אומת הסטארט אפ - לאן

מה קרה ל"יתרון היחסי" של ישראל בהיי-טק?

ב-2010 השיקה הממשלה את תוכנית "יתרון יחסי" לעידוד תעשיית ההיי־טק ■ שלוש שנים אחרי, נראה כי הממשלה ידעה לזהות את הבעיות בזמן - אך כשלה בפתרונן: ההון הפרטי שזורם לתעשייה לא גדל משמעותית, ומספר המועסקים בה לא התרחב

ענבל אורפז
ענבל אורפז

"מותר להיות שאפתנים ולהכריז שאנו רוצים לראות בהקמתה של 'נוקיה ישראלית' בעתיד הלא רחוק", את הדברים אמר שר האוצר לשעבר, ד"ר יובל שטייניץ, ביוני 2010 לרגל הצגת תוכנית "יתרון יחסי" לעידוד תעשיית ההיי־טק. השימוש בנוקיה כמודל לחיקוי נראה כבר אז קצת מוזר וארכאי, נוכח הדעיכה של החברה הפינית שהחלה כמה שנים לפני כן. אך ייתכן כי הצהרה זו מאפיינת את הטיפול של המדינה בבעיות הגוברות של ההיי־טק הישראלי.

תוכנית "יתרון יחסי" התקבלה באהדה בקהילת ההיי־טק הישראלית. חיים שני, מנכ"ל האוצר בתקופתו של שטייניץ, שגיבש את התוכנית לאחר עבודת מטה מקיפה, הגיע למשרד האוצר מההיי־טק לאחר

שניהל את חברת נייס. התוכנית מיפתה את נקודות התורפה של ההיי־טק הישראלי והציעה טיפול בכמה בעיות מהותיות: קשיי המימון בשלבי חיים מוקדמים ומתקדמים של חברות צעירות, שילוב חרדים וערבים בהיי־טק, הצמחת חברות גדולות, התרחבות המו"פ הישראלי לתחומים חדשים ומיקוד של המו"פ הממשלתי באזורים מסוימים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

דורון אבני מגוגל ישראל, נפתלי בנט ומנכ"ל גוגל ישראל מאיר ברנד, בכנס גוגל השבועצילום: ניב קנטור

משרד השיכון חושף: הרשימה המלאה - כמה עולה דירה בישראל?

האוצר מבטל את גזירות ב-3.8 מיליארד שקל - וחותך את תקציביהם של משרדי הממשלה

לצורך גיבוש התוכנית התיישבו סביב השולחן גורמים מכל קצוות הקשת הציבורית, ובהם פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת בזמנו, אלי אופר המדען הראשי דאז, ופרופ' מנואל טרכטנברג ראש הות"ת.

שלוש שנים אחרי שהושקה תוכנית "יתרון יחסי" נראה כי היא עדיין רחוקה מאוד מיעדיה. חוק האנג'לים שנחקק במסגרת התוכנית, שינויי החקיקה שנעשו בתחום המחקר והפיתוח ומאות מיליוני שקלים שהוזרמו לתעשייה לא הצליחו עדיין לשנות מהותית את התוואי השלילי שלה. מאז השקת התוכנית, לא גדל משמעותית ההון הפרטי שזורם לתעשיית ההיי־טק, ומספר המועסקים בה לא התרחב.

שר הכלכלה, נפתלי בנט, הצהיר השבוע הצהרות אופטימיות דומות לאלה של שטייניץ באירוע שערכה השבוע גוגל ישראל בנושא הכנסת חדשנות למגזר הציבורי - אך הגשמתן עדיין נראה רחוק.

"בטווח של כמה חודשים גיבשנו את ראשי הפרקים החשובים שתורגמו לתוכניות עבודה והתחילו לצאת לדרך", טוען בכיר בממשלה שהיה מעורב בגיבוש התוכנית. בתעשייה התייחסו בהערכה ליכולת להעביר בממשלה תוכנית לטובת התעשייה שתזהה ותטפל בבעיות היסוד שלה. "האם התוכנית הספיקה? לא. האם אפשר היה לייצר מודל אחר טוב יותר? לא בטוח. צריך היום לקחת את התוכנית הזו, לאסוף מחדש את הצוותים ולעשות מיפוי מחדש", הוא מוסיף. לדבריו, עוד מוקדם לקבוע אם התוכנית היא הצלחה או כשלון וניתן יהיה לשפוט אותה רק בטווח של עשור.

יובל שטייניץ (מימין) וחיים שני בהשקת התוכניתצילום: אמיל סלמן

"הם בנו תוכנית רחבה, אך המבחן הוא ביישום. בחרו במשהו מקיף ואינטגרטיבי ונמנעו מפתרונות מקומיים או קלים. מטבע הדברים, שאפתנות זו הפכה את היישום לקשה יותר", טוען יואב שלוש, יו"ר משותף ב–IATI, האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות.

"'יתרון יחסי' היתה תוכנית מבורכת שיצרה סט כלים שמטרתם להתמודד עם אוסף של לאקונות בתעשייה", אומרת אסתי פשין, ראש שדולת ההיי־טק בכנסת, שליוותה הליכי חקיקה וגיבוש של שלבים שונים בתוכנית. "אפשר להתווכח על איכות הכלים והאפקטיביות שלהם בתחילת הדרך, אך אי אפשר להתווכח היום עם התוצאות, שאותן ניתן לתאר במלה אחת: חיסרון".

המוסדיים עדיין חוששים להשקיע

סוגיה בוערת שבה ניסתה התוכנית לטפל היא הגדלת השקעות הגופים המוסדיים הישראלים בהיי־טק הישראלי. התוכנית חשפה כי הגופים המוסדיים בישראל כמעט שאינם משתתפים בעולם ההון סיכון הישראלי. לפי נתוני האוצר, 95% מהיקף ההשקעות בקרנות ההון סיכון הישראליות נעשות על ידי גופים זרים. ב–2003–2010 גדל תיק ההשקעות של הגופים המוסדיים מ–99 מיליארד דולר ל–238 מיליארד דולר - עלייה של 140%. עם זאת, שיעורן היחסי של ההשקעות בקרנות הון סיכון הצטמצם מרמת שיא של 0.22% ב–2005 לשפל של 0.15% ב–2010. מאז לא חל שינוי משמעותי בתמונת המצב.

במסגרת "יתרון יחסי" העניק משרד האוצר למשקיעים המוסדיים בהיי־טק הגנה של עד 25% מסכום השקעתם, תוך הקצאה של כ–800 מיליון שקל מתוך תקציב המדינה לצורך העניין בין 2011 ל–2013. בסופו של דבר השקיעו המוסדיים רק 360 מיליון שקל בלבד מתוך ה–450 מיליון שהתחייבו להשקיע בקרנות הון סיכון ישראליות. מנהלי הקרנות מלינים שלמרות התוכנית, הגופים המוסדיים עדיין נמנעים מלהרחיב את ההשקעות באפיק זה.

"תעשיית ההיי־טק היא החשובה ביותר בארץ. עם זאת, עדיין יש בעיה להביא את המוסדיים להשקיע בתעשיית החדשנות", טוען שלוש. "הסתבר בדיעבד שהקושי לשכנע את המוסדיים להגדיל את ההשתתפות שלהם בשוק גדול מכפי שצפו. חלק מהחסמים הם פסיכולוגיים או של תרבות ארגונית".

גורם נוסף שמקשה על השקעות המוסדיים, שבו לא טיפלה "יתרון יחסי", היא מיסוי ההשקעות שלהם. "יש בעיה מיסויית. המוסדים מופלים לרעה מול משקיע זר או מול ההשקעות שהם מבצעים בחו"ל. הם נדרשים לשלם מס ערך מוסף על דמי הניהול", אומר שלוש.

פרקים עיקריים בתוכנית "יתרון יחסי" לקידום ההייטק הישראלי

פשין מציינת כי מסקנות הביניים שהגישה באחרונה הוועדה לקידום השקעות בחברות ציבוריות העוסקות במו"פ, שפעלה ברשות לניירות ערך, מתמודדת עם חלק מהבעיות בתחום. "למה המוסדיים לא משקיעים בתעשיית ההון סיכון הישראלי? כי יש להם חלופות וכי הם לא מאמינים בתשואות שהיא נותנת. זה לא בלתי הגיוני. ההון סיכון הישראלי לא במצב שזו החלטת השקעה טריוויאלית", אומרת פשין.

שום מלאכים לא הגיעו

חוק האנג'לים הוא הדוגמה הטובה ביותר לכשלים שמהם סובלת התוכנית. החוק נועד ליצור תמריץ שיעודד משקיעים פרטיים, אנג'לים, להשקיע בסטארט־אפים צעירים עתירי ידע וסיכון. החוק יצר הטבת מס שאיפשרה להכיר בהשקעה בסטארט־אפים שעמדו בקריטריונים כהוצאה מוכרת לצורכי מס כבר בשנה הראשונה להשקעה. אך בנובמבר 2011, כשפורסם המנגנון לביצועו, הבינו רבים שהוא אינו בר מימוש, מאחר שהוא נוסח באופן שחסם השקעות של חברות אינטרנט ומובייל, המהוות חלק משמעותי מהשקעות אנג'לים. כך, עד היום רק 30 חברות נהנו מההטבה ו–60 נוספות הגישו בקשה כדי ליהנות ממנה. אמנם ב–2012 חלה עלייה בהשקעות בשלב הפיתוח הראשוני ‏(סיד‏), אך קשה לזקוף את העלייה לחוק האנג'לים.

הגופים שהיו שותפים להוצאת החוק לפועל חזרו לשולחן העבודה כדי לגבש חוק חדש שיהיה ישים יותר, אלא שטיוטת החוק לא נכללה בחוק ההסדרים הנוכחי כפי שציפו המעורבים וכעת לא ברור אם יתוקן ומתי. "הפתרון לבעיית ההשקעות בשלבים מוקדמים ‏(Early Stage‏) היה צריך לבוא מחוק האנג'לים, אך שלוש שנים אחרי אנחנו רואים כי מספר ההשקעות עדיין קטן מאוד", אומרת פשין. "גם האוצר הכיר בכך וניסח יחד עם הגופים הרלוונטיים הצעת חוק חלופית שכולם בירכו עליה, אבל היא לא נכנסה לחוק ההסדרים. המשמעות של החוק הנוכחי היא חניקת היזמות בישראל. אנחנו מגיעים למצב שבו מנוע הצמיחה המרכזי שלנו היום, שאחראי ל–50% מהיצוא התעשייתי, לא יכול לגדול ואין לו קיימות למשך זמן. זה מטריד מאוד".

"לא עשו עם החוק שום דבר שייצור אפקט משמעותי על התעשייה", טוען שגיב סגל, יועץ בתחום מענקי מו"פ ובעל פורטל המידע Grantinfo.org. "אם היו משתמשים בו בצורה שהיתה מגיעה לתודעה זה היה יכול למנף את ההיי־טק הישראלי בצורה רחבה, אבל זה לא קרה. היו הרבה חברות עם היתכנות מסחרית שאנג'לים התעניינו בהן, אבל בפועל לא יכלו לנצל את ההטבות".

לגבי חלק מהפרקים של "יתרון יחסי" מוקדם לקבוע אם יישומם נחל הצלחה או לא. כך, למשל, אחת ההמלצות היתה להתרחב לתחומי מו"פ נוספים. "התעשייה הפיננסית מסתמכת כיום, יותר מתמיד, על מחקר ופיתוח, וישראל אינה נוטלת חלק משמעותי בשוק זה", נטען בתוכנית. לשם כך הומלץ לתמרץ הקמת מרכזי מו"פ פיננסיים על ידי תאגידים רב־לאומיים בישראל.

במסגרת התוכנית נפתחו בישראל מרכזי פיתוח של סיטי וברקליס. התוכנית הקצתה לתוכנית 100 מיליון שקל לחמש שנים, מתוכם סיטי קיבל מענק של 93 מיליון שקל בתנאי שיעמוד ביעדים אליהם התחייב, ובראשם להעסיק יותר מ–300 עובדים בתום החמש שנים. האם סבסוד שכרם של המהנדסים הישראלים במרכזי המו"פ הפיננסי מוצדק? האם נכון לתמרץ חברות מבוססות בתחומים תחרותיים? האם המרכזים יקימו סביבם תעשייה שוקקת? מוקדם לדעת.

בתחומים אחרים מעולם לא נוסחו תוכניות ליישום היעדים של "יתרון יחסי". כך, למשל, אחת ההמלצות קראה לשיתוף המגזר החרדי והערבי בתעשייה. בינתיים חלה עלייה מסוימת בשילוב אוכלוסיות אלה בזכות יוזמות וולונטריות ‏(כמו תוכנית מענטק‏), אך לא הודות לתוכנית ממשלתית מסודרת.

מנגד, חלק מהסעיפים יצאו לפועל, אך בגלל אילוצי תקציב נבלמו. בתוכנית נקבע, למשל, כי תוכנית החממות הטכנולוגיות שמפעיל המדען הראשי במשרד הכלכלה תעבור מתיחת פנים ומתכונתה תעודכן, וכך אכן נעשה. ואולם הקיצוץ בתקציב המדען הראשי מעיב על עתיד התוכנית, ומנהלי החממות החדשים מביעים חשש מכך שהמדינה לא תעמוד בהתחייבות שלה כלפיהם.

חסר בעל בית

בקהילת ההיי־טק הישראלית מסכימים כי התוכנית זיהתה את בעיות היסוד בענף, אך יישומה לא הביא לתוצאות המיוחלות. רוב הבעיות שזיהתה התוכנית עדיין קיימות והצורך בפתרונן נהפך בוער מיום ליום. כעת, האתגר העומד בפני הממשלה החדשה ובעלי התפקידים, שהתחלפו מאז שאושרה התוכנית, הוא למצוא דרכים אפקטיביות יותר וישימות לפתור כשלים אלה.

אחד הגורמים שמנעו הוצאה מלאה לפועל של כל סעיפי התכנית הוא היעדר גורם ממשלתי שריכז תחתיו את התוכנית ועקב אחר התקדמותה. מנכ"ל האוצר לשעבר שני אמנם הוביל אותה באופן טבעי כמי שהגיע מהתחום. אך לאחר שעזב את המשרד לא נשארה דמות שתמשיך את ניהול התוכנית, ותבצע מעקב אחר ביצוע הסעיפים השונים והתאמתם לצרכים הממשיים בשטח. לכן, אולי נדרש שר או פקיד בכיר שיופקד על תחום ההיי־טק, ויפקח על התוכניות הממשלתיות בתחום. "השאלה המרכזית היא מי אחראי על זה? צריך לבדוק את סעיפי התוכנית כל כמה שבועות ולעשות התאמות. זה לא טבעי שמשרד האוצר יוביל את זה", טוען בכיר שהשתתף בגיבוש התוכנית.

"צריך להתניע מחדש את התוכנית, להעצים אותה ולחזור אליה", מסכם שלוש. "יש שני יעדים שהם המשמעותיים ביותר: להגדיל את מעגל המשתתפים בתעשייה ולהביא להשקעה מאסיבית של מוסדיים באופן עקבי בתעשייה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