מימון המונים

תנו לי להשקיע!

הגבלות הרגולציה על תופעת מימון ההמונים הם עולם העבר. התרת מימון המונים יאפשר לקהל לבטא את חוכמתו

יריב ליסאואר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מימון המונים (crowd funding) הינו תחום שמעסיק כותבים לא מעטים בעת האחרונה. מדובר באפיק אחד מתוך התחום הרחב שנקרא מיקור המונים (crowd sourcing) אשר בתמצית מתייחס להפנית ביצוע משימות לקהל רחב ולא ספציפי, כאשר המשימה אותה מפנה הגוף הפועל תחת שיטת מימון ההמונים היא, ניחשתם נכון, מימון הפעילות שלו.

חרף העובדה שהתופעה צעירה למדי בנוף התרבות העסקית המודרנית, היא תפסה מקום נכבד בשיח הציבורי ורבות דובר ביתרונותיה, חסרונותיה והסיבות לפריחתה בעידן ה-web 2.0. אחד הנושאים המסווגים כחסרונות השיטה, הינו אי התאמתה למסגרת הרגולטורית הרווחת כיום ברוב מדינות המערב. ברור שסיווג עניין זה כחסרון הוא שגוי מיסודו כאשר מדובר בניתוח עקרוני, כיוון שמציאות רגולטורית היא יציר בריאת אדם ויכולה להשתנות במחי החלטה.

לפיכך, ניתוח נכון של עניין הרגולציה צריך לא להתייחס למשמעות הפוזיטיבית שלה, אלא לעקרונות עליהן באה אותה רגולציה להגן. באספקלרית הדין הישראלי העיקרון הפורמאלי עליו באה הרגולציה להגן במישור של השקעות סיד (seed) בחברות טכנולוגיה, הוא שמירה על פרטים מפני סיכוני השקעה. בפרט, כלשון רשות ניירות ערך בישראל, אלו נובעים:

צילום: דרימסטיים

1. מפערי המידע הנובעים מהקושי לנתח את המידע הטכנולוגי אודות חברות ההזנק.

2. מחוסר היכולת של ההמון לנהל משא ומתן באשר לתנאי ההשקעה והדילול בסבבי השקעה עתידיים.

3. מסיכוני היעדר הנזילות הכרוכים בהשקעות בחברות אלו.

4. מסיכונים הכרוכים בממשל תאגידי לא מספק בהיעדר תחולה של דרישות חוק החברות המחייבות חברות ציבוריות.

5. מהיעדר תמריץ כלכלי לעקוב אחר ההשקעה ולממש זכויות מיעוט (ככל שישנן) בהתחשב בסכום ההשקעה הקטן יחסית.

6. ומחשש מהונאות ותרמיות, חשש שמתגבר בהשקעות בחברות מסוכנות, ובפרט כאשר פלטפורמת ההשקעה היא אינטרנטית.

(מתוך דו"ח הועדה לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המחקר והפיתוח, שפורסם ביום 4.6.2013 (להלן "דו"ח הועדה"), עמ' 59).

נבחן את אותם סיכונים ואת משקלם:

פערי מידע - המסגרת הרגולטורית בישראל לאיסור הצעת להשקיע בניירות ערך נעוצה בסעיף 15 לחוק ניירות ערך שחוקק עוד בשנת 1968. מי מכם שיכול, ינסה להיזכר במציאות של שנת 1968, לפני המצאת web 2.0, המובייל, גוגל, גארטנר ופייפאל. תקופה בה הכלכלה שלנו הייתה באמת אי קטן בים גדול כמעט ללא תנועות הון פנימה או החוצה מצד הסקטור הפרטי. מציאות שבה על מנת לקבל החלטה מושכלת על השקעה במניות חברה ישראלית, אכן היה צורך באחת מהשתיים:

1. לגייס צבא שלם של יועצים שירכשו מידע בהרבה כסף, ידפדפו בדפים לבנים ומצהיבים וישרבטו בעיפרון ודף חישובי חישובים על מנת לנתח את חברת היעד ואת השוק בו היא פועלת; או 2. לעיין בתשקיף שהוציאה החברה

כך גם מבטיחה המדינה יתרונות לגודל בעצם חיוב פרט אחד לבצע את ההשקעות הכבדות הכרוכות בעריכת התשקיף ולייתר למשקיעים את הצורך בלבצע את ההשקעות העצמאיות הכרוכות במחקר האינדיבידואלי שלהם. מכאן, שניתן לטעון כי במקור, חובת פרסום התשקיף נועדה דווקא לתמרץ את גיוס הכספים מקרב ההמונים (דרך צינור שוק ההון) ולאו דווקא לרסן ולהגביל אותו.

בימינו, חוסר מידע הוא בעיה עם משקל נמוך משמעותית. עושר עצום של מידע קיים לכל משקיע פוטנציאלי אשר נגיש לו בלחיצת כפתור ויכול לצייד אותו בכלים וביכולת להעריך ולקבוע את עמדתו ביחס להצעת ההשקעה. יתירה מכך, פעמים רבות המידע ברשת הוא מקיף ומדויק יותר מהמידע הנכנס לתשקיף, שכן הוא אינו נגוע במשוא פנים ואינטרסים.

חוסר היכולת לנהל מו"מ עם החברה המציעה - למרבה הצער (או המזל) חיינו רצופים החלטות שעלינו לקבל באופן בינארי- כן או לא. כשאנחנו הולכים לסרט, ברוב המקרים לא נמצא אוזן קשבת אם נרצה לשלם פחות על הכרטיס. אלו גם הכללים במשחק הזה, בינאריות פשוטה וקלה אשר אף מתאימה לסוג ההשקעות המדובר שהינן בדרך כלל קטנות. על כל פנים, המדינה יכולה למזער את הסיכון, למשל דרך חיוב המציע במינוי נציג (proxy) עבור משקיעי מימון ההמונים.

סיכוני היעדר נזילות - גם בעניין זה, הסכומים הנמוכים יחסית בהם מדובר, הופכים את הסיכון לבעל משקל נמוך למדי. נוסף על כך, המדינה יכולה להקטין את הסיכון עוד יותר, למשל דרך קביעת סך השקעה מקסימלי עבור משקיע בודד.

סיכונים הנובעים מממשל תאגידי לא מספק - סיכונים אלה נשמעים אמורפיים למדי, בעיקר בחברות עליהן מדובר, שהן מטבען קטנות, הולכות בדרך חתחתים רצופת סיכונים אופרטיביים, ומועדות לשינויים רבים על גבי ציר הזמן. יתירה מכך, ממילא ההנחה היא כי לאחר שהחברה תעבור את שלב הסיד, היא תזדקק לגיוסים נוספים ממשקיעים מקצועיים שיעמדו על כללי ממשל תאגידי מסוימים. כך שגם סיכון זה נראה בעל משקל זניח, אם בכלל.

היעדר תמריץ כלכלי לעקוב אחרי ההשקעה - גם זה לא נראה סיכון אמיתי. הרי ממה נפשך אם הפרט עוקב אחרי ההשקעה או לא? בלאו הכי היכולת שלו להשפיע על התנהלות החברה בה השקיע בקושי קיימת. אותו משקיע מימון המונים לא עושה זאת כדי להשפיע על החברה. הוא ככל הנראה לא יעשה זאת גם כדי להתעשר. הוא בדרך כלל יעשה זאת כיוון שהוא מרגיש הזדהות עמוקה עם מטרות החברה, הכיוון בו היא הולכת ורצונו להרגיש חלק מהסיפור כולו. די בכך לכשעצמו כדי להיות תמריץ עמוק לעקוב אחרי ההשקעה.

הונאות ותרמיות - זהו חשש אמיתי ואכן יש להניח כי מכשירי גיוס דרך מימון המונים ינוצלו גם על ידי מעוולים לביצוע עוולות. עם זאת, הדין הפלילי והדין אזרחי הכלליים שלנו עשירים בתרופות כלליות המתאימות גם לסיטואציות של הונאות ותרמיות דרך מימון המונים ולטעמי די בהן.

מהאמור לעיל עולה כי בימינו, הסיכונים העומדים בבסיס הצדקת הרגולציה האוסרת היום על מימון המונים, הם מיושנים ולא מתאימים לחברה דמוקרטית וליברלית. החלטת הפרט על השקעת ממונו באפיק עסקי כלשהו, כל זמן שאותו מושא השקעה הוא לגיטימי (וההנחה היא שאכן זה המצב ביחס להשקעות סיד במיזמים צעירים הרעבים למימון), היא ביטוי לחירותו והיא זכותו הקניינית (שהרי זכות הקניין כוללת בתוכה גם את הזכות להשמיד את אותו קניין, לא כל שכן להשקיע אותו במיזם עם פוטנציאל רווח). יתירה מכך, ככלל ראוי לאפשר לפרטים בחברה לקבל החלטות אוטונומיות בדבר ניהול הנכסים הפיננסיים שלהם וכנגזרת מכך, להעמיד להם מגוון עשיר ככל שניתן של מכשירי השקעה נטולי מתווכים. מעבר לביטוי האוטונומיה שלהם, זהו גם שיעור ערכי בעצמאות ואחריות המעביר מסר לפרטים בחברה לפיו הם "ילדים גדולים" שצריכים לקחת אחריות על מעשיהם. ה"אח הגדול" ישמור עליהם דרך מתן תרופות כלליות שמצויות כיום בדין הכללי.

נוסף על כך, המדינה מפעילה בעצמה מסלולי השקעה מסוכנים (למשל, מפעל הפיס, המועצה להסדר ההימורים בספורט), מציעה אותם לכלל אזרחיה ואף משקיעה הון עתק בשיווקם האגרסיבי. כך שטענת הצורך להגן על אזרחי ישראל מפני סיכוניו האינהרנטים של מיזם סיד נשמעת פאטרנליסטית ומתנשאת, במקרה הטוב, שלא לומר צבועה. אולי בעצם המדינה חוששת מהשלכות נחשול ענק של מימוני המונים שייפגעו במחזורי שוקי ניירות הערך הנוכחיים, או אפילו בשוק האלטרנטיבי לעסקאות מסוכנות (למשל ענף ההימורים בו המדינה מחזיקה במונופול)? חששות אלה נשמעים מוגזמים בלשון המעטה, שהרי ענף מימון ההמונים ככל הנראה לא יתחרה בבורסה (הוא מיועד בעיקר לגיוסים קטנים עבור חברות צעירות) וגם לא במפעל הפיס (הוא מהווה השקעה לטווח ארוך וחסר את הריגוש המיידי שמגיע קרוב לזמן ביצוע העסקה). אולם גם אם כן, יכולה המדינה להתכבד ולאזן את השוק (ובדרך גם ליטול את ליטרת הבשר שלה) דרך אגרות, מיסים ושאר היטלים. איסור קטגורי על קיומו של הענף נראה מוגזם ונטול פרופורציה.

בית המחוקקים שלנו לא נותר אדיש לחלוטין לרוחות של שינוי בעניין שהחלו נושבות מכיוון מערב ואף התעצמו מאז אימוצו של ה- Jobs Act (אשר פוטר עסקים מחובת תשקיף בנסיבות מסוימות המתאימות למימון המונים) על ידי הנשיא אובמה בסוף שנת 2011 (החוק עדיין ממתין ליישומו באמצעות כללים שייקבעו על ידי ה- SEC). אכן, ביוני 2012 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק מטעמו של ח"כ אבישי ברוורמן המציעה לאמץ פטור מחובת תשקיף עבור מימון המונים תחת תנאים מסוימים. ההצעה התקבלה באהדה רבה מצד קהילת הסטרטאפים המקומית, אולם נתקלה בכתף די צוננת מצד שאר מחוקקי הכנסת. למעשה, ההצעה צברה שכבת אבק כה עבה במבוכי הבירוקרטיה על שולחנות הועדות עד כי מר ברוורמן נאלץ להגיש אותה שוב במארס השנה. סנונית רגולטורית נוספת באה מכיוון הרשות לניירות ערך לפני כחודשים (4.6.13) בצורת דו"ח הועדה. גם דו"ח זה רואה בעין אוהדת את פתיחת האפשרות לגיוס הון סיד דרך מימון המונים אולם הוא מכיל מספר סייגים מהותיים אשר מידת הצדקתם מוטלת בספק. נותר לנו לקוות כי דרכו של הרגולטור תאוץ לו בקצב מהיר יותר ביחס לפתיחת אפיק מימון ההמונים. אם נשלב גם את עיקרון חוכמת ההמונים (crowd wisdom) בדיוננו, ייתכן שבעצם התרת הרסן, ולו באופן מבוקר, תהווה אף צינור להמונים לבטא את חוכמתם. מסקרן מאוד יהיה לראות אם ההמון היודע באופן מעורר השתאות ממש לנחש את משקלו של השור בכיכר העיר, ישיג תוצאות מרשימות גם בבחירת Waze הבאה.

הכותב הוא פרינסיפאל בקרן סינרג'י - מיקרו קרן המתמקדת בעיקר באינטרנט ומובייל (seed).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker