מנהלי מרכזי הפיתוח של מיקרוסופט מסכימים: "מחפשים כישרון ולא רק עובדים זולים"

מפגש בין שלושת ראשי המרכזים מחדד את הייחוד המקצועי של המרכז המקומי מול המתחרים ממזרח ■ כיצד יכולה ישראל לשמור על היתרון התחרותי הגלובלי שלה מול שווקים שאינם רק זולים יותר, אלא גם הולכים ומדביקים את פער המקצועיות והכישרון?

ענבל אורפז
ענבל אורפז

אחד האתגרים המשמעותיים של ההיי־טק הישראלי הוא התחרות הגוברת מצד הודו וסין - שתי מדינות הענק הצומחות, שמייצרות מדי שנה אלפי מהנדסים. התחרות של ישראל היא לא רק על גודל עתודות כוח האדם ועלויות ההעסקה שלהם, אלא גם על האיכות. במשך שנים התגאו בישראל כי איכות המהנדסים המקומיים עולה בהרבה על המהנדסים הרבים שמסיימים לימודים בהודו או סין. אלא שבמבחן המציאות, חברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות הפכו את הודו ואת סין למרכזי פעילות משמעותיים עבורן.

הדבר לא בא על חשבון ישראל, לפחות לא בשלב הנוכחי. באחרונה הצטרפה פייסבוק לכ–250 חברות שכבר מנהלות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, כמו אינטל, גוגל, אפל, יבמ וסיסקו. מה צריכה ישראל כדי להישאר תחרותית ולמשוך חברות רב־לאומיות, מהו היתרון היחסי של ישראל מול הודו, סין ומוקדי ידע הנדסי אחרים, וכיצד יכולה ישראל לשמור על יוקרתה כך שלמרות העלויות הגבוהות, בפעם הבאה שייפתח תפקיד באחת החברות הרב־לאומיות , הן יעסיקו מהנדס ישראלי?

כדי לענות על שאלות אלה ולהבין כיצד נתפשת ישראל על ידי בהשוואה למרכזים אחרים בעולם של החברות הרב־לאומיות, קיימנו מפגש מיוחד עם מנהלי שלושת מרכזי הפיתוח האסטרטגיים של חברת מיקרוסופט מחוץ לארה"ב - ישראל, הודו וסין. למיקרוסופט כ–30 מרכזי פיתוח בעולם, שמתוכם שלושה מוגדרים "אסטרטגיים". בעוד שמרכזי הפיתוח של מיקרוסופט בהודו ובסין מעסיקים כל אחד כ–2,000 מהנדסים (בכמה אתרים), במיקרוסופט ישראל עוסקים במחקר ופיתוח 600 איש, בהרצליה ובחיפה. בסך הכל מעסיקה מיקרוסופט, כולל פעילות נוקיה, שנרכשה לפני חצי שנה, כ–135 אלף איש ברחבי העולם. מנהלי מרכזי הפיתוח האסטרטגיים נפגשים מדי פעם, כדי לדון בסוגיות שמעסיקות אותם וכדי לשתף פרקטיקות ניהוליות.

"הסיבה העיקרית שאנחנו מקימים מרכזי פיתוח היא גישה לכישרון", אומר סומא סומאסגר, סגן נשיא בחטיבת המפתחים במיקרוסופט, שמנהל את מרכזי המו"פ האסטרטגיים של מיקרוסופט בעולם. "בנקודת זמן מסוימת החליטו במיקרוסופט שכמה שאוהבים את רדמונד וסיאטל (מיקום המטה של מיקרוסופט), לפעמים צריך ללכת למקום שבו נמצא הכישרון. המקום הראשון מחוץ לוושינגטון שהחלטנו שאנחנו רוצים לפתוח בו מעבדת פיתוח היה בחיפה, ב–1989. המרכז היה ניסוי, שבו למדנו איך לעבוד עם אנשים באזורי זמן אחרים ולעבוד יחד בדרך הכי טובה", אומר סומאסגר.

בנוסף לפתיחת פעילות במקומות שבהם נמצאים המהנדסים הטובים בעולם, מיקרוסופט מרחיבה פעילויות פיתוח באזורים שבהם השוק המקומי גדול, מעניין ודורש התאמות מיוחדות. "יש לנו לקוחות בכל העולם. לפעמים הדרך שבה הם עושים דברים או צורכים תוכנה היא קצת שונה, בגלל שינויים גיאוגרפיים או תרבותיים", אומר סומאסגר.

פראקש סונדרסן (מימין), יורם יעקובי, סומא סומאסגר ואניל בהנסליצילום: ניר קידר

עלות המהנדס אינה שיקול מרכזי

מנהלי מרכזי הפיתוח של מיקרוסופט מנפצים כמה מיתוסים במהלך השיחה עמם. הראשון הוא סוגיית העלות - סוגיה מרכזית בדיון על התחרותיות של ישראל בהשוואה למרכזי ידע טכנולוגי אחרים בעולם. "השיקול של עלות של מהנדס היא הסתכלות קצרת טווח. מי יודע מה יקרה בטווח הארוך? כשמקבלים החלטות, נדיר מאוד שמסתכלים כמה עולה להעסיק מהנדס, אלא השאלה היא יותר איפה אנחנו חושבים שנוכל למצוא את האנשים הכי טובים. זה לא אומר שאני רוצה לבזבז כסף, אבל אי אפשר לקבל החלטות ארוכות טווח לגבי איפה רוצים לבנות צוות לעוד 20–30 שנה לפי ההבדלי עלויות כיום. מי יודע מה יקרה למטבע?", אומר סומאסגר.

לדברי סומאסגר, "עלות העסקת מהנדס בישראל שווה לארה"ב, היא מאוד דומה. מהנדס בהודו או סין עולה שני שלישים מהם". פראקש סונדרסן, סמנכ"ל טכנולוגיות במרכז הפיתוח של מיקרוסופט באסיה ומדינות האוקיינוס השקט (פסיפיק), שממוקם בסין, מוסיף כי "בשנים האחרונות נהיה יותר יקר להעסיק מהנדס בסין, בגלל שהמשכורות עולות והמטבע מתחזק".

בשיחה נפרדת בהמשך, יורם יעקובי, מנהל מנהל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל, נשמע דווקא פחות אופטימי - ולא מפחית בחשיבות עלות כוח האדם. "יש קו אדום. השאלה היא לא מה המחיר של מהנדסים בישראל מול הודו או סין, אלא כמה אנחנו עולים בהשוואה לארה"ב. כל עוד אנחנו עולים פחות או שווי ערך, זה בסדר. כיום מהנדס ישראלי עולה 5%–10% פחות מהמהנדסים בארה"ב. זה תלוי בשער הדולר, שעכשיו יורד", אומר יעקובי. "במקביל, מספר הסטודנטים הבוגרים במדעי המחשב קטן ומספר מרכזי הפיתוח גדל. לכן, זה יגדיל את התחרות על הבוגרים, ועוד שנתיים־שלוש נעלה יותר מארה"ב - ואז תהיה לנו בעיה".

יעקובי מוסיף שעלות המהנדסים הישראלים במיקרוסופט נמדדת מול עובדי החברה ברדמונד, שעלותם נמוכה מזו של מהנדסים בעמק הסיליקון, שם נמצאים המטות של רוב חברות הטכנולוגיה. "בעמק הסיליקון העלות גבוהה ב–10%–20% נוספים בהשוואה לרדמונד, אז כשבגוגל למשל משווים את העלות - המצב טוב יותר. אבל גם את הרף הזה אנחנו עלולים לעבור", מזהיר יעקובי. בינתיים, למרות סימני הסכנה שמזהה יעקובי, המרכז של מיקרוסופט בישראל ממשיך לצמוח, וכוח האדם בו גדל ב–25% בשנתיים האחרונות.

"לא נעזוב את ישראל"

המיתוס השני שמנפצים מנהלי מרכזי הפיתוח של מיקרוסופט נוגע לאחת הדאגות המרכזיות של ההיי־טק הישראלי: בשנים האחרונות גדל מאוד משקלם של מרכזי הפיתוח של החברות הרב־לאומיות בישראל, שמממנות כ–60% מהמו"פ המקומי. הדאגה בענף היא שיום אחד, בעקבות מצב ביטחוני בעייתי בישראל או משבר כלכלי בעולם, המרכזים בישראל יספגו פיטורים כבדים או ייסגרו - רחוק מהעין, רחוק מהלב.

כשמשמיעים את הטענה הזאת למנהלים של מרכזי המו"פ של מיקרוסופט, הם מסתכלים אחד על השני בפליאה. לטענתם, החברה הוכיחה בעבר - במשבר הכלכלי של 2008 ובתקופות של אירועים ביטחוניים - כי היא לא נרתעת או מצמצמת פעילות. את החשש הישראלי הם מסבירים כפרנויה. מנהלי המרכז בסין ובהודו מוסיפים כי הם לא נתקלו בטענות דומות במדינות שבהן הם מנהלים. "יש לנו מרכז 10 שנים ומעולם לא שמעתי טענה כזאת", אומר אניל בהנסלי, מנכ"ל המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בהודו.

"מעולם לא היה דיון במיקרוסופט שאולי יום אחד נצא מישראל כי תהיה מלחמה. אכפת לנו מהבטיחות של העובדים, אבל המצב הגיאו־פוליטי הוא מחוץ לשליטתנו, ואנחנו מקווים שלא תהיה מלחמה. כשאנחנו נכנסים למקום אנחנו שם לטווח ארוך, לא דואגים לצונאמי הבא. אנחנו מתמודדים עם קטסטרופות ומנווטים בתוך זה", אומר סומאסגר. "המשבר הכלכלי לפני כמה שנים היה דוגמה מצוינת. אם מיקרוסופט היו רוצים לעשות משהו שונה, היתה להם אז הזדמנות לצמצם. החברה הגדילה מאז השקעות בכל מיני תחומים. אנשים מבינים שהחברות הרב־לאומיות נמצאות כאן כדי להישאר", אומר סונדרסן, שמוביל את הפיתוח במרכז בסין.

יש דמיון רב בין מרכזי המו"פ של מיקרוסופט, על אף הריחוק הגיאוגרפי. עם זאת, המנהלים מצביעים על כמה הבדלים תרבותיים. "בכל מקום יש הבדל תרבותי, הבדל של אזורי זמן ובגרות ארגונית שונה. אנחנו חושבים איך אנחנו שומרים את כל זה וממשיכים לזוז. זה לא שיש 'one size fits all'. אנחנו עושים סיעור מוחות כדי להבין מה יעבוד עכשיו", אומר סומאסגר בהתייחס למטרת המפגש התקופתי של מנהלי מרכזי הפיתוח, שנמצאים בפריסה מגוונת של אזורי זמן. פער השעות בין המרכזים השונים מקשה על תיאום פעילויות משותפות לצוותים, ודורש פתרונות יצירתיים.

היתרון הישראלי: תרבות יזמית

"אחד הדברים המיוחדים בשלוש המדינות הוא מה שקורה מחוץ למיקרוסופט בכל אחת מהן. בישראל זו סביבת הסטארט־אפים, בהודו זו תעשיית תוכנה ושירותים מפותחת. בסין, ממגוון סיבות, יש אקו־סיסטם ששונה משאר העולם מבחינת סוג השותפים שעובדים אתם והסוכנויות הממשלתיות, ולכן יש הזדמנויות ייחודיות", אומר סומאסגר.

"אחד הדברים שאני מזהה בישראל הוא התרבות היזמית. זה לא אומר שבסין, בארה"ב או בהודו האנשים לא יזמיים, כאן אתה מרגיש שזה קיים יותר מאשר בגיאוגרפיות אחרות. אפשר להתווכח אם זה מונע מההיסטוריה, הטבע של האנשים או הכלכלה, אבל אני רואה תרבות יזמית כגורם מבדל מרכזי של המרכז פיתוח הישראלי והכישרון פה", אומר סומאסגר.

יעקובי מוסיף כי "לישראל יש יתרונות טכנולוגיים, אבל הודו לא רחוקה ביכולות הטכנולוגיות שלה, ואולי אפילו משתווה לישראל. ברור שהיתרון שלנו הוא יזמי. האקו־סיסטם של הסטארט־אפים, החדשנות והיזמים עם הרצון להגיע לאקזיט מורכב מאותם אנשים שנמצאים גם במיקרוסופט, אינטל וסיסקו - הדנ"א והתרבות קיימים גם בפנים".

לדברי יעקובי, בתוך מיקרוסופט ישראל היו כמה "אקזיטים" פנימיים, של פרויקטים של צוותים קטנים שנהפכו למוצרים של החברה. בסין, לעומת זאת, המאפיין המרכזי של המהנדסים הוא ההרמוניה: "בסין, כשיש בעיה רוצים לפתור אותה בדרך הכי חברותית שיש. הם קצת מנומסים מדי לדעתי. המלה היא הרמוניה. רוצים לעשות את הדברים בשיתוף פעולה. בסופו של דבר, יש קבוצה של אנשים שמביאה כמות אדירה של כישרון וידע לשולחן", אומר סומאסגר.

ובכל זאת, נגיד שנפתח במיקרוסופט תקן למהנדס נוסף. באיזה מרכז פיתוח תעסיקו אותו?

"אנחנו חושבים מה הבעיות שמנסים לפתור, איזה פיצ'ר לבנות ואיפה יש את המומחיות בארגון, כדי למקם את העבודה במקום שנקבל את המקסימום. אין נוסחת קסמים. צריך להסתכל על הכישרון בכל גיאוגרפיה וכמה מהר יכולים לאייש את המשרות", אומר סומאסגר.

לדבריו, במקרה שמחליטים להגדיל פעילות בתחום מסוים, יבחנו את המקומות שבהם כבר קיימת מומחיות בתחום ואם ניתן להרחיב אותה. "הדבר הראשון יהיה להסתמך על מה שיש, בניגוד ללבנות מחדש", אומר סומאסגר.

הרילוקיישן עוזר

בדומה למקובל בחברות הרב־לאומיות בישראל, גם עובדי ומנהלי מרכזי הפיתוח בהודו וסין מכירים מקרוב את תרבות הרילוקיישן - מעבר למטה החברה בחו"ל לכמה שנים לצורך מילוי תפקיד. לישראלים שעשו רילוקיישן, על אף החשש מבריחת מוחות במקרה שיבחרו לא להישאר בישראל, היה תפקיד מרכזי בהקמת ההיי־טק הישראלי. בכמה מקרים, חזרתם למדינה של ישראלים שהשתלבו בתפקידים בכירים בחברות הרב־לאומיות, כולל מיקרוסופט, הביאה להקמת מרכז הפיתוח הראשון של החברה בישראל.

להשתלבות של הודים וסינים בתפקידים בכירים בחברות הרב־לאומיות עשויה להיות השפעה דומה גם על ההתפתחות והצמיחה של תעשיות הטכנולוגיה המקומיות בהודו ובסין. "כחברה, אנחנו אוהבים תנועה של אנשים. בעולם של טכנולוגיה, רוצים שאנשים יסתגלו לטכנולוגיה חדשות וגם למקומות חדשים ולתרבויות חדשות. אנחנו רואים תנועה בשני הכיוונים - אנשים שרוצים ללכת לרדמונד וחוזרים למדינה שלהם, ואנשים שמתחילים ברדמונד ואחרי כמה שנים רוצים לראות איך מיקרוסופט פועלת בחוץ", אומר סומאסגר. שלושת מנהלי מרכזי המו"פ והממונה עליהם, שהשתתפו במפגש, עבדו בתקופות שונות במרכזים מחוץ למדינת המוצא שלהם. כך למשל, סונדרסן, מנהל המרכז בסין, הוא ממוצא הודי.

הידע הארגוני זורם לא רק ממטות החברות הרב־לאומיות בארה"ב, אלא מחלחל גם ממרכזי פיתוח במדינות השונות. המרכזים מעבירים ביניהם פרקטיקות תוך כדי התאמות לצרכים המקומיים. כדוגמה מציין סונדרסן את תוכנית האקסלרטורים של מיקרוסופט, שנולדה במרכז הפיתוח בהרצליה. במסגרת התוכנית מגיעה קבוצה של סטארט־אפים לכמה חודשים למתקן שהוקם בתוך מרכז הפיתוח, שם היא מקבלת ליווי צמוד, הדרכה וייעוץ - ואמורה לבצע קפיצת מדרגה מבחינת הפיתוח, הקשר עם השוק וחשיפה למשקיעים.

מבחינת מיקרוסופט, התוכנית מאפשרת חשיפה לחברות צעירות בשלב הסטארט־אפ והפצה של מוצרי החברה. "כבר 18 חודשים ששלושת האתרים האסטרטגיים מריצים אקסלרטורים. כל אחד קצת שונה, אבל הרעיון נשאר דומה", אומר סונדרסן. לדבריו, "אנשים שעובדים ביחד לומדים איך לעבוד עם תרבויות אחרות. הם יכולים לבקר פעם בכמה זמן, והלמידה היא המפתח. ההבדלים התרבותיים יכולים להיות גדולים, והניסיון לעבוד עם הצוות הישראלי מעשיר את הצוות שלנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