מלחמות שליטה 
על חשבון התוכן - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמות שליטה 
על חשבון התוכן

שוק התוכן כולו סובל מהרצון הלא רציונלי של קברניטיו להשפיע ולצבור כוח

תגובות

נתחיל במסקנה מעוררת המחלוקת שעולה מהמחקר של BCG: גופי התוכן הישראליים הם פראיירים. אבל לא סתם פראיירים, אלא פראיירים נחושים, שרואים מה קורה סביבם ומבינים כי דרכם מובילה לאבדון - ובכל זאת לא עושים הרבה כדי לשנות זאת.

מסקנות הדו"ח מציירות בפעם ראשונה את העיוות הייחודי שמתרחש בישראל. צרכני המדיה הישראלים אוהבים לצרוך תוכן מקומי, הם אוהבים את התוכן שמייצרים עבורם גופי המדיה — ושואבים ממנו ערך רב. למרות זאת, הם לא נדרשים לשלם עבורו. הם מקבלים הכל בחינם, דרך המחשב השולחני, בסמאטרפון, בטאבלט ואף בעיתון שהם מקבלים חינם. ברור שאין זו אשמת המשתמשים. הגופים העסקיים שמייצרים תוכן איכותי, אורזים אותו יפה־יפה לרווחת הצרכנים, מפיצים אותו עבורם באמצעות משאיות ושרתי אינטרנט, ומחליטים שלא לגבות עבורו אגורה. נותנים למשתמש דבר טוב בחינם - שלא ייקח?

הערך המוסף החריג של תוכן אינטרנט בישראל, הנאמד על ידי BCG בכ–2,150 דולר בשנה לצרכן, נובע בעיקר מעיוות זה. בשעה שבכל העולם קיימים מודלים המאפשרים תשלום עבור תוכן אינטרנטי, בישראל הכל חינם או פיראטי. מלבד העיתון הנישתי "הארץ" , שנאלץ לפרוץ את הדרך עבור שאר ענף העיתונות, אף מו"ל, אף ערוץ טלוויזיה מסחרית, אף הוצאת ספרים, לא הצליחו וגם לא ניסו ברצינות להפוך את הרשת למקור הכנסה מהותי.

בדרך כלל, שיתוק אסטרטגי מסוג זה נובע מהערכת חסר של הסיכונים. כל עוד המכונה הישנה ממשיכה לעבוד ולייצר הכנסות, התמריץ להשתנות אינו גבוה, גם אם הסכנה נראית בבירור באופק. אך לא כך הדבר בשוק העיתונות והטלוויזיה הישראלי. אף אחד, אבל אף אחד, מגופי התוכן המרכזיים בישראל אינו מרוויח בימים אלה. זכייני מונופול ערוץ 2 מאוזנים תפעולית במקרה הטוב, ערוץ 10 לא הרוויח שקל מימיו, וכל העיתונים מפסידים. אין בשוק המדיה הישראלי הערכת חסר של סיכונים, פשוט כי התרחיש הגרוע כבר התממש. מבחינת ערוצי הטלוויזיה, המצב טוב יותר, שכן מוצר הפרסום שלהם הוא חסין יחסית לאיום הדיגיטלי, אך מה לגבי העיתונים, שרואים את הכנסות הפרסום שלהם בורחות לגוגל ופייסבוק?

אי–פי

כנראה שאין דבר שמייצג יותר את העיוות בשוק התוכן הישראלי מאשר המלחמה האווילית בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום" כבר יותר ממחצית עשור. המזומנים שהבעלים שלדון אדלסון מזרים ל"ישראל היום" משיגים בדיוק את מטרתם - "ידיעות" מאבד עצמו לדעת, ומכלה במלחמה אבודה מראש את כל מה שנותר לו מימי היותו מונופול. "ידיעות" מחלק חינם עיתונים, מוהל את התוכן המערכתי שלו בתוכן שיווקי נסתר, חובר למוקדי כוח בעייתיים - ונלחם מלחמה אנטי־דמוקרטית כדי למנוע את הפצת המתחרה "ישראל היום". הוא הורס לעצמו את הנכס היחיד שעוד יכול להציל אותו בעידן הדיגיטלי - המותג שלו. במקום להשתנות, ממשיך "ידיעות אחרונות" לעשות את מה שעשה תמיד (טוב, יש לומר) - למנף את כוח השפעתו הציבורית כדי לשרוד.

כעיתון הגדול במדינה, "ידיעות" הוא מוביל שוק, אך בעליו עסוק במלחמות אגו, מתוך אמונה כי עדיין אפשר לחזור לימי המונופול. גישה זו עוצרת את השינוי הנדרש בשוק כולו. כל עוד בעלי "ידיעות", נוני מוזס, מציב בראש סדר העדיפויות שלו את שימור עוצמתו הדורסנית, וממשיך להילחם את מלחמת התפוצה האמוציונלית מול "ישראל היום", סיכוייו של העיתון שלו לעבור בשלום מעל התהום הדיגיטלית פוחתים והולכים. עד שיתפכח, ויתחיל לפעול בצורה רציונלית, מרבית שוק התוכן המקומי ימשיך לחלק את מרכולתו חינם. שוק התוכן כולו, כולל ערוצי הטלוויזיה, סובל מהרצון הלא רציונלי של קברניטיו להשפיע ולצבור כוח. עד שלא ישימו בראש סדר העדיפות את התוכן ואת המותג, השוק ימשיך לגווע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם