מדע על הבר - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדע על הבר

57 מדענים, 55 ברים, לילה אחד: פרויקט "מדע על הבר" של מכון ויצמן התקיים בתל אביב זו השנה השלישית, ושוב רשם הצלחה מרשימה ■ "אנשים הזמינו מקומות שבועיים מראש", אמרו אנשי הלילה ונשיא המכון התמוגג: "ככה הציבור מתחבר למדע בצורה קצת אחרת"

7תגובות

הילה ויסברג ויעל שנער

בשעה שמונה וחצי בערב, חיי הלילה התל אביביים עדיין נמצאים בחיתוליהם. אלא שביום שני שעבר היה קשה למצוא בשעה זו חלקה פנויה להידחס אליה ב-55 ברים ברחבי העיר. הסיבה: הפרויקט "מדע על הבר" של מכון ויצמן, הכולל הרצאות מדעיות במקומות בילוי, שהתקיים בתל אביב זו השנה השלישית ברציפות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עדכונים שוטפים גם בטוויטר -  http://twitter.com/#!/TheMarker

תומר אפלבאום

"אנשים הזמינו מקומות שבועיים מראש", דיווח מלצר מזדמן, כשהתקשרנו בתמימות למייט ברחוב דיזנגוף וביקשנו לשמור מקום. "תגיעו מוקדם ותקוו להצטופף בעמידה". במסגרת הפרויקט הגיעו 57 מדענים (בהם 11 נשים) להרצות בעיר הגדולה על מגוון נושאים - החל בגורל היקום ומוח מלאכותי ועד למיזוג גרעיני ואבולוציה. המאזינים בלעו את המידע בשקיקה, וכמעט כל הברים היו מלאים עד אפס מקום.

ד"ר אורן טל, שהרצה בפאב הרלינגר על אלקטרוניקה מולקולרית, הודה בסוף הערב שלא צפה את התלהבות. "זה מפתיע שאנשים מגיעים ומתעניינים, בעוד שהעיניים של אשתי מתחילות לרצד שאני מדבר על מדע", אמר בחיוך. "הופתעתי. הגיל הממוצע בקהל שלי היה פחות מ-30 והאנשים ממש הסתקרנו ושאלו שאלות, היה מצוין", סיכם את הערב ד"ר דן אורן, שהרצה בבר יהושוע על תאים פוטו-וולטאיים. נשיא מכון ויצמן, פרופ' דניאל זייפמן, שלקח אף הוא חלק בהרצאות, אמר כי "בזכות הפרויקט הציבור מתחבר למדע בצורה קצת אחרת".

עכברים חטובים ורדיקלים חופשיים

אבשלום חלוץ

המרצה: פרופ' איתן גרוס. ההרצאה: מדוע תאים מתאבדים? המקום: אוויטה, יבנה 31

מדי ערב מתמלא בר הגייז הפופולרי אוויטה שבמרכז תל אביב בעשרות גברים המגיעים במיטב מחלצותיהם, לוגמים משקאות חריפים ומפזזים עד השעות הקטנות של הלילה. הערבים במקום מתחלקים לפי נושאים: ימי ראשון מוקדשים לחובבי להיטי האירוויזיון, בשלישי אפשר לראות הופעות של מלכות דראג, וערבי חמישי מושכים בעיקר סטודנטים. אבל מי שהתקבץ במקום בשני שעבר לא בא כדי לקפץ לצלילי ליידי גאגא או להשתכר מקוקטייל הבית: הבר היה מפוצץ עד אפס מקום מאנשים שבאו לשמוע על גידולים סרטניים, מוות של תאים וכוחה המופלא של המיטוכונדריה. "סלח לי, יש לך אולי כוס תה?", היתה בקשתה של אישה מבוגרת מהבחור השרירי והמפותע שמאחורי הבר. אפשר לשכוח מפיק-אפ הלילה.

