עם משכורות גבוהות ואיכות חיים טובה: המצטרפים החדשים לסטארט אפ ניישן

לצד תעשיית היי-טק משגשגת, שבה החדשנות היא ערך מוביל, פועלת בישראל תעשייה מסורתית שבה החדשנות נמוכה ופריון העובדים מפגר אחרי העולם ■ המפעלים של רב בריח באשקלון ושל תעשיות לכיש וסינרג'י בשדרות הם דוגמה כיצד חדשנות יכולה ליצור יתרון תחרותי גם בתעשייה המסורתית, ולספק מקומות עבודה יציבים

ענבל אורפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענבל אורפז

אלפי הסטארט־אפים שהוקמו בשנים האחרונות בישראל והנוכחות המסיבית של חברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות, הפכו את המדינה למזוהה עם טכנולוגיה חדשנית פורצת דרך. אבל לא כולם שותפים לחגיגה - שממנה נהנה כעשירית מכוח העבודה בישראל, שזוכה במשכורות גבוהות ובאיכות חיים טובה. הטכנולוגיה פורצת הדרך לא עוברת לאלפי מפעלים בתעשייה המסורתית, חלקם הגדול בפריפריה, שעדיין משתמשים בשיטות ייצור מיושנות וסובלים מפריון נמוך של עובדיהם.

סיפורה של חברת דלתות הפלדה והמנעולים רב בריח, ממחיש את הפוטנציאל הגלום לכלכלת ישראל בשילוב בין טכנולוגיה מתקדמת לתעשייה מסורתית. רב בריח היא בין המותגים החזקים שצמחו כאן. הסמל של החברה - דמות גבר שרירי - מוכר למיליוני ישראל שנחשפו למותג הדלתות והמנעולים.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

ב-2009, לאחר שהחברה הגיעה להקפאת הליכים והחליפה בעלים, הלוגו המוכר של החברה השתנה, השרירים נעלמו, הדמות עברה מתיחת פנים והיא מסמלת עידן חדש בחיי החברה, של טכנולוגיה ועיצוב. המקום הטוב ביותר להבין בו את השינוי העמוק שהחברה עוברת בשנים האחרונות הוא במפעל הייצור של רב בריח באשקלון.

שמואל דונרשטיין, מנכ"ל ובעלי רב בריח, מכניס אותנו לאולם הייצור. באזור הפנימי של האולם נמצאת גולת הכותרת של המפעל, ודונרשטיין מציג אותה בהתלהבות: מכונה שמייצרת דלת פלדה בתוך 105-97 שניות. התוכנה שמנהלת את הייצור קובעת את סדר הייצור האופטימלי שיאפשר למפעל לעמוד ביעד שהציב לעצמו - ייצור 1,100 דלתות ביממה בשלוש משמרות. רב בריח תגיע ליעד זה במאי כשהחברה תפתח מפעל נוסף באשקלון.

בתחילת הקו מונחים לוחות פלדה בשבע קומות, וממתינים להיכנס לקו הייצור, שם הם ייחתכו ויכופפו לפי הזמנת לקוח באחת מ-32 מדינות שלהן מייצאת החברה. מהרגע שלוחות הפלדה נכנסים לקו הייצור הם מעובדים כמעט ללא יד אדם. קרני לייזר מודדות אותם, זרועות רובוטיות מסובבות אותם ובמהרה נפלטת החוצה דלת שמוכנה לצאת ללקוח.

בצד השני של האולם, תהליכי הייצור עדיין ידניים וממחישים בצורה הברורה ביותר את היתרון שהמפעל זכה לו כשמיכן את תהליך הייצור. כל שלב בייצור שמבוצע במהירות על ידי מכונה נראה מסורבל, סיזיפי ואטי כשהוא נעשה בידי קבוצת עובדי ייצור. בעזרת המיכון, עבודה עתירת מאמץ פיזי וכוח אדם נהפכה להליך מהיר, פשוט ויעיל. בניגוד למצופה, הכנסת טכנולוגיות ייצור חדשניות שהחליפו את עבודת פועלי הייצור דווקא הביאה להגדלת כוח האדם במפעל ל-440 איש - ולא לפיטורים.

"בשנתיים כמעט הכפלנו את הפריון"

"ביולי 2008 קנינו מבית המשפט את רב בריח עם 170 עובדים, לאחר ארבעה חודשים של הקפאת הליכים. הדבר העצוב ביותר שאפשר לראות בתעשייה הוא 170 עובדים עומדים ללא עבודה עם שרידים של צמיגים שרופים מכל עבר", מספר דונרשטיין. "בחמש השנים האחרונות טיפלנו בכל נושא ליבה שהיה בחברה ובעיקר בצד הטכנולוגי שלה. כיום רב בריח היא החברה הגדולה ביותר בעולם לייצור דלתות ביטחון".

דונרשטיין, שמגבה כל טענה שלו במספרים, בוחר להדגיש מספר אחד כאינדיקטור לשינוי המרכזי של החברה שאיפשר לה להפוך מחברה עם הכנסות של 80 מיליון שקל ב-2009 - לאחר שהפסידה 20 מיליון שקל שנה קודם לכן - לחברה שסיימה את 2013 עם הכנסות של יותר מ-300 מיליון שקל. "כשקנינו את החברה ב-2008 היה כאן מהנדס אחד. כיום ברב בריח באשקלון מועסקים 44 מהנדסים", מציין דונרשטיין. בחמש השנים האחרונות החברה רשמה 37 פטנטים בתחום הנעילה, צילנדרים, בדלתות עצמן ובמוצרים נלווים.

מפעל רב בריח. "העובדים שותפים לתהליך הפיתוח"צילום: עופר וקנין

נתון מרשים נוסף בספרים של רב בריח הוא השיפור בפריון העובדים במפעל. "ברבעון הראשון של 2012 הפריון לעובד ברב בריח היה 101 אלף שקל, כיום הפריון הרבעוני לעובד הוא 190 אלף שקל. כלומר, בשנתיים כמעט הכפלנו את הפריון. זה אומר שכושר התחרות שלנו עלה פי שניים. מוצרים שפעם היה לנו קשה לייצא, בשל התחרות, כיום אנחנו מייצאים ומרוויחים על כך הרבה מאוד כסף", אומר דונרשטיין.

לדברי אבי חסון, המדען הראשי במשרד הכלכלה, "התשואה על השקעה במו"פ בתעשייה מסורתית גבוהה מזו של תעשיית ההיי־טק. זה לא מפתיע, כי כשאתה מתחיל מנקודה נמוכה יותר קצב ההתקדמות שלך גבוה יותר. במידה רבה, מעבר לתשואה כזו או אחרת אין תוחלת לתעשייה המסורתית ללא הכנסת חדשנות והכנסת מתודלוגיות של מחקר ופיתוח, מאחר שרק כך היא תוכל להתחרות בשוק הגלובלי".

עד היום, משרד המדען ליווה כ-500 מפעלים בתעשייה המסורתית, אחד מהם רב בריח, ועודד אותם לקדם פרויקטים של מחקר ופיתוח. ב-2012, השנה האחרונה שלגביה פורסמו נתונים, אושר תקציב של 275 מיליון שקל לתמיכה במו"פ (מחקר ופיתוח) בחברות בתעשייה המסורתית. סך הכל פנו לקבלת התמיכה 244 חברות, מתוכן 204 קיבלו אישור. המפעלים מקבלים מענקי תמיכה במו"פ, שאותם הם נדרשים להחזיר לפי יעדים קבועים, וכמו כן הם מקבלים ייעוץ והכוונה.

"זה אתגר אחר ממה שיש לנו בחברות היי־טק. הרבה פעמים נדרש שינוי תרבותי מהמפעלים. צריך ללכת למנהלי מפעלים שטרודים ביומיום שלהם ולהכניס להם מתודולוגיות של חדשנות ומו"פ כדי להביא אותם לשווקים הבינלאומיים. כשאנחנו בוחנים חדשנות במפעל כזה המבחן שונה מזה של חברת היי־טק מתקדמת, כי אנחנו צריכים להתייחס למצב הקיים ולא לחדשנות ברמה העולמית", אומר חסון.

"מצד שני, החשיבות של חדשנות ושל מו"פ נכונה לתעשייה הקלאסית בדיוק כמו שהיא נכונה לתעשיית ההיי־טק, בגלל המגבלות שלנו כמדינה קטנה, מרוחקת מהלקוחות וללא יתרון תחרותי של הון אנושי זול. האתגר המרכזי הוא לשכנע את מנהלי המפעלים, שהרבה פעמים לא פועלים בשווקי יצוא, לקחת סיכון שהם לא מורגלים בו הגלום בתוכנית מו"פ חדשנית", אומר חסון.

חלק מהמפעלים שהשתתפו בתוכניות המדען כבר הגיעו להישגים, וכיום הם מבצעים תוכניות מו"פ ללא תמיכת המדינה. עם זאת, 500 המפעלים שכבר אימצו תוכניות מו"פ הם עדיין חלק קטן מכלל המפעלים בישראל.

"היעדר חדשנות 
עשוי להיות קטלני"

גוף נוסף שפועל לקידום התעשייה המסורתית בנגב ובגליל הוא "דרומה־צפונה" - גוף ללא כוונות רווח שהקימו התעשיין איתן ורטהיימר ויזמים נוספים במטרה לסייע למפעלים קטנים ובינוניים להכפיל את המכירות שלהם בתוך עשור וליצור אלפי מקומות עבודה איכותיים חדשים.

לפי הדו"ח השנתי של הארגון, יש 440 עסקים שמקבלים ממנו סיוע בעזרת כלי ניהול ומימון ובהם הלוואות, ליווי למנהלים ומנטורים. מאז 2008 הארגון העניק הלוואות בסך 610 מיליון שקל - מהם יותר מ-110 מיליון שקל ב-2013 (עלייה של 5% בהשוואה ל-2012) - ל-347 מפעלים. מפעלים אלה מעסיקים יותר מ-14 אלף עובדים ומייצרים הכנסות שנתיות של 6.2 מיליארד שקל, 30% מההכנסות הן מיצוא. מפעלים שהשתמשו בהלוואות מדרומה־צפונה הציגו צמיחה שנתית ממוצעת של 8.3% בהכנסות, 6.2% ביצוא ו-5% במספר העובדים.

גיורא שלגי, עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן בטכניון ולשעבר מנכ"ל רפאל, אומר כי "היעדרה של חדשנות עשוי להיות קטלני, דוגמת המפולת שחוותה נוקיה כשזילזלה בבשורת הסמארטפון או מפולת דומה של חברת קודאק שאיבדה מעמד מוביל בן כמאה שנה בתחום סרטי הצילום. כדי שהחדשנות תהפוך לנכס בר־קיימא, היא חייבת להיות צלע אחת מתוך שלוש: חדשנות, יעילות ואיכות מוצר. יעילות תוביל למחיר תחרותי עם שולי רווח המאפשרים השקעות במחזור נוסף של חדשנות. איכות תבטיח מוצר אמין ושירות איכותי העונים לציפיות הלקוח".

שלגי מתנגד לתרבות האקזיטים הרווחת בישראל, משום שהיא גורמת להוצאת ידע ומונעת הקמת תעשיות גדולות. הוא סבור שמפעלים המשלבים ייצור מתוחכם מהווים מנוע צמיחה.

לפי נתונים שפירסם מוסד שמואל נאמן בשנה שעברה, משרות במו"פ בתעשייה המסרותית מהוות 2% בלבד (400 משרות) מכלל המשרות במו"פ בענפי התעשייה.

חמישה מחשבים ומפעיל עם לפטופ

כבר ב-2007 זיהתה ועדת מקוב, הוועדה לבחינת האמצעים להעצמת הפריפריה והתעשייה המסורתית (ראו בהמשך), שני חסמים מרכזיים להכנסת חדשנות ותהליכי מו"פ לתעשייה המסורתית: חוסר מודעות של מנהלי המפעלים לשיטות טכנולוגיות ולפיתוחים מתקדמים, בנוסף לחוסר היכרות עם הדרך שבה אלה יכולים להגדיל את הפריון.

החסם המרכזי השני שזיהתה הוועדה הוא היעדר תמיכה ממשלתית בחדשנות ואימוץ טכנולוגיות קיימות. גם אם חלה התקדמות כלשהי מאז, התקציבים המוקצים לתעשייה המסורתית עודם קטנים והמנהלים מתמודדים עם הישרדות ולא חושבים על תוכניות מו"פ.

"את המנכ"ל במפעל בתעשייה קטנה ובינונית מעסיק איך הוא משלם את השכר ומשלם לספקים בסוף החודש. הוא מתעסק בתזרים מזומנים, אין לו זמן פנוי לדבר על תוכנית אסטרטגית ואיפה הוא יהיה בעוד שלוש שנים", אומר גרשון גולדנברג, יו"ר תעשיות לכיש ופעיל בהתאחדות התעשיינים.

תעשיות לכיש מייצרת מכשור חקלאי להאכלת פרות. גולדנברג מדבר בהתלהבות גדולה על המכונות המשוכללות שמיוצרות במפעל בשדרות. במקרה של תעשיות לכיש, החדשנות מתבטאת ביצירת יתרון תחרותי באמצעות הכנסת טכנולוגיות מתקדמות למוצרים עצמם.

"מרבית המוצרים שלנו זה ההיי־טק של המכניקה. מוצרים משולבים עם בקרה ממוחשבת, עם אי־תלות במפעיל של המכונה ותכונות שיוצרות יתרון יחסי מול המתחרים בעולם", אומר גולדנברג. המכונה הגדולה ביותר שמייצרת תעשיות לכיש בשדרות מסוגלת לייצר 13 טון מזון פרות ב-20 דקות - כמות מזון מספיקה להאבסת 700 פרות חולבות בשעה.

החברה מייצרת ומתכננת את המכונות משלב השלדה ועד ההרכבה הסופית. המכונה נשלטת על ידי חמישה מחשבים בקרים והמפעיל מגיע לקבינה מצויד בלפטופ שבעזרתו הוא שולט באפשרויות השונות. כמו כן, ניתן להתחבר מרחוק למערכת, כך שטכנאי יכול לתקן אותה מרחוק. "מה זה אם לא היי־טק?" תוהה גולדנברג בהתלהבות.

"אם המדינה תעמיד כספים כמענק, לא כהלוואה, ותדרבן את המפעלים להשקיע בכספי המדינה ובכספי המפעל כדי לבנות את המוצר העתידי שמושתת על טכנולוגיה וחדשנות, אני חושב שזה יציל את התעשייה. שלוש תעשיות נעלמו מישראל: עור, לבידים (עץ) וטקסטיל. הבאות בתור הן מתכת וחשמל. בלי פעולה ממשלתית מכוונת להכניס שכל לתעשיות האלה הן ייעלמו", הוא מזהיר.

מפעל תעשיות לכיש בשדרותצילום: עופר וקנין

"המנכ"ל של תעשיות לכיש רץ אחרי לקוחות בחו"ל, מביא מידע מלקוחות, חושב איך לשים אותו במוצר עתידי ועושה פיתוח עסקי. אנחנו לא רק רצים אחרי תזרים מזומנים", אומר גולדנברג. "כדי להצליח, מפעל קטן צריך שכל ישר, אינטיליגנציה בינונית פלוס ועבודה קשה. לא צריך פרופ' לפיזיקה. מי שצריך לדעת הכי טוב מה הלקוח שלו צריך זה המפעל. לא יועץ חיצוני, לא הממשלה".

"מחפשים את 
יתרונות הקוטן"

גם מפעל כבלי החשמל סינרג'י כבלים בשדרות מבצע בשנים האחרונות פרויקטי מו"פ בשיתוף המדען הראשי ופרויקטים עצמאיים. מטרת הפרויקטים במקרה זה היא ליצור מוצרים חדשים שיפתחו בפני החברה שווקים חדשים וישפרו מוצרים קיימים.

כך למשל, פיתוחים של החברה איפשרו לה להתמודד במכרז גדול בקנדה. "אנחנו חייבים להמשיך לשאוף לפתח פתרונות. העולם נהיה מאוד תחרותי ואנחנו ערים לזה. בדרך כלל, ככל שהשוק יותר מאתגר בתחום האיכות והשירות כך קל לנו יותר לשחק", אומר מאיר ילון, מנכ"ל החברה.

"מחלקת המו"פ שלנו הרבה יותר קטנה ממתחרים גדולים בעולם. אנחנו מחפשים תמיד את היתרונות לקוטן שמתבטאים בגמישות ובמהירות שבה אנחנו מצליחים לפתח פתרון חדשני שהלקוחות מעריכים", אומר ילון.

ילון מתייחס ליתרון מבחינת העובדים שמשתתפים בתהליכי מו"פ: "העובדים שנמצאים פה מעורבים כולם בעשייה הזו. לא יורדים אנשים עם חלוק לבן לרצפת הייצור ועושים פיתוח. יש פה עובדים ששותפים לתהליך הפיתוח וזה נותן להם יתרון משמעותי הרבה יותר גדול מאשר לבוא בבוקר ולהפעיל מכונה. זה דוחף את החברה קדימה, במיוחד חברה שמתחרה בחזית של התעשייה העולמית.

"יש הרבה סיבות עסקיות לא לקנות בישראל ולא לקנות בשדרות. לקוח מחפש יציבות, וכשהוא מבין שיורים על האתר באמצע יום עבודה והעובדים רצים לממ"דים, זה מדע בדיוני מבחינתו. כשאני מגיע ללקוח, עושה פרזנטציה, ואומר שאני נכנס לפרויקט פיתוח שהמדען הראשי שותף לו, הוא מבין שעומדת מאחורי מדינת ישראל", אומר ילון.

בינתיים, ניתן לראות במפעלים כמו תעשיות לכיש ורב בריח הגשמה של היעדים שהציבה ועדת מקוב ומודל לחברות שבעזרת חדשנות וטכנולוגיה ממציאות את עצמן מחדש, פונות לשווקים חדשים, מייצרות מוצרים חדשים ומשוכללים יותר ומשפרות תהליכי ייצור. ברב בריח למשל, בנוסף לסדרות מוצרים חדשות והגדלת הספקי הייצור, החברה רוצה להפוך ליצואנית של ידע טכנולוגי.

"הגאווה האמיתית שלי היא שאנחנו מייצרים את המכונות לייצור", אומר דורנשטיין. כל חלק שורטט, תוכנן ויוצר פה. החזון שלי הוא שבעוד שנתיים נבנה מפעל של 1,500 מ"ר עם עוד 40 מהנדסים ונתחיל למכור גם טכנולוגיות ייצור".

מפעל סינרג'י כבלי פלדהצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker