המודל השוודי של ספקי האינטרנט: "סיבים אופטיים יכולים לתת לישראל דחיפה אמיתית" - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המודל השוודי של ספקי האינטרנט: "סיבים אופטיים יכולים לתת לישראל דחיפה אמיתית"

באירופה מתרבים מיזמי סיבים אופטיים המזרימים אינטרנט במהירות האור, אך ישראל עדיין מאחור ■ שוודיה עשויה להיות מודל לחיקוי: ריבוי מתחרים דחף את הטכנולוגיה ל-90% מבנייני המגורים בבירה ■ החלוצה היא Stokab שאחת מלקוחותיה, ויה־אירופה, אמורה לפרוש סיבים אופטיים בישראל

5תגובות

כשהתארחתי בסטוקהולם לפני שבוע, המארחת שלי התנצלה מאוד על כך שאין בדירה כרגע חיבור אינטרנט. "הם עושים את הדבר הזה עם הסיבים", אמרה. ואכן, במעלית נתלה דף A4 שדיווח על "bredbandsinstallation", שהיה אמור להסתיים ב–4 ביולי.

כאשר מדברים על סיבים אופטיים, כל העיניים נשואות למזרח הרחוק - לדרום קוריאה, הונג קונג ויפן, המובילות הבלתי מעורערות. במערב, המודל הבולט ביותר הוא כנראה זה השוודי. על פי הנתונים של FTTH Council, חוץ מנורווגיה וליטא, שוודיה היא המובילה האירופית בפרישת סיבים אופטיים עד לבית. אם בודקים את מהירות הגלישה האמיתית באתר Net Index, רואים כי שוודיה מדורגת במקום 11 בעולם במהירות הגלישה הממוצעת - 33 מגה־ביט לשנייה. ישראל מדורגת במקום 34 בעולם, עם מהירות גלישה ממוצעת של 17 מגה־ביט לשנייה.

סיפורה של שוודיה מדגיש עד כמה השוק הישראלי נותר מאחור. מבחינת מספר תושבים, שוודיה לא רחוקה מישראל -חיים בה 9.4 מיליון איש, שכ–2 מיליון מהם מרוכזים בשטוקהולם. אמנם קצבי הגלישה בישראל זינקו בשלוש השנים האחרונות - אך קצב הגלישה הוא לא הכל. המשתמשים השוודים רואים מולם שוק תחרותי הרבה יותר מאשר בישראל, והתחרות הזאת דוחפת חזק את ההשקעות בטכנולוגיה, תוך כדי שמירה על רמת מחירים לא גבוהה יחסית לכוח הקנייה המקומי.

המשקיעה המרכזית במיזם הסיבים הישראלי, שייבנה בשיתוף חברת החשמל, היא חברה שוודית בשם ויה־אירופה. החברה מתעתדת להשקיע מאות מיליוני שקלים בפרישת סיבים בישראל, אך ידוע עליה מעט מאוד. נהוג להתייחס אליה בתור "חברת הסיבים השוודית", אלא שויה־אירופה מעולם לא פרשה אפילו מטר אחד של סיב אופטי.

חלוצת הסיבים האמיתית בשוודיה היא חברת Stokab, שמוחזקת ב–100% על ידי עיריית שטוקהולם. Stokab היא אכן חלוצה - היא פורשת סיבים ברחבי העיר בעקביות מאז 1994, כשהאינטרנט עוד היה דבר עמום, ומהווה מודל לחיקוי עבור כמעט כל הרשויות המקומיות בשוודיה. "בשטוקהולם יש כיום 100% כיסוי של פס רחב מכל הסוגים, קווי או סלולרי", אומר אנדרס ברוברג, מנהל התקשורת של מיזם Stokab. "יש סיב עד הבניין ‏(FTTB‏) ב–90% מהבניינים בשטוקהולם. רק בבתים פרטיים בודדים של אנשים עשירים, שיש להם בדרך כלל חיבור פס רחב אחר, אין סיבים אופטיים. סיב עד הדירה ממש ‏(FTTH‏) יש ב–25% מהבתים בשטוקהולם".

סיטונאית 
של תשתיות

קצת כמו אצלנו, עם מיזם הסיבים האופטיים של חברת החשמל, הסיפור של Stokab כולל בתוכו טכנולוגיה, כסף וגם קורטוב פוליטיקה. ברוברג מספר כי "בתחילת שנות ה-90, בשוודיה החל תהליך של הפרטה, שכלל גם את חברת התקשורת הממשלתית טליה (Telia). הפוליטיקאים חשבו שזו בעיה שחברה יחידה, מונופול, תופרט בלי תחרות, ומכיוון שבשוודיה מותר לעיריות להחזיק חברות עירוניות, כאן בשטוקהולם קמה Stokab.

"יש  חוקים שנוגעים לחברה עירונית: חייבת להיות לה משימה ציבורית, כמו לספק מים, לנהל את הנמל וכדומה; היא חייבת לספק שירות בתוך הטריטוריה שלה, ולא בערים אחרות; והכי חשוב - כל הרווחים חייבים להיות מושקעים בחזרה בחברה או לשמש להורדת מחירים, ובכל מקרה לא מחלקים דיווידנדים. המטרה של Stokab היתה ליצור סביבה טובה יותר לטכנולוגיות מידע ‏(ICT‏) בגישה פתוחה. הוחלט להניח סיבים אופטיים, אבל במודל של 'סיב אפל' ‏(Dark Fiber‏), עם מחירים ברורים ושקופים וגישה חופשית לכולם".

אמיתי זיו

לכתבות נוספות באתר TheMarker:

האויב החדש של אפל וסמסונג: יצרניות סלולר אלמוניות בסין

שיטת פרסום חדשה: נוסעים שנרדמים ברכבת יקבלו מסרים פרסומיים מהחלון

סערה בענף הביטוח: ספינת מכולות 
ענק נבקעה לשניים ליד חופי תימן

הכוונה בסיב אפל היא שהחברה מניחה פשוט סיב, שהוא צינור או כביש ריק. על מנת "להדליק" את הסיב ולשלוח בו תקשורת נתונים, יש צורך בציוד אקטיבי. את זה Stokab לא עושה. היא מחכירה את הסיב שלה לכל דורש, בהתאם למחירון, והחברה שחוכרת את הסיב מחליטה איזה שימוש לעשות בו. Stokab פועלת כסיטונאית של תשתיות, כלומר אינה מספקת שירות ישירות לצרכן. מודל זה, שמקובל מאוד באירופה, לא קיים בישראל בתחום הקווי, אף שמשרד התקשורת מנסה לקדם זאת כבר יותר מעשור. בימים אלה מגיעה רפורמת השוק הסיטוני בישראל לישורת האחרונה, וייתכן שבתוך כמה חודשים ייהנו צרכני התקשורת הישראלים ממה שלצרכנים באירופה יש כבר יותר מעשור.

ברוברג אומר כי "אנחנו נותנים הנחה בהתאם למספר הסיבים שמוחכרים ובהתאם לאורך החוזה. יש לנו בתי חולים שחתמו חוזים ל–25 שנה. יש לנו כרגע יותר מ-700 לקוחות, ובהם בתי חולים שיצרו קישורים ביניהם, בתי ספר, בנקים והרבה חברות עסקיות מסונפות. מתוך 700 הלקוחות, יותר מ-100 הם חברות תקשורת. חלקן מתמחות בנישה מסוימת, למשל לקוחות עסקיים, וחלקן מתמחות באזור מסוים".

ויה־אירופה היא אחת מ-100 חברות התקשורת שהן לקוחות של Stokab, ולא הגדולה או החשובה שבהן. גם מיזם הסיבים שיקום בישראל יהיה במודל סיטוני - הוא לא ימכור שירותים ללקוח הסופי אלא יספק רק את תשתית הגישה, וחברות אחרות יציעו ללקוחות שירותים על גבי הסיבים הללו.

האנליסט בנואה פלטן מחברת Diffraction Analysis כתב עבודה גדולה על Stokab, שמראה בין השאר כי "הקיום של תשתית סיבים הוביל ליצירת מודלים עסקיים חדשניים מסביב לתשתית. דוגמה אחת היא SVT, חברת הטלוויזיה הלאומית של שוודיה, שהתחילה להשתמש בסיב של Stokab כדי להעביר שידורים חיים של אירועים מרחבי העיר. באירועים כמו טורניר הטניס או המרתון העירוני השתמשו באופן מסורתי בניידות שידור. מאז 2010 הם משתמשים בסיב כדי להעביר שידורים כאלה - מהמצלמה היישר למרכז השידור - ורשמו חיסכון של 40% בעלויות ההפקה הודות לפרקטיקה החדשה. דוגמה שנייה היא שב–2010 החליטו ב–Stokab למקם ארון מרכזי ‏(Node‏) מתחת לבית ספר ולהשתמש בחום שנפלט ממנו כדי לחמם את החלל, וכך לחסוך לעירייה בהוצאות החימום. Stokab מתכוונים לשכפל את המודל הזה באופן שיטתי בעוד מקומות ציבוריים".

גלישה במהירות האור

מהי המשמעות של כל זה ללקוח הסופי? Stokab, כאמור, פורשת סיבים ברחובות שטוקהולם. בדרך כלל מה שקורה הוא שבאות כמה חברות לוועד הבית או לבעלי הבניין, ומציעות לו לפרוש סיב לכל דירה ודירה בתמורה לבלעדיות באספקת שירותי התקשורת לדיירים למשך תקופה מסוימת, בדרך כלל 3 שנים. ועד הבית מנהל מו"מ עם החברות, ובוחר באחת מההצעות.

המשמעות היא לא שהלקוח חייב לקנות שירותים מספק אחד. רוב החברות הללו פועלות במודל של גישה פתוחה ‏(Open Access‏), כלומר מאפשרות להתחבר למגוון שירותים. ויה־אירופה היא חברה כזו. היא מציעה ללקוח פורטל, שבו הוא יכול בלחיצת כפתור לעבור בין ספק אינטרנט או טלוויזיה אחד למשנהו וכדומה. ללקוח זו עסקה טובה, אבל יש להבין שויה־אירופה היא לא ספקית הסיב או השירותים אלא רק מתווכת. יש לה, למשל, חוזה עם חברת נדל"ן בשם Greenfield, שמאפשר לה להגיע למשקי בית רבים.

"באספקת סיב עד הבית יש שלושה סוגי לקוחות אפשריים", אומר ברוברג. "ישנו משק הבית - אבל הוא האחרון להצטרף. לפניו יצטרף המשרד הביתי, שעשוי להזדקק למהירות גלישה גבוהה. לבסוף ישנן מפעילות הסלולר, שמניחות יותר ויותר אתרי אנטנות על בניינים וזקוקות לסיב לטובת תמסורת לאחור. שטוקהולם היא העיר הראשונה בעולם עם דור 4 בסלולר, החל מ–2009, וזו עיר שיש בה ארבע רשתות סלולר LTE".

הודות לסיבים משווקות כיום ללקוחות בשטוקהולם מהירות גלישה סימטרית של ג'יגה־ביט אחד לשנייה ‏(בניגוד לתקשורת הא־סימטרית בישראל, שבה קצב העלאת הקבצים הוא 10% מקצב ההורדה‏). החבילות הנפוצות יותר הן של 100 מגה־ביט לשנייה, במחיר שמתחיל ב–250 קרונות שוודיות ‏(כ–135 שקל‏) לחודש. המחיר הזה כולל ספק ותשתית, ובדרך כלל כולל גם טלפון בתוספת תשלום זניחה וחבילה בסיסית של ערוצי טלוויזיה בחינם.

הסיפור של Stokab נלמד מהר בכל שוודיה. לדברי ברוברג, "יש במדינה כ–290 רשויות מקומיות, ו–180 מהן הקימו חברות כמו שלנו. בכפרים קטנים ומרוחקים לעתים התושבים בעצמם חפרו והניחו באדמה סיב, ואז ניהלו משא ומתן עם חברות תקשורת שיתחברו אליהם. אנחנו קוראים לזה 'סיב עד הכפר' ‏(Fiber to the Village‏)".

מי שפחות מרוצה ממיזמי הסיבים העירוניים היא בזק השוודית, טליה. בדומה לבזק ול–HOT, בטליה טענו כי המגזר הציבורי־ממשלתי לא אמור להתחרות במגזר הפרטי. בהתאמה, גם הממשלה השוודית לא מאוד מרוצה מהמיזמים העירוניים - וטוענת לחשש מאפליה בין רשויות מקומיות עשירות לעניות. מתחת לאידיאולוגיה, כדאי לזכור שממשלת שוודיה עדיין מחזיקה ב–37% מטליה, והחברה הרב־לאומית הזאת מייצרת לה תזרים מזומנים גדול מאוד ‏(בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר‏).

למרות הוויכוחים, בסוף הבינו גם בטליה, כמו גם בבזק וב–HOT, כי הדרך היחידה להישאר תחרותיים היא להשקיע בעצמן בתשתית סיבים. טליה עושה זאת במרץ, כולל מאמצים לרכוש חברות עירוניות דומות ל–Stokab. במובן הזה, Stokab הובילה להאצת ההשקעות בתשתית בכל שוודיה.

"הוויכוח על נחיצות הסיבים הוכרע מזמן"

"בשנה הבאה אנחנו חוגגים 20 שנה", מספר ברוברג בסיפוק. אבל זה אינו מקור הגאווה היחיד של הארגון: "מעולם לא לקחנו כספי מסים", הוא אומר. החברה הוקמה בהשקעה כספית של 5,000 יורו - אגרת רישום חברה - ועוד הלוואה בנקאית. כל שאר הצמיחה של החברה והמשך פרישת התשתיות נעשו הודות לתזרים שייצרה.

לדברי ברוברג, "התחלנו את הפרישה ברובע הפיננסי. אפשר כמובן לבקר את זה, אבל ראשית צריך לזכור שב–1994 אינטרנט לא היה רלוונטי לרוב האנשים. שנית, אם לא היינו מתחילים שם, היינו צריכים להשתמש בכספי מסים. אי אפשר לבנות מהר מדי - אנחנו מנסים להיות קצת לפני הביקוש אבל לא יותר מדי, כי אז ההשקעות אינן מחזירות את עצמן".

ל–Stokab יש צלקת קטנה 
מ–2003, אז ניסתה החברה להתפרש קצת מהר מדי וסיימה את השנה בהפסד של 2.7 מיליון יורו. אפשר ללמוד מהניסיון הזה בישראל - הרצון לפרישה אוניברסלית של תשתית הסיבים צריך להישקל מול האיתנות הפיננסית של החברה.

Stokab מעסיקה כ–100 עובדים במשרדים צנועים, אך יש לה עוד כ–1,000 מועסקים בחוזי קבלן. בין 1996 ל–2012 הסתכמו השקעותיה של החברה בכ–4.5 מיליארד קרונות ‏(כ–2.5 מיליארד שקל‏). ב–2012 לבדה היא השקיעה ברשת 155 מיליון שקל‏, היה לה מחזור של 326 מיליון שקל והיא גרפה רווח של 94 מיליון שקל. הרווח השנתי הממוצע עד היום היה כ–25 מיליון שקל. ב–1998 עברה החברה לתזרים מזומנים חיובי, וב–2008 החזירה את ההשקעה בה. ברוברג לא מודאג מהיום שבו תסתיים פרישת הסיבים בשטוקהולם, ואומר כי "העיר צומחת".

מה אתה יודע על ויה־אירופה?

"הם היו חברה חדשנית, גם בגישה הפתוחה שלהם שאיפשרה למפעילים אחרים להציע שירותים על גבי סיב שחכרו. בנוסף, הם היו הראשונים שהציעו מחירים נמוכים מאוד ללקוח, בהנחה שלאורך זמן ועם מכירה של שירותים נוספים - זה ישתלם. מה שויה־אירופה עשו נלמד על ידי החברות הגדולות. בחברות כאלה יש עכשיו לפעמים, חוץ מהפעילות המרכזית, שהיא סגורה ‏(מוכרת רק את השירותים שלה - א"ז‏), גם חברה קטנה שדומה לויה־אירופה ועובדת במודל יותר פתוח".

אבל מהיכן הכסף להשקיע מאות מיליונים בישראל?

"אני לא יודע. הניחוש שלי הוא שיש מספיק מוסדות פיננסיים שמחפשים השקעה ארוכת טווח ופונים לתשתית תקשורת, שנתפשת קצת כמו השקעה בנדל"ן - יותר יציבה מהשקעה בחברות תקשורת".

אומרים שסיסקו עומדת מאחוריהם.

"אני לא מכיר טוב את סיסקו, אבל כן מכיר את אריקסון. זה נכון שחברות כאלה נותנות לעתים ציוד במחירים נמוכים תמורת הסכם תחזוקה ארוך טווח".

ברוברג סיכם את דבריו בטענה כי מהניסיון השוודי, הוויכוח על נחיצות הסיבים האופטיים הוכרע מזמן: "סיב אופטי יכול לתת לישראל דחיפה אמיתית. מלבד התועלות החברתיות המובנות, זה עשוי לקדם את ישראל כמדינה שמפתחת אפליקציות ושירותים, ומבחינתנו זו תחרות עזה למגזר ההיי־טק שלנו", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#