מוטי מילרוד

אל הבמה הקטנה, שבימים רגילים נושאת עשרות בליינים, עולה החוקר פרופ' איתן גרוס, בן 48, בעל שלושה תארים מהאוניברסיטה העברית ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת וושינגטון בסיינט לואיס ומאוניברסיטת הארוורד. בשנת 2000 חזר לישראל והקים מעבדה במכון ויצמן, ומאז הוא חוקר כיצד מתחוללת מחלות בגוף. בתחילת הרצאתו, שנושאת את הכותרת "מדוע תאים מתאבדים?" הוא חושף כי תמיד התעניין במחלת הסרטן ובגורמים לה, החל את מחקרו בשמרים, ומהר מאוד עבר לניסויים אכזריים בעכברים. הוא בוחן את הקהל כדי לבדוק מי יודע מה הם תאי גזע, כיצד נוצרים רדיקלים חופשיים וכמה תאים יש בגופנו.

עד מהרה מתגלה כי הסיטואציה מחזירה אותנו אל החלוקה ההיררכית של חטיבת הביניים: בשורה הראשונה יושבים היורמים שלא מפסיקים לנסות להוכיח עד כמה הם נבונים, קצת מאחוריהם אפשר למצוא את המרדנים שרק רוצים להפריע עם שאלות מתחכמות, והרחק מאחור נמצאים המקובלים, שכבר נמצאים במשקה השלישי שלהם על הבר ולא ממש מרוכזים במה שנאמר מלפנים. אישה כבת 30 בשורה הראשונה היא חנונית הבר: היא שואלת כל כך הרבה שאלות ארוכות שבשלב מסוים פרופ' גרוס מכריז: "את חייבת להיות שתולה. את יודעת את כל החומר כבר. תפסיקי לגלות", ואוסר עליה לשאול שאלות נוספות (הדבר לא מונע ממנה. כעבור עשר דקות היא כבר מתחננת: "רגע, אני יכולה לשאול שאלה למרות שלא הרשת לי?").

פרופ' גרוס מסביר שהמנגנון של מוות של תאים מסייע לגוף להימנע מיצירת מוטציות בתאים אלה ומגידולים סרטניים, אך מוות רב מדי של תאים עלול לגרום לבעיות נוירולוגיות כמו אלצהיימר. "אם כך, האם אנשים שחולים באלצייהמר חסינים מסרטן?" אני שואל אותו ממושבי בשורה הראשונה (חנון כמובן), אבל הוא לא יודע את התשובה. "מעניין, לא חשבתי על זה", הוא מודה, ואני נשען לאחור בסיפוק. ההרצאה שלו מרתקת את הצופים, אבל בגלל הזמן הקצר הוא נאלץ לדלג במהירות בין נושאים ולגעת בהם רק על קצה המזלג. הוא מספר לנו על ניסויים שערך בעכבר ממנו הוצא הגן האחראי על ההשמנה, שגם לאחר שהאביסו אותו בהררי שומן המשיך להיות חטוב. "אתה מחפש אולי בני אדם לניסויים שלך?" מתעניינת בחורה שמנמנה ומצחיקה את הקהל. "להיות חוקר זה דבר מרתק. אני מרגיש כמו מישהו שהולך כל היום במדבר ומדי כמה זמן מצליח למצוא דברים שאף אחד לא מצא לפני", אומר גרוס ומחייך. "אולי יום אחד תמצא איזה פרס נובל", אומר לו אחת הצופות. "עזבי אותך מפרסים", הוא עונה, "פרסים זה ממש לא חשוב".

שתי בירות ורכבת יפאנית מעופפת

סיון פינגולד

המרצה: ליאור אמבון. ההרצאה: מוליכות-על: פיסיקה קוונטית על השולחן. המקום: ניילון, דיזנגוף 99

הקהל בניילון היה מרותק למראה חתיכת המגנט שריחפה באוויר בלב המועדון. הניסוי הפשוט, שהדגים מהי מוליכות-על, עזר לליאור אמבון, הדוקטורנט הצעיר, לשבות את לב המאזינים. "אני רוצה לשכנע אתכם שמוליכות-על זה דבר מגניב, מיוחד ולא סתמי", אמר. והלך לו לא רע.

הקהל, שהגיע לבר התל אביבי בניסיון לספוג מעט מדע, היה נחוש להבין מה כל כך מגניב במגנט. אמבון היה נחוש להגניב אותנו. ובכלל, השורש ג.נ.ב הוזכר פעמים רבות במהלך ההרצאה, וגרם לכמה צופים שתויים לשקול לעשות תואר בפיסיקה. אחרי הניסוי, עבר אמבון להסבר על חשיבות החיכוך וההתנגדות החשמלית בחיינו.

מוליכות-על, אם תהיתם, היא תופעה פיסיקלית הקשורה בין היתר להתנגדות חשמלית אפסית ולפיסיקת הקוונטים. חוקרים גילו את התופעה לפני כמאה שנים. מוליכי-על נמצאים כיום בשימוש מועט בתחום הרפואה (MRI), ואמורים להיכנס לשימוש גם בתחומי האנרגיה והרכבות. "הבעיה העיקרית היא שהמדע עוד לא הצליח לייצר מוליכות-על בטמפרטורה של מעל מינוס 200 מעלות - טמפרטורה שקשה להגיע אליה", אמר אמבון. בקהל נרשם ייאוש קל - ואמבון שלף את הנשק היפאני.

"למרות הקשיים, ביפאן כבר פועלת רכבת שמשתמשת במוליכי-על, כאשר המסילות מקוררות לטמפרטורה נמוכה", אמר. עבור הקהל, הרכבת היפאנית המעופפת היא התוצאה המרשימה ביותר של העל-מוליכות. "הקרון ממש באוויר?" ו"מה שופכים על המסילות בשביל לקרר אותן?" - היו בין השאלות שנשמעו בקהל, בזמן שאמבון עצר לרגע כדי לשפוך עוד חנקן נוזלי ולאפשר למגנט להמשיך לרחף.

הקהל בלע את מילותיו של אמבון בשקיקה, והוא עודד אותם להעלות תמונות מההרצאה לפייסבוק. ההסברים הברורים והפשוטים של אמבון אולי לא ייצרו גאוני פיסיקה חדשים, אבל עבור רבים מהמשתתפים, הם שפכו אור על אחד מהתחומים המרתקים בפיסיקה, שאינו נמצא בדרך כלל במרכז.

"הקהל היום שונה מבדרך כלל", אמר ארנון, אחד הברמנים. "בז'רגון של חיי הלילה קוראים להם 'סחים'. קהל שמרני, שותה רק בירות. זו פעם ראשונה שנגמרו לנו ספלי הבירה. בדרך כלל יש פה בעיקר היפסטרים".

"האם אלכוהול מאריך את תוחלת החיים?"

הילה ויסברג

המרצה: ד"ר גיא שחר. ההרצאה: ריקוד המלחמה של המערכת החיסונית. המקום: מייט דיזנגוף, דיזנגוף 226

מהרגע הראשון היה ברור שהביולוג ממכון ויצמן, ד"ר גיא שחר, לא מתכוון לייגע את עשרות הבליינים בהסברים מדעיים מפולפלים מדי על מערכת החיסון. גם הוא, בסופו של דבר, בא להעביר ערב בראש טוב, בליווי קורטוב של ערך מוסף.

"כשהשתתפתי באירוע הקודם של 'מדע על הבר' הייתי קצת שיכור, אני לא זוכר מה בדיוק אמרתי", הודה שחר ולא שכח לשים את הדברים בקונטקסט הנכון: "למה אני כאן? כי מדענים לא צריכים לשבת במגדל השן. וחוץ מזה, מכון ויצמן ישמח לקצת פרסום בעיתונות". הקהל צחק, שחר לקח עוד לגימה מהבירה וניגש לעניינים - תיאור מערכת החיסון בגוף האדם.

ההרצאה לא נשמעה כלל כמו שיעור ביולוגיה, אלא יותר כמו פרק מסדרת הילדים "החיים". נוגדנים, תאי דם לבנים ובלוטות לימפה נהפכו במחי הסבר של שחר לצוות צבאי מיומן, השש אלי קרב. העור והריאות - החלקים הפיסיים של מערכת החיסון - "זורקים חיידקים מהגוף", ומלבדם מסתובבים אצלנו בפנים תאי דם לבנים, ש"מחסלים חיידקים על המקום".

כשאנחנו נפצעים, למשל, התאים הלבנים מתנקזים באזור הפצע ומשתתפים בתהליך הריפוי. "מוגלה מורכבת ממיליוני תאי דם לבנים ושאר חומרים שחיידקים הפרישו - זה מגעיל, אבל זה מגן עלינו", הדגיש שחר. בלוטות הלימפה, אם לא ידעתם, הן "מטה משטרה" - לשם מגיעים תאים דנדריטיים שאוספים מידע על מזיקים בגוף ("כמו ששוטר אוסף מידע על פשעים שהתרחשו בעיר"), ומציגים בלימפה את הממצאים.

תומר אפלבאום

מלצריות עשו דרכן בקושי בין הקבוצות שגדשו את הפאב הקטן. בשלב השאלות מהקהל הוצף שחר בידיים מורמות ובעיניים סקרניות. בליין ראשון שאל מדוע יש אנשים שמתנגדים לחיסונים. "זה חלק מתנועת ניו אייג'", הסביר שחר. "מכיוון שמרבית האוכלוסייה מחוסנת, לא קורה כלום בדרך כלל לבלתי מחוסנים - זה מה שנקרא 'אפקט העדר'. אם אנשים ימשיכו שלא להתחסן, מגפות מסוכנות עלולות לחזור ולחסל אותנו".

אלרגיה, הסביר שחר בתגובה לשאלה נוספת, היא אחד מאותם מצבים שבהם מערכת החיסון תוקפת את עצמה. באופן משונה, למרות התקדמות הרפואה - ואולי דווקא בגללה - סובלים יותר אנשים מאלרגיות. "ייתכן שבגלל השמירה על היגיינה יתרה מערכת החיסון לא מתחזקת. תנו לילדים שלכם לזחול בכיף בפארק ולאכול קצת חול, ויהיה בסדר", אמר שחר.

בליין נוסף, ששתה כנראה יותר מבירה אחת, החליט לשים סוף לרצף השאלות המדכדכות משהו בנושאי איידס-סרטן-תורשה, ושאל: "האם אלכוהול מאריך את תוחלת החיים?" שחר לא התבלבל: "מחקרים טוענים שכן - עשו מחקר על רופאים בריטיים, וגילו שמי ששתו בירה או שתיים בכל ערב חיו יותר. למה זה קורה? באמת לא ברור. אולי פשוט כי מי ששמח יותר חי חיים ארוכים יותר".

אפילו ההיי-טקיסטים הסתבכו

קינן ראובני

המרצה: ד"ר תום רן. ההרצאה: מחשבים ננו-ביולוגיים שירפאו את גופנו מבפנים. המקום: רוזה פארקס, דיזנגוף 265

"אוף, אני אף פעם לא מצליחה לתפוס מקום באירועים האלה. כדאי שנתיידד עם הברמן", רוטנת יסמין (29), מתכנתת בחברת היי-טק שמתיישבת לידי על הבר. "נקווה שלא יזיזו אותנו". הברמן, מצדו, עמוס: "זה טירוף מה שהולך פה, 20:00 והבר כבר מלא, ביום רגיל מתחיל להתמלא כאן רק ב-22:00". יסמין מזמינה יין אדום ואומרת: "ההרצאה הקודמת שהייתי בה היתה על זיכרון, אבל אני לא זוכרת ממנה כלום".

אנשים עומדים בחוץ על המדרכה כדי להקשיב, ומאחורי הבר תופס את מקומו המרצה, ד"ר תום רן, שנראה כמו מי שנמצא בדרך לטיול של אחרי הצבא, כאילו שבמכון ויצמן גם מצאו את הנוסחה למעיין הנעורים. רן מסביר על "המחשב" הביולוגי שהם מפתחים במכון, שאמור להחליף את התרופות מהסוג המוכר והישן.

תומר אפלבאום

ב-2001 הציגו מדענים במכון "מחשב" ננו-ביולוגי - שהוכתר על ידי ספר השיאים של גינס כמחשב הזעיר בעולם. המחשב הזה עשוי מולקולות ואנזימים שונים, ומסוגל לבצע חישובים פשוטים. בהמשך הצליחו המדענים, בהם רן, לתכנת את המחשב כך שיזהה מולקולות ביולוגיות הקשורות בגידולים סרטניים - וישחרר תרופה שתבלום אותן. החזון, אמר רן, הוא שמחשבים כאלה יפעלו בתוך גופנו, יזהו מאפיינים של מחלות ויבלמו אותן בעוד מועד.

"זה מסובך מדי, לא הבנתי כלום", אומר בחור שיושב לידנו וחופן את ראשו לתוך כוס הבירה שלו. "נו, הבנת משהו?" אני שואל את יסמין. "היין הזה הרג אותי", היא אומרת, "תשאל מישהו אחר".

רן ממשיך ומסביר כי כדי להחדיר את אותם "מחשבים" לתוך הגוף משתמשים במכון בווירוסים שמכילים אותם - וכך הם נשלחים למשימה בעורף הגוף. בסוף התהליך, הם אמורים להתפרק באופן טבעי ולהישטף מהמערכת. "המטרה היא שהמחשבים האלה יידעו לאבחן סרטן מבלי שנרגיש בו - שהם יזהו את הסרטן לפני שאנחנו או הרופא נהיה בכלל מודעים לו", הוא אומר. שוב מישהו בקהל לא מבין משהו, וצועק לרן - "נראה לי ששתית יותר מדי". אחרים ספקנים, ומתקיפים את הדוקטור: "העולם ימות מרעב לפני שהוא ימות מסרטן".

"אם המחשבים האלה יודעים הכל, אז עד מתי אני יכול להמשיך לעשן?" מתחכם מישהו בקהל. רן מחייך במבוכה. "תוך שנה-שנתיים הניסוי אמור לעבור להיות על עכברים, ואחר כך על בני אדם", הוא אומר. "ואיך דואגים ש'הרעים' לא ישתלטו על הטכנולוגיה הזאת?" מקשה בליין אחר. "אם מישהו רוצה להרוג אותנו מספיק לו אנתרקס, הוא לא צריך ללכת כל כך רחוק", מנסה רן להרגיע. האמת, לא נרגענו.

"היה מסובך מדי", אומרים לי בסיום עדת ההיי-טקיסטים שלידי. "אין מצב שאני יכול להסביר עכשיו את מה ששמעתי פה", אומר אחד מהם. "לא, לא, אל תכתוב שהיה מסובך", אומרת אחרת, "היה בסדר". "אוקיי, אז תוכלי להסביר עכשיו לחברים שלך מה שמענו כאן? "המממ", היא מחייכת, "באופן עקרוני...".

המרצה מדבר על סרטן, ואשתו מעשנת בחוץ

ורד ברוקר

המרצה: יואב מנסטר. ההרצאה: כיצד נוצר גידול סרטני? כיצד נלחמת בו מערכת החיסון? המקום: פוסטר, שלמה המלך 38

הפוסטר, פאב הבית שלי, עמוס לעייפה, כמעט ללא פרצוף מוכר מלקוחותיו הקבועים. סריקה מעמיקה יותר של הנוכחים לא העלתה זכר לפרופיל הבליין המצוי. רוב הלקוחות היו מבוגרים מהגיל הממוצע - הגבוה מלכתחילה - של פוקדי הפאב בימים כתיקונם.

המרצה, הדוקטורנט יואב מנסטר, הסביר כיצד תא סרטני מתפתח בגופנו ואיך משתבש מנגנון הבקרה שאחראי על ויסות חלוקת התאים. השקט ששרר במקום בעת ההרצאה לא היה מבייש סדנת ויפאסנה, והמלים היחידות שהתעופפו באוויר היו "יחידות אוטונומיות", "תרמודינמיקה", "תאים בולעניים" ו"טרנצופיטים".

כשצירוף המלים "מנגנון השמדה עצמית" נקלט באוזני, מנגנון ההשמדה הפנימי שלי החל להראות אותותיו. כשהמרצה החל לדבר על גרורות, תחושת דגדוג זחלה על עורי. ההסבר על קלות התפתחות הסרטן בגופנו ועל כך שמערכת החיסון לא בנויה להתמודד אתו, כבר הפך לצורך ממשי לפעול. כיאה לתאי הגזע האנושי, כשתוקף אותך דחף - אתה נכנע לו. לכן יצאתי לקבל את פניו של הסרטן בסיגריה.

בחוץ, למרבה ההפתעה, פגשתי את אשתו של המרצה, כשהיא אוחזת בידיה את אותו מקל רעל שבעלה אך לפני כמה דקות דיבר על השלכותיו הקטלניות. התבבר כי כמו רוב משתמשי הניקוטין, גם היא מדחיקה.

