איזה סטארט אפ ישראלי יעשה את האקזיט הבא? למדינה לא אכפת - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איזה סטארט אפ ישראלי יעשה את האקזיט הבא? למדינה לא אכפת

ההיי-טק המקומי אמנם משגשג, אך לא בזכות המדינה, שהקטינה את תמיכתה במחקר ופיתוח ■ האם המדען הראשי הוא האמצעי המתאים לשם כך? כתבה חמישית בסדרה

4תגובות

מאז ומעולם היה למדינת ישראל תפקיד מפתח בהתפתחות תעשיית ההיי־טק המקומית. מתמיכה ישירה, כמו תוכנית יוזמה המיתולוגית, דרך תמיכות עקיפות של מערכת הביטחון והאקדמיה, זרם כסף ציבורי במטרה לקדם תעשיות עתירת ידע. עם זאת, מעולם לא גובשה מדיניות ממשלתית ארוכת טווח שהכירה בהיי־טק כאמצעי חשוב לסגירת פערים חברתיים ושיפור רמת החיים של תושבי ישראל. הסיוע לתעשייה נשאר ממוקד בקידומה הישיר, במקסום הערך שהיא מייצרת, ופחות בערך הציבורי שלה.

בכתבות הקודמות בסדרה הצגנו כיצד קטר ההיי־טק הישראלי התנתק מהקרונות, כלומר הפסיק להוות גורם צמיחה המשפר את איכות החיים של שכבות נרחבות מהאוכלוסייה המקומית. ההיי־טק הישראלי אמנם משגשג, אבל בחינה של נתונים בהקשר נרחב יותר - כמו חלקם של עובדי ההיי־טק מסך המועסקים במשק, או חלקה של התעשייה מכלל התוצר העסקי - מלמדת כי ההיי־טק לא ממש פרץ גבולות בכלכלה הישראלית. מי שהצליח לקפוץ על הקטר, טס עמו קדימה לעבר שני העשירונים העליונים, מי שלא - נותר מאחור.

1. מדוע נעצר 
קטר ההיי־טק?

היחלשות התפקיד הציבורי של ההיי־טק התרחשה במקביל לתהליך ברור מאוד, שבמסגרתו הפחיתה המדינה מהותית את המשאבים שהיא מפנה למימון המחקר והפיתוח בישראל. אכן, ישראל עדיין מובילה בחלקו של המו"פ מכלל התוצר, אך לא בגלל מעורבות ממשלתית, אלא בזכות כניסה מסיבית של השקעות מחו"ל.

כיום, חלקו של המו"פ המקומי במימון המדינה הוא הנמוך ביותר בהשוואה למדינות OECD. מ–2003, אז שר האוצר דאז בנימין נתניהו יישם תוכנית לייצוב תקציבי, הידרדרה התמיכה הממשלתית במו"פ בצורה עקבית, דבר המצביע על שינוי בסדר העדיפות הלאומי. אחד התוצרים של שינוי זה הוא התנתקות ההיי־טק מיתר המשק.

על גישתה של ישראל לעידוד ההיי־טק המקומי ניתן ללמוד מחוק המו"פ, שחוקק ב–1984 וקבע את הכללים שלפיהם פועל המדען הראשי - כלי התמיכה העיקרי של המדינה בתעשיות מוטות המחקר ופיתוח. החוק הגדיר יעדים ברורים: יצירת מקומות עבודה בתעשייה וקליטת כוח אדם מדעי וטכנולוגי, יצירת תשואה עודפת למשק הישראלי, כלומר הגדלת התועלת הכלכלית למשק ממחקר ופיתוח או מפירותיהם (מעבר לתשואה הישירה שאמורה לצמוח למעורבים בתהליך המו"פ), פיתוח תעשייה עתירת מדע ושיפור מאזן התשלומים של המדינה באמצעות ייצור ויצוא של מוצרים עתירי מדע שיפותחו בה. במלים אחרות, מתוקף הסמכות שניתנה לו, תפקיד המדען הוא לדאוג בעיקר למי שכבר חלק מתעשיית ההיי־טק.

בשלושת העשורים שחלפו מאז חוקק חוק מו"פ השתנה התפקיד החברתי של ההיי־טק, ומצופה ממנו כיום לשמש גורם צמיחה עיקרי המסוגל לשנות את התוואי החברתי הבעייתי שבו צועדת הכלכלה המקומית. היכולת המוגבלת של ההיי־טק לחלחל לשכבות נוספות בתעשייה ולמגזרים נוספים מצביעה כי נדרשת חשיבה מחודשת לגבי תפקידה של המדינה בתחום. מרבית העוסקים בתחום במשרדי הממשלה - מאגף התקציבים באוצר ועד המדענים הראשיים במשרדי הממשלה - מבינים כי נדרשת מדיניות ממשלתית מוסדרת שתציב מטרות לתמיכה הממשלתית בהיי־טק. צמיחת התעשייה והצלחתה הגלובלית יהיו רק חלק מהמטרות. אליהן יש להוסיף מטרות בעלות אופי חברתי, כמו חלחול התעשייה למגזרים נוספים וסגירת פערי ההכנסה המתרחבים.

2. מי מקצה את משאבי הממשלה?

עופר וקנין

הגוף העיקרי שעוסק במדיניות הקצאת המשאבים הציבוריים לעידוד התעשייה הוא אגף התקציבים באוצר. ככזה, האגף רואה תמונה רחבה של כלל המשאבים וכלל סוגי התמיכות שמעניקה המדינה - באמצעות המדענים הראשיים במשרדי הממשלה והמערכת האקדמית. לפני כמה שנים הבינו באגף התקציבים כי יש לגבש מדיניות כוללת בתחום וריכזו את התמיכה במו"פ בידי אדם אחד. אבל גם באגף התקציבים מודים כי אין זה תפקידם לנהל את המדיניות המו"פ של מדינת ישראל.

אבי חסון, המדען הראשי בשלוש השנים האחרונות, מכיר היטב את מגבלות תפקידו ואת החסרונות של חוק המו"פ הנוכחי. לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות היא ארגז הכלים המוגבל שעומד לרשותו מבחינת הפתרונות המימוניים שהוא יכול להציע לחברות וחוסר היכולת לפתח כלים חדשים. "לפני 20 שנה יושמו פה תוכניות שנלמדות כיום בספרי הלימוד של ממשלות - תוכנית יוזמה, החממות, מגנ"ט. בהרבה מובנים היינו מובילים עולמיים בכל הקשור למדיניות מו"פ וחדשנות, כמדינה וממשלה.

"כיום, ממשלות בעולם מפעילות מגוון כלי תמיכה בתעשיית ההיי־טק, כמו אחזקה במניות (אקוויטי) ומתן חוב. בהיבט הזה אנחנו מאחור", מלין חסון.

לדבריו, המצב כעת הוא קריטי. "אני סוחט את הלימון עד הסוף - את התקציב ואת הכלים. כשמצמצמים את התקציב חייבים להתמקד בעיקר של העיקר, כדי להחזיק את הראש מעל המים. פרויקטים מצוינים לא מקבלים כיום מימון. זה מגיע למקומות לא טובים. אנחנו רואים אפקט יאוש אצל היזמים - הם כבר לא מגישים את התוכניות. בעשר שנים האחרונות אנו עדים למצב מתמשך של עלייה בביקושים, קיטון בתקציב והגדלת המשימות של המדען. זה לא מסתדר", מתריע חסון.

באגף התקציבים באוצר מודעים לבעיה של המדען הראשי, ובוחנים באמצעות חברת הייעוץ ארנסט אנד יאנג כיצד ניתן לשנות את חוק המו"פ ולצייד את המדען ביותר כלים. באוצר הבינו כי לא ניתן לפתור את הבעיות של ההיי־טק רק באמצעות תוכניות המדען, כלומר מענקים, וצריך לשקול שילוב של כלים חדשים שתופסים תאוצה בעולם. יתרה מזאת, באוצר הפנימו כי הפתרונות צריכים להגיע בזריזות לתעשייה, שמאופיינת בשינויים מהירים.

3. מה התפקיד הציבורי של המדען הראשי?

אחת הטענות העיקריות שמופנות כלפי המדען הראשי היא שהוא הופך למפלט להשקעות בחברות סוג ב', שהרי אם היה מדובר בחברות ראויות הן היו מצליחות להשיג מימון מקרנות הון סיכון. בתעשיית ההון סיכון מתייחסים לבוחנים המקצועיים של המדען הראשי כאנשי מקצוע בעלי יכולות פחותות מהם בקבלת החלטות השקעה.

חסון, איש הון סיכון בעצמו, מתייחס לטענה זו ומדגיש את ההבדלים המהותיים בין השקעות המדען להשקעות קרנות הון סיכון: "פרופיל התשואה שלנו שונה מאוד. מודו של דב מורן, למשל, היא לא השקעה טובה לקרן הון סיכון - הם הפסידו את כל הכסף. עבור המדינה, זו השקעה מצוינת כי אפקט הזליגה למשק (spillover) היה משמעותי".

