להשקיע באנשים - לא במפעלים

הגיע הזמן לשים סוף להעמדת הפנים של הפולטיקאים, כי הם השורש של הפיטורים בטבע

מייקל אייזנברג
מייקל אייזנברג

פוליטיקאים ופרשנים ישראלים פופוליסטים מתחו ביקורת חריפה על חברת טבע בשבוע שעבר. עיתונאים מרחו בזפת ונוצות את טבע, על שלכאורה ניצלה לרעה את הטבות המס הממשלתיות שניתנו לה, משום שענקית התרופות העזה להצביע על כך שיהיה עליה לפטר כמה עובדים ברחבי העולם כחלק מתכנית אסטרטגית לשנים הקרובות, שיתאפיינו ברווחיות מופחתת.

"איך הם מעזים", זעקו הפוליטיקאים הפופוליסטים, "להשתמש בכספי האזרחים ובהטבות מס כדי לרכוש חברות, להשקיע בכל העולם ועדיין לפטר עובדים בישראל?" עיתונים ותכניות רדיו נאבקו עם פוליטיקאים צדקניים כדי לראות מי יכול להיות הסנגור הגדול ביותר של זכויות עובדים נגד טבע וצ'ק פוינט הגדולות והרעות, המפעילות עסקים רווחיים ביותר שהשתמשו בהטבות מס מאושרות בחוק הישראלי, כדי להשקיע בעסקים שלהן ולהרחיב אותם מעבר לים.

עובד מוחה בכניסה למפעל הסגור פרי גליל שבחצורצילום: ירון קמינסקי

הגיע הזמן לשים סוף להעמדת הפנים הפוליטית הזאת, כי למעשה הפוליטיקאים האנכרוניסטים והבירוקרטים חסרי הפנים של ממשלת ישראל הם השורש של פיטורים אלה. סירובם להבין את הכלכלה הגלובלית המשתנה במהירות פוגע באופן ישיר בכוח העבודה של ישראל וגורם לעלייה באבטלה.

גרוע מכך, ההתעקשות על שמירת העובדים בטבע ובמקומות אחרים כמו פרי גליל מפיטורים עתידיים גורמת נזק לטווח הארוך לאותם עובדים. הפוליטיקאים יהפכו אותם למובטלים שוב מאוחר יותר בקריירה שלהם. עלינו לעזור לכל העובדים בישראל, אבל זוהי לא הדרך והפוליטיקאים חוסמים את הדרך.

המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל עדיין מכוונת לכלכלות התעשייתיות של המאה ה-20. ההטבות הכלכליות שנמצאות בשורש הוויכוח סביב אחריותה של טבע להעסיק לטווח ארוך ישראלים בעלי תפוקה וביצועים פחותים, מעוגנות בפוליטיקה ובכלכלה של המאה הקודמת.

טבע קיבלה הטבות מס במסגרת החוק לעידוד השקעות, שאושר ב-1959. בפתיחת החוק מצוין כי המטרה של החוק היא להגדיל את תפוקת הייצור בישראל. כשעוברים לחלק של התכנית העסקית שחברה חייבת להציג כדי להיות זכאית להטבות, החוק מבהיר כי זו חייבת להיות בעלות אחת או יותר משלוש המטרות הבאות:

1. הקמת מפעל או הרחבתו

2. בנייה, הרחבה או רכישת נכס שמיועד להשכרה

3. השקעה במפעל ייצור שעמד ביעדי החוק

קראתם נכון - החוק ממוקד בייצור, במפעלים, בנכסים מוחשיים. הוא מיועד לעידוד עסקים עם מענקים או הקלות מס להקמת מפעלי ייצור בפריפריה, ובמקרים מסוימים גם לתמיכה בפיתוח תוכנה עם הטבות מס. הרשו לי לעזור לפוליטיקאים ולבירוקרטים קצרי ראייה להבין שכאשר מעניקים תמריצים למפעלים מתקדמים, עובדים יפוטרו.

הסיבה לכך היא שהיות שמפעלי ייצור חדשים הם מתקדמים ויעילים יותר מבחינה טכנולוגית, הטכנולוגיה מחליפה עובדים. זה בלתי נמנע ואם זה לא יקרה כאן בישראל, זה יקרה במדינה אחרת בעולם. אבל צריך להבהיר שהתוצאה הלא מכוונת של האופן שבו פועלים התמריצים להשקעות בישראל היום יגדילו את האבטלה.

עובדי טבע טק מפגינים מול מטה החברה בפתח תקווהצילום: דניאל בר און

שלבו את החוק המיושן עם מצעד בלתי פוסק של האינטרנט והגלובליזציה של שוק העבודה, ונוכל לראות בקלות איך אבטלה של עובדי מפעל בישראל תגדל. שום צרחה פוליטית בתכניות אירוח לא תשנה את העובדה הכלכלית הבסיסית הזאת.

כפי שכתבתי בבלוג שלי בפברואר: "בהתבסס על תיאוריה של כלכלות מקושרות, סביר שמחפש העבודה החדש פוטר מעבודתו משום שהחברה שלו הפכה להיות יעילה יותר באמצעות טכנולוגיה או משום שהמשרה שלו עברה אל מעבר לים. לחילופין, הענף שבו הוא עבד מוערך כלא מתאים לגיאוגרפיה או לכלכלה המקושרת המשתנה.

"בישראל, עובדי סלקום פוטרו בגלל התייעלות ועובדי פרי גליל נשלחו הביתה משום שכבר אין היגיון כלכלי בלגדל ירקות בישראל. המשרות האלה לא יחזרו לישראל ופיטורים דומים יתרחשו בספקיות סלולר אחרות, בנקים, חברות ביטוח וכל שירות עסקי אחר בישראל שהופכים אותו ליעיל יותר באמצעות כלכלה דיגיטלית".

למעשה, ליעילות הזאת יש נטייה להאיץ ויחד איתה גם הפיטורים מואצים. כל התערבות ממשלתית לתמיכה בעסקים האלה, כפי שהוצע על ידי שלי יחימוביץ', הן בבחינת בזבוז של כסף. המצעד הבלתי פוסק של הטכנולוגיה הפך את גישת התעסוקה של העידן התעשייתי למיושנת. אם עובדים לא ישפרו את כישוריהם כל הזמן וילמדו מיומנויות חדשות, הם יהיו מובטלים ושום מפעל או חוק לא ישנה את זה.

הוראס דידיו, מלך האנליסטים של אפל כותב בצדק: "ההכשרה המקצועית שלכם בדרכה להשתנות. לעולם לא תפסיקו ללמוד... אתם תהיו מושא לשינויים, ככל הנראה יותר מפעם אחת בקריירה שלכם".

אני סבור שלפוליטיקאים שלנו לא באמת אכפת מהעובדים. אם היה להם אכפת, במקום לצעוק על טבע וצ'ק פוינט ולהתעקש שהם יחזירו את העובדים המיותרים האלה, הם היו ממציאים מחדש את הדרך שבה אנחנו תופסים ערך כלכלי. עלינו לעבור מכלכלה שמעודדת השקעות במפעלים לכלכלה שמעודדת השקעות מתמשכות בהון אנושי. הון אנושי - היכולת של אדם לשפר את השכלתו בכל תחום בקריירה שלו, לקדם עצמו ולשפר את המיומנויות שלו - אינה דבר שממשלת ישראל מתמקדת בו.

אנחנו יכולים לעשות הרבה כדי לעבור מכלכלה תעשייתית לכלכלת הון אנושי מקושרת. עם זאת, אנחנו צריכים להתחיל את התהליך הזה באמצעות זניחת חוקים ועקרונות שהינם שרידים של כלכלת המאה שעברה, ולהתקדם אל המאה ה-21. עלינו לזרוק את חוק המפעלים מ-1959 שהתמקד בחברות גדולות, בברזל ובבטון ולהחליפו בחוק עידוד השקעות חדש ובגישה שמתמקדת באנשים, הון אנושי ויזמות עסקית.

החוק החדש חייב להתמקד גם באחריות תאגידית לשפר ולהעצים את העובדים כדי להתחרות בכלכלת המאה ה-21. המדינה הקטנה אך המוכשרת שלנו, הכלכלה שלנו והעתיד שלנו תלוי בזה.

שלי יחימוביץ' במפעל פרי גלילצילום: ירון קמינסקי

לפוסט המקורי באנגלית

לטור הקודם של מייקל אייזנברג

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