ללילה אחד שינו חובבי האקדמיה את חוקי חיי הלילה: הבירה לא נשפכה כיין, אף אחד לא רקד על הבר וההזמנות כללו הרבה מנות אוכל וגם לא מעט בקשות למים ושתייה קלה. "מה שאנחנו לא עושים להביא לקוחות - תראי מה הרצאה אחת על מדע עושה לנו לבר", אמר הברמן. אין ספק ששני הצדדים יצאו נשכרים: הברים עשו קופה והמרצים הפיצו את ידיעותיהם ברבים.

כיאה לערב האחד במאי, שבו נערכה ההרצאה, המסקנה היא שהכל מתחיל ונגמר בכסף. כנראה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם תובנה כזו היא שתייה ועישון.

על עטלפים ומהנדסים

עוזי גרסטמן

המרצה: ד"ר נחום אולנובסקי. ההרצאה: עטלפים, אנשים, ניווט, זיכרון ולמידה. המקום: פרנדס אנדרגראונד, אבן גבירול 30

החניון החשוך מעט של בניין הלונדון מיניסטור ברחוב אבן גבירול הוביל אותנו לעולמם האפל והמרתק של העטלפים. הפאב היה גדוש בסקרנים, שבאו ללמוד על עולמם של היונקים המעופפים תוך כדי לגימה מכוס בירה קרה. ד"ר נחום אולנובסקי מדבר מאמצע הבר, כשסביבו מתרוצצים הברמנים. הוא מספר על מחקריו בנושא הזיכרון והניווט המרחבי של העטלפים, ועל הניסיונות ליישם דברים שנלמדו במחקרים כאלה גם בבני אדם.

מתברר שהאזור במוח שאחראי על חושי הניווט של העטלפים הוא אותו אזור שבו פוגעת מחלת האלצהיימר. אולנובסקי מתאר ניסוי שבו עטלפים מאזור לכיש הצליחו למצוא את דרכם בקלות מאזור המכתש הגדול בחזרה למערה שלהם - מרחק של עשרות קילומטרים. לדבריו, הם משתמשים למעשה בעיניים, בקול ואפילו בשערות הקטנות שיש להם על הכנפיים כדי לנווט (כן, כן - המדענים גילחו את השיער הזה אצל עטלפים כדי לבחון זאת).

דודו בכר

אולנובסקי מסביר על החושים שבעזרתם העטלף מתגבר על העיוורון שלו, על גלי הקול שהוא שולח והסונאר שלו, ועל ניסויים שונים שבוצעו בעטלפים כדי ללמוד על כך. הקהל נראה מרותק להסברים. חלק גדול מהשאלות בסוף היו ממהנדסים - אולנובסקי ידע לזהות לפי השאלה שמולו ניצב מהנדס מכ"מ, וחלקם אף הזמינו אותו להגיע למקום עבודתם.

אולנובסקי אומר כי הוא נהנה מאוד מההרצאות האלה. זו הפעם השנייה שבה הוא מרצה בערבי 'מדע על הבר', ולדבריו, "המדע בכל העולם ממומן מכספי ציבור, לפחות באופן חלקי, ולכן יש לנו חובה לשתף את הציבור במה שאנחנו עושים, ולא להיות סגורים במגדל השן". גם בפאב מברכים על שיתוף הפעולה. הבעלים, סער, אומר כי "אנחנו אוהבים את שיתופי הפעולה האלה, וזה טוב לנו מכיוון שזה לא בשעות הפעילות הרגילות של הבר".

אור, חייל בן 21, התרשם מההרצאה: "זה היה מעניין מאוד והצלחתי להבין הכל. זה טוב מאוד שזה לא נעשה במלים גבוהות אלא נגיש לאנשים רגילים". מורן, סטודנטית בת 21 שיושבת לצדו, נהנתה, אך מציעה לשפר את הרעיון: "לדעתי צריך לשלב בהרצאות נושאים שיותר רלוונטיים לחיי היומיום, ולאו דווקא פיסיקת קוונטים ומתמטיקה", היא אומרת.

שחר, טל ומאיה, בני 25, מסכמים בחיוך: "הנושא של ההרצאה היה קליל יחסית ולא הארדקור מדי כמו הרצאות אחרות. צריך לעשות את הערבים האלה לעתים קרובות יותר ובמקומות גדולים יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#