חסון מספר כי הוא בוחן פרמטרים נוספים שאינם רלוונטיים לקרן הון סיכון, כמו ערך מוסף למשק, פוטנציאל תעסוקה, יצוא והשפעה על מאזן התשלומים הלאומי. "בניגוד לקרנות, כאשר לוועדת ההשקעות שלנו מגיע בודק מקצועי ואומר כי הפרויקט הוא מסוכן מאוד, אנחנו דווקא מתלהבים. התפקיד שלנו הוא להשתתף בסיכון, כי אחד הדברים שאני מנסה לייצר זה השקעות נוספות - המחקרים שלנו מצביעים על כך שכל שקל שאנחנו משקיעים מושך אחריו השקעה של שקל וחצי מהשוק הפרטי", מסביר חסון.

באוצר מזדהים עם המטרות הציבוריות שמזכיר חסון, אבל מסמנים מטרה חשובה מאוד שנמצאת מחוץ לידיו של המדען: המגזר הציבורי. הפריון הנמוך של המגזר הציבורי בישראל הוא אחת הבעיות העיקריות שעמן מתמודדים באגף התקציבים. ברור להם כי חדשנות בתחום, ובעיקר חדשנות טכנולוגית, היא הכלי העיקרי להגדלת הפריון של מגזר ענק זה.

4. האם המדען הראשי הוא הכלי הנכון?

הנקודה שמעלים באוצר מחדדת סוגיה כללית יותר: האם מודל המדען הראשי הוא עדיין צורת הפעולה המתאימה לתמיכה ולעידוד תעשיית ההיי־טק, ולא פחות חשוב, מכשיר להגברת השפעתה של התעשייה על כל חלקי המשק. "המפתח הוא חדשנות", מדגיש חסון. "איך מייצרים בישראל תרבות חדשנית, יזמות, פריון גבוה. חייבים להפסיק לחפש יוזמה 2 או חממות 2. העולם השתנה, הצרכים השתנו, הכלים השתנו.

"יש הרבה דברים שאפשר לעשות. לא צריך לחפש את הפתרונות הקלים והמובנים מאליהם. הרבה פעמים אנחנו מגבילים את הפתרונות בלא קשר לאילוץ התקציבי. באותם משאבים אפשר לעשות יותר. יש הסתכלות חיובית של כל הגופים הממשלתיים - משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה", מפרט חסון.

"חשוב לטפל בשני מקומות: בשער הכניסה לתעשיית ההיי־טק, אבל גם בשאלה מה קורה אחר כך - מה עושים עם אנשים בני 45, לא רק כאלה שנפלטו משוק העבודה, אלא גם בהקשר של שחיקה והתיישנות", מתייחס חסון להיבט החשוב של ההון האנושי.

נגיד שמשלשים לך את התקציב. לאן ילך רוב הכסף?

"הוא יתחלק. חלק יילך לתמיכה בפרויקטים טובים שכיום אני לא מצליח לתמוך בהם בהיי־טק ובתעשייה המסורתית שצריכה לגדול. נגענו עד היום במאות מפעלים, אבל יש אלפים. חלק יילך לתוכניות חדשות".

בהקשר זה מציע חסון תוכניות שיאפשרו למדינה להיות בעלת מניות בחברות שבהן היא תומכת. לדבריו, הפתרון מעניין משום שהוא נותן למדינה אפשרות להשתתף ברווחים במקרה של אקזיט, ומאפשר לרתום משקיעים נוספים. עם זאת, יישום הכלי מחייב יצירת מנגנון שלא יהפוך את הסטארט־אפ לחברה ממשלתית, מה שיקשה עליה, למשל, בגיוס סבבי המשך. דרך אחת לעשות זאת היא להקים קרן שמשקיעה בקרנות הון סיכון (fund of funds).

חסון מזהה בהרכב הממשלה הנוכחי הזדמנות לשינוי גישה, שישפר את מעמדו ויאפשר להוציא לפועל תוכניות חדשניות. "הדבר השני נמצא בעולם הרגולטורי, וזה יכולת יצירת כלים דינמית וגמישה עם מבנים מחוץ לקופסה", מוסיף חסון. הכוונה היא ליכולת ליזום במהירות תוכניות תמיכה חדשות בתעשייה, בלי להמתין לשינויים בחוק, כפי שמכתיב כיום מבנה הפעילות של המדען הראשי בתוך משרד הכלכלה. כל שינוי דורש הליך חקיקה אטי. בין התחומים שחסון מצביע עליהם ככאלה שהמדען הראשי יכול לקדם: תוכנית להקמת תוכניות האצה (אקסלרטורים) ותוכניות בתחום היזמות ושילוב אוכלוסיות חדשות.

תומר אפלבאום

להערכתו, הדרך להגדיל את המקורות התקציביים של המדען הראשי אינה בהכרח באמצעות הגדלת התקצוב הממשלתי למשרד: "אפשר לרתום תקציבים חיצוניים על ידי תוכניות ופעילויות ייעודיות. זה יכול להיות כסף שמגיע מגופים מוסדיים, חברות רב־לאומיות או מימון המונים (קראוד פאנדינג)".

