קווין ספייסי: "למדנו את הלקח שתעשיית המוסיקה לא למדה מעולם"

סרטון בו יוצא השחקן ההוליוודי נגד תפיסותיהן של רשתות הברודקסט בטלוויזיה בעידן הדיגיטלי הפך לתופעת רשת

אור הירשאוגה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

סרטון וידיאו ובו נאום של השחקן ההוליוודי הפך במהלך השבוע לתופעת רשת. בהרצאה מציג ספייסי, השחקן הראשי ואחד היוצרים של הגרסה האמריקאית של "בית הקלפים" שהופקה על ידי Netflix, טענות על חוסר הרלוונטיות של תפיסותיהן של רשתות הברודקסט בטלוויזיה בעידן הדיגיטלי. ספייסי נשא את הדברים לפני כשבוע במהלך כנס של הגארדיאן, ה-Edinburgh International Television Festival, שמיועד לאנשי תעשיית הטלוויזיה.

"פנינו לכל הרשתות הגדולות עם הרעיון ליצירת 'בית הקלפים', וכל אחת מהן הביעה עניין בסדרה. לצד זאת, כל אחת מהן רצתה שנעשה תחילה פיילוט. זה לא היה מתוך יהירות שלא הסכמנו לכך - רצינו להתחיל לספר סיפור שייקח זמן רב לספרו. היינו בתהליך יצירתו של סיפור מורכב, רב-שכבות, עם דמויות שמורכבותן תיחשף לאורך זמן, ויחסים שצריכים מרחב כדי להתבהר. המחויבות בפיילוט היא לכתוב 45 דקות בהן מוצגות כל הדמויות וליצור Cliff Hangers באופן מלאכותי ולהוכיח שמה שאנחנו מתכוונים לעשות יעבוד.

"נטפליקס היתה הרשת היחידה שאמרה 'אנחנו מאמינים בכם; בדקנו את הנתונים שלנו והם אומרים לנו שהקהל שלנו יצפה בסדרה שלכם. אנחנו לא צריכים שתעשו פיילוט'", אמר ספייסי.

"מודל הפעולה של נטפליקס - הוצאת כל הפרקים יחד - מוכיח דבר אחד. הקהל רוצה את השליטה. הם רוצים את החופש. אם הם רוצים לצפות בפרקים ברצף, כפי שרבים מהם עשו עם 'בית הקלפים', אנחנו צריכים לאפשר להם את זה.

"דרך מודל ההפצה החדש הזה הוכחנו שלמדנו את הלקח שתעשיית המוסיקה לא למדה מעולם: לתת לאנשים את מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, בפורמט שהם רוצים ובמחיר סביר, וסביר יותר שהם ישלמו עבור זה מאשר יגנבו את זה. חלקם עדיין יגנבו את זה, אבל אנחנו יכולים לגנוב נתחי שוק מההורדות הלא חוקיות".

"למה סטיב ג'ובס הביא פעם אחר פעם את הנרי פורד כמודל להשראה? כי פורד הבין שהצרכנים לא יודעים שהם צריכים או רוצים מכונית עד שהוא יצר אותה. אנחנו לא ידענו שאנחנו רוצים את כל מה שאפל הביאה לחיים שלנו עד שסטיב ג'ובס שם את זה בידיים שלנו.

"נטפליקס ושירותים דומים אחרים הצליחו כי הם שידכו בין תוכן טוב לגישה מתקדמת להרגלי צפיה ולטעמים של הקהל. אחד מהכשלים העתידיים האפשריים של התעשיה שלנו עשוי להיות הניסיון להמשיך להבחין בין סרטים, טלוויזיה, מיני-סדרות, פרקי רשת. כשאני עובד לפני מצלמה המצלמה הזו לא יודעת אם היא מצלמת קולנוע או טלוויזיה או מצלמה לסטרימינג - זו פשוט מצלמה.

"אני חוזה שבעשור הקרוב או בזה שאחריו כל ההבחנה בין הפלטפורמות השונות תתמוסס. האם 13 שעות שנצפות ברצף כשלם קולנועי שונות מסרט? האם סרט מוגדר לפי משך זמן של שעתיים או פחות? אם מסתכלים על סרט בטלוויזיה האם הוא מפסיק להיות סרט כי אנחנו לא רואים אותו באולם קולנוע?

"האם תוכנית טלוויזיה שנצפית באייפד מפסיקה להיות תוכנית טלוויזיה? המכשיר שבו אנו צופים ומשך הזמן אינם רלוונטיים להגדרות. התוויות האלו חסרות שימוש, מלבד מלצרכיהם של סוכנים, ומנהלים ועורכי דין שמשתמשים בהן כדי לייצר עסקות. לילדים שגדלים היום ההבחנות האלו לא אומרות כלום: זה לא משנה אם הם רואים את 'אווטאר' על אייפד, יוטיוב בטלוויזיה או את 'משחקי הכס' על המחשב שלהם. זה הכל תוכן, אלו הם רק סיפורים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker