חשיפה ראשונה

כאן גר האינטרנט הישראלי - עמוק באדמה, בכלובי מתכת מוקפים שומרים חמושים

15 מטר מתחת לפני הקרקע ובמקום העמיד בפני טילים ורעידות אדמה, נמצא מתקן אחסון המידע הגדול בישראל - מד-1, שמרכז את השרתים של החברות הגדולות במשק ואחראי לרוב התעבורה של הרשת הישראלית

אמיתי זיו
אמיתי זיו

15 מטר מתחת לאדמה, ליד טירת הכרמל הסמוכה לחיפה, תחת בטון מזוין ובטמפרטורה של 22 מעלות בכל עונות השנה, מתגורר לו האינטרנט הישראלי. אם אתם גולשים עכשיו ברשת, יש סיכוי לא רע שהמידע שלכם עובר דרך כאן: או שהוא יוצא מפה לחו”ל, דרך הכבל התת־ימי מד־נאוטילוס, שמעביר את מרבית התעבורה של הרשת הישראלית; או שהוא עובר בשרתים של כל החברות הגדולות במשק וכל ספקיות התקשורת, שגם הם מתארחים כאן.

מד־1 (1–Med) הוא מתקן אחסון המידע ‏(Data Center‏) הגדול בישראל, וזו הפעם הראשונה שעיתונות עם צוות צילום מורשה להיכנס אליו. המתקן מאובטח על ידי שומרים חמושים 24 שעות ביממה. כל סנטימטר בו מצולם, ולסיור מצטרף אלינו קב”ט החברה, שמוודא שנצלם רק את מה שמותר.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

כתבות נוספות ב-TheMarker

"הנשמות הטובות אומרות על קרייריסטיות שילדיהן אומללים; הייתי ילד מפתח - ולא היתה לי בעיה עם זה"

האם כדאי לרכוש ביטוח נגד רעידות אדמה?

היום: סרט ב-10 שקלים ב-40 בתי קולנוע

קרן הלייזר שתקפיץ לכם את מהירות האינטרנט

“זה כמו בכלוב של אריות”, מסביר המארח שלנו, מנכ”ל מד־1, רוני שדה, שלוקח אותנו לסיור בשתי קומות המתקן מתחת לאדמה. “בכל קומה יש ארבעה אזורים נפרדים, והכניסה אליהם אפשרית רק דרך חדר מעבר ובאישור השומר”.

אחרי שנכנסים פנימה, שומעים רק את זמזום השרתים. הולכים במסדרון ברוחב מטר וחצי, כשמימין ומשמאל יש מה שמכונה "כלובים" - חדרים סגורים לשרתים הפרטיים של לקוחות מד־1, בהם כל הבנקים, המוסדות הפיננסיים, משרדי הממשלה וגופי הביטחון של ישראל. “שים לב שאין שמות על הכלובים, ולי כמנכ”ל החברה אין מפתח לכלובים”, אומר שדה. “מי שיכול להיכנס זה רק עובדי החברה הלקוחה, אלא אם כן הם שוכרים מאתנו גם שירותים שמכונים ‘שירותי אצבע’, שבהם עובד שלנו מורשה להיכנס לכלובים, למשל, בשביל לעשות אתחול לשרת”.

אם השרתים לא שלכם, אז אתם סוג של מקלט להשכרה?

שדה: “כשבא אלינו לקוח, אנחנו יושבים ביחד ומאפיינים את הצרכים שלו. הלקוח אומר איזה שטח הוא רוצה, כמה חשמל, ואחר כך יש דרישות ספציפיות. יש לקוחות שרוצים גם תקרה לכלוב, מיזוג רצפתי, נעילה באמצעות כרטיס חכם; ויש כאלה שרוצים להכניס פנימה לכלוב מצלמות שלהם, בנוסף על המצלמות הקיימות שלנו”.