באחרונה ביקש שר הכלכלה, נפתלי בנט, מהמדען הראשי לגבש תוכנית חדשנות. התוכנית נדונה בימים אלה במשרד הכלכלה, והיא כוללת תוכניות פעולה ספציפיות שמהן נגזרות משמעויות תקציביות. חסון מציין כי בנט, שהגיע מתעשיית ההיי־טק, מכיר בחשיבות מנוע הצמיחה הזה למשק.

5. האם יש להקים גוף חדש שירכז סמכויות?

עם זאת, כלל לא ברור אם הכלי הנכון לקידום המטרות המשקיות הוא המדען הראשי במתכונתו הנוכחית. "היתרון היחיד שלי הוא שאני מודע מאוד לצרכים ולהזדמנויות", אומר חסון ביחס לאפשרות להקים גוף ממשלתי אחד שירכז את הפעילות בתחום ההיי־טק על שלל רבדיה. לדבריו, כבר כיום המדען הראשי נמצא בקשר שוטף עם גופים אחרים שמטפלים בתחום, כמו הות"ת ומפא"ת. "המדען הוא המועמד הטבעי, כי הוא עושה את רוב הפעילות בתחום ומחזיק את הידע בתחום על כל נדבכיו. למשל, לרכז את הטיפול בתוכנית ישראל דיגיטלית ובחדשנות במגזר הממשלתי. גם ההיי־טק הישראלי יכול להינות מדבר כזה", מסביר חסון.

מחוץ ללשכת המדען נשמעות גם דעות אחרות. באוצר, למשל, חושבים כי יש ערך לכך שקיימים כמה גופים המקדמים את החדשנות בתעשייה, אבל מוסיפים כי הפעילות של גופים אלה חייבת להיות מתואמת באופן מובנה, שאינו קשור לרצון הטוב של העומד בראשם, מה שאפשרי רק אם הממשלה תגבש מדיניות אחידה ארוכת טווח.

רואי קידר, מנכ"ל מכון ראות, ששם לו מטרה להוביל שינויים בישראל, מתנגד אף הוא לכך שהמדען יהיה הגוף היחיד שאמון על החדשנות. "זה לא נכון שהמדען יקבע למשק באילו תחומים יש פוטנציאל ובאילו לא. ראוי שמדיניות ההשקעה של המדען תביא בחשבון יכולות נוספות הנדרשות למשק כדי לחזק אותו בשווקים העולמיים", מדגיש קידר, שחקר את בעיות היסוד של ההיי־טק הישראלי.

קידר: "בשנים האחרונות אנו גם עדים לכך שהתקציב מצטמק, מה שגרם לכך שהמדען הראשי מקצה כ–85% מהתמיכות למסלולים של מו"פ תחרותי, כלומר תמיכות המכוונות לפיתוח מוצרים. מנגד, ההשקעה שלו במו"פ גנרי, ארוך הטווח, שהמשק לא יכול להשקיע בעצמו - קטן לאין ערוך. במלים אחרות, יש נטייה להשקיע בעתיד הקרוב ופחות בעתיד הרחוק. להשקיע במקום שבו הסיכוי לתמלוגים גדול יותר ולקחת פחות סיכונים ביחס לתעשיות וטכנולוגיות פורצות דרך (ועתירות סיכון). אי אפשר להאשים את המדען במדיניות הזו לאור דילול המשאבים, אבל צריך להבין שאחת המשמעויות שלה היא הידלדלות משמעותית של המחקר והפיתוח הבסיסי (גנרי), שהוא למעשה העתיד של החדשנות הישראלית והתשתית שעליה יכולה תעשיית ההיי־טק לשגשג.

"כדי לתת דחיפה משמעותית להיי־טק הישראלי המדען הראשי חייב להיות דומיננטי יותר בהתוויית כיוון למשק, בלקיחת סיכונים באותם מקומות שהמשק לא ייקח, ביכולת לשמש פטפורמה לשיתופי פעולה בין המגזר העסקי והאקדמי, במחקרי תשתית על מגמות משמעותיות של הטכנולוגיה בעולם וביצירת שיתופי פעולה בין מדינתיים. אם המדען הראשי ועמיתיו במשרדי הממשלה לא ישכילו לעשות זאת, אזי מדינות אחרות שנוקטות מדיניות אקטיבית בתחומים אלה יעקפו את ישראל בסיבוב.

"אחד הצעדים המוצעים הוא לבחון את האפשרות להגדלת המימון באמצעות הקלות רגולטוריות על השקעות של גופים מוסדיים. הדבר יאפשר להגדיל את היצע המימון הקיים בשוק ולפצות על הירידה המתמשכת בתקציבים של המדען הראשי", מסכם קידר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם