הכנסות באינטרנט הן משחק ילדים: כך עושים כסף מאתרים לילדים - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכנסות באינטרנט הן משחק ילדים: כך עושים כסף מאתרים לילדים

אתרי האינטרנט והאפליקציות לילדים הצליחו לגבש מודל עסקי יציב ללא תלות בכספי פרסום חמקמקים ■ השילוב בין דמי מנוי חודשיים, תוכן שיווקי ומכירה של מוצרים ממשיים, מאפשר לאתרים לשגשג ■ "האתגר שלנו הוא לאזן בין מה שהילד רוצה, לבין העובדה שההורה הוא המשלם"

4תגובות

תשלום על תוכן הוא אחת הסוגיות המרתקות בזירה הדיגיטלית. עיתונים, אתרי אינטרנט ופלטפורמות VOD מתחבטות כיצד לבנות מודל עסקי בר־קיימא עבור צריכת תוכן - האם לתמחר כל פריט, להשתמש במודל של מנוי חודשי, או להמשיך לספק את התוכן בחינם ולהסתמך על הכנסות מפרסום בלבד.

תחום שבו הנכונות לשלם עבור תוכן נראית גבוהה יותר, הוא התוכן לילדים - בעוד שלא כל האנשים ישקיעו במנוי לסדרת טלוויזיה ברשת או בשירות סטרימינג מוסיקלי, כשהילד יבקש משחק מחשב, אפליקציה בתשלום או מנוי לעולם וירטואלי באינטרנט, ההורה ימהר לשלוף את הארנק.

הילדים הישראלים מבלים שעות רבות בשבוע מול מסך המחשב. בני הנוער כבר מכורים לפייסבוק, אך בגילים הצעירים יותר, 5–13, המגמה הבולטת היא של עולמות וירטואליים - סביבות משחק בטוחות שאליהן מתחברים הילדים, בוחרים אווטארים ‏(דמויות אנימציה וירטואליות‏) שייצגו אותם, ומשחקים עם חברים בהשלמת משימות שונות, פתרון חידות ותחרויות עם פרסים.ההורים צריכים להביא בחשבון שביקור של הילדים בעולמות הווירטואליים יהיה כרוך לא פעם בחשיפה לתוכן שיווקי בולט.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

מגמה זו משתקפת היטב גם במגמות הגלישה. לפני שנתיים מלת החיפוש שצמחה הכי הרבה בגוגל, אפילו יותר מ"עספור" או "פייסבוק", היתה "מיקמק" - שמו של עולם וירטואלי לילדים שבו משחקים הגולשים בדמויות ורודות, כתומות וסגולות הנקראות מיקמקים.

מיקמק אינו היחיד בזירה, ולצדו פועלים מוגובי, עולם וירטואלי לילדים השייך לוואלה; אקולוקו, שגייס כמה מיליוני דולרים, בין היתר מהמשקיע גיגי לוי; ופינגווין קלאב, השייך לדיסני. כל אחד מהאתרים גובה דמי מנוי חודשיים עבור השימוש בו, אך זהו אינו המודל העסקי היחיד. האתרים מקיימים שיתופי פעולה מסחריים עם חברות שכוללים שילוב תוכן שיווקי באתר, ומוכרים בחנויות הספרים והצעצועים בובות, ספרי קריאה וחוברות צביעה שבהם מככבות הדמויות מהאינטרנט. את מיקי מאוס מהטלוויזיה החליפו הפינגווינים של קלאב פינגווין כמשאת נפשם של בני הגיל הרך.

הפוטנציאל העסקי ברור - עשרות אלפי גולשים, עם כמות נכבדת של זמן פנוי, חוסר ניסיון בדחיית סיפוקים והשפעה מכרעת על דפוסי הרכישה של ההורים. בנוסף, מאחר שמשחקים חינוכיים לילדים הם מוצר חוצה תרבויות יותר מתוכן למבוגרים, ניתן גם לפנות לשוק הבינלאומי. אך האם האתרים לילדים מצליחים לתרגם את הפוטנציאל להכנסות, וכיצד מאזנים בין הצורך להשביע את רצון הילדים והצורך לשמור גם על ההורים המשלמים מרוצים? כמה ממנהלי אתרי הילדים הבולטים בישראל מנסים להשיב על השאלות.

מוגובי - קונים מנוי
גם בחנויות הספרים

מוגובי, שהקימו ב–2007 אייל שמי ודרור חבושה, הוא כיום חלק מקבוצת וואלה, המחזיקה ב–50% מהאתר. החברה מעסיקה 18 עובדים, שמחציתם אחראים לפעילות בישראל ומחציתם לפעילות ברוסיה שהחלה לפני כחצי שנה וכוללת כ–100 אלף משתמשים. יו"ר הדירקטוריון של מוגובי העולמית היא המדליסטית האולימפית יעל ארד. מוגובי העולמית גייסה באחרונה 3.5 מיליון שקל מהקרן של אלי וניר ברקת.

מדובר בעולם וירטואלי שבו מתרחשות מדי חודש משימות שבהם לוקחים הילדים חלק, כשהם מיוצגים על ידי דמויות צבעוניות, המכונות "מוגובים". במסגרת העלילה צריכים המגובים לחמוק מ"צלמוות", יצור מרושע ושונא ילדים, שמנסה להחשיך את מסך המחשב. "למוגובי יש אלפי מנויים משלמים מתוך 320 אלף ילדים שמשתמשים באתר בחודש. אנחנו עובדים במודל Freemium - הילדים יכולים לשחק בחינם, אך מי שיש לו מנוי זוכה להשתתף בפעילויות נוספות", מסביר רפי יער, מנכ"ל מוגובי ישראל. מחיר מנוי למוגובי הוא 35 שקל לחודש; המחיר יורד ל–20 שקל לחודש למי שרוכש מנוי מראש לשנה.

יער לא מציין כמה אחוזים מהכנסות מוגובי מגיעות ממנויים משלמים, אך מסביר כי כדי ליצור רווחים מנסה החברה ליצור מעת לעת מקורות הכנסה נוספים. מודל עסקי מרכזי של החברה הוא שיתופי פעולה מסחריים עם חברות כמו תנובה, יוניליוור וטמפו, שמשלבות תוכן שיווקי במוגובי. "לכל לקוח אנחנו תופרים חבילה ספציפית", מסביר יער.

"שיתוף הפעולה האחרון היה למותג נשר מאלט של טמפו, שהופיע בעולם 'זהירות בדרכים' באתר. הילדים קיבלו אפשרות לנסוע על אופנוע וירטואלי, ללמוד תמרורים ולהכיר את חומרי הגלם שמהם מיוצר נשר מאלט, כמו לתת ושעורה. אנחנו משלבים את התוכן המסחרי בערכים של המשחק".

יער מציין כי בנוסף לרווח מהמוצר הדיגיטלי, החברה מרוויחה ממוצרים משלימים, כמו בובות וערכות יצירה, שנמכרים ברשתות הספרים והמתנות. חלק מהמנויים נרכש דרך האתר עצמו, וחלק גדול מהם נרכש בחנויות עצמן, גם כדי לשלול אפשרות של הכנסת פרטי כרטיס אשראי שלא באישור ההורה. "יש לנו מארזי מנוי שמיועדים למי שלא רוצה לשלם באינטרנט", אומר יער.

"האתגר שלנו הוא לאזן בין מה שהילד רוצה, לעובדה שההורה הוא המשלם, לכן אנחנו מקפידים לשמור על רמה סבירה של שיווק ורמה סבירה של מחיר", הוא אומר.

באתר אמנם לא מגבילים את זמן השהייה של המשתמשים, אך מעודדים את הילדים לעסוק בפעילות ספורטיבית, ולא להישאר דבוקים למחשב.

לדבריו, מוגובי רווחי, אך רוב המנויים שלו אינם מנויים משלמים. כדי לשווק את הפעילות נעזרים במוגובי בקידום בתוך אתר וואלה, אך גם עורכים פעילויות מחוץ לרשת, כמו למשל בפסטיגל האחרון, שבו הסתובבו בובות מוגובי בין הילדים, ופעילות שיווקית בקניונים.

אקולוקו - מגבילים את השהייה באתר

"ילדים הם צרכנים מודעים מאוד. אם לא מספקים להם מהר את הגירוי הבא הם עוזבים, לכן צריך להשקיע מאוד בחוויה שמגישים לילד", אומר גיא ספירא, מייסד ומנכ"ל אקולוקו, עולם וירטואלי לילדים שפעיל בישראל, בצרפת ובארה"ב.

אף שאקולוקו רחוקה מלהיות חברת שבבים או אפליקציה לניהול משימות באייפון, האתר עורר את עניינן של קרנות ההון סיכון, וגייס כמה מיליוני דולרים בשני סבבי גיוס מהקרנות ג'ימיני, כרמל וקרן ויזרע. לדברי ספירא, 2 מיליון מתוך 3 מיליון המשתמשים בשירות מגיעים מישראל.

אקולוקו הוקמה לפני ארבע שנים על ידי ספירא, לשעבר מנכ"ל מקס ברנר, וגל דרום. האתר הישראלי הושק ב–2009, ב–2010 פתחה החברה אתר בצרפת, וב–2012 בארה"ב. "הילדים שלי ושל דרום היו אז בטווח הגילים של 8–13, ובילו הרבה זמן ברשת - אבל לא היו שם תכנים שנבנו עבורם. זיהינו הזדמנות עסקית", מספר ספירא.

החברה מעסיקה 20 עובדים, מחציתם אחראים על ניהול וטיפול בקהילה, כולל שירות לקוחות ויצירת הפעלות בזמן אמת, והשאר עוסקים בפיתוח קוד, אנימציות, ועיצוב.

גם באקולוקו הילדים בוחרים לעצמם דמות ומשחקים משחק הרפתקה, אך האתר מבדל עצמו בכך שהוא מתמקד במסרים של שמירה על הסביבה ובמעורבות חברתית. כך, למשל, הילדים מתבקשים לעזור להגן על ג'ונגל וירטואלי מפני מי שמזהם את הנהר וצד חיות. לדברי ספירא, זמן השהייה הממוצע באתר הוא כארבע שעות בשבוע, כשהגבלת הזמן היא יזומה. "אחרי שעת משחק מופיעה על המסך הודעה "אולי תעשו הפסקה?" אחרי כמה שעות ההודעה מתחלפת ל"נתראה מחר", והשירות נסגר לאותו יום עבור המשתמש", אומר ספירא.

לאתר יש כמה מודלים עסקיים. הראשון הוא מנויים בתשלום, שמחירם נע בין 30 שקל לחודש עד 230 שקל לשנה. לדברי ספירא, לאתר יש 50 אלף מנויים משלמים, 2.5% בלבד מהמשתמשים. למרות זאת, לדברי ספירא מדובר במחולל ההכנסות הגדל ביותר של האתר.

בנוסף, הילדים יכולים לרכוש פריטים וירטואליים לאווטארים שלהם באמצעות מטבע וירטואלי של אקולוקו, כשמחיר פריט מתחיל מ–10 שקלים. בישראל השוק אינו מורגל כמו בחו"ל לרכישה באינטרנט, וגם באקולוקו המנויים, כמו גם הפריטים הווירטואליים, ניתנים לרכישה בחנויות הספרים על גבי כרטיס עם קוד ממוחשב. כרטיס לפריטים וירטואליים טעון ב–30–50 שקל, שבהם ניתן להשתמש באתר. לדברי ספירא, יש גידול במודל העסקי של רכישה בחנויות פיסיות.

"יש הבדלים בין ישראל לחו"ל גם בסוגי המוצרים שעובדים, וגם באופן התשלום. בצרפת מקובל יותר לעשות העברות כספים קטנות דרך הסלולר, ובישראל מקובל יותר לרכוש בחנויות פיסיות", אומר ספירא.

"בהתחלה צריך לבנות אמון במותג אצל ההורים. אחרי שהם רואים שהמוצר עבר סינון אצל רשת כמו סטימצקי, שמוכרת את המוצר, קל להם יותר לשלם עליו באינטרנט. בארה"ב משלמים ישירות ברשת".

מקור הכנסה נוסף הוא ספרים של אקולוקו, שנמכרים בחנויות, ומפרטים את עלילת המשחק. "החברה רווחית מבחינת פעילות בישראל. הפעילות בחו"ל דורשת השקעות".

מאחר שפרסום לילדים בגילים צעירים הוא עניין רגיש, באתרי הילדים נעזרים בשיטות שיווק עקיפות. באקולוקו משתפים פעולה עם ערוץ הילדים, שמספק לשירות מיני סייט בתוך האתר שלו והפניה לאתר הראשי של אקולוקו, ועיתון הילדים גלילאו צעיר כולל מדור אקולוקו, ובו מופיעים סיפורים וחידונים. חלק משיתופי הפעולה מתבצעים בתשלום, וחלקם תמורת קידום הדדי.

במקביל, משקיעים בחברה גם בשיווק להורים בעיתונות, בניוזלטר חודשי ובמיילים, שמתמקד בבטיחות של הסביבה הווירטואלית. מקור הכנסה משני הוא כנסים בתשלום שעורכת החברה פעם ברבעון ל–1,000 הורים וילדים החברים בקהילה. לדברי ספירא, 1,500 ילדים מגיעים לאתר מדי יום, לאחר ששמעו עליו מפה לאוזן.

"נראה שלמבוגרים קל יותר להוציא כסף על הילדים, בווב או במובייל. עדיין נדרש חינוך שוק משמעותי, כי אנשים חושבים שאינטרנט זה בחינם, אבל יותר ויותר מבינים שעל תוכן איכותי צריך לשלם", אומר ספירא. "אנחנו משקיעים ביחסי ציבור להורים בעיתוני הורים או בעיתונות יומית, שחוזרת על המסרים שמדובר באתר חינוכי. הילד תמיד ירצה הכל ומהר - אבל עדיין צריך להוריד את רף ההתנגדות אצל ההורים".

אקולוקו נאלץ להתחרות בעולם תוכן שופע, שכל יום צץ בו משחק חדש או אפליקציה חדשה ששואבים את תשומת הלב של הילדים, שנעים ממוצג אחד למשנהו, בייחוד בעידן המובייל. "המשחק אנגרי בירדס מהווה גם תחרות, כי יש לילד זמן מוגבל לפעילות פנאי, והוא מענה למשחק מהיר עם סיפוק מיידי. באקולוקו יש לילד חיבור עמוק יותר עם הפעילות. הרגשי. עם זאת, מדובר באתגר, ואנחנו כל הזמן עובדים על פיתוח מקורות הכנסה חדשים. הקהילה היא הנכס הגדול והחזק", אומר ספירא.

טאבטייל - ההימור על הטאבלט השתלם

לצד העולמות הווירטואליים שקיימים כבר ממחצית העשור הקודם, הטאבלטים, שתופסים תאוצה בשנתיים האחרונות, פותחים הזדמנויות רבות נוספות בתחום של תוכן לילדים. חברות ישראליות שמזהות את ההזדמנות מוותרות לפעמים על שלב ההתבססות בשוק המקומי ופונות ישירות לארה"ב, שם נמצא הכסף הגדול. חברה כזו היא טאבטייל ‏(TABTALE‏), שהקימו ב–2010 אורן קושניר, ניר בז'רנו ושגיא שליסר.

טאבטייל מעסיקה 26 עובדים בישראל ו–13 עובדים במקדוניה במיקור חוץ, ונעזרת במאיירים פרילנסרים בהודו וישראל.

בדצמבר 2010 הוציאה החברה את הספר האינטראקטיבי הראשון מתוצרתה לאייפד, שעסק בחג המולד, בתזמון מושלם לעונת השופינג. "ברגע שהאייפד יצא לשוק, הבו שיש כאן הזדמנות להשקיע ולבנות משהו חכם, שניתן להוציא לשוק בזמן קצר יחסית", מספר שליסר. "כיום לאפליקציות בכלל יש נתוני רווח קצת יותר סגריריים, אבל הספר שהוצאנו אז גרף חצי מיליון הורדות בשבועיים, והגיע למקום הראשון ברשימת האפליקציות הנמכרות. באותה תקופה היו בארה"ב רק 10 מיליון אייפדים". כיום 9 מתוך 28 המשחקים המובילים לאייפד לילדים הם של טאבטייל.

לאחר גיוס של 1.5 מיליון דולר מקרן מאגמה וונצ'ר פרטנרס של מודי רוזן ויהל זילכה, התמקדה החברה בבניית מודל עסקי רווחי והרחבת קהל המשתמשים שלה. "החלטנו להגדיר את עצמנו לפי קהל היעד, שהוא ילדים בגילי 2–6, ולאחר מכן לגילי 6–12", אומר שלייסר. "העדפנו להתמקד בפעילות חינוכית מטבעה, ולא במשחקי ארקייד, כדי להציע ערך מוסף". התוכן של טאבטייל יוצא לשוק לאחר כמה חודשי פיתוח, וכולל משחקים לסמארטפונים וטאבלטים, ספרים אינטראקטיביים, חוברות צביעה לאייפד ושירונים. באחרונה השיקה החברה סדרת ספרים ומשחקים בנושא אוכל בריא בשם "קרייזי שף". התוכן מופץ באנגלית, איטלקית, גרמנית, ספרדית, רוסית סינית וקוריאנית. יעד פופולרי להורדות, שנמצא במקום השלישי ברשימת ההורדות של תוכן החברה, הוא ערב הסעודית.

טאבטייל אינה פעילה בישראל. בעבר הפיקה ספרית תוכן לילדים עבור פלאפון, אך כעת משקיעה החברה מאמצים רק בשוק הבינלאומי. "עולם המובייל הוא תחרותי מאוד. צריך להשקיע בתוכן ולמדוד את ההצלחה שלו. מי שאין לו כבר מותג מצליח או תוכן מוכר בטלוויזיה, יצטרך להיות ממוקד לגמרי במובייל ולהשקיע הרבה כדי להצליח", אומר שלייסר. "בישראל השוק קטן, אין כאן יכולת להגדיל את המשתמשים באופן משמעותי כמו שקיים בחו"ל, וההוצאה של אנשים על תוכן דיגיטלי נמוכה".

המודל העסקי של החברה מבוסס על פרסום ועל רכישת טובין וירטואליים בתוך האפליקציה ‏(In app purchase‏). לדברי שלייסר, החברה מייצרת הכנסות משמעותיות, אך הוא מעדיף לא לומר אם היא רווחית. "אנחנו לומדים ומנסים למצוא את הדרך להצליח, אבל לא גילינו נוסחת קסם".

לדברי שלייסר, לטאבטייל יש 15 מיליון משתמשים. כיום לא גובים בטאבטייל תשלום על האפליקציות עצמן. "הילדים של היום מורידים מאות אפליקציות וצורכים אותן לשנייה. אין טעם להעמיס את המחיר על ההורה". החברה זקוקה עדיין להגדלת המוניטיזציה שלה, כלומר היכולת לגבות תשלום עבור מוצרים וירטואליים, ובוחנת מודלים עסקיים נוספים.

בניגוד להנחה הרווחת, שלייסר לא רואה נכונות גבוהה יותר לפתוח את הארנק כשמדובר בתוכן לילדים. "במשחקים למבוגרים, כמו הימורים או ארקייד, רמות המוניטיזציה גבוהות יותר. לילד אין כרטיס אשראי, הוא צריך אישור מהורה, וההורה מסכים רק מדי פעם". עם זאת, הוא מציין יתרון של נאמנות פוטנציאלית למותג. "אם מתחילים מגילאים צעירים, אפשר להתקדם עם הילדים לאורך כמה שנים".

לדברי שלייסר, הגידול של השימוש בתוכן של טאבטייל הוא אורגני. שיווק להורים מתבצע דרך בלוגים של אימהות, שהם תופעה נפוצה בארה"ב. "מקבלי ההחלטות המשמעותיים הם ההורים, לכן חשוב לנו שהם יכירו את המותג". המתחרים של החברה הן מפתחות אפליקציות משחקים לילדים בחו"ל, כמו טוקה בוקה ופאן סטורם.

מיקמק - התרחבו 
גם לקניון

עולם וירטואלי נוסף נפוץ בישראל הוא מיקמק, שהוקם ב–2010 על ידי יניב חממי, ושייך לחברת D.I.C. המודל העסקי של החברה מבוסס על מנויים בתשלום של מ–37.90 שקל למנוי חודשי ועד 299.90 שקל למנוי שנתי, וכן על רכישת טובין וירטואליים, אם כי מודלים אלו לא מניבים את עיקר ההכנסות.

במטרה לגרום להורים לפתוח את הארנקים, לפני כמה חודשים החלה החברה לנסות מודל עסקי חדש, של מתחם בילוי בקניון רננים, המעוצב בסגנון מיקמק ונקרא מיקפה. בעלות כניסה כניסה למתחם היא 35 שקל, עבור בילוי של שעתיים, ובמקום ניתן לרכוש מזכרות, כמו בובות ויומנים ממותגים.

לפי מיקמק, לאתר 4 מיליון משתמשים, והגרעין הקשה שלו הוא בגילי 5–12. יותר מ-80% מהאתר פתוח בחינם, וחלק גדול מההכנסות מגיע ממרצ'נדייז שנמכר בחנויות ומסדרת טלוויזיה המבוססת על האתר, ומשודרת ב–yes.

האתר פועל כרגע בגרסת בטא בארה"ב, במטרה לחדור לשוק האמריקאי, ולו כמה עשרות אלפי משתמשים.

ניתן לומר כי למרות הפוטנציאל של תוכן לילדים ליהפך למסחטת כספים, עוד לא הוכח שבתוכן זה טמון הסוד לרווח מאתרי אינטרנט. כפי שהבינה כבר Rovio, יצרנית הלהיט אנגרי בירדס, שהכנסותיה צמחו ב–963% בשנה שבה החלה להשקיע במרצ'נדייס ובמכירת הזכויות על דמויות המשחק, הכסף הגדול טמון עדיין בבובות שאפשר לחבק בלילה ולהניח לצד הכרית, או בסרט שמוקרן על מסך הקולנוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#