים מעליו 15 חברות עם הכנסות מצרפיות של כ–3.6 מיליארד דולר - יותר מכל רשימת החברות בדו"ח הקודם. זוהי צמיחה מהירה יחסית, שכן ב–2011 היו רק שש חברות אינטרנט ישראליות שהצליחו להתרומם מעל לרף זה.

Zef Nikolla

השווי המצרפי של עשר החברות הגדולות בדו"ח הנוכחי קרוב לכ–11 מיליארד דולר, לעומת כ–3.5 מיליארד בזה הקודם. יתרה מזו, ברשימה הנוכחית יש לפחות 14 חברות בעלות שווי של יותר מ–500 מיליון דולר (שווי שוק או שווי מוערך) ולפחות 18 חברות ששוויין השוק שלהן גבוה מ–400 מיליון דולר. אם נוסיף ל"מועדון הגדולות" חברות כמו גט טקסי ואקזיטים כמו וייבר, ווייז ו–Adap.tv, המספרים עולים ל–16 ול–21, בהתאמה. ב–2011 היו רק שלוש חברות כאלה. החברות במועדון אינן מתהדרות רק בשווי גבוה, אלא מרביתן גם צומחות ורווחיות, והן נבנו על יסודות עסקיים מוצקים - כך שלא מדובר בבועה.

עם זאת, ראוי לציין שלא כל האנשים שעמם שוחחנו שותפים להתלהבות מהרשימה. הסיבה היא ההשערה כי למרות הצמיחה המהירה בשנים האחרונות, הפער מתעשיית האינטרנט האמריקאית דווקא התרחב. "בזמן שאנחנו גדלנו, נניח, פי ארבעה, החברות בעמק הסיליקון גדלו פי 20", אמר איש הון סיכון.

יוצאים מתעשיית הצללים

מבט על התחומים שבהן מתמקדות חברות האינטרנט הישראליות מגלה מגמה שלה אנו קוראים "היציאה מהצללים". ברשימה שערכנו לפני כשלוש שנים בלטו חברות ההימורים והפורקס. למעשה, שבע מעשר החברות הגדולות השתייכו לתחומים שנתפשו כלא־לגיטימיים בקרב היזמים שעמם דיברנו (הימורים, פורקס, פורנו), או לתחום ה"אפור" של "עמק ההורדות".

תחומים אלה עדיין בולטים כיום, אך משקלם יורד: רק שבע מתוך 15 החברות בעלות מחזור שנתי של יותר מ–100 מיליון דולר משתייכות לתחומים האלה. מבין התחומים הללו, ההימורים והפורקס נותרו יציבים (למרות החרב הרגולטורית המרחפת מעליהם כל העת); לצד הפורקס התפתח תחום ההשקעות באופציות בינאריות.

המצב שונה בתחום בולט אחר של חברות ישראליות: "עמק ההורדות" נמצא בשלב מעבר מטלטל, בשל השינויים שנכפו על החברות מגורמים חיצוניים, בעיקר גוגל, ובשל מעבר המשתמשים למובייל. גל המיזוגים והרכישות ששטף את התחום בשנתיים האחרונות סימן את תחילת ההתכווצות, לא את סופו; חברות שנערכו מבעוד מועד ושקדו על גיוון מקורות ההכנסה - כמו איירון סורס - יצאו בשלום מהצעדים נגדן, בעוד שאלה שלא השכילו לעשות זאת התרסקו (כמו בבילון). מרבית החברות בתחום (רווייזר, אייבריו, פריון, ווייט סמוק, סומוטו, קרוסיידר ועוד) נמצאות בימים אלה בעיצומו של תהליך השינוי.

הפרסום הדיגיטלי עדיין מייצג גם הוא קבוצה נכבדה של חברות ישראליות. בתחום ה–Native Advertising ישראל נהנית מהובלה עולמית, הודות לחלוצות התחום אאוטבריין וטבולה. בתחום הפרסום מבוסס הביצועים, חברות כמו מטומי וסופרסוניק מפגינות צמיחה מרשימה (גילוי נאות: מטומי נמצאת בשליטת אילן שילוח, השולט במקביל ב-the time שביצעה את המחקר בשיתוף TheMarker). ביחס לדו"ח הקודם, צומחות גם חברות פרסום סלולרי כמו סטארט־אפ (StartApp), איי־ויו, טייקי, אקסלייט ואד־טק. מנגד ניתן למצוא חברות שצמיחתן נבלמה כמו TLV מדיה, מסיב אימפקט ודאבל־וריפיי.

