חמישה חלומות ואכזבה אחת - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חמישה חלומות ואכזבה אחת

באחרונה, מדי יום מעלים על המוקד אדם, וההמון דורס אותו בפייסבוק

תגובות

באופן פרדוקסלי, עטיפת ספרו החדש של עוזי וייל, "חמישה חלומות", ניבאה את המהומה שהתרחשה בגינו. האיור, על רקע תכול ואופטימי, הוא של אדם ואופניו הנופלים מענן - כך ודאי חש וייל, שבשבוע שעבר נהפך מגיבור רשת ומאיש שזכה לאהבת הקהל ולכספו, לנוכל ושקרן.

למען הסר ספק, כותבת שורות אלו חושבת שוייל לא נהג כשורה. אולי הוא לא שיקר, אבל בטוח שבסרטוני הווידאו שצילם ממש לא אמר את כל האמת, וחבל. סביר להניח שאם היה נוהג בשקיפות מלאה, ומספר שברצונו לרכוש מהוצאת הספרים את הספרים במחיר הקרן ולמכור אותם לקוראים ישירות - וכך להרוויח יותר על כל ספר ולחסוך את עמלת רשת הספרים - היה זוכה לתמיכה גורפת. אבל הוא סיפר רק חלק מהאמת, וגם להתנצל מקרב לב הוא נזכר מאוחר. הרבה כבוד לא מגיע לו על המהלך, אבל האם הנחשול הכועס ששטף אותו היה בפרופורציה ל"פשעו"?

טלי שני

גם בלי היכרות עם וייל, סביר להניח שמה שקסם לו כשהחליט לגייס ממון מההמון היה הרעיון המגניב של שימוש בכלים חדשניים ולא תאוות הבצע. וייל היה ‏(וכעת נשאלת השאלה אם עודנו‏) אחד מכוכבי הפייסבוק הישראליים, ולכאורה אין טבעי יותר מלקחת את הכוכבות צעד אחד קדימה. אבל מה שוייל שכח הוא שברשת אין כוכבים. לכל אחד יש קול, ולקולות, לא נעים להודות, יש נטייה לזוז יחד. רגע אחד הם מרימים לשמים, אבל תן להם סיבה אחת - חוסר כבוד, חוסר שקיפות או סתם תחושה שניצלת אותם - והם יעוטו עליך ויפגעו בך כמו בומרנג.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

אנשים מוכנים לתת את כספם ברשת, אבל הם דורשים שקיפות והוגנות - הרבה יותר מכפי שהציבור דורש מחברה שבה הוא מחזיק במניות. אם ההשקעה בבורסה נעשית על ידי גורם שלישי, ברשת ההחלטה היא אישית, המעורבות גדולה, והדרישה של המשתתפים היא שהקראוד פאנדינג יהיה ערוץ אלטרנטיבי למימון, לא משלים לערוצים הרגילים. לכל מי שרעיון השיתוף חשוב לו, ומקווה שיצמחו פה פרויקטים יפים במימון ההמון, נותר רק להתפלל שהשימוש הלא ראוי שעשה וייל במדיום לא יפגע פגיעה אנושה בכלי עצמו, ויקשה על אחרים לרתום את הציבור.

וייל הוא רק אחד מאלה שחוו בימים האחרונים את עוצמת הנחשול הזועם של הרשת. בשבועות האחרונים, מדי יום מעלים על המוקד אדם בשל נושא כלשהו, וההמון דורס אותו בפייסבוק. הרשת החברתית, ששימשה בעבר בעיקר כדי להוציא לחברים את העיניים עם תמונות מהחופשה בתאילנד ולהתפאר בילדים, נהפכה לזירה שבה אנשים מצהירים על מה ועל מי הם כועסים, ואז חורצים דין ויורים.

כל אחת מהפרשות שעלו לדיון היא פרשה שראוי לדון בה. הבעיה אינה נעוצה בעצם הדיון, אלא באופן שבו הוא נעשה: נחשול של זעם שוטף כל מה שנקרה בדרכו. נראה כי השיח המכוער והאלים שמתנהל בעילום שם בטוקבקים הדביק גם את הרשת החברתית, והוא מתקיים שם בפנים חשופות.

לתופעה הזאת יש שם - לינצ'טרנט. עידו קינן, הכותב את הבלוג חדר 404, ציטט באוגוסט 2012 את אורי אפשטיין: "המילון החדש חוזר, והפעם עם משהו שחוגג כאן בימים האחרונים - לינצ'טרנט. הכוונה היא ללינץ' תקשורתי שעושים בבודדים, שלכאורה עשו מעשים הראויים לכל גינוי. הבעיה, כמובן, היא שבדרך כלל אין למשתפי הפוסט כל דרך לדעת אם הכתוב בו הוא אמת". לעתים הלינצ'טרנט הוא נגד בחורה שהופצה תמונה שלה מסמסת בצפירה, לעתים הוא נגד שופט שאמר אמירה איומה, ולעתים נגד סופר שנהפך לאויב האומה. הזעם מתפרץ ברשת בלי חמלה, ובלי שאיש יעצור לבדוק את הפרטים. הכעס העצום הוא אתגר לכל מי שפועל ברשת - אנשים ומותגים - בעיקר מפני שלא תמיד קל להבין מתי הנחשול עומד להתנפץ עליך.

הכותבת היא עורכת מגזין TheMarker לשעבר ויועצת תוכן עצמאית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#