חדר גנרטורים חשמליים צילום: רמי שלוש

מתקן מד-1 משתרע על שטח של 7,500 מ”ר והוא מוקף כולו בחפיר, שקוטרו כקילומטר. מד-1 עמיד בפני טילים ורעידות אדמה, ומסוגל להמשיך לעבוד גם בתנאי לחימה ביולוגיים וכימיים. יש בו שני מאגרי מים ועוד ארבעה גנרטורים עצומים, עם הספק כולל של 10 מגה־ואט ‏(“שווה ערך לצריכת חשמל של עיר בינונית בישראל”, מסביר שדה‏), כך שהמתקן מתוכנן להמשיך לעבוד גם ללא כל סיוע חיצוני מהעולם במשך 72 שעות. אם יגיעו משאיות הסולר, המתקן יכול להמשיך לעבוד זמן נוסף.

הכלובים במתקן נעולים, אבל אחד מלקוחות החברה, מוריס קסנר, סמנכ”ל מערכות המידע של קופת חולים לאומית, מסכים להכניס אותנו לכלוב שלו.

אומרים שאנשי IT אוהבים להיות קרובים לשרתים שלהם. למה לא לשים את השרתים במטה שלכם?

קסנר: “זה מה שהיה למעשה עד 2005. בתחילת אותה שנה היינו צריכים לקבל החלטה איך אנחנו מגדילים את הדאטה סנטר שלנו. כמו תמיד, צריך להוסיף עוד שרתים ועוד אמצעי אחסון, והגענו למצב שבניין המשרדים שבו אנחנו נמצאים לא הספיק מבחינת חשמל וגם לא מבחינת הקילוגרמים למטר - כלומר, הקונסטרוקציה של הבניין לא איפשרה לנו להגדיל את הדאטה סנטר.

“אנחנו מפתחים מערכות ומתחזקים אותם, אבל דאטה סנטר זה לא המומחיות שלנו, ולכן אמרנו שנוציא את זה החוצה למי שמתמחה בזה. תיכננו את המעבר של מאות שרתים, הרבה מאוד אמצעי אחסון, והעברנו את כולם בלילה אחד בשיירת משאיות דרך נתיבי איילון. למחרת בבוקר כל המערכות כבר פעלו.

“לא הייתי פה הרבה זמן, פשוט כי אני לא צריך להיות פה - למפעילי המחשב שלנו יש שליטה מרחוק, אנחנו יודעים מה קורה פה, המתקן מאובטח ואני ישן טוב בלילה. אני לא צריך למשש את השרתים. מנהל הסיסטם מגיע לכאן אולי פעם בחודש להתקין שרת חדש“.

מלבד קופת חולים לאומית, מתארחות עוד מאות חברות במתקן מד־1. חלקן משתמשות במד־1 בתור האתר המרכזי שלהן לאחסון דאטה - כלומר, אתר ייצור או פרודקשן, “הלב החי” של מחשוב החברה - שהוא הצומת שאליו מחוברים כל הסניפים, כל מערכות הטלפוניה, כל אמצעי האחסון וכל התוכנות הארגוניות. חלק מהחברות משתמשות במתקן מד־1 בתור “עותק שני”, מערכת גיבוי, או במינוח המקצועי DR (Recovery‏ Disaster‏).

"אסון התאומים האיץ את פיתוח המתקן"

ההיסטוריה של מתקן מד־1 נטועה עמוק בסיפור ההיי־טק והטלקום הישראלי. במקור, האתר הוקם כתחנת הנחיתה של הכבל התת־ימי מד־נאוטילוס. מד־נאוטילוס התחילה להפעיל את הכבל שלה ב–2001. עד אז ישראל היתה מחוברת לשדרת האינטרנט העולמית על ידי כבל בשם “לב”, שהיתה לו קיבולת נמוכה הרבה יותר.

“המתקן הוקם בימי בועת הדוט.קום”, מספר שדה. “חלק קטן מהמקום נלקח עבור תחנת הנחיתה של הכבל, ובשאר הקימו אולמות מחשב גדולים, שחשבו שיתארחו בהם חברות ומפעילות טלקום חדשות. בנו את המתקן הרבה יותר גדול מהצורך המבצעי של תחנת הנחיתה.

שרתים במתקן מד-1צילום: רמי שלוש

“בדצמבר 2003 התחילו להציע את השטחים כדאטה סנטר, מתקני אירוח. בהתחלה הגיעו לכאן חברות ששמו כאן את מערכת ה–DR שלהם. אני הייתי אז סמנכ”ל הטכנולוגיות של בזק בינלאומי, ואחד הלקוחות הראשונים של מד־1.

“מה שהאיץ מאוד את התהליך של האחסון זה אסון התאומים, ב–11 בספטמבר 2001. בעקבות האסון, חברות שלמות ששמו את הדאטה סנטר שלהם במקום אחד בלי עותקים או אפילו עם עותק שני באותו הבניין, נמחקו. נוצרה הבנה שאפשר וכדאי להוציא החוצה את השרתים. מאז הגיעו אלינו כל סוגי המגזרים: בריאות, בנקאות, פיננסים, רפואה וביטחון. כאן הם יכולים לקבל משהו שהם לא יכולים לקבל בבית, וזה SLA ‏(מסמך אמנת שירות‏) - התחייבות לזמן עבודה של ארבע תשיעיות, 99.99% מהזמן. זה אומר שמותר לנו לא לספק שירות 52 דקות בשנה. אני גאה להגיד שב–13 שנות קיומה של החברה, תמיד עמדנו ב–SLA שאנחנו מתחייבים אליו”.

מתקן מד־1 הוא למעשה תוצאה של פיצול. חברת מד ההיסטורית החזיקה ברשותה בעבר גם אחוזים מהכבל התת־ימי מד־נאוטילוס, וגם רשת תמסורת פנים־ארצית מבוססת סיבים. ב–2005 נמכרו כל האחזקות בכבל לחברת טלקום איטליה, שמחזיקה בו עד היום. למעשה, עד 2012 היה למד־נאוטילוס מונופול בשוק הישראלי, וכל ביט של מידע דיגיטלי וכל דקת שיחה לחו”ל עברו דרכו. ב–2006, פרטנר רכשה את פעילות התמסורת הפנים־ארצית ומתקן האחסון נהפך לעסק עצמאי. החלוקה בין בעלי המניות בחברה היא 69% לחברת ימקום ו–31% לכלל תעשיות.

מד־נאוטילוס עדיין נוחתת במד־1, ובסיור במתקן אנחנו רואים את הכבל השחור הדק נכנס מהתקרה אל שרתי החברה האיטלקית, אבל כיום היא רק עוד לקוחה של המתקן.

מד־1 הוא המתקן הגדול מסוגו בישראל. לחברה בסך הכל שטח של 13 אלף מ”ר, מהם 7,500 במתקן בטירת הכרמל, ועוד מתקן קטן יותר בפתח תקוה ומתקן נוסף. שדה חש לא בנוח למסור מספרים, אבל מאות הלקוחות שמתארחים אצלו משלמים כל אחד סכום שמתחיל באלפי שקלים בודדים בחודש, ומגיע לסכומים גבוהים הרבה יותר.

“דאטה סנטר זה תחביב יקר”, הוא אומר בחיוך. “חסמי הכניסה גבוהים והמחזורים ארוכים. בלי לדבר על התחזוקה השוטפת, השקענו עשרות מיליוני דולרים במתקנים שלנו בשלוש השנים האחרונות”. מצד שני, זהו עסק שאינו דורש הרבה כוח אדם. רק כ–50 עובדים מועסקים בחברה, אך יש לה הוצאות גבוהות לחברות חיצוניות - למשל, בתחום הבנייה.

דו”חות כלל תעשיות חושפים את המספרים של מד־1: בחצי השנה הראשונה של 2013, החברה ייצרה הכנסות של 25 מיליון שקל, רווח תפעולי של 10 מיליון שקל ורווח נקי של 9 מיליון שקל. בנוסף, לחברה גירעון בהון הצבור בסך 114 מיליון שקל. על הנתונים האלה אומר שדה כי “הגירעון הוא תוצר של השקעות עבר בהיקף של מאות מיליוני שקלים למימון הקמתם של מתקני החברה והרחבתם”.

חדר משאבותצילום: רמי שלוש

למרות זאת, מד־1 נמצא בתהליך גידול מואץ בשנים האחרונות, ושדה אופטימי לגבי העתיד. “אנחנו נמצאים בנקודה שבה נפגשים ארבעה כוחות, שפועלים להגברת הביקושים של ארגונים בשירותי אירוח למערכות המידע שלהם: הטרנד העולמי ‏(מעבר למחשוב ענן, א”ז‏); המצב הגיאו־פוליטי הייחודי בישראל; מצב כלכלי ‏(אחסון באתר מתמחה מאפשר להחליף השקעה בהוצאה תפעולית, א”ז‏); ועלייה במודעות של הארגונים בתלות במערכות המידע והצורך להבטיח את רציפות פעילותן בשגרה ובחירום”, הוא מסביר.

מחנק מתקני המחשוב

מד־1 בהחלט לא לבד. חברת המחקר STKI כתבה מסמך השוואה על אתרי האירוח השונים בישראל. ב–STKI מעריכים את שוק הדאטה סנטר בישראל ב–49 מיליון דולר, עם צפי של צמיחה ל–65 מיליון דולר ב–2015. על פי הסקירה, יש מספר לא מבוטל של מתחרות בתחום. חברות בינלאומית, ובהן HP ויבמ, כל ספקיות האינטרנט, כמו בזק בינלאומי ו–012 סמייל, וגם חברות IT כמו מלמ־תים. יש עוד חברה מתחרה בתחום, שליבת הפעילות שלה היא אירוח, וזו טריפל־סי מפתח תקוה.

על פי הסקירה, יש בארגונים בעיה שהם מכנים “מחנק מתקני המחשוב” ו”עלויות התפעול של חדרי המחשבים, צריכת המשאבים - חשמל, מיזוג אוויר ומקום - תורמים לבחירה של ארגונים מסוימים באתרי אירוח ובמעבר לשימוש בתשתיות מבוססות ענן בחלק ממערכות המחשוב”.

עוד נכתב בדו”ח כי “תנופת בינוי מאסיבית של אתרי החברות או אתרים חדשים בחברות האירוח והגדלת היצע הפתרונות, בהחלט צפויים להגדיל את איכות הפתרונות ואת התחרותיות בשוק ולהביא יותר ארגונים לשקול מעבר אסטרטגי למודלים של אירוח”.

אלא שהעתיד הולך למודל אחסון אחר מזה שמציעה מד־1 - שירותי ענן. כיום, חברה לא חייבת לרכוש שרתים משלה, היא יכולה לחכור שרתים או שירותים בהתאם לצרכים שלה. למשל, במקום להחזיק שרת למערכת קשרי הלקוחות, ניתן לעשות מנוי לחברה כמו Salesforce.

בתחום שירותי הענן מתבלטת דווקא המתחרה טריפל־סי, שממנה ניתן לקבל שירותים כמו SAP ואורקל, שבעבר היה צריך לרכוש שרת לארגון כדי ליהנות מהם.

“מה שהתחיל באתר בחצר הלקוח עבר למתמחה באתר חיצוני”, אומר שדה. “רוב הלקוחות שלנו הם ארגונים גדולים ומסורתיים. גם שם יש מעבר למחשוב ענן, אבל בזהירות, בניגוד לחברות קטנות ובינוניות שממהרות לעבור לענן. אני מאמין בטרנד הזה, ואנחנו נהיה במקום ובזמן כדי לתת את הפתרונות הטובים ביותר בשוק. אנחנו במשא ומתן בנושא, ובתוך רבעון או שניים נוכל להכריז על שיתוף פעולה עם חברה בינלאומית בתחום שירותי הענן”.

רוני שדה, מנכ"ל מד-1צילום: רמי שלוש

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