היתרון הישראלי: לא על הטכנולוגיה לבדה

ישראל היתה ועודנה מעצמה טכנולוגית, אך הצלחתה של תעשיית האינטרנט הישראלית אינה נשענת על טכנולוגיה בלבד. בקרב אנשים מתוך התעשייה ומחוצה לה קיים קונסנזוס שלפיו ישראל מובילה עולמית בשיווק אונליין (Online Marketing). הידע העצום שנצבר ב"חברות הצללים" בהיבט של שיווק ישיר של מוצר לגולש חילחל ומתפשט לשאר חברות האינטרנט הישראליות בכל התחומים. לא מפתיע, לכן, שבישראל יש יותר מ–20 אלף עובדים העוסקים בשיווק ישיר אונליין, לעומת 4,000 עובדים בתעשיית הפרסום המסורתית.

לצד היכולות הטכנולוגיות והמסחריות, גורמים רבים שעמם שוחחנו ציינו את השיפור הניכר ביכולות הניהול הישראליות. "אם פעם הניהול היה אמריקאי, הרי שכיום ברוב המקרים הוא ישראלי", טען שותף באחד ממשרדי עריכת הדין המובילים בתחום ההיי־טק. העובדות מוכיחות את דבריו: מתוך 20 החברות בעלות המחזור הגדול ביותר ברשימה, 17 מנוהלות על ידי מנכ"ל ישראלי.

זה לא אומר שיש מספיק טאלנטים ניהוליים. "אני חושב שיש לנו את כל היכולות שבעולם", אומר שותף בקרן הון סיכון. "החסם המרכזי לקפיצה קדימה הוא הניהול. אין מספיק מודלים מקומיים לחיקוי. כמה מנהלים ישראלים של חברות אינטרנט ניהלו  חברה עם הכנסות של 100 מיליון דולר? כמה ניהלו חברה של מיליארד דולר? אם תנסה להרכיב רשימה כזו מענף ההיי־טק, תקבל את גיל שויד, ומה אחר כך?".

אדם אחר בתעשייה מסכים: "זה נכון שיש יותר חברות גדולות, אבל חשוב לשים לב שזה שהמחזור גדל לא אומר שבהכרח השתנה הדנ"א הארגוני. השינוי הזה הוא המבחן לבניית חברות אינטרנט גדולות שמסוגלות להמציא את עצמן מחדש. זהו עדיין חיסרון של חברות ישראליות, וזהו המקום שבו ייבחנו לאורך זמן. לאיירון סורס יש את זה, גם לטבולה ולמיי־הריטג'. אבל יש לא מעט חברות שלהן זה חסר".

עם זאת, המגמה מדברת בעד עצמה וסותרת את אחת התזות של הספר "אומת הסטארט־אפ". יזמים ישראלים יכולים להיהפך גם למנהלים מצליחים. בישראל, כמו בעולם, אם פעם נטו להשקיע ביזם שיישאר מספיק זמן עד שהחברה תימכר על בסיס הטכנולוגיה שלה, כיום השתנתה הגישה: היזם המייסד בהחלט יכול להיות גם המנהל שיצמיח את החברה.

התפתחות יכולות הניהול מתבססת על נקודה חזקה נוספת שצוינה על ידי לא מעט מהמרואיינים: התפתחות מעגלים עסקיים מסביב לתעשיית האינטרנט הישראלית. מדובר ביותר מהפן החברתי שהיה קיים מתמיד. "אנחנו רואים תופעה של כדור שלג, שבה מי שקיבל הרבה מהתעשייה גם מחזיר - בכסף, בידע ובניסיון", אמר לנו אחד היזמים. "פעם היה יוסי ורדי אחד, וכיום יש הרבה יוסי ורדים. אנשים שמשקים את העץ שאכלו ממנו. זה בניגוד, נניח, לעולם הקמעונות - שם מישהו שעושה אקזיט ממכולת גדולה לא מחלק ל–30 קיוסקים קטנים. נוצר פה אקוסיסטם מדהים". זוהי עוד הוכחה לכך שהתעשייה מתבגרת.

לומדים להכיר את המשתמש

כשמדברים בעת האחרונה על נקודות החוזק של חברות האינטרנט הישראליות, לעתים קרובות מזכירים את העוצמה המתפתחת בשיווק לצרכן, מה שמכונה בעגה המקצועית B2C. האם לטענה יש אחיזה במציאות? "ווייז ו־וויקס הן אנומליות", טוען אחד המרואיינים. עם זאת, ההצלחה של שתי החברות עוררה השראה בקרב עשרות ומאות יזמים לפתח את ה–B2C שלהן.

כתוצאה מכך, חברות מעניינות רבות פונות לצרכן הסופי. חלקן מייצרות תוכן ופונות למשתמשים רבים: אינווסטינג.קום, פלייבאז ו–FTBPro. חלקן עוסקות ב–ecommerce (מזון, משקפיים, תכשיטים ועוד). חלקן חברות משחקים, שבהן מתפתח ידע בתחום חוויית המשתמש, וחלקן ממנפות קהילות משתתפים, כמו פייבר (Fiverr) ופיקסיה. האמירה של רבים מהדוברים היתה: "אנחנו מעצמת B2C בהתהוות".

ישראל או ארה"ב?

שאלה שבה דנו בדו"ח הקודם היתה אם יש להעביר את מוקד הפעילות לחו"ל כדי לגדול. בסבב השיחות הנוכחי התשובה היתה קצרה: תלוי. התשובה הארוכה יותר: תלוי בלקוחות. אם כיזם אין הכרח שתדבר עם הצרכן הסופי ולא הכרחי שתהיו באותו אזור זמן, אתה לא חייב לעבור, ראו איירון סורס ומטומי. לעומת זאת, אם אתה צריך להיות בקרבת הלקוחות הגדולים - למשל, מוציאים לאור - הרי שהמעבר לחו"ל הוא קריטי, כמו במקרים של אאוטבריין, טבולה ובורדר־פרי.

בשנתיים האחרונות התפתחה ועלתה תשובה נוספת לשאלה הזאת. אם בתחילת 2013 פעלו בניו יורק כ–60 סטארט־אפים ישראליים, הרי שכיום פועלים בה יותר מ–200. "ניו יורק היא תל אביב 2.0. היא מתאימה לישראלים יותר מהעמק הסיליקון, כי היא קרובה יותר לישראל ונוחה יותר מבחינת אזור הזמן. אם אתה בתחום המדיה או התוכן, זו בירת העולם", אומר יזם.

הפרדוקס המימוני: איפה הכסף?

אם יש תחום שבו תעשיית האינטרנט הישראלית תקועה בתהליך טרום־התבגרות, זהו המימון. אחד היזמים הגדיר כ"אבסורד" את הפער שבין התרומה של חברות ההיי־טק בכלל והאינטרנט בפרט לכלכלה הישראלית לבין שיעור המימון שמגיע ממקורות מקומיים.

על פי הנתונים שבידינו, 85% ממימון תעשיית האינטרנט מגיע ממקורות זרים. התסכול מכך שגופים ישראליים אינם מעורבים יותר במימון התחום גובר כשמביאים בחשבון כי רבים מהאקזיטים האינטרנטיים לא דרשו מימון רב באופן יחסי. בתחום הזה ישראל לא השכילה לייצר סביבה עסקית בעצמה.

מדובר בכשל שוק החוצה את כל שלבי ההשקעה, מלבד שלב ההקמה (seed). בשלב זה אין בעיית היצע, והשחקנים רבים: חברים ומשפחה, אנג'לים, אינקובטורים, מיקרו־קרנות. הסכומים הנדרשים להקמה ראשונית של סטארט־אפ אינטרנטי נמוכים מאי פעם, ואת עשרות או מאות אלפי הדולרים הראשונים ניתן לקושש בקלות יחסית. ואולם מרגע שהסתיים השלב הזה מתחיל המחנק, או בשמו המקצועי "The Series - A crunch".

דינמיקת המימון הנוכחית מקשה על החברות הישראליות גם את הגיוס הראשון מקרנות (שלב A) ואילך. "הקרנות האמריקאיות נוטות להשקיע כיום ב–A בסכומים גבוהים בהרבה", אומר אחד היזמים. "אם יש לך מתחרה אמריקאי שגייס 25 מיליון דולר, אתה צריך להביא סכום דומה, ופה יש קושי בישראל". יש כאן בעיה עבור החברות הישראליות: הן צריכות להגיע למאסה קריטית של משתמשים, אבל אין להן הסכומים שיש לחברות אמריקאיות.

פרדוקס המימון בישראל, בייחוד בשלבים המאוחרים יותר של החברות, נובע מגורמים נוספים. בין אם כתוצאה ממחסור בידע, ובין אם משמרנות, הגופים המוסדיים כמעט שאינם משקיעים בהיי־טק בכלל ובאינטרנט בפרט - לא באופן ישיר בחברות, ולא בעקיפין דרך קרנות, ובוודאי שלא בשלבים מוקדמים.

לבנקים הישראליים אין התמחות במימון חברות היי־טק, והחברות פונות בלית ברירה לבנקים זרים. רק באחרונה מופיעים ניצני התעוררות בנושא (בנק לאומי, למשל, הקים לשם כך את לאומי טק). גם קרנות הון סיכון ישראליות, כמו פימי ופורטיסימו, אינן משקיעות בתחום (קרן ויולה היא אחת החריגות).

לבסוף, הבורסה בתל אביב אינה מספקת מענה לגיטימי או התמחות ההולמת את אומת הסטארט־אפ. החברות הישראליות קטנות מדי עבור נאסד"ק, ובישראל אין להן פלטפורמה שמאפשרת גיוס כספים ונזילות.

מאפייני היזמים משתנים לטובה

כשחושבים על האבטיפוס של יזם ההיי־טק הישראלי עולה דמות של איש טכנולוגיה, יוצא 8200, שזיהה בעיה טכנולוגית, ואינו בהכרח מחובר לשוק. עם זאת, בשנים האחרונות צץ זן חדש של יזמים, שנקודת המוצא שלהם אינה בהכרח טכנולוגית. פעמים רבות הם מזהים בעיה צרכנית, שהטכנולוגיה היא האמצעי לפתרונה. אם תרצו, היזם הישראלי החדש הוא שילוב מושלם בין איש טכנולוגיה, שיווק ועיצוב גרפי.

סוג היזמים השתנה, מכיוון שהמודלים השתנו. כשהטכנולוגיה זמינה יותר וגנרית יותר, גובר הצורך בחשיבה עסקית ושיווקית. הכישרון הטכנולוגי הכרחי, "בלעדיו לא ישקיעו בך", אמר איש הון סיכון, אבל זיהוי בעיה שיווקית, צרכנית או אנושית נהפך לחשוב לא פחות. מייסד גט טקסי, שחר וייסר, סיפר בראיון ל"גלובס" שהרעיון עלה במוחו כשחיכה עם אחד מעובדיו למונית בסיאטל: "חיכינו 30 דקות והוא נלחץ שיאחר לטיסה. אמרתי, 'לא יכול להיות שהשירות הזה לא השתנה מאה שנה'".

התחזקות החשיבה השיווקית נובעת גם מהגירה של אנשים מתחומי התוכן והקריאייטיב המסורתיים לעולם האינטרנט. בארה"ב מדברים על כך שכיום "הסתיימה בניית התשתית של הבניין - והגיע הזמן של המעצבים". בישראל יש לכך גורם נוסף: בגלל הקשיים בתעשיות התוכן והמדיה, מספר רב של אנשי טלוויזיה ופרסום מידפקים על דלתותיהם של אנג'לים וקרנות.

לצד שינויים אלה, אנשי הון סיכון מספרים על עלייה מתמדת באיכות היזמים בישראל, שנובעת מריבוי יזמים סדרתיים ויזמים בוגרים יותר שלומדים מהעבר. בדו"ח של 2011 העלינו את השאלה: "לנצח נבנו, או לנצח נקנו?". בדו"ח הנוכחי מדובר ביזמים שמחפשים פחות את קיצורי הדרך, ושואפים יותר לבנות לטווח הארוך - קרי, אינם מחפשים את האקזיט.

מ–Start Up Nation ל–Grow Up Nation

בסיכום הדו"ח הקודם איפיינו את תעשיית האינטרנט הישראלית כ"תעשייה בת 20 שמתחילה להתבגר, ונמצאת על פרשת דרכים קלאסית: האם לעשות את האקזיט, או לגייס עוד ולרוץ לטווח הארוך?". התשובה לאחר פחות משלוש שנים ברורה: תעשיית האינטרנט הישראלית הצליחה לשנות סטטוס, ולהתבגר מבחינת מספר החברות הגדולות, הכנסותיהן ושוויין.

הענף יוצא בהדרגה מהצללים שעמדו בבסיסו ומתחיל להצמיח תחומים חדשים, לשלב טכנולוגיה עם הובלה עולמית בשיווק אונליין, ולהתבגר ביכולות הניהול ובבשלות היזמים, תוך מינוף הסביבה העסקית שמזינה את התעשייה.

 קיש הוא יועץ לאסטרטגיה שיווקית ולשעבר סמנכ"ל אסטרטגיה במקאן אריקסון בישראל וסגן נשיא בכיר במקאן אריקסון בניו יורק. עבדי היא סמנכ"לית אסטרטגיה במקאן אריקסון בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#