על דת, אנטישמיות ופייסבוק בספרד - דיגיטל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על דת, אנטישמיות ופייסבוק בספרד

בשנתיים האחרונות האינטרנט הצליח לעורר את הקהילה היהודית המנומנמת במדריד משנת הסיאסטה שלה. השיא היה בסרטון פרובוקטיבי שהופץ ברשת תחת הכותרת "ספרד חרא של מדינה" במטרה לשפר את תדמיתה של ישראל

הקהילה היהודית במדריד כמרקחה. לאחר עשרות שנים של דיקטטורה קתולית, האדרת המאכל הלאומי חזיר ובכלל - קישור המילה 'יהודי' למושגים כמו בוגדנות, כסף והתעמרות בפלסטינים, היהודים יכולים לחזור ולהפגין בציבור את דתם, ובאופן מסוים אפילו לדבר עם הספרדים על הטאבו הגדול - ישראל.

סוכנת השינוי הראשית בדרמה המתחוללת בשנתיים האחרונות במדריד היא האינטרנט. דווקא בתיווכה הקהילה מחליפה לאט לאט את סדריה, ומהמנטאליות הספרדית האדישה של סייסטה ונו פאסה נאדה (הכל בסדר) אנשי הקהילה עוברים למצב התקפה. לאחר תהליך של ארגון מחדש שרובו התרחש במרחב המקוון, הופץ לאחרונה סרט באינטרנט המראה את ספרד כ'מדינה חרא' (כלשונם) בכדי למתוח ביקורת על העוול הנעשה לישראל בתקשורת הספרדית.

הקליפ האגרסיבי היווה את הנדבך האחרון בסדרת השינויים שהנהיגו בקהילה היהודית בספרד, ולמרות הפולמוס הכבד שעורר בין חברי הקהילה, רבים סבורים שהיום להיות יהודי במדינה הפרו-פלסטינית זו חוויה שונה בתכלית מזו שהיתה עד לפני כשנתיים.

בספרד גרים פחות מחמישה עשר אלף יהודים. מספר היהודים במדריד מוערך בין חמשת אלפים לששת אלפים אנשים. להיות יהודי בספרד אף פעם לא היה פשוט, לא רק בימי האינקוויזיציה במאה ה-15 אלא גם בתקופה המודרנית. רבים ציפו שעם תחילת העידן הדמוקרטי וחופש הדת, הקהילה תשגשג. ואולם, בשנים האחרונות, דווקא אותו קשר בלתי ניתן להגדרה בין היהודים בגולה לישראל היה בעוכריהם. שילוב של הנהגה סוציאליסטית שחרטה על דגלה את התמיכה בפלסטינים, בעוד מרבית מערב אירופה העלה את הימין תומך ישראל, לבין תקשורת המתארת באופן שיטתי את ישראל ככובשת אגרסיבית חסרת רחמים, לא סייע לפופולריות של היהודים - הדבר הכי קרוב לישראלים "שוחרי המלחמה". כתוצאה מכך, רק מעטים מבני הקהילה מתהדרים בסממני דת (בניגוד לפריז למשל, שם למרות האנטישמיות מגן דוד הוא פריט חובה). שלושת בתי הכנסת במדריד עדיין מוצנעים בתוך בנייני מגורים, ומעבר לדלתות כבדות מחכים שומרים קשוחים ומערכת אזעקה מתוחכמת. את מספר העסקים שומרי הכשרות ניתן למנות על כף יד אחת. חברי הקהילה הסתכלו בקנאה על אחיהם מעבר לים בארה"ב או בשכנתם צרפת בה היהודים נהנים מחיי קהילה ענפים.

היהודים והאינטרנט שלהם

לשינויים שאירעו לאחרונה אחראי במידה רבה רשת האינטרנט אשר בהדרגה מצליחה לחולל שינויים, פנימיים וחיצוניים. קברניטי הקהילה היהודית במדריד הצליחו לאחד את הקהילה סביב פעילות בלוגים ענפה, למנף את חיי החברה של הצעירים, להגדיר מחדש את הקשר עם ישראל, ואף להתחבר עם הספרדים. כך למשל, ממש בתקופה זו, כאשר ספרד מתנתקת משורשיה הקתוליים, אחד הטרנדים הסוחפים את אזרחיה הוא התחקות אחר שורשיהם. רבים מגלים עניין במקור שמות המשפחה שלהם ובטוחים שמוצאם היהודי היטשטש לאורך השנים, וכולם כבר מכירים בעברית את המילים 'מוצא ספרדי' ו'אנוסים'. בעזרת האינטרנט הם פונים לקהילה היהודית שמקבלת זריקת ביטחון עצמי, וחלקם אף מגיעים ומבקשים לקחת חלק בפעילויות. ספק אם כל זה היה מתרחש לולא תיווכה של הרשת.

בין התקופה בה חיי הקהילה הוגבלו להתגודדות בבתי הכנסת בימי שישי ובחגים ועד החיים המחודשים עברו הרבה מים, מיילים, קבוצות בפייסבוק ותחנות רדיו מקוונות. "בהתחלה הקהילה הייתה מדפיסה עיתון חודשי ושולחת בדואר. זה היה יקר ומסורבל. הרוב לא היו מקבלים כלל מידע ולא ידעו שיש חיים יהודיים במדריד". מספרת גל ליפרמן, ראש ארגון הסטודנטים היהודים בספרד. "אך עכשיו עברנו לעיתונים מקוונים שמגיעים לכל מסך כשר. קהילת הרפאים במדריד הפכה אט-אט לקהילה וירטואלית ואז לקהילה בשר ודם. לפתע יש חיים יהודיים במדריד. אני פתחתי לפני כשנתיים שתי קבוצות בפייסבוק וכך מוצאים אותנו יהודים שמגיעים למדריד ורוצים להשתלב. אנו עוזרים לאנשים למצוא דירה עם שותפים יהודים או לדעת איפה לקנות אוכל כשר. בנינו מאגר מידע של כל הטלפונים ודרך המחשב אנו שולחים מסרונים לכול הקהילה לפני אירועים מסוימים, או מזכירים להם על ארוחות שבת ומסיבות".

קונרדו מלטה, ארכיטקט יהודי שברח מקובה ושוהה באופן בלתי חוקי במדריד מספר שלולא האינטרנט הוא כלל לא היה בטוח שהיה יודע שיש קהילה בעיר. "אם הייתי מגיע לפני 5 שנים בחיים לא הייתי מוצא את בית הכנסת. בזכות האינטרנט נתקלתי לאחר כמה חודשים בכתובת של בית הכנסת. וגם אחר כך לקח לי זמן לגלותו כי הוא חבוי כמו בונקר ויש בו כללים צבאיים. בהתחלה לא נתנו לי להיכנס כי לא היו לי ניירות ורק לאחר שהכרתי דרך פייסבוק ידידה יהודיה היא עזרה לי. נרשמתי למגזינים מקוונים כמו 'נוטי ישראל' שהיו עבורי החלון הכי טוב להבין מה קורה בארץ, וככה גם גיליתי על כל הפעילויות פה שמארגנים ב'קסה ספרד' (בית ספרד - מקום המארגן מופעי תרבות של יהדות ספרד וממומן על ידי ממשלת ספרד). הלכתי להופעה של עידן רייכל וראיתי סרטים ישראליים. אני לא יכול לטוס לישראל כי אין לי ניירות אז אני מנסה להכיר אותה דרך הנופים בתמונות של חברים ישראלים שעשיתי בפליקר. החלטתי שכאשר אצליח להגיע לישראל אגור בחיפה או בעכו".

הניוזלטר שגיבש את הקהילה

אחד הכלים החזקים ביותר לגיבוש הצעירים בקהילה פותח לפני כשנתיים. מדובר במגזין האלקטרוני 'מה קורה?' שמופץ אך ורק בקרב הצעירים במדריד. המייסד, ארמנדו מולקו, שבע רצון: "את הניוזלטר, החלטנו לקחת סיכון ולהגביל רק לארבע מאות בני 18-33, על מנת שירגישו שהם חלק ממשהו. כך גם הקהילה נהפכת מבחינתם ליותר אטרקטיבית כי רק מספר מוגבל נחשף לאירועים המיוחדים ומסיבות החגים שאנו מארגנים. המגזין הפשוט הזה שינה את הדרך בה הצעירים ראו את הקהילה מקצה לקצה. פתאום זה מגניב לבוא לאירועים שיש בהם רק צעירים יהודים".

גם ענבל בן יעקב, מתאמת הצעירים של הקהילה שמחה על השינוי ומדווחת על השפעות רומנטיות: "הרבה זוגות בקהילה הכירו באירועים שאנחנו מארגנים דרך האינטרנט. הם צ'וטטו שם וראו שיש מבחר לא רע. אחרת אולי היו מתבוללים".

בעזרת ארגון גג הצליחו גם לממן תחנת רדיו כשרה שמשודרת באינטרנט ומהווה קשר בין הקהילות דוברות הספרדית בעולם וגם עם הספרדים. מאשה גבריאל, יהודיה יוצאת ארגנטינה, מנהלת בארבע השנים האחרונות את 'רדיו ספרד': "מה שמעניין זה שמבלי שהתכוונו, נוצר מצב שיש גם הרבה מאזינים לא יהודים ספרדים שרוצים לברר לגבי ההיסטוריה המשפחתית שלהם. מרוב המיילים שקיבלנו עם שאלות לגבי שמות משפחה החלטנו ליצור תוכנית שבועית שעוסקת רק בשמות משפחה ומקורם, וגם אפשר לשאול בה שאלות בסיסיות. מתקשרים ספרדים עם שאלות תמימות כמו: "איפה אפשר לקנות כיפה, מתי צריך לשים אותה וכדומה".

אין ביקורות?
"ממש קצת. אבל בזמן מלחמת לבנון השנייה הגיעו אלינו מאות נאצות. כל פעם שישראל תקפה, כתבו לנו דברים נוראיים כמו "היטלר היה צריך לסיים אתכם". זה לא מעליב, כי זה כל כך רדוד, אבל אני לא יכולה להגיד שזה לא מחבל טיפה במצב הרוח. בגדול, אני רואה באינטרנט כלי עבור צעירים יהודים בספרד להתבטא על מה שקורה בישראל. פעם אם מישהו היה רוצה לקחת חלק בקהילה הוא היה צריך לעשות זאת באופן רשמי, לבוא ולהציג את עצמו. הבלוגים ופייסבוק נותנים להם הזדמנות לעשות זאת בקלות. כולם יכולים להתבטא ולהרגיש שייכים מבלי לדרוך בבית הכנסת, גם היהודים שחיים בכפרים המבודדים בדרום ספרד."

הרדיו של מאשה מקבל תקציב נאה מטעם הפדרציה של הקהילות היהודיות בספרד ונהנה מכמה עשרות אלפי מאזינים בספרד ומחוץ לה. בעזרת תוכנה מיוחדת הם יכולים לראות את החתך של המאזינים: "יש לנו מאזינים כמעט מכל מדינה באירופה. יש מאזין אחד קבוע מאיראן 24 שעות, אנו כמעט בטוחים שזה חייל איראני מהמודיעין. יום אחד נקדיש לו תוכנית".

לא כולם מצטרפים לעגלת סוגדי הרשת. "האינטרנט לא יוצר את הקהילה, הוא רק מהווה שיקוף שלה". מספרת רונה בן ציון, ישראלית שלמדה במדריד במסגרת 'ארסמוס', תוכנית לחילופי סטודנטים, וחיה בקהילה בחצי השנה האחרונה. "הם מעלים אלפי סרטים ותמונות של כל האירועים שהם עושים וזה עוזר לקדם את הקהילה ואת תחושת הביחד. אבל סך הכל זה רק מקל עליהם את החיים היהודיים בספרד שגם ככה קשים מאוד. גם הישראלים משתמשים בפלטפורמות של הקהילה לתקשר. כל דקת שיחה בפלאפון עולה כמה שקלים בספרד, והאינטרנט הופך להכרח". רונה מצאה עבודה דרך הקהילה והחליטה להישאר לעת עתה. היא תעזור לחברות פיתוח ישראליות להשתלב במדריד. "הקהילה פה באמת שונה מהקהילות באמריקה, שם הם רק מחליפים כרטיסי ביקור. פה הם באמת מנסים ליצור משהו. לארוחות החינם שהם מארגנים, מגיעים אנשים מרכזיים בקהילה ולא רק ההזויים כמו שיש בבית חב"ד".

הטאבו התנפץ - מדברים גם על ישראל

שיא הפעילות ברשת נרשם לפני כחודשיים עם השקת סרטון אינטרנטי. הביטחון של הקהילה התגבר עד כדי כך שהם הרגישו שאפשר כעת לגעת בנושא הרגיש ביותר - ישראל. גורמים בקהילה ומחוצה לה, חלקם רשמיים, חברו להפיק סרט תדמית לישראל. הם בקשו להישאר אנונימיים במחשבה שהדבר יסייע להגביר את עוצמת הקמפיין. לאחר שהתייאשו מהקמפיינים המתונים, הם פנו לרעיון פרובוקטיבי, על גבול הבלתי נסבל, שלא יוכל להיוותר ללא תגובה. "מדי יום מופיעה כתבה על ישראל באחד מהעיתונים הגדולים. הישראלים מוצגים תמיד ככובשים אכזריים, והפלסטינים כאלמנים וכיתומים", מספר אחד מהם. הוחלט על קמפיין שיגרום לסקרנות על גבול הסלידה, ידרוש מקסימום התערבות מצד הצופה וייראה כאילו הפיקו אותו חבורת 'ספרדים שאכפת להם'. תחילה נחשף הצופה לסרטון בו מוצגת ספרד כ'מדינת חרא' (Pais de mierda): בקליפ קצר ואגרסיבי שהועלה ל-youtube מוצגות תמונות קשות במיוחד (ואמיתיות) ה'מוכיחות' כי ספרד היא מדינה אלימה של שונאי זרים, סוחרי נשק וסמים ואף רוצחי נשים. הסרטון לא מעלה שום אסוציאציה לישראל ובסופו מתנוסס הלינק הבא. בכניסה לאתר, מופיע בחור צעיר השואל בתסכול ובאכזבה : "ספרד היא באמת מה שראיתם?" לאחר מכן בפאתוס רב הוא מקביל זאת למצבה של ישראל ומציג סרטון תיירות של נופי ישראל. התובנה שהצופה אמור לגבש היא שכל מדינה יכולה להיראות כגיהינום תוך שימוש במניפולציה ויזואלית. ישראל, לדעתם, נפלה קורבן למניפולציה כזאת.

בקמפיין צפו קבוצות מחקר רבות שבחנו כל שנייה מהסרטון ומהאתר, ונבנה משחק מיוחד המקנח את הצפייה ומקנה ידע על הדמוקרטיה הישראלית. הקמפיין הושק תחת חסות מסתורית בשם 'פלטפורמה דוד' במטרה להראות שלכאורה אנשים רגילים מימנו אותו מכיסם. יתר על כן, בשבועות הראשונים להשקת הפרויקט התיישבו עובדי חברת יחסי הציבור בשיתוף מספר חברי הקהילה והכניסו הפנייה ללינק של הסרטון באינספור בלוגים, תגובות לכתבות, דפי פייסבוק, במכתבים למערכת ובכל מה שיכול להעלות את הרייטינג. זה עבד. הקהילה התגייסה גם כן ושיגרה את הלינק לכל עבר, ולאחר כשבועיים מרבית התקשורת הספרדית החלה לגלות התעניינות ופורסמו כמה כתבות בנושא. התגובות היו מעורבות. רובם סיכמו שמדובר בצעד אגרסיבי אך השאירו את השאלה האם ישראל היא באמת 'מדינת חרא', או שמא מדובר בתוצאה של מניפולציה עיתונאית ארוכת שנים פתוחה.

בתוך כך, הניסיון ללכת על כל הקופה באופן הפרובוקטיבי ביותר לא מצא חן בעיניי כל חברי הקהילה שחלקם הרגישו כשגרירים של פלטפורמת דוד בין אם היה להם חלק בעשייה או לא. אחרים רגזו על כך שההפרדה בין יהדותם, להזדהות עם ישראל, אותה הם ניסו לשמור במאמץ רב, התפוגגה. כך, אחת מנשות המפתח בקהילה מתארת בעצבנות מופגנת: "שנים רבות אני הולכת על הקו הדק הזה בין יהודיה לתומכת ישראל, ונאלצת להתחמק באופן קבוע משאלות כמו - אם ישראל תילחם בספרד במי תתמכי? אבל עכשיו כשהקמפיין הוצג כאילו צולם על ידי יהודים ספרדים מהקהילה, חבריי הספרדים בטוחים שאני חושבת שספרד היא מדינת חרא שעושה עוול לישראל. ולבי, כמו שמציין הקמפיין, הוא לכאורה בישראל".

יש סיכוי שהקמפיין, לדעתך, ישנה משהו?
"הרעיון טוב כי הוא עוזר להעלות את המודעות לכך שמבקרים את ישראל באופן קבוע בתקשורת, וזה שם מול הספרדים מראה. באופן אישי זה נראה לי כקמפיין יותר מדי רגשי וחסרה עבודה בקנה מידה גדול יותר ואינטליגנטי. למשל הציגו שם את ספרד כסוחרת השמינית בגודלה בעולם של נשק, אבל ישראל אפילו יותר גדולה. למרות שגם אם הייתה עבודה אינטליגנטית לא היו משיגים כלום. זה לא ישנה דבר. אלה שבעד ישראל ימשיכו להיות בעד, ואלה שנגד - יהיה להם עכשיו יותר סיבות להתלונן. מה שכן השתנה זה שהיהודים שלא העזו להגן באופן גלוי על ישראל מרגישים עכשיו נוח להביע דעה בפומבי. הם יצאו מהארון".

חברי הקהילה ברובם אימצו את הקמפיין וניסו לשווק אותו לחבריהם, אך הבינו שמדובר בטיעון שטחי: "הסרט שהם מקרינים הוא יותר מדי אידיאלי ותיירותי וברור שזה לא האמת על מה שקורה בישראל." אומר קונראדו. "אבל עדיין שמתי את הלינק לאתר ולסרט בפייסבוק שלי כי אני מבין את המטרה". דווקא הצעירים בקהילה נרגשים מכך שננקטה סוף סוף פעולה אגרסיבית בשמם. "זה מעולה וקונקרטי מאוד לגבי ספרד", הם אמרו בפגישה שנערכה למינוף הקמפיין. "בארה"ב אין את הבורות שיש פה, ואת הפרופגנדה האנטי ישראלית, אז שם זה לא היה עובד, אבל פה זה הכרחי". "כאשר חברים ספרדים שלי התחילו לשלוח לי את הלינק", סיפרה אחת, "הבנתי שזה כבר הפך לפופולרי. לדעתי צריך אפילו לגלות יותר אגרסיביות מאחר שהבורות פה כה גדולה ומאחר שהספרדים מרשים לעצמם להביע עמדה על כל דבר שקורה בארץ, מבלי שהם יודעים את האמת".

אז מה העתיד של הקהילה? היא יצאה מהארון על ידי הקמפיין האחרון, אבל עדיין מבולבלת כאשר היא מתבקשת להזדהות עם ישראל, היא אחת הקהילות הקטנות בעולם אבל בעלת המסורת המפוארת ביותר. וכעת, על גבי האינטרנט היא המציאה את עצמה מחדש בתור קהילה צעירה ותוססת.

"מה שחייבים לקחת בחשבון כשמנסים להבין את הקהילה פה ואת היחס שלה לישראל או לעצמה זה שהיא מאוד שונה מקהילות אחרות" טוענת ענבל, "אחד הדברים המייחדים אותה, למשל, זה שהיא מורכבת ממתגיירים רבים ולא כאלו שעשו זאת מטעמי נישואין. אנחנו לא יודעים למה אבל כנראה זה קשור למטען היהודי שיש להיסטוריה הספרדית. המצב פה מאוד מעניין. מצד אחד אני לא יכולה לחשוב על מדינה פחות ידידותית ליהודים - מדינה בה רשת המסעדות הפופולארית ביותר נקראת מוזיאון החזיר, וכל ספרדי שני שם כאפייה כאות הזדהות עם הפלסטינים. למרות זאת, הזהות היהודית פה באמת מתחזקת. ולא בצורה הרגילה בה יהודים בחו"ל מתקרבים רק לחומוס ול-ynet, אלו שמגיעים לפה הולכים אשכרה לשיעורים של הרבנים והרבניות ומתעמקים. ובבית כנסת יש כל כך הרבה מתגיירים. בקיצור, אנחנו מוזרים. אני לא מבינה למה אבל יש פה איזה משהו".

הכותב התגורר בקהילה היהודית במדריד במשך כחצי שנה כחלק מתוכנית חילופי הסטודנטים "ארסמוס"

 


עוד בנושא - רואים עולם: שירות חדש בפליקר יאפשרו לגולשים לצפות בתמונות מאזורים גאוגרפיים שונים | השיבה הביתה: המדינה והסוכנות מתכננות להעלות 1,000 עובדי היי-טק עד 2010 | עושים שלום ברשת: הרשת החברתית Mepeace מנסה לחבר בין ישראלים לפלשתינאים | מסמך המופץ באינטרנט: "מי ייתן ונזכה לסיים את מה שהיטלר התחיל ונשמיד את כל האשכנזים"

לקבלת עידכונים מ-TheMarker IT, הרשמו לניוזלטר שלנו 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#