המטוסים הישראלים ערוכים להתמודדות עם טילי כתף - לא עם הרקטות מעזה - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המטוסים הישראלים ערוכים להתמודדות עם טילי כתף - לא עם הרקטות מעזה

מערכת מגן רקיע הישראלית, שמותקנת כבר בכמה ממטוסי אל על, מסיטה ממסלולם טילים הנורים לעבר מטוסי נוסעים בזמן טיסה, באמצעות שיגור קרן לייזר ■ עם זאת, המטוסים המקורקעים אינם מוגנים כלל מפני איום הרקטות מעזה

9תגובות

הקפאת הטיסות של חברות זרות לישראל נובעת מהחשש שיפגעו במטוסיהן רקטות שנורות מרצועת עזה, אך ברקע ניצב גם האיום האפשרי שטילי קרקע־אוויר יפגעו בהם בדרכם לנחיתה בישראל או בהמראה ממנה. הפלת מטוס הנוסעים המלזי באוקראינה בשבוע שעבר נתנה תזכורת נוספת לחברות התעופה האזרחיות בעולם מפני האיום מצד ארגוני טרור שהצטיידו בטילי כתף שיצאו לשוק בשנים האחרונות ממדינות כמו לוב וארטילריה מסוגים נוספים.

בישראל זיהו את האיום על מטוסי הנוסעים עוד ב–2002, עת נורו שני טילי SA–7 לעבר טיסת ארקיע במומבסה שבקניה. בעקבות האירוע החלו בחברת אל־אופ, חברה בת בבעלות מלאה של אלביט מערכות, בפיתוח מערכת "מגן רקיע" שנועדה להגן על מטוסי נוסעים מפני ירי טילי קרקע. משרד האוצר, תחת ממשלת שרון, הקצה 76 מיליון דולר לפרויקט ציוד חברות התעופה הישראליות במערכת הגנה מפני טילים בעקבות האירוע בקניה. בימים אלה נפרשות בצורה הדרגתית מערכות הגנה מתוצרת אל־אופ על מטוסי הנוסעים של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. מדינות אחרות בעולם לא קיבלו עד היום החלטה דומה.

הטיסה הראשונה של המערכת היתה במאי 2013 על מטוסי 800–737 של אל על, והיא נוסתה בניסוי מסיבי שנמשך ארבעה חודשים. המערכת סיימה את שלב הניסויים בהצלחה וקיבלה כשירות מבצעית. כיום היא נמצאת בשימוש על מטוסים של אל על. בין אל על למדינה היתה מחלוקת על מימון תחזוקת המערכת במהלך הטיסות.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

המערכת של מגן רקיע (המבוססת על טכנולוגיית הגנה שמכונה DIRCM) בעצם מסיטה את הטילים הנורים לעבר מטוסי הנוסעים ממסלולם באמצעות שיגור קרן לייזר. לאחר הסטת הטיל ממסלולו מופעל בו מנגנון של השמדה עצמית והוא מתפוצץ בלי לגרום לנזק לנוסעים.

אלביט מערכות

"מטוסי נוסעים לא טסים בעיקרון בסביבות של איומים צבאיים, הם לא צריכים לנסות לחדור סוללות טילים. בדרך כלל הם מתמודדים עם איומי טרור במקומות שבהם יש לוחמה א־סימטרית נגד גופים שמייצרים בלאגן, בין אם זה באוקראינה או במומבסה" מסביר עדי דר, מנכ"ל אל־אופ, את האיום שעמו מתמודדת מערכת מגן רקיע.

המערכת לא נועדה לתת מענה לירי רקטות, דוגמת זה שישראל מתמודדת אתו מרצועת עזה. "המערכת לא מגינה מפני ארטילריה או רקטות שיכו בקרקע. היא מטפלת בחלק גדול מהאיום שקיים בעולם, אבל היא לא חסינה מפגיעה. היא לא מתאימה, למשל, אם יירו פגזים", מסביר דר.

מגן רקיע מותאמת לירי של טילי כתף מונחי חום שנמצאים בידי ארגוני טרור וגופי התנגדות אחרים. "אלה טילים פשוטים להפעלה והם מאוד חכמים. הם 'ננעלים' על החום של המנוע של המטוס ולכן קל להם לפגוע. מטוסי הנוסעים אטיים ביחס למטוסים צבאיים, יש להם מנועים גדולים שקל להינעל עליהם, הם ממריאים בכבדות וקל מאוד למי שיושב בפתח של שדה תעופה לכוון באטיות ולשגר. ברגע שהטיל ננעל הוא רץ למנוע המטוס וסיכויי הפגיעה גבוהים מאוד. ראינו את זה בשישה־שבעה מטוסים שהופלו באוקראינה על ידי טילי כתף - הסביבה האוקראינית רוויה בטילים האלה", אומר דר. הוא מציין שהמטוס המלזי שהופל בשבוע שעבר לא נפגע מטיל כבד.

מומחה תעופה הסביר 
ל–TheMarker שהרקטות שארגון החמאס יורה לעבור ישראל הן כלי נשק שונה בתכלית מטילים שנועדו לפגוע במטוסים - הרקטות מכוונות לפגיעה בקרקע וללא מערכת חיישנים מתוחכמת, ולכן הן לא רלוונטיות ולא מסכנות, לדבריו, את המטוסים באוויר. פגיעתו של הטיל יכולה לבוא לידי ביטוי אם יפול בסמוך למטוס שחונה על המסלול. אך לשם כך קיימת לדבריו מערכת כיפת ברזל. בנוסף, נתיב הטיסות של התעופה האזרחית אף שונה לדבריו כך שהרקטות לא יתקרבו למטוסים. בזמן אזעקה מפני ירי רקטות. מערכת ההגנה מגן רקיע היא בעיקר נגד ירי של טילי כתף שבשימוש ארגוני טרור והוא מכוון בעיקר בזמני המראה והנחיתה של המטוסים.

המערכת מזהה את החום הנפלט מהטיל

איך זה עובד? כדי לבצע את הפעולה הזו המערכת משתמשת בארבעה חיישנים המאפשרים גילוי שיגורים לעבר המטוס, 360 מעלות מסביבו, למרחק של קילומטרים ממנו בטווח הרלוונטי לגילוי שיגור טילי כתף מונחי חום. המערכת מזהה שיגור לפי החום שנפלט מהטיל. היא עוקבת אחרי הטיל מרגע השיגור וכשהוא מתקרב למטוס יורה לעבר ראש הביות של הטיל קרן לייזר בעוצמה גבוהה.

"הלייזר משמש כדי 'לעוור' את הטיל וגורם לו לאבד את הנעילה על המטוס. הטיל ממשיך לטוס למקום אחר ואחרי טווח קצר מופעל מנגנון השמדה עצמית שמשמיד את עצמו באוויר", מסביר דר. הוא מדגיש שבליבת מערכת מגן רקיע היא בקרן הלייזר שנורית לעבר הטיל. "זו מערכת שהליבה שלה הוא לייזר מאוד מתקדם: הוא יוצא בסיב אופטי, כמו שאנחנו מכירים מהתקשורת, ומשם נורה לייזר בהספק גבוה לעבר ראש הביות של הטיל" אומר דר.

המערכת כולה שקופה לטייס ולנוסעים והיא מופעלת באופן אוטומטי כשמזוהה סכנה. "המערכת אוטונומית לחלוטין. הטייס אפילו לא מקבל התרעה, רק בדיעבד. ה–FAA (רשות התעופה הפדרלית של ארה"ב) לא רצו שהטייס יעשה שום דבר כדי שלא יסכן את בטיחות המטוס. לכן המערכת שקופה לכולם - היא מגלה ויורה באירוע קצר ביותר, כהרף עין" אומר דר. המערכת תוכננה כך שניתן יהיה להתקין אותה על מטוס בתוך שעה, לאחר שעבר התאמה לכך. לכן חברות תעופה לא יידרשו לצייד את כל המטוסים שלהן במערכת ויוכלו לנייד אותה בהתאם לצרכים שלהן.

היכולת להסיט ממסלולו טיל כוללת אתגר טכנולוגי. "טיל כתף הוא קטן יחסית וראש הביות שלו בגודל של כדור פינג פונג. אנחנו צריכים להשחיל לייזר באלומה צרה מאוד לראש ביות של טיל שטס במהירות של 1,500 קמ"ש עם תנועה לא יציבה. אנחנו כמטוס טסים במהירות של 600–800 קמ"ש בכיוון ההפוך ולא יציבים בהמראה. לכן צריך מנגנונים רבים שמאפשרים מעקב ברמות דיוק גבוהות מאוד ויכולת לייצר ליזר בהספקים גבוהים. זה אתגר גבוה ברמה הטכנולוגית", אומר דר.

הפתרון האמריקאי יקר יותר

בעולם קיימים פתרונות נוספים לאיום ירי הטילים על מטוסי נוסעים. בארה"ב נערכו ניסיונות של חברות כמו נורתרופ גרומן 
ו–BAE לפתח מערכות הגנה מטילים למטוסים מסחריים. הפרויקטים מומנו באופן חלקי על ידי המשרד האמריקאי לביטחון פנים. נורתרופ התקינה על מטוסי מטען של פדאקס את מערכת ההגנה מפני טילים שפיתחה ששוקלת כ–250 קילו. המערכת של BAE מתוכננת לירות לייזר לכיוונם של טילים כדי לפגוע ביכולות הביות שלהם, לפי אתר האינטרנט של החברה. ואולם על מטוסי הנוסעים בארה"ב לא מותקנות המערכות האלה.

פרי פלינט, דובר איגוד חברות התעופה הבינלאומי, אומר כי ארה"ב טוענת שהתקנת המערכת על המטוסים תעלה 43 מיליארד דולר במשך 20 שנה, רק כדי להתקין אותה על צי המטוסים האמריקאיים.

דר טוען כי למערכת של אל־אופ כמה יתרונות, בהם משקל של 160 ק"ג — הנמוך בהשוואה למערכת המתחרה ששוקלת 250 ק"ג. אורך המערכת 2.7 מ', הרוחב 60 ס"מ והגובה חצי מטר. משקל המערכות המותקנות על מטוסים הוא שיקול מהותי מבחינת חברות התעופה שהוצאות הדלק שלהן עולות מבלי שהן מקבלות על כך הכנסות. כמו כן, דר טוען כי מגן רקיע היא המערכת היחידה שקיבלה את אישור FAA לנחות בשדות תעופה אזרחיים. "הלייזר שיצרנו בטוח לעין אנושית, גם אם יורים אותה לעין מטווח של יותר מ–10 מ' לא נגרם נזק. לכן זה איפשר לנו בפריצת דרך לשים מערכת מורכבת וצבאית במהות שלה על מטוסים אזרחיים לגמרי", אומר דר. כמו כן הוא מציין כי המערכת האמריקאית פותחה בשנות ה–90 ולכן פחות מתקדמת.

אל־אופ מוכרת את המערכות הללו בעולם תחת השם MUSIC. הפתרון מותאם למטוסי נוסעים מסחריים, אך אל־אופ מוכרת את המערכת גם למטוסים צבאיים, למשל מטוסי תדלוק, מטוסי תובלה ומסוקים. שוק נוסף שאל־אופ פונה אליו הוא מטוסי VIP — מטוסים שמשמשים ראשי ממשלות ונשיאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#