תודה מרגלית, אבל לא תודה - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תודה מרגלית, אבל לא תודה

אין זה תפקידו של פוליטיקאי לבנות עבור תעשיית התוכן מודל עסקי חדש

8תגובות

בדצמבר 2012 התקבצו כל בכירי תעשיית הטלוויזיה הישראלית, כולל שלושת מנכ”לי הזכייניות, בוועדת הכלכלה של הכנסת. אליהם הצטרף אבי וייס, מנכ”ל חברת החדשות של ערוץ 2 - הגוף העיתונאי בעל ההשפעה הגדולה ביותר על התודעה המקומית. קבוצה מכובדת של פוליטיקאים, אנשי עסקים ועורכי תוכן, דנה ארוכות בהצלת ערוץ 10 ומתן הקלות רגולטוריות לערוץ 2.

אם חשבתם שטובת הציבור בלבד עמדה לנגד עיני נציגיו בכנסת - טעיתם. לא צריך מובהקות סטטיסטית כדי להוכיח את ההנחה שפוליטיקאי לא יפעל בניגוד לבקשתם המפורשת של אלה המסוגלים להרים או להפיל את הקריירה הפוליטית שלו. ניחשתם נכון - אנשי הטלוויזיה קיבלו את מה שלשמו עלו לירושלים, כמו שקיבלו את מבוקשם בכל פעם שמעמד אנטי־דמוקרטי זה התרחש בעבר.

התקפלות הפוליטיקאים היא רק צד אחד של התלות ההדדית. תלות זו היא אחת הסיבות שהערוצים המסחריים בישראל מייצרים תוכן המתאים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מי שלא רוצה ריאליטי או חדשות ממלכתיות - לא ימצא בערוצים המקומיים את מבוקשו. לא כך המצב בעיתונות הישראלית.

על אף הביקורת לגבי ההטיות הרבות, העיתונות הישראלית כמכלול היא זירה שוקקת ורב־תחומית, שבה מתנהל דיון דמוקרטי פעיל מאוד. היא זירה הנותנת ביטוי לדעות רבות, חלקן נישתיות. העיתונים ואתרי התוכן שלהם עדיין מספקים זירה מעמיקה דיה כדי שהאדם הרציונלי יוכל להיעזר בה לפני שהוא עושה את בחירתו הפוליטית. החוק שמציע אראל מרגלית יחסל גם את זה.

מיכל פתאל

מרגלית מזהה נכונה את המצוקה הקשה של גופי המדיה המסורתיים. הפרסום בעיתונות צונח על רקע עלייה של שיטות פרסום דיגיטליות אפקטיביות הרבה יותר. כסף רב זורם משורת ההכנסות של “ידיעות אחרונות”, “ישראל היום”, “הארץ” ושאר גופי המדיה המסורתיים, לכיסן של פייסבוק וגוגל. תהליכים טכנולוגיים אלה חזקים כמו חוקי האבולוציה - ולא ניתן לעצור אותם באמצעים מלאכותיים.

הדרך היחידה של גופי המדיה המסורתיים להתמודד מול ענקיות הדיגיטל היא להשתנות. ואולם שינוי הוא קשה תמיד, ורק מעטים מוכנים לעשותו מיוזמתם. השינוי לו זקוק הענף קשה שבעתיים, שכן נדרש ממנו לוותר על הדומיננטיות ולהתכווץ. במקום שבו האינטרנט חופשי ופתוח, היחלשות של גופי המדיה המסורתיים לא תפגע ביכולתו של הציבור להגיע למידע ולהשפיע - היא תפגע בכוחם של כמה מו”לים חזקים.

מי יהיו הגופים הזכאים לחלק ביניהם את השלל הכספי שייגבה מגוגל? איך יתחלק השלל בין הגופים? מי יחליט? מי ימנה את מי שיחליט? מה דינו של עיתון הקורא לסרב פקודה? האם עיתון שפירסם תחקיר נוקב על ראש הממשלה יהיה זכאי לתקציב החודשי? מה שבטוח - ”ידיעות אחרונות”, ו”ישראל היום” ייכללו ברשימת המוטבים.

יצירת תלות בין גופי המדיה המסורתיים ובין הפוליטיקאים מבטיחה את שרידתם של עיתוני מרכז המפה, העסוקים בעיקר במאבקי כוח של פטרוניהם הפוליטיים והעסקיים. היא גם מבטיחה כי העיתונים הנישתיים, שמובילים רעיונות חדשים לשינוי ורפורמות, ינועו למרכז או ייעלמו. הפוליטיקאים יקבלו עיתונות הניתנת לשליטה, והמו”לים והעורכים הראשיים ייהנו מכך שכוחם ישמר. הציבור ייאלץ להסתפק במגוון מצומצם של דעות, ובסטטוס־קוו שקשה הרבה יותר לשנותו.

חוסר התלות של העיתונות בשלטון הוא בסיס קיומה. הכנסת העיתונות תחת שמלתה של ועדה מסדרת, כפי שמציע מרגלית, הוא פתרון המנוגד לבסיס זה. הרצון לעזור לעיתונות לחצות את הסערה הדיגיטלית הוא מבורך, אך אין זה תפקידו של פוליטיקאי לבנות עבור תעשייה זו מודל עסקי חדש. את זה יכולים לעשות רק המו”לים בעצמם.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם