האח הגדול יושב לכם על קצה האף - האם אתם מוכנים לזה? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האח הגדול יושב לכם על קצה האף - האם אתם מוכנים לזה?

מצלמות, מיקרופונים, חיישני תנועה ומיקום - המכשירים הדיגיטליים שסביבנו מתעדים כל רגע מחיינו ומעלים אותם לרשת ■ גוגל גלאס ויישומים לניתוח תמונות וזיהוי פנים מציגים מגוון חדש של שימושים, אך מותחים את גבולות הפרטיות ויוצרים סכנות חדשות

תגובות

בערך במחצית רב המכר “The Circle”, סאטירה דיסטופית של דייב אגר על עמק הסיליקון, פוגשים הקוראים בסטיוארט, גבר שקט, עצור ומקריח בן 60, אשר "מצלם ומקליט כל רגע בחייו כבר חמש שנים". סטיוארט הוא הראשון מבין הדמויות בספר שהופך את כל הפעולות שלו לנראות לכולם, בעזרת מחשב – "האיש השקוף" הראשון.

קתל גורין, חוקר מדעי המחשב מאוניברסיטת דבלין סיטי, אינו שקוף כל כך - אבל עבור אלה שלהם יש גישה לארכיון שלו, הוא שקוף למדי. גורין הוא "מתעד חיים". הוא הגיע למסקנה שאם, כפי שסוקרטס טען, חיים ללא בחינה עצמית אינם ראויים לחיות אותם, הרי שחיים שמתועדים דיגיטלית בבחינה אינסופית ראויים על אחת כמה וכמה. התקווה היא כי המידע שייחשף כך יספק לאנשים הזדמנויות להיות בריאים יותר, מאושרים יותר ויעילים יותר.

גורין מסתובב עם מצלמה רחבת זווית שתלויה סביב צווארו. המצלמה לוכדת כמה תמונות של שדה הראייה שלו בכל דקה ומתעדת את המיקום והאוריינטציה בכל פעם שהיא עושה זאת. הוא משתמש במכשירים כאלה כבר שבע שנים. במהלך הזמן הזה הוא הרכיב ארכיון של 12 מיליון תמונות, וכיום הוא מייצר בערך טרה־בייט של נתונים מדי שנה. זהו נפח זיכרון גדול יותר מכפי שהיה זמין על פני כדור הארץ לפני 50 שנה. כיום אפשר לקנות אותו או לשכור אותו בענן בפחות מ–100 דולר.

גורין ותלמידיו השתמשו בתוכנת סריקת תמונות כדי להפוך את הארכיון הזה ל–70 אלף "אירועים" שניתן למצוא בחיפוש: ארוחות, מסעות, הפסקות קפה, שיחות וכן הלאה. בכל יום מזהה האלגוריתם ומתייק 30 אירועים נוספים. "אם אני צריך להיזכר איפה השארתי את המפתחות שלי, איפה החניתי את המכונית או איזה יין שתיתי באירוע לפני שנתיים - התשובות כולן נמצאות שם", הוא אומר.

ללא קרדיט

עוד כתבות בנושא

אבל לא את כל התשובות קל למצוא. חיפוש המידע והזמן הוא קל. חיפוש סוג היין או זהות של אדם שפגשתם במקרה כבר לא פשוט כל כך. "מה שאנחנו צריכים", הוא אומר, "הוא דור חדש של מנוע חיפוש".

חצי הגוגל 
גלאס המלאה

זה מה שמסביר את העניין הרב שמגלים מתעדי החיים בגוגל גלאס, רצועת ראש דקה אשר מאפשרת ללובש אותה לצלם תמונות ולראות מידע על גבי מסך זעיר שנמצא ממש מעל ובצד עין ימין (גילוי נאות: אריק שמידט, יו"ר גוגל, מונה בשבוע שעבר לדירקטור במשרה לא ניהולית ב"אקונומיסט". כמו שאר הדירקטורים שלנו, אין לו שום השפעה על המאמרים שאנחנו מפרסמים). זו אינה המצלמה הלבישה הראשונה, אך גוגל מקווה להפוך אותה לראשונה שהרבה אנשים ירצו ללבוש. בשונה מהחומרה של גורין, גוגל גלאס לא נועדו לתעד ימים שלמים, שלא לדבר על חיים שלמים.

הודות לטכנולוגיה דיגיטלית, העולם מלא במצלמות זולות ובאיכות גבוהה. לפי חברת המחקר ABI, כמיליארד מצלמות כאלה נמצאות בטלפונים סלולריים ובטאבלטים שנמכרו ב–2012 (בחלקם יש יותר ממצלמה אחת). הוספת מצלמה ממוצעת לטלפון או לכל מכשיר אחר עולה בערך 10 דולרים. נראטיב, חברת שוודית שגייסה חצי מיליון דולר בקיקסטארטר, פיתחה כלי לתיעוד החיים בגודל של מטבע.

סטיב וורד מחברת VIEVU מסיאטל, אשר מוכרת מצלמות לבישות לכוחות משטרה כבר כמה שנים ולה לקוחות ב–16 מדינות, אומר שהמכשירים יכולים לסייע להגן על כל בעלי המקצוע שחשופים לתביעות, כמו שיפוצניקים, מתווכים, רופאים ושליחים - חברות רבות הרי כבר מקליטות שיחות טלפון מסיבות שונות. הזמינות של הקלטות פותרת לפעמים מחלוקות לפני שהן מחריפות והופכות לתביעות יקרות.

ניסוי במשטרת העיר ריאלטו שבקליפורניה, אשר השתמשה במצלמות לבישות במשך שנה, הוביל לירידה חדה במספר התלונות נגד שוטרים מצד הציבור. במקביל, הוא גם גרם לירידה במידת השימוש של שוטרים בכוח.

יצירת ראיות יכולה להיות סיבה טובה שתביא אזרחים לתעד את חייהם. יותר ממיליון מכוניות ברוסיה מצוידות כיום במצלמות על לוח המחוונים, שמתעדות את הדרך, בעיקר כדי שנהגים יוכלו להגן על עצמם מפני תביעות ביטוח כוזבות. בתחום הבריאות והטיפול בקשישים המצלמות עשויות להתפשט בצורה המהירה ביותר: במשך שנים הציעו רופאים לחולים בעלי בעיות זיכרון להצטייד במכשירים כאלה. מחקרים מראים שלחולים בעלי מוטיבציה לתעד את חייהם באופן קבוע באמצעות תמונות יש סיכוי גבוה יותר לזכור שיחות ואירועים חשובים. הרעיון הזה עשוי גם להקל חלק מהסימפטומים לדמנציה ואלצהיימר ולהפוך את ההתמודדות עם מחלות אלה לפשוטה יותר, עבור החולים והסובבים אותם.

אני, מצלמה

גוגל מתכוונת להוציא את המצלמות הלבישות מהנישה הנוכחית שלהן ולהפוך אותן לחלק מהתרבות. היא רוצה להתחיל למכור את גלאס להמונים כבר ב–2014. כאשר בפברואר 2013 הזמינה החברה אנשים להתנסות בגוגל גלאס ולהציע רעיונות, היא קיבלה פניות מאלפי נסיינים פוטנציאליים.

כמה מבעלי הרעיונות הטובים ביותר הגיעו לסן פרנסיסקו לקחת את המכשירים. טטיאנה פיצפטריק, תכשיטנית מאריזונה, רוצה להשתמש בגלאס כדי להקליט שיעורי קישוט בחרוזים. מדריך מטעם גוגל מראה לפיצפטריק כיצד - בעזרת פקודות קוליות, תנועות ראש והקשות על לוח הבקרה שנמצא על זרוע המכשיר - ניתן להשתמש בגוגל גלאס כדי להגיע למגוון שירותי נתונים. הרעיון הוא שתהיה גישה לכל הפעולות של הסמארטפון – על גשר האף.

גוגל סבורה שגלאס יהיו נהדרים למי שאינם מצליחים להוציא את המרב מהטלפונים הרגילים - חלק מהנסיינים סובלים משיתוק בארבעת הגפיים. כולם ירוויחו מהמיידיות החדשה הזאת. גלאס משלבים את המידע שהמשתמשים מחפשים בשדה הוויזואלי שמול המשקפיים ובכך שוברים את המחיצה שבין התבוננות במסך והתבוננות בעולם. כשמדליקים אותם, המיקרופונים שומעים מה שהמשתמשים שומעים, מה שמאפשר לגלאס, למשל, להציג על המסך את שמו של שיר המתנגן בקרבת מקום.

דיוויד גלרנטר, גורו מחשבים מאוניברסיטת ייל, רואה בעיני רוחו אפליקציות שיספקו מידע היסטורי לתיירים שמסתובבים בערים זרות, או שיסייע לאנשים לזהות צמחים וציפורים בגינה שלהם. אספקת מידע לאנשים לגבי מה שהם רואים הופכת אותם לערניים יותר ובעלי קליטה טובה יותר.

עם זאת, גלרנטר חושש מהאופן שבו המשקפיים יחצצו בין המשתמשים לבין העולם שמסביבם, כולל האנשים שבו. "גיבוש התגובות שלי לעולם חשוב מכדי שאני והילדים נאפשר לזוג משקפיים חכמים להתערב בהם ולהעכיר את המים". הוא חושש מכך שאנשים ישתמשו בסתר בגלאס כטלפרומפטר, אולי כדי להיראות בעלי ידע, ובכך "יסכנו את הכנות וההגינות של התקשורת האנושית".

ללא קרדיט

ביקורות נוספות על הגלאס טוענות שהטכנולוגיה מסורבלת ושההתלהבות מהמשקפיים מופרזת. "סגוויי לפנים", יש שמכנים אותם, ונזכרים בבאזז המגוחך שקדם להשקת הרכינוע והאכזבה שהגיעה לאחר שסוף כל סוף נחשף. גוגל גלאס, שפותחו בחטיבת X הסודית של גוגל אשר שוקדת על פיתוח מוצרים מיוחדים, עשויים להיות מאותם דברים שהחברה נדלקת עליהם מהר, אך מוותרת עליהם בהמשך.

ואולם גוגל בוודאי תשקיע מאמצים רבים כדי להפוך את גלאס להצלחה. אחד ממייסדי החברה, סרגיי ברין, מעורב באופן משמעותי בפרויקט, מה שנותן לו תמיכה אדירה. גוגל, שמקנאת בהכנסות של אפל, סמסונג ואחרות מהגאדג'טים המעוצבים שלהן, רוצה למכור חומרה פופולרית כמו גם תוכנה חכמה. גוגל גלאס מציעים הזדמנות להגדיר קטגוריה חדשה לגמרי של מוצרי צריכה.

המשקפיים עשויים גם לתרום לא מעט לעסקי הליבה של גוגל. הם יאפשרו לאנשים לבלות בגלישה באינטרנט בזמנים שבעבר היו מבלים מחוץ לרשת. הם גם מתאימים לאינטרס של החברה לפתח טכנולוגיית "חיפוש לפי ידע מוקדם" - דרכים להעביר למשתמשים מידע שימושי לפני שהם אפילו חושבים לחפש אותו. גלאס יאפשרו לשירותים כאלה לעבוד מבלי שהלקוח יצטרך אפילו להרים את שפופרת הטלפון, ויכניסו אותם לחייו מבלי שירגיש. שירות שנקרא גוגל נאו כבר סורק את לוח השנה, האי־מייל והיסטוריית הגלישה של המשתמש ברשת כאמצעי לספק לו מידע שעדיין לא חשב לחפש אותו. הוא יוכל להשיג הרבה יותר אם יראה דרך עיניו של המשתמש או יידע עם מי דיבר.

זה יכול לגלוש בקלות לתחומים אחרים שבהם הצרכנים כבר יתחילו לחשוש לפרטיותם. קחו, למשל, את הרעיון שהגישה גוגל כבקשה לפטנט ב–2011: מצלמה שתעקוב אחר פרסומות שבהן הבחינו משתמשי גוגל גלאס ואחר התגובות הרגשיות שהן עוררו בהם. קשה לקרוא למשתמשים פרנואידים אם הם חוששים שחברה שהמשימה שלה היא "לארגן את כל המידע בעולם ולהפוך אותו לזמין ושימושי מבחינה אוניברסלית" עשויה לרצות להיכנס לחייהם, אם היא יכולה למצוא דרך יעילה ולא פולשנית לעשות זאת. אם תוכל לעשות זאת ביעילות ובצורה מספיק מקובלת, גוגל יכולה לסייע למשתמשים לחקור את ההיסטוריה שלהם באותו האופן שבו הם מחפשים כיום את תחזית מזג האוויר או רכילות על סלבריטאים.

קריצה במקום צמצם

בבוא הזמן אנשים עשויים לרצות לחיות מול עיני המצלמות באופן כזה, אם ימצאו בכך יתרונות. אך מה עם חיים מול מצלמותיהם של אחרים? תמונות מביכות של שדיים וישבנים במקומות ציבוריים הם כבר עובדה נלוזה של החיים המודרניים. המצלמה הסלולרית הצטרפה כבר מזמן לארגז הכלים של הבריונים בבתי הספר, וגורמת נזק הרבה יותר קשה כאשר יותר ויותר מצלמות מחוברות לאינטרנט, האקרים כבר יודעים איך לנצל אותן מרחוק למעשים כמו מציצנות או סחיטה.

המשמעות של יותר מצלמות לבישות היא גם יותר ניצול שלהן לרעה. טכנולוגיית זיהוי פנים, אשר מאפשרת לתוכנה להתאים דיוקנות לאנשים, עלולה לקחת את הדברים האלה שלב אחד קדימה. הטכנולוגיה משתפרת, והיא כבר משמשת כדרך מדויקת לזהות אנשים. חלק מבתי הספר, למשל, משתמשים בה כדי לבדוק נוכחות; היא גם משולבת באתרי שיתוף תמונות: פייסבוק משתמשת בה כדי להציע שמות לתיוג תמונות; ממשלות משתמשות בה כדי לבדוק אם תמונה אחת מופיעה על גבי יותר מרישיון נהיגה אחד; כוחות משטרה מזהים בעזרתה אנשים ליד זירות פשע. מסמכים שפירסם ארגון Electronic Frontier Foundation מראים שבאוגוסט 2012 הכיל מסד הנתונים “Next Generation Identification” של הבולשת הפדרלית (FBI) כמעט 13 מיליון תמונות בנות חיפוש של כ–7 מיליון אנשים.

זיהוי פנים הוא טכנולוגיה, כמו מל"טים, שעשויה לשמש כל מיני סוגי מעקב ברחבי העולם ולהפוך הפגנות בפנים חשופות במדינות בעלות משטר דיכוי לנחלת העבר. גם פוטנציאל השימוש לרעה בטכנולוגיה על ידי אנשים פרטיים ברור. אם מי שמצלם תמונה חושפנית ללא רשות או מסתכל בתמונה כזו ברשת יכול לגלות על מי הוא מסתכל, המנהג הזה נהפך לבעייתי אף יותר. גוגל, אשר מודעת לסכנות האלה, אסרה את השימוש בזיהוי פנים באפליקציות שזמינות בגלאס.

לזיהוי פנים יש גם כמובן יתרונות. הוא יכול לסייע להזהיר עובדים בברים מכך שצרות מתקרבות אליהן (ישנה חברה בריטית שכבר עושה זאת); היכולת לברך כל אחד לשלום בשמו הפרטי עשויה להתקבל בברכה בהרבה מגזרים בתעשייה.

אם הביקוש לטכנולוגיית זיהוי הפנים יגדל, העמדה של גוגל נגדה עשויה להשתנות. גוגל אינה השחקנית היחידה בתחום הזה. לפי דיווחים, מיקרוסופט וסוני בוחנות פיתוח מכשירים דומים לגוגל גלאס. וורד מחברת VIEVU אומר שרוב החברות כיום מספקות מצלמות לבישות לעובדים שבודקים טכנולוגיית זיהוי פנים, "בין אם זה מנקודת מבט עסקית או מנקודת מבט של בטיחות הציבור".

וישנם גם חובבנים והאקרים. פריצה לא מאושרת לתוכנה כבר מאפשרת למשתמשי גלאס לצלם תמונות באמצעות קריצה בלבד. הדרך המורכבת יותר, אשר נועדה ליידע את העוברים ושבים על המתרחש, היא להשתמש בפקודה קולית או לגעת בחלק העליון של המכשיר כמחווה שמחקה את צליל הצילום של מצלמה ישנה.

גם אם אנשים פרטיים אינם מפיקים כל תועלת מטכנולוגיית זיהוי פנים כדי לחפש בארכיונים שלהם, אפשר להמר על כך שהממשלות יפיקו ממנה תועלת רבה - אולי רק בנסיבות מיוחדות ואולי לא. בארה"ב, צווים לחיפוש במידע של משתמשים בפייסבוק כוללים בדרך כלל בקשה לספק תמונות שבהן מתויגים החשודים (אם כי החברה לא תמיד מסכימה לעשות זאת). מדינות שונות יגיבו לכך בדרכים שונות. בארה"ב חברות ואזרחים חופשיים לאסוף תמונות של רחובות ופארקים, כמו גם של חנויות ומסעדות. כמה מדינות באירופה, לעומת זאת, דורשות ממושאי הצילום לתת אישור לפני שהוא מוצג. הדרישה הזו הגבילה בעבר עיתונים וגלריות, אך כעת היא תקפה גם לרשת. על נהגים באוסטריה נאסר, למשל, להשתמש במצלמות על לוח המחוונים, ומי שמתקין אותן נקנס ב–10,000 יורו (כ–48 אלף שקל).

התנגדות מצד ארגונים לשמירה על הפרטיות עודדו בשנה שעברה את פייסבוק להסיר את זיהוי הפנים של משתמשים באירופה, ולמחוק את המידע שכבר נאסף. בדרום קוריאה וביפן הנורמה היא שכל אדם יכול לצלם תמונה מבלי להודיע למצולמים, אם בפעולת הצילום נשמע צליל הצמצם.

דעת הקהל עשויה לעודד את הרשויות בארה"ב להדק את הכללים. המחוקקים בחלק מהמדינות כבר הבהירו כי לא משנה עד כמה הרקע הוא ציבורי, תמונות מסוימות - כמו חצאיות או חולצות מורמות - לא יהיו נסבלות. נראה שמכתב ששלחו חברי קונגרס במאי האיץ את החלטתה של גוגל לאסור זיהוי פנים בגלאס.

מצד שני, באירופה הלחץ מצד המשתמשים שרוצים את השירותים החדשים עלול לשחוק כמה מההגנות על הפרטיות. פאולו בלדוני מאיגוד הפרטיות האירופי, צוות חשיבה שבו תומכות חברות הטכנולוגיה הגדולות, טוען שאם מדינות מסוימות באירופה יבחרו לפקח על גלאס כאילו היו כלי מקצועי בעיקר ולא אישי, המשתמשים עלולים להפסיד.

נקודת המבט של השימוש האישי היא קריטית. רוב החקיקה והרגולציה כיום מגנה על פרטיותם של אנשים מפני חברות וממשלות, אם בכלל. אבל מה קורה בעולם שבו בעצם העובדה שאנשים חיים את חייהם הם יוצרים תיעוד בר חיפוש של כל מה שראו - עולם לא של האח הגדול אלא של מיליארדי אחים קטנים?

רוב הממשלות ורוב האזרחים בקושי חושבים על כך. מתי יכולים אנשים להסיר את תמונתם מתיעוד לא מסחרי של אדם אחר? האם זה משנה אם אדם מתעד אדם זר וסקסי שהוא במקרה רואה מבלי לבקש ממנו רשות? מתי קריצה צריכה להתלוות לקליק של מצלמה?

העובדה שהטכנולוגיה מאפשרת את הדברים האלה אינה בהכרח מעידה כי החוק והרגולציה צריכים לאשר אותם - ואולם לא צפויות להיות מגבלות לכך בחוק, אלא אם תהיה דרישה לכך. אם אנשים קיבלו את העובדה שפרטיות, כפי שאמר מייסד פייסבוק מארק צוקרברג, כבר אינה "נורמה חברתית", הם אינם צפויים להציג דרישות כאלה. גורין אומר שהחיים שהוא מתעד השתפרו בעקבות התהליך. הוא מתכוון להשאיר את המצלמה דולקת עד שימות.

עד לסוף ספרו של אגר מיליוני אנשים כבר מספיקים ללכת בעקבות סטיוארט אל השקיפות. באופן אירוני, גורלם של מי שלא רצו בכך אינו מתועד.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#