חוקי ההישרדות האכזריים של תעשיית הסטארט-אפים - TechNation - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פותחים-סוגרים

חוקי ההישרדות האכזריים של תעשיית הסטארט-אפים

חלום ההתעשרות המהירה הוא הדם שזורם בעורקי הסטארט־אפים, אך רובם לא מסיימים באקזיט נוצץ ולא מחזירים את ההשקעה בהן - כ-40% נסגרים לאחר ששרפו את כספם ■ אך היזמים לא נרתעים וחוזרים לקחת סיכונים

9תגובות

מכירת ווייז לגוגל במיליארד דולר היא התגשמות חלום האקזיט - חבורה של יזמים נלהבים ומוכשרים שהקימו חברה ומכרו אותה בסכום אגדי לאחת מענקיות הטכנולוגיה הגדולות בעולם.

עסקות מסוג זה מזינות תעשיית חלומות שגורמת למתבוננים מהצד להאמין שגם הם יכולים לפתח אפליקציה ולהתעשר בגדול בקלות יחסית. המציאות, כמובן, מורכבת מזה, וכוללת פינות אפלות שעליהן מעדיפים לא לדבר. בחצר האחורית של עולם הסטארט־אפים הישראלי נמצא בית קברות שבו טמונים שלדים של אלפי חברות שנסגרו ומאות חברות חדשות מצטרפות מדי שנה לקבוצה זו.

הבשורות הטובות הן שגם היזמים והמנהלים של ווייז, כמו יזמים ישראלים רבים אחרים, היו שותפים להקמת חברות שנכשלו ונסגרו לפני שהצליחו להגיע ליעד הנכסף. הכשלונות, כמו ההצלחות, הם חלק מהמודל העסקי שעליו בנוי עולם ההון סיכון.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

כתבות נוספות ב-TheMarker

איך יודעים אם אי.די.בי פיתוח כשרת פירעון?

אוליגרכים כחול -לבן // רק אל תקראו להם גאידמק

בתקופה האחרונה, במקביל לעסקת הענק של ווייז, עלו לכותרות עוד כמה חברות שהגיעו לפרשת דרכים משמעותית בחייהן, גם אם פחות שמחה. בוקסי, שפיתחה טכנולוגיה לשידור תוכן וידאו לצרכנים ביתיים, עומדת בפני מכירה לאחר שלא הצליחה לגייס משקיעים לסבב גדול שדרוש לה כדי לשווק את המוצר שפיתחה. החברה גייסה עד היום 28.5 מיליון דולר מקרנות הון סיכון מובילות ומעסיקה כ–40 עובדים. עם זאת, היא נדרשה להכפיל את גיוסי ההון כדי לעמוד ביעד שהציבה לעצמה. כעת היא נאלצת לשנות את תוכניותיה וכנראה תימכר בסכום דומה לזה שהושקע בה.

סטארט-אפ
Bloomberg

באחרונה הודיעה חברת Tunewiki הישראלית על סגירתה. "למרבה הצער, כל דבר מגיע לסיום במוקדם או במאוחר, ועכשיו זה הזמן לאלה מאתנו שעבדו כל כך קשה הרבה זמן להמשיך הלאה למסעות אחרים", נכתב באתר החברה.

עד לסגירת החברה, שפיתחה נגן מוסיקה חברתי, היא גייסה כ–10 מיליון דולר ממשקיעים כמו מוטורולה ונצ'רס ובנצ'מרק. היזם הסדרתי רני כהן, אחד ממייסדי החברה, כבר המשיך למיזם הבא שלו, Learni, שפועל בתחום החינוך הדיגיטלי.

אקזיטים נחגגים בחוצות והיזמים זוכים בעקבותיהם לתהילה. על סגירת חברות ודעיכתן היזמים והמשקיעים בהם לא מעוניינים להרחיב. במקרים רבים סטארט־אפ דועך לאטו, והידיעה שסטארט־אפ נסגר נחשפת רק כשהיזם מקים חברה חדשה. "ראיתי את ארוחת הערב מוכנה, מוגשת, נתנו לי להתיישב על הכיסא ושמו לי את הסינר. אמרו שעוד דקה אומרים בתיאבון, ואז אמרו לי 'קום רגע מהכסא', ולקחו את השולחן והכסא", כך מתאר אלון ‏(שם בדוי‏), יזם סדרתי, את החוויה שעבר כשהחברה שהקים וניהל אמורה היתה להימכר ובסופו של דבר העסקה התבטלה. כיום החברה מחפשת אחר דרכים לשרוד, והיזם כבר הקים מיזם טכנולוגי חדש בתחום פעילות שונה.

"לא תמיד דברים קורים כפי שהיית מצפה שיקרו. אבל הקמת חברה וכניסה לעולם הזה היא חוויה שאני אוהב ונהנה ממנה, בגלל זה ישר רצתי לסטארט־אפ הבא. ליזמים יש אופי מסוים - הם ממשיכים למרות כאבי לב ומפחי נפש חוזרים ונשנים", הוא אומר.

סיכוי טוב יותר עם תמיכת הון סיכון

על אף הרושם המוטעה שעשוי להתקבל מרשימות אקזיטים מפוארות שמתפרסמות מדי שנה, רוב הסטארט־אפים לא מצליחים להחזיר את ההון שהושקע בהם. לפי מחקר של שיקאר גוש, מרצה בכיר בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד, שמסקנותיו פורסמו לפני כמה חודשים ב"וול סטריט ג'ורנל", שלושה מכל ארבעה סטארט־אפים מגובי הון סיכון לא מחזירים את ההון למשקיעים.

נתון זה שונה מכלל האצבע שמצטטים אנשי ההון סיכון לפיו מכל עשרה סטארט־אפים שלושה או ארבעה נכשלים לחלוטין, עוד שלושה או ארבעה מחזירים את ההשקעה המקורית ואחד או שניים מספקים תשואה יפה למשקיעים.

גוש בחן במחקר יותר 
מ–2,000 חברות שקיבלו מימון הון סיכון של מיליון דולר לפחות 
ב–2004–2010. בנוסף הוא ריאיין שותפים בקרנות הון סיכון וסטארט־אפיסטים. תוצאות הניתוח היו דומות לחברות שהוקמו ב–2000–2010. הממצאים העלו כי ב–30%–40% מהחברות המשקיעים מפסידים את כל הכסף שלהם לאחר פירוק החברה; ב–95% מהסטארט־אפים המשקיעים לא מקבלים את ההחזר הצפוי על השקעה בסיכון גבוה - כלומר לא מצליחים לייצר תשואה הולמת שמשקפת את גודל הסיכון.

"אנשי ההון סיכון 'קוברים את המתים' שלהם מאוד בשקט. הם מחצינים את הצלחותיהם, אבל הם לא מדברים על הכשלונות בכלל", טען גוש בכתבה ב"וול סטריט ז'ורנל". דיוויד קוואן, שותף בבסמר פרטנרס בעמק הסיליקון, טען באותה כתבה כי "אנשים נבוכים לדבר על הכישלונות שלהם, אבל האמת היא שאם אין לך הרבה כישלונות כנראה אתה עושה משהו לא נכון, כי זה אומר שאתה לא משקיע במיזמים מסוכנים. אני מאמין שכישלון הוא אופציה ליזמים, ואם אתה לא מאמין בזה אתה יכול לדפוק את הראש בקיר ולנסות לגרום לזה לעבוד".

לטענת גוש, חברות שאינן מגובות בהון סיכון נכשלות יותר מחברות מגובות הון סיכון בארבע השנים הראשונות לחייהן, בדרך כלל מכיוון שאין להן את ההון הדרוש להמשיך לפעול אם המודל העסקי אינו עובד. לעומת זאת, חברות מגובות הון סיכון נוטות להיכשל אחרי השנה הרביעית, כשהמשקיעים מפסיקים להזרים להן הון.

לפעמים עדיף למכור

"כל חברה עובדת לפי אבני דרך ותוכנית עסקית. הטריגר המרכזי לסגירת חברות הוא כשהדירקטוריון רואה שרבעון אחרי רבעון ההנהלה מסבירה למה היא לא עמדה ביעדים - פיתוח, מכירות או כל יעד אחר", טוען רו"ח יואב כפיר, מנכ"ל
VAR Management, שעוסקת בטיפול ובליווי חברות במצבים משבריים ופשיטת רגל. "מצד שני, ההנהלה מבקשת מהמשקיעים להביא עוד כסף. כשזה מתחיל להיהפך לדפוס, מגיעים לנקודת החלטה שהיא קשה מאוד. בשלב מסוים מחליטים להפסיק לממן והחברה נסגרת - עם או בלי בית משפט. ברגע שנוצר מצב כזה צריך לעשות משהו אגרסיבי יותר. אי אפשר להמשיך את אותה ההתנהלות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה", הוא אומר.

"בישראל נוטים להחזיק חברות כמה שיותר זמן בחיים. יחסית לארה"ב או אירופה נותנים להן לדמם יותר זמן. זה חלק מהתרבות - אנחנו לא מוותרים, אנחנו רוצים לנסות ולנסות, ובחלק מהמקרים גם מצליחים", אומר כפיר. עם זאת, הוא מציין כי "חברה יוצרת לה ד.נ.א שקשה מאוד לשנות אותו. אם באופן מסורתי חברה לא מצליחה לעמוד בתחזיות והמשקיעים לא מרוצים מההתנהלות שלה, יכול להיות שכדאי לקבל החלטה מוקדמת להעמיד את החברה למכירה, כל עוד יש מה למכור. לחברה כבר יש ד.נ.א מסוים שקשה לשנות ויהיה מסובך להפוך אותה לסיפור הצלחה פנומנלי שיחזיר פי 10 או פי 20 מההשקעה. יכול להיות שעדיף למכור אותה בפי שניים או פי שלושה על מההשקעה", אומר כפיר.

אחת השאלות הקשות והכואבות שעמן מתמודדים יזמים, הנהלות ומשקיעים היא מתי לסגור חברה בקשיים. תזמון הסגירה הוא קריטי למימוש מקסימלי של נכסי החברה הקיימים ומזעור הנזק למשקיעים, ליזמים ולעובדים. "ברוב החברות שבסוף מחליטים לסגור אותן, ניתן היה למכור אותן שנה או חצי שנה קודם לכן ולמנוע את הסגירה. חברה חיה היא נכס ששווה כסף - יש עובדים, טכנולוגיה, מוצר ולקוחות. כשיש נכס אפשר להשביח אותו, להבריא אותו, להציף ערך ובסופו של דבר להביא משקיעים או רוכשים בזמן. זה דורש החלטה מוקדמת - להבין שהחברה הולכת לשם, לוודא שהיא לא שורפת כסף, שיש לה מספיק כסף למכור אותה, לצמצם עלויות ואז הסיכוי למכור אותה בלי נושים שלא קיבלו כסף גבוה יותר", טוען כפיר.

"קרנות הון סיכון רבות לא רוצות למכור חברה בפי שניים מההשקעה, והן מעדיפות להזרים עוד כסף מתוך תפישה שההשקעה תקנה עוד זמן, יקרה משהו והן יחזירו פי ארבעה מההשקעה. למשל, אם קרן הון סיכון השקיעה בחברה 40 מיליון דולר והיא יכולה למכור אותה ב–5–8 מיליון דולר, יכול להיות שעדיף לקרן להשקיע עוד 3–4 מיליון דולר, 10% ממה שהיא השקיעה עד עתה, ולהצליח למכור ב–20–30 מיליון דולר. לא מפריע לקרנות להוציא בסוף כסף קטן - הוא לא מזיז את המחט מבחינתן", מסביר כפיר.

אף שקרנות ההון סיכון נדרשות לנהל גם חברות רבות שאינן מוצלחות, כפיר סבור שהמיקוד שלהן צריך להיות בחברות הטובות. "הקרנות צריכות להשקיע את רוב זמנן בחברות שייתנו להם פי 10 על ההשקעה כי זה המודל העסקי. צריך להשקיע את הכסף והזמן במקומות שבהם יש תשואה. בישראל המצב הפוך - אנחנו לא מוותרים, וזה בא ממקום טוב, אבל קורה שקרנות משקיעות הרבה מזמנן על החברות הפחות טובות וזה מניב פחות תשואה על הקרן. לא משקיעים הרבה כסף בחברות הגוססות, אבל משקיעים בהן הרבה זמן", טוען כפיר.

אין יכולת לממן את החובות של החברות

חברות אינטרנט ומובייל דורשות השקעות נמוכות, ולכן גם ההפסדים על סגירתן נמוכים יחסית. לעומת זאת, חברות תקשורת, שבבים וחומרה דורשות השקעות גדולות יותר עד ליציאת המוצר לשוק, ולכן כשהן נסגרות הנזק למשקיעים גדול ובדרך כלל מביא גם לפיטורים נרחבים. אחד המקרים הבולטים הוא חברת Wisair, מקבוצת רד של האחים זיסאפל, שהגיעה לפני כשנה לכונס נכסים לאחר שהושקעו בה יותר מ–80 מיליון דולר מקרנות הון סיכון מובילות ומשקיעים תאגידיים, בהם אינטל וברודקום. החברה, שהעסיקה ב–2010 כ–80 עובדים לאחר סבב פיטורים שביצעה שנה קודם לכן, פיתחה שבבים להעברה אלחוטית של מידע בטווחים קצרים לקהל צרכני. לאחר סגירת החברה נקלטו עובדי החברה בברודקום ישראל.

"חברות תקשורת ושבבים צורכות הרבה יותר כסף, ולכן בדרך כלל הקרנות מנסות להתעקש עליהן יותר. מצד שני, אם חברה כזו נקלעת לקשיים אפשר להבריא אותה או למכור אותה בשווי סביר כי יש לה נכסים, מוצר, לקוחות, טכנולוגיה עמוקה וקניין רוחני. חברות מובייל ואינטרנט צריכות פחות כסף, לכן כשסוגרים אותן בדרך כלל החובות לא גדולים וזה לא מגיע לבית משפט, מכיוון שהמשקיעים יכולים להביא את הכסף מהבית. מנגד, לחברות האלה יש נכסים שיווקיים בעיקר ואין להן כמעט טכנולוגיה. אמנם פשוט יותר לקנות חברות מובייל ואינטרנט, אך מנגד הנכס שנרכש הוא פחות חזק. למשל, קהל המשתמשים של חברה שנרכשת יכול להיעלם ברגע שמורידים את השרת ולעבור לספק שירותים מתחרה. במקרים כאלה אין בכלל מה למכור", מסביר כפיר.

סטארט־אפים יכולים להתפרק מרצון או על ידי בית המשפט. לטענת כפיר, בעקבות המשבר הכלכלי ב–2008, שפגע בקרנות ההון סיכון, יותר סטארט־אפים מגובי הון סיכון מגיעים לפירוק בבית המשפט. "לפני כן, רוב המשקיעים היו מביאים כסף מהבית וסוגרים את החברה, היינו מוכרים את החברה והנכסים שלה בצורה מסודרת, ומחזירים את המירב שניתן. כיום אין לקרנות יכולת לממן את החובות של החברות, ולכן אומרים שאין היגיון להמשיך ולממן חובות אם מפסידים", אומר כפיר.

הניסיונות הבאים קלים יותר

"היתרון הגדול של התרבות הישראלית הוא שאומרים 'קום על הרגליים ותמשיך הלאה'. רוב הפעמים שקצת קשה אתה מסתכל על עצמך במראה ואומר 'אז מה אם קצת קשה, לא קרה כלום. עברנו כל כך הרבה פעמים שהיו קשות - נעבור גם את זה'", אומר אלון.

אלון מנחם סטארט־אפיסטים: "אם קיבלתם כסף ונותנים לכם אפשרות לנסות זו כבר הצלחה. אחרי הקמת החברה הראשונה, שהיא הקשה ביותר, אתם כבר נכנסים לרצף. אתם מכירים את עורך הדין ורואה חשבון, ויודעים איך מגישים פטנט. יודעים איפה היו הטעויות ולהיזהר במה שלא נכון. כבר מרימים הרבה יותר מהר שלד של סטארט־אפ שמחזיק מים".

לדבריו, "העובדה שלא מספרים על הנפילות גורמת לאווירה חיובית ואופטימית שיוצרת יזמות. אני יודע שהסיכוי האמיתי שאצליח נמוך בסופו של דבר. הגעתי למסקנה שאם הייתי שכיר במשכורת קבועה לאורך זמן הייתי מרוויח יותר, אבל אני לא חושב שהייתי נהנה באותה מידה בתחושה שאני יכול לשנות דברים באופן קולוסאלי. עדיין יש סיכוי שאקבל את הפרס הגדול ואגיע למדליית זהב או כסף", מסכם אלון.

הסיכון הגדול ביותר של חברות להיסגר - בשנות הפעילות המוקדמות

46.3% מהחברות שנסגרו הפסיקו את פעילותן לאחר שלוש שנות פעילות או פחות, ו–77.9% הפסיקו את פעילותן לאחר שש שנות פעילות או פחות - כך עולה מנייר עבודה בנושא דמוגרפיה של עסקים ותנועת עובדים בענף מחקר ופיתוח שכתב אביתר קירשברג, מתחום מדע וטכנולוגיה, אגף עסקים וכלכלה, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ‏(הלמ"ס‏), שפורסם בספטמבר 2012.

בארה"ב המצב דומה - כ–60% מהסטארט־אפים שורדים עד השנה השלישית, ופחות מ–35% שורדים עד השנה העשירית - כך עולה ממחקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה”ב ומכון המחקר אווינג מריון קאופמן פאונדיישן.

החברות שנכללו במחקר עוסקות בשבבים, מדעי החיים, מכשור רפואי, ציוד תקשורת, קלינטק, רכיבים אלקטרוניים וחברות אחרות שמפתחות מוצרים טכנולוגים. המחקר לא כלל חברות אינטרנט או מובייל, שבהן חסמי הכניסה להקמת חברה נמוכים ולכן קמות ונסגרות חברות רבות במהירות רבה יחסית.

"בכל שנה נפתחות 600–700 חברות, 
וכ–350 נסגרות. כלומר, יש פער חיובי של כמעט 100% בפתיחת חברות", טוען קובי שימנה, מנכ"ל חברת המחקר IVC Online. לפי נתוני IVC, 
ב–2009–2010, על רקע המשבר הכלכלי העולמי, נסגרו יותר חברות שקיבלו השקעת הון סיכון בהשוואה ל–2008 ול–2011–2012. שימנה מציין כי ב–2012 חלה ירידה במספר החברות שנסגרו בהשוואה לשנים קודמות.

שימנה מצביע על כך שבשנים האחרונות מספר הסטארט־אפים בתחום התקשורת והמובייל גדל מ–88 חברות שנפתחו ב–2008
ל–244 חברות בתחום שנפתחו ב–2012. עם זאת, באותה התקופה מספר החברות בסקטור שנסגרו לא עלה באופן מהותי. "תחום המובייל הוא ניסוי וטעייה - אפשר להקים חברה ולראות אם זה תופס או לסגור", אומר שימנה.

בלמ"ס מסבירים כי חברות בשלבי חייהן הראשונים חשופות לסיכונים רבים, בהם מימון הפעילות, הצלחת הפיתוח ומסחורו, ולכן הן חשופות יותר לאפשרות של סגירתן. עם זאת, חלק מהחברות נסגרו כתוצאה מרכישת החברה ומיזוגה לחברה אחרת, לכן לא בהכרח משמעות סגירת מיזם היא כישלונו.

במסגרת המחקר נבחן הקשר בין מספר המועסקים בסטארט־אפים לשרידותן. מחצית מהחברות שהוקמו ב–2003–2008 נותרו ללא שינוי משמעותי במספר המועסקים שלא עלה על עשרה עובדים כעבור חמש שנים מהקמתן. 35% מהחברות נסגרו עד שנת פעילותן החמישית, ו–2% בלבד עברו את סף 50 המשרות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#