עובדי ווייז בעמק הסיליקון: "לא הזמן לחגיגות" - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלי בלונים או שמפניות

עובדי ווייז בעמק הסיליקון: "לא הזמן לחגיגות"

במשרדים צנועים בעמק הסיליקון שומרים עובדי ווייז על סדר יומם הרגיל ומתמקדים בעבודה ■ ההיי־טקיסטים הישראלים בארה"ב מתרגשים מהעסקה, אך חוששים שהשארת הפיתוח בישראל תפגע באקזיטים עתידיים

תגובות

אם תנסו לנווט אל משרדי ההנהלה הראשית של ווייז בשדרת המילטון 240 בפאלו אלטו שבקליפורניה, קרוב לוודאי שתהיו משוכנעים שטעיתם בכתובת. שדרת המילטון, המאכלסת בעיקר וילות מעוררות קנאה וגינות מטופחות, היא לא בית טבעי למשרדי הנהלה של חברה בשווי של יותר ממיליארד דולר.

המשרדים עצמם, הממוקמים בבניין חד־קומתי, בין מסעדה מקסיקנית לחנות רהיטים, הולמים עוד הרבה פחות. מדובר באופן ספייס בגודל של כ–60 מ"ר, משהו שמזכיר יותר דירת שני חדרים תל אביבית.

מי שייקלע למקום במקרה ויזהה את האייקונים המוכרים שמעטרים את חלון המשרד, עשוי לחשוב שהוא הגיע לחנות המזכרות של התאגיד - ממש כמו שני התיירים היפנים שעברו במקרה ליד חלון הראווה ומיהרו לשלוף את הסמארטפונים שלהם לצורך תיעוד. "זו החנות של החברה מישראל שאפל קנו במיליארד דולר", אמרו בידענות. אלא שהפעם לא היה מי שימכור להם חולצות פולו בלעדיות עם סמל החברה, כפי שהם רגילים לקנות בחנות המזכרות שמפעילה אפל לצד משרדיה הראשיים בעיירה הסמוכה קופרטינו.

עומר שוברט

ואולם לא מדובר באפל, אלא בגוגל, מה שלא הופך את חיי העיתונאים לפשוטים יותר. "תשלח מייל ל–press בג'ימייל, זה היחסי ציבור של גוגל. אנחנו לא מדברים", מודיע לי בסיפוק צעיר אמריקאי שיוצא לקראתי לאחר שאני עומד פרק זמן חשוד ליד דלת הזכוכית שבכניסה. "כן, אלה המשרדים הראשיים. כן, כולם פה. לא, אי אפשר להיכנס", וחוזר כמה פעמים על האמרה "אין תגובה", אף שלא הופנתה אליו שאלה.

בניסיון השני, כמה שעות מאוחר יותר, כבר יוצאת לקראתי ג'ולי אן מוסלר, בלונדינית צעירה עם נימוסים אמריקאים, שלא ממש יודעת להתמודד עם חוצפה ישראלית. היא אומרת שהיא האחראית על יחסי הציבור של החברה כאן, מציינת שוב שהם לא מתראיינים, אבל מאפשרת לי להיכנס. ולא שבפנים מסתתר משהו שלא ניתן לראות מבחוץ.

"כן, זה כל המשרד. אין פה חדרים נסתרים", היא אומרת ומציגה את העובדים בחלל הפתוח הקטן - כולם אמריקאים. "יש כאן שמונה עובדים, ויש לנו עוד שניים בניו יורק. כולם כאן גרפיקאים ואנשי מכירות, אנחנו לא עושים פיתוח - הכל בישראל. מאחורה זה המשרד של נועם ‏(נועם ברדין, מנכ"ל ווייז; ע"ש‏), אבל הוא בישראל עכשיו".

אין בלונים או זכר לשמפניות. העובדים שקועים במסכי המחשב והאווירה מנומנמת למדי. דבר אינו מעיד על כך שרק 24 שעות קודם נמסרה הודעה על רכישת החברה ביותר ממיליארד דולר. "אין בלונים, אין שמפניות, אבל אנחנו שמחים. זה לא זמן לחגוג עכשיו, פשוט כי יש לנו הרבה עבודה וחייבים להתרכז בזה", מסבירה מוסלר, "אתמול בערב היינו במסעדה טובה, אבל זהו, לא יותר מזה כרגע".

אתם באמת שמחים או שיש גם חוסר ודאות?

בלומברג

"אנחנו שמחים. גוגל היא חברה שתיקח אותנו קדימה. אנחנו בטוחים שהם ידעו מה לעשות עם חברה כמו שלנו, יש להם את הניסיון והם עשו הרבה דברים כאלה, אבל אנחנו נשארים עצמאיים", היא ממהרת להוסיף.

כששאלתי לגבי מעבר אפשרי לקמפוס המפנק, אך הלא ממש אינטימי של גוגל בעיירה הסמוכה מאונטיין וויו, היא מודה שגם לה אין ממש מושג לגבי התוכניות העתידיות. "אני לא יודעת אם נשאר פה או נעבור, באמת נחמד במשרד הזה. האמת היא שאנחנו עדיין לא יודעים הרבה, אפשר להגיד שאנחנו לא יודעים כלום. זו גם אחת הסיבות שאנחנו לא מתראיינים".

כשאני מנסה לסחוט כמה משפטים נוספים, היא שולפת הסבר מתוך ספר החוקים הלא ממש כתוב של האקזיטים ומלווה אותי אל הדלת. "במקרים של רכישות גדולות כאלה, נהוג שהחברות מפרסמות הודעה בבלוג או באתר - ורק אחרי חודש־חודשיים מתראיינים. אם נתראיין עכשיו למישהו, אז כולם ירצו ונצטרך לדבר עם כולם. אנחנו מוצפים בפניות של עיתונאים, החלטנו שלא לדבר בחודשים הקרובים".

יושבים על חומוס וחושבים על אקזיט

רחוב יוניברסיטי המקביל שוקק הרבה יותר. זהו רחוב הבילויים, הקניות והמסעדות של פאלו אלטו, ההומה היי־טקיסטים, יזמים ובעיקר סטודנטים מסטנדפורד שייהפכו לכאלה. אורן חומוס, החומוסייה שפתח כאן יזם ההיי־טק אורן דוברונסקי, היא המקום המהיר להיתקל בו בישראלים. זה לא פשוט, בטח לא בשעות הצהריים, כשהחומוסייה עמוסה ביפנים, הודים והמוני סטודנטים מורעבים ויש להמתין דקות ארוכות עבור כיסא פנוי. אחרי הכל, חומוס זו טכנולוגיה בשליטה ישראלית כמעט מוחלטת. ווייז היא כמובן שיחת היום, רק תנו לאנשים האלה תירוץ להגיד את המלה אקזיט.

"באמת שיחקו אותה, לא רק בגלל המחיר, אלא גם בגלל שהם דואגים לעובדים ושומרים על החברה", אמר ערן, שהגיע לכאן לאחר שהחברה שהוא עובד בה נרכשה אף היא על ידי אחת החברות הגדולות בעמק. תוך שהוא מסביר לחברו האמריקאי שפלאפל אינו מכיל בשר, ומציין בפני שגם לו אסור להתראיין.

"בדרך כלל זה לא עובד ככה, בטח לא ברכישות שעושות חברות גדולות. כשפייסבוק רכשה את FACE.COM והחבר'ה שלהם הגיעו לכאן, הם היו די מבואסים בהתחלה, בעיקר בגלל שחלקם שונמכו בתפקידים ובתחומי האחריות. בסטארט־אפ קטן בישראל, כל מתכנת הוא גם איזה מנהל שיווק או פיתוח עסקי. פה זה ממש לא עובד ככה, אז חלקם חזרו להיות רק מתכנתים וזה קשה מאוד בהתחלה. זה כמו להתחיל עבודה בחברה חדשה, הזהות של החברה הקודמת שעבדת בה כבר לא ממש קיימת. אחרי כמה חודשים מבינים את הסיבות לזה ואז אפשר פשוט ליהנות מהחיים פה", הוסיף.

אבל לא כולם בקהילה הישראלית בעמק סיליקון מפרגנים לדרישות שהציבו אנשי ווייז במגעים שניהלו עם החברות שהתעניינו ברכישה. "הרבה יזמים ישראלים לא אהבו את ההתעקשות שלהם להשאיר את כל הפעילות בישראל", אומר גורם בכיר בקהילת ההיי־טק הישראלית בעמק הסיליקון. "זה יכול להיות בעייתי ולפגוע ברכישות עתידיות של חברות ישראליות. אם יהיה לנו שם של כאלה שמעדיפים להשאיר הכל בבית, בישראל, חברות עשויות שלא לרצות להתעסק אתנו, ולהגיד שהן לא צריכות את כל הכאב ראש הזה. חברות גדולות בדרך כלל רוצות את החברות שהן קונות קרוב אליהן".

8200 לא עוזרת

בלופט מעוצב המשקיף על רחוב יוניברסיטי פועלת Innovation Endeavors, קרן השקעות הפרטית של יו"ר גוגל אריק שמידט, המתמקדת גם בפעילות של יזמים וחברות מישראל. מנהל הקרן, דרור ברמן, הוא ישראלי יוצא יחידה מובחרת שנסע ללמוד בסטנפורד, השתתף בקורס שהעביר שמידט, ובסופו הציע לו האחרון להישאר לעבוד אצלו.

"לא דיברתי על ווייז עם אריק", הוא אומר בחיוך, ומזכיר שהקרן שהוא מנהל היא לא חלק מגוגל - אלא פעילות פרטית של שמידט. כשמצליבים את המידע הזה עם העובדה שבשבוע שעבר, הימים שבהם נרקמה העסקה, הוא שהה ביחד עם שמידט במחנה יצירתיות מיוחד שהתקיים ביער מבודד ללא קליטה סלולרית, עולה ספקנות מסוימת. "אני באמת לא יודע מה התוכניות מעבר למה שכתוב בתקשורת, אבל מה שבטוח זה שיש לזה המון פוטנציאל וזו עסקה טובה לשני הצדדים".

אתה חושב שהמחיר מוצדק?

"המחיר בעסקות האלה הוא פונקציה של זמן ושל מומנטום. את יוטיוב גוגל קנו ב–1.6 מיליארד - וזה היה נחשב גבוה. זו רכישה אסטרטגית, לכן המחיר הוא בכלל לא פונקציה של הכנסות".

ברמן משוכנע שהרכישה המתוקשרת של ווייז תעזור ללא מעט חברות ויזמים ישראלים - בעיקר מכיוון שמדובר ברכישה ראשונה של חברה שלא מתמקדת רק טכנולוגיה. "זו חברה ישראלית ראשונה שהכוח שלה הוא המשתמשים, זה משהו שלא היה עד עכשיו, ובהקשר הישראלי זה דבר גדול, כי זה משהו שחברות ישראליות לא ידעו לעשות עד היום. ווייז נהפכה פה לאייקון בתחום הזה. ברמה התפישתית זה חשוב מאוד. עמק הסיליקון עובד על מומנטום ועל מוניטין פעמים רבות. כשיש רכישות גדולות של חברות ישראליות, אתה מזוהה עם הצלחה בתור ישראלי, ויש פחות פילטרים בדרך. מנגד, צריך להבין שלהגיד פה למישהו שהיית ב–8200 לא תמיד עוזר".

גם סיגל אדמוני רביד, הנספחת המסחרית של ישראל בעמק הסיליקון, אומרת שהחשיבות העיקרית של הרכישה היא בסוג המוצר שווייז הצליחה למכור. "עד היום ידעו בעמק שחברות ישראליות טובות בטכנולוגיה ובקומיוניקיישן, אבל לא נחשבו למבינות במשתמשים. הגישה היתה שהישראלים יביאו את הטכנולוגיה שלהם, אבל שלא יתעסקו עם המשתמשים - כי מי שלא נמצא כאן לא מבין במשתמשים ולא יודע לייצר עבורם ערך. זה מה שהופך את העסקה הזו למדהימה. העבודה שלנו עכשיו, בתור נספחות כלכלית, תהיה לקחת את זה מכאן ולהראות שהחברות הישראליות יודעות גם לייצר ערך למשתמשים".

"אף פעם לא כולם כאן מפרגנים, והיו כמה כאלה שאמרו שזה מחיר מופרז, אבל הפעם אני מתרשמת שרוב הקהילה מפרגנת", אומר אדמוני. "לא בכל יום ענקיות כמו גוגל ופייסבוק מתחרות על חברה ישראלית. היו לנו אמנם עסקות בסכומים גבוהים הרבה יותר, רק בשנה שעברה נמכרה NDS לסיסקו ב–5 מיליארד דולר, אבל זה עדיין סכום חריג. תמיד יש את אלה עם הגישה של 'למה למכור ולא להפוך לחברה ישראלית גדולה ומצליחה'", היא אומרת.

מה הגישה שלך? התפקיד שלך הוא לדאוג לאינטרסים של הכלכלה הישראלית.

"אימצתי את הגישה של יוסי ורדי שאומר שחלק מהסטארט־אפים של ישראל זה גוגל ו–HP ושאר חברות הענק שמגיעות לישראל. גוגל ירחיבו עכשיו את הפעילות שלהם בישראל, וזה דבר חשוב מאוד".

ברמן אומר כי "העסקה הזו מוכיחה כמה החיבור בין ישראל לארה"ב ולעמק הסיליקון חשוב". לדבריו, "בסופו של דבר, מנוע הצמיחה העיקרי של ווייז היה כאן. החברה ישבה אמנם בישראל, אבל המנכ"ל היה כאן כי הם הבינו שהשוק הגדול הוא כאן. בלי להיות בעמק הסיליקון, היה להם קשה מאוד להגיע לממדים האלה, כי את האפליקציה הכירו רק בישראל. החיבור בין עמק הסיליקון לישראל הוא חשוב, והוא משמש הרבה חברות ישראליות. אני חושב שעוד חברות יכולות לשמור את הפיתוח בישראל ולהגיע לכאן רק בשביל ההבנה של השוק, לדעתי זה יתחיל לשמש כמודל".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#