"לחכות שבוע למכתב? זה לא נורא" - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לחכות שבוע למכתב? זה לא נורא"

בשעה שחברת הדואר גולשת לגירעון המסכן את קיומה, ועדה ציבורית בראשות זיו רייך בודקת כיצד ליצור תחרות בשוק הדואר, ובמקביל לאפשר לחברה לשרוד ■ בראיון ראשון מפרט רייך את המלצותיו: צריך לשחרר את דואר ישראל מפיקוח, להפחית את ימי החלוקה וליצור תנאי פרישה הולמים לעובדים שיפוטרו

94תגובות

משהו צריך לקרות עם חברת דואר ישראל. תלונות הציבור על השירות שהיא מספקת רבות מאוד, והחברה מדממת מזומנים עד כדי כך שמחזיקי האג"ח שלה מתריעים מפני חדלות פירעון. כמות הדואר רק מצטמקת, אך הוצאות השכר רק עולות - כפי שהציג באופן חד הדו"ח האחרון של מבקר המדינה.

עם ההתקדמות הטכנולוגית למסרונים סלולריים ולאימיילים, ברור כי במוקדם או במאוחר תיאלץ חברת דואר ישראל לשנות את פניה. אלא שבדרך לכל שינוי שייערך בה יש צורך למצוא פתרון ל–7,000 עובדי החברה שמאוגדים בהסתדרות וכבר הודיעו בוועדת הכלכלה בכנסת כי הרפורמה בחברה לא תעבור בשקט מצדם.

כדי לקבל פרופורציה, לשוודיה ולנורווגיה יחד, על 14 מיליון תושביהן ושטח גדול בהרבה מזה של ישראל, פועלת חברת דואר אחת משותפת לשתי המדינות, שבה מועסקים 6,700 עובדים בסך הכל.

כמו בכל ארגון מונופוליסטי שעובדיו מאוגדים, גם בדואר דבק הסיאוב. לא ניתנות בדואר משכורות עתק כמו לעובדי הנמלים, ועובדי הדואר משתכרים שכר ממוצע של 12 אלף שקל בחודש, אבל כן נהוגות בחברה נורמות והרגלים פסולים. למשל, עוד מהימים שבהם שקי הדואר היו כבדים, דוור מקבל תוספת שכר על יום עבודה שלאחר יום מחלה, מפאת המשקל שהצטבר. כיום השקים מצומקים, אבל הדוור עדיין מקבל את התוספת. לכן, כל הדוורים מנצלים את כל ימי המחלה האפשריים. כולם מכירים את הטריק הזה.

דוגמה נוספת היא שדוור עובד כחמש שעות ביום, ובהתאם להסכמי עבודה ישנים, גם אסור להזיז לו את קו החלוקה במטר, קל וחומר להשתמש בדוור למשימות אחרות. עוד פורסם המקרה שבו הממשלה כבר אישרה לדואר להפסיק מיון דואר בלילה, כדי לחסוך לחברה הוצאות, אך ועד העובדים הכשיל את המהלך מכיוון שמשמרות הלילה מכניסות יותר לעובדים.

אלא שיש מי שרואה תקווה לדואר ומאמין כי אפשר לייעל את החברה, לשפר את מצבה הפיננסי, ובעיקר את השירות שהיא מספקת לאזרח. ד"ר זיו רייך, רואה חשבון ודקאן בית הספר לביטוח במכללה האקדמית נתניה, יושב בשנה וחצי האחרונות בראש ועדה ציבורית לנושא שוק הדואר. הוועדה עומדת לסיים את עבודתה, ורייך, בהתייחסות ראשנה בתקשורת, מסביר את העקרונות שהנחו אותה.

דודו בכר

אתם כבר באיחור, הייתם אמורים לסיים את עבודת הוועדה בספטמבר 2013.

"אנחנו מסיימים עוד שלוש־ארבע פגישות. שר התקשורת, גלעד ארדן, ביקש כמה תוספות, נשלים אותן ונגיש את הדו"ח בתחילת פברואר. קצבו לי פחות משנה, כולל חגים וחילופי ממשלה, כך שתקופה ארוכה לא היה שר או מנכ"ל שהיינו יכולים להיעזר בו. המשימות לא היו ריאליות מול לוח הזמנים. כדי לפתור את הבעיה, התכנסנו פעם בשבוע, שזה לא אופייני לוועדה ציבורית. מלבד זאת, הקמנו שתי תתי־ועדות, אחת לעניין התעריפים ואחת שתעסוק בשירות בסניפים. מה שהכי מטריד את הציבור זה טיב השירות בסניפים, ולא אם הדואר מגיע היום או מחר.

"היו לנו אלפי שעות עבודה, יותר מ–65 פגישות, ונפגשנו עם כל השחקנים בשוק שרצו לקחת חלק - דלת הוועדה היתה פתוחה. לא חסכנו בקלט, ולא בשעות העבודה".

ולא בבורקסים.

"איפה, זו היתה ועדה בלי כיבוד. אפילו את החניה שילמנו בעצמנו, בכלבו שלום - 100 שקל ליום חניה. להיות חבר בוועדה כזו זה לא בשביל הכסף, זו שליחות ציבורית".

מה ניתן לספר לגבי המסקנות?

"המסקנות שלנו מאוזנות. עמדו מולנו ארבעה יסודות: 1. איתנות חברת הדואר 2. יצירת אופק נכון להסכם עם הוועדים ופתרון לטווח הארוך, כזה שיהיה קל 'למכור' לעובדים, ולהנהלה קל ליישם 3. טובת הציבור, ובמרכז בעיני היא סוגיית טיב השירות 4. פתיחת שוק הדואר לתחרות".

רייך מפרט את ממצאי הוועדה: "עיקר הממצאים שלנו דומים לאלה של מבקר המדינה. החברה גירעונית במידה כזו שקיים חשש להמשך קיומה. היא לא נערכה כראוי לשינויים בעולם הדואר ולמגמות של הפחתת הדיוור. למרות זאת, החברה לא פעלה להתייעלות. מספר דברי הדואר ירד, אבל מספר העובדים עלה. חמור מכך, ב–2011 אושרה בדואר תוספת שכר בעלות של 150 מיליון שקל.

"בנוסף, החברה לא פעלה לצמצום פעילויות מפסידות. דואר שליחים הוא שירות שמפסיד, EMS (חברת דיוור בינלאומי, א"ז) הוא שירות שמפסיד, ובמבקיל לא פותחו שירותים חדשים. בעיני, למשל, הוחמצה הזדמנות בתחום החבילות - מסין, מ–eBay - שזה תחום צומח. אני לא מנהל את הדואר ואין לי יומרה כזו, אבל אפשר היה לייצר סביב הטרנד הזה שירותי פרימיום בתשלום, כמו שליחות עד הבית. החברה לא שיפרה את השירות לצרכן והענף כולו לא נפתח לתחרות".

בדואר אומרים שהם סובלים מאוד מהתחרות.

"זו בועה של סבון. מכל המחזור של הדואר, רק 9% בערך פתוח לתחרות. אין תחרות לדואר וכל מי שצועק 'תחרות' - מטעה. אני יכול להוכיח את זה מהר מאוד. לחברת הדואר יש מחזור של 1.8 מיליארד שקל. מתוך זה, 1.1 מיליארד שקל זה שוק הדיוור. כל הדואר היחידני (הפרטי) לא בתחרות, אז נשארנו רק עם הדואר הכמותי (יותר מ–1,000 מכתבים בכל דיוור). מתוך הדואר הכמותי, כל מי שנמצא בתיבות דואר ובדואר נע - לא נמצא בתחרות.

"מה נשאר? משהו כמו 150 מיליון שקל בתחרות. בחברת מסר, שהיא המתחרה הגדולה ביותר של דואר ישראל, סירבו אמנם להעביר לנו דו"חות, אבל להערכתי זו חברה של 100 מיליון שקל, זה הכל. חייבים לפתוח את השוק לתחרות".

לפתוח את מרכזי החלוקה לכל החברות

איך פותחים את שוק הדואר לתחרות? בדיון בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים אמר רייך כי בעיניו החטא הקדמון, כלומר החסם התחרות המרכזי בשוק הדואר, הוא מרכזי החלוקה. אלה הם ארונות חלוקת הדואר שנפוצים בעיקר בשכונות של בתים פרטיים ויישובים קטנים יחסית. ביתנים אלה משמשים רק את דוורי דואר ישראל, משמע המפתח לתיבות לא ניתן לחברות המתחרות.

כתוצאה מכך, חברות אלה, ומסר בראשן, לא יכולות לחלק דואר במרכזי החלוקה. אם חברה כמו סלקום או מגדל רוצה לעבוד רק עם מסר, היא לא יכולה כי מסר מכסה רק תיבות דואר בבנייני מגורים.

רייך חוזר על הקביעה: "מרכזי החלוקה הם תקרת זכוכית לתחרות, ואני לא אחתום על סגירת התחרות. ועדת שגיא (ועדה לנושא הדואר שפעלה ב–2006, א"ז) המליצה על פתיחת מרכזי החלוקה. שלושה שימועים כבר דנו בזה אצל שרים קודמים. מסיבות שאינן מובנות לי, זה עוד לא קרה. חייבים לפתוח את מרכזי החלוקה לבעלי רישיונות אחרים. אני לא אאשר הטבות לדואר ישראל כל עוד הם לא יפתחו את מרכזי החלוקה. אם כן יפתחו - נמליץ על גמישות בתעריפי הדואר".

למה הכוונה בגמישות תעריפים?

"כיום במכרזי דיוור כמותי, הדואר מוגבל במחיר מינימום מפוקח, אז המתחרים מציעים 10 אגורות פחות למכתב וזוכים במכרז. אם יפתחו מרכזי החלוקה, אנו נמליץ שתהיה לדואר גמישות תעריפים (יופסק הפיקוח על מחיר המינימום, א"ז). נוריד את האזיקים מכולם, שישימו כפפות אגרוף וייצאו לשוק. יהיה לדואר כדאי להיכנס לתחרות אמתית.

"נעשה את זה בהדרגה ועם זמן היערכות מספיק, כדי שאף אחד לא יהרוג את השני. חברת הדואר היא מונופול, ומונופול יכול להרוג מתחרים מהר. כבר כיום הדואר מפסיד על כל מכתב שהוא מעביר, אז שאני אאשר להוריד מחירים בשם התחרות? ככה אני חותם על גירעון עוד יותר גדול לחברה. הדואר הרי ירמוס את המתחרים ואחר כך יעלה מחירים. צריך להיות מבוגר אחראי.

"אלה לא דברים בשמים: החברה מפסידה כסף על כל משלוח של מכתב לחו"ל, אבל לא מעלה מחיר כי יש מתחרים בדיוור לחו"ל. מטרת התחרות היא לגרום לדואר להתייעל ולהשתפר, לגרום לחברה להסתכל בראי. אחד הדברים שמבקר המדינה הדגיש בדו"ח שלו זה את חוסר ההתייעלות בדואר. הוועד וההנהלה אפילו לא משוחחים ביניהם, ואני לא יודע מי מנהל את מי".

אפשר לשמוע בדבריך ביקורת על הנהלת הדואר.

"קל לצעוק רגולציה רגולציה, אבל מה אתם עשיתם?"

ומנכ"ל הדואר?

"בחברה עסקית צריך בסופו של דבר להציג רווח".

הבול יתייקר

כתב המינוי של ועדת רייך הסמיך אותה לבחון את כל תעריפי הדואר. הוועדה הוסמכה להמליץ אם להכניס או להוציא תעריפים מסוימים מפיקוח, ואת אלה שבפיקוח - לתמחר לפי מבנה העלויות האמתי של החברה, מה שלא נעשה כבר שנים.

רייך אדם נחוש, משיב לשאלות בלי להתחמק, אבל כששואלים אותו על מחיר הבול הוא מחייך במבוכה. הסיבה לכך היא שמחיר הבול צפוי לעלות. "אלה דברים שלא סגורים עד הסוף ואנחנו צריכים להצביע עליהם, אבל כן, מצאנו שמערכת התעריפים בנויה בצורה לא ברורה.

"גם בדואר וגם בבנק הדואר הרבה תעריפים צריכים לצאת מפיקוח, מעט צריכים להיכנס לפיקוח, וכמה תעריפים גם צריכים לעלות. בבדיקה מול מדינות אחרות נמצא כי מחיר הבול בישראל נמוך, והכוונה גם למחיר בול יחידני וגם בבול כמותני".

לרייך יש סיבה טובה למבוכה. הבול לא באמת יקר למשק בית, אבל הוא סמל. הוא מס הדואר הבסיסי לאזרח, וכל פעם שהחברה מתקשה קצת, גם אם מסיבות פנימיות, מעמיסים את העלות על הבול. האדם הפרטי אולי לא שולח כמעט מכתבים, אבל עסקים קטנים ובינוניים (משרדי עורכי דין למשל) שולחים דברי דואר יחידניים רבים למדי, במחיר מלא, שמסבסד את הבול הכמותני של החברות הגדולות במשק.

עופר וקנין

מחיר בול יחידני בישראל עולה 2 שקלים, ואילו מחירו של הכמותי הוא פחות משקל למכתב. לפני כשנתיים פתחה חברת הדואר בקמפיין בממשלה להעלאת מחיר הבול. היא הגישה למשרד התקשורת נייר עמדה של חברת גיזה־זינגר־אבן, ולפיו מחיר הבול בישראל צריך להיות 2.20 שקלים. ועדת רייך הולכת להמליץ על מחיר גבוה אף יותר.

מחיר הבול הוא רק חלק מהגזירות שהציבור ייאלץ להסתגל אליהן. גזירה נוספת היא סגירת סניפים, כפי שמודה רייך: "יש בישראל סניפים יותר ממה שצריכים להיות בהשוואה למדינות אחרות. צריך לצמצם את מספרם. הבעיה היא שהסניפים לא בנויים נכון. תורת התורים לא יושמה. לא יכול להיות שסניפים באזורים עירוניים לא יהיו פתוחים עד השעות המאחורות. צריכים גם להעביר את הסניפים אוטומטיזציה - לאפשר לקבל חבילות ודואר רשום. ב–2005 עשו לזה פיילוט קטן בירושלים והוא נכשל. אז מה? עוד דבר, למה דואר רשום בא אליך הביתה בבוקר ולא בערב?"

גם ימי החלוקה יצטמצמו.

"נכון. קיבלתי החלטה להוריד את ימי החלוקה. גילינו שאם נרד מחמישה לשלושה ימים נחסוך לחברה 45 מיליון שקל בשנה. אם נרד ליומיים חלוקה, נחסוך 85 מיליון שקל. אני מאמין שעם השנים יהיה פחות ופחות דואר. אנחנו הולכים לתיבות האדומות והן ריקות.

"כן, יעברו שבעה־שמונה ימים מהשליחה ועד שהדואר יגיע ליעד, אבל מי שרוצה דואר מהיר שיעשה דואר 24. תכלס, אנשים עם תיבות דואר בכלל לא מגיעים כל יום למרכז החלוקה לבדוק דואר. אנשים לוקחים מעלית מהחניון לדירה בלי לעצור בכלל בתיבות".

מול הצמצומים בפרישה ובחלוקה של דואר, רייך מבטיח לאזרחים חוויית לקוח טובה בהרבה: "טיב השירות זה משהו שאני פותר. נקודה. הסניפים יצומצמו, אבל תהיה להם פרישה נכונה יותר. במקומות של עסקים הסניפים יהיו פתוחים בבוקר ובאזורי מגורים הם יהיו פתוחים בין ארבע לשמונה בערב. התורים יתופעלו בצורה נכונה יותר ויהיו כמה שיותר שירותים מחוץ לדלפק, דברים שייצאו מהסניף".

אולי נכון לסיים בנקודה שבפתיחה - 7,000 עובדי החברה והפיטורים הבלתי נמנעים. רייך מדבר על תוכנית פרישה לעובדים בעלות של מאות מיליוני שקלים, בטווח הגבוה. הוא משוכנע כי במשרד האוצר מבינים את הצורך במימון התוכנית, כדי שהחברה תוכל להשיל מעליה משקולות של כ–2,000 עובדים ולהפוך לרזה ויעילה.

"יש משקולות ואיזונים, איתנות הדואר הפיננסית מול האופק התעסוקתי של העובדים", אומר רייך. "יש לדואר עובדים טובים ומסורים. אני חושב שאם הם יראו תוכנית התייעלות נכונה, ניתן להגיע לפתרון שהוועד יוכל ליישם. לגבי העלות, לפני נתונים שערכתי, פרישה של עובדים מחזירה את עצמה בתוך שלוש שנים, ולכן שווה להשקיע בה. אין עוד הרבה השקעות כאלה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#