הגאווה ישראלית - החברה קפריסאית

האם וייבר היא חברה ישראלית ולמי בכלל זה משנה?

ענבל אורפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענבל אורפז

ביום שישי בבוקר מיהר שר הכלכלה, נפתלי בנט, לברך על רכישת וייבר ולנכס אותה כהישג להיי־טק הישראלי. "וייבר - התשובה למי שרוטט מחרמות", כתב בנט בראש הפוסט שלו והוסיף: "ישראל, אומת החדשנות, ממשיכה לדהור קדימה. המשמעות: עוד הכנסות ממסים, עוד כסף שנכנס לישראל, עוד מיזמים חדשים יקומו ועוד מקומות עבודה טובים ייווצרו כאן". בנט, שמודע לכך שוייבר רשומה כחברה קפריסאית ואינה מנוהלת מישראל, ציין: "אף שהחברה רשומה משפטית בקפריסין, נוצרות הכנסות בישראל מכיוון שיזם ישראלי המוכר נכס מרוויח, ומשלם על כך מס רווחי הון בישראל (כך היה לי, למשל, עם חברת סאיוטה)".

הפוסט של בנט הצית דיון ברשתות החברתיות בקרב אנשי ההיי־טק הישראלים, בשאלה אם וייבר היא חברה ישראלית ומה הכלכלה המקומית תרוויח מכך. בנט הגיב כמה פעמים על הפוסט והדגיש כי המדינה תיהנה ממס רווחי הון על העסקה. התשובה לשאלה אם וייבר היא חברה ישראלית היא מורכבת. נכון, וייבר אינה רשומה בישראל, אינה מנוהלת מישראל ולא מומנה על ידי קרנות הון סיכון ישראליות. אפילו לא כל פעילות הפיתוח בחברה מבוצעת בישראל. אבל, למי אכפת איפה החברה רשומה אם ההשפעה של האקזיט על ההיי־טק הישראלי תהיה חיובית?

יזמים ישראלים הוכיחו פעם נוספת בתוך פחות משנה שהם מסוגלים לבנות חברה בשווי של (כמעט) מיליארד דולר. בתוך כמה חודשים ווייז נמכרה לגוגל במיליארד דולר, וויקס הונפקה והגיעה לשווי שוק של מיליארד דולר וכעת וייבר נמכרה ב–900 מיליון דולר. נראה שהדיון אם ישראלים יכולים לבנות מוצרים צרכניים ולבנות חברות גדולות (מבחינת שווי) יכול להסתיים. ההשפעה, לפחות המוראלית, על ענף הסטארט־אפים הישראלי היא חיובית. יש לקוות שגם המשקיעים יכירו בכך ויממנו יותר חברות אינטרנט, מובייל וניו מדיה מקומיות.

Viber 2.2צילום: וייבר

משמעות נוספת של עסקת וייבר לתעשיית ההיי־טק הישראלית היא הנוכחות הגוברת בשטח של חברות אסייתיות. במשך שנים חברות אמריקאיות היו הברירה היחידה לחברות ישראליות שחיפשו אקזיט. עכשיו, אינספור המשלחות האסייתיות שמגיעות לביקורים בסטארט־אפ ניישן התחילו להתרגם גם לעסקות רכישה והשקעות. באפריל שעבר רכשה פוסון פארמה הסינית את אלמה לייזרס ב–240 מיליון דולר. בעתיד הקרוב נמשיך לראות התגברות של מגמה זו, שתשנה את תמהיל החברות הרב־לאומיות בישראל, ותיצור פיזור סיכונים בריא יותר.

מעניין היה לראות ברשתות החברתיות ובטוקבקים שישראלים קפצו, כמו בתגובה פבלובית, והעירו שקרנות ההון סיכון הישראליות גם הפעם לא נטלו חלק מהחגיגה. אחרי רצף של עסקות גדולות, אזרחי ישראל גם רוצים לקחת חלק ולהרוויח. המעירים צדקו - גם הפעם קרנות הון סיכון ישראליות, ודרכם אזרחי ישראל שחוסכים בקרנות הפנסיה, לא ייהנו מהאקזיט. ואולם הפעם זהו מקרה חריג של סטארט־אפ שהצליח להגיע לשווי כזה בלי מימון של משקיעים מוסדיים, אלא התבסס על משקיעים פרטיים בלבד וגם קרנות בחו"ל לא נהנו מהעסקה. המוסדיים הישראלים יכולים לנצל את התזמון החיובי, להקשיב לרחשי הציבור ולחזור להשקיע בהיי־טק הישראלי בתקופה של שיגשוג.

וייבר מסמלת שלב נוסף בהתבגרותה ההיי־טק הישראלי, שבו יותר חברות מוקמות על ידי יזמים שכבר הצליחו לבנות חברה מצליחה, לפחות פעם אחת. מאחורי וייבר עומדים יזמים סדרתיים מנוסים שלא מיהרו להחזיר משכנתא ולא רצו להיות חתומים על אקזיט קטן. היה להם אורך הרוח הנדרש לבנות חברה ולהביא אותה לשווי משמעותי. וייבר נדרשה לנווט בחכמה בשוק תחרותי מאוד, והניסיון של היזמים סייע להם להביא את החברה לעסקת ענק בהצלחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker