השכונה של סטיב ג'ובס מתאבלת - TechNation - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השכונה של סטיב ג'ובס מתאבלת

מנכ"ל אפל לשעבר אמנם לא ייזכר כאדם צנוע, אבל בשכונה שבה הוא גר, יזכרו את האיש שילדי השכונה תמיד רצו להגיע לביתו בליל כל הקדושים, ולא החמיץ אסיפות הורים בבתי הספר של בנותיו

22תגובות

בפאלו אלטו אווירת יום כיפור והתחושה שהעולם נעצר החלה ביום רביעי, מיד עם פרסום ההודעה על מותו של סטיב ג'ובס. המשטרה חסמה את הרחובות הסמוכים לביתו והמוני אנשים עם זרי פרחים התגודדו סביב הבית מוכי עצבות. זרים, נרות ותפוחים הונחו מסביב. קשה היה להגיע לקירבת הבית, אבל אני כבר שנים רגילה לנסוע ברחוב ווייברלי פינת סנטה ריטה, פינת הרחובות של ג'ובס, לאט. האחיין שלי לימד את ילדיי ש"ליד הבית של אלוהים נוסעים לאט ומסתכלים לראות אם הוא שם".

במורד הרחוב, במרחק דקת הליכה, בונה לארי פייג', מייסד גוגל, אחוזה מודרנית מרהיבה. הוא בונה אותה כבר שנתיים, ואף ביקש בעירייה אישור מיוחד שהתוכניות שלה יהיו חסויות כדי לשמור על פרטיותו. סטיב ג'ובס גר בבית ישן נטול חן, שאותו נהג לפתוח לילדי השכונה בנדיבות. בליל כל הקדושים, החג האהוב ביותר על הילדים שבו הם מתחפשים ועוברים מבית לבית, מבקשים "ממתק או תעלול", ביתו של סטיב ג'ובס הוא מוקד עלייה לרגל. האיש ששינה את חוויית המשתמש של צרכני האלקטרוניקה בעולם, שינה גם את חוויית ליל כל הקדושים של ילדי האיזור.

מרי שגיא-מידן

סטיב ואשתו עורכים הפקה, עם קדירה מהבילה ואפקטים מרהיבים, ומחלקים לילדים חבילה ארוזה יפה עם ממתקים וגם חטיפי בריאות. משנה לשנה מתארך התור ליד ביתו. באוקטובר 2010 הופצה השמועה, שהיתה כמובן מופרכת, שכל אדם עשירי בתור מקבל אייפון. סטיב עצמו כבר לא עמד בכניסה בשנתיים האחרונות, כנראה מכיוון שהשתלת הכבד הפכה את ההתחכחות בהמונים למסוכנת, אך לפני שלוש שנים הוא עוד חילק לילדים ממתקים.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

בני, שהיה אז בן ארבע, הסתובב בין הבתים והודה לכולם: "You Little Lady Thank". לפני שנכנסנו לחצר של סטיב ג'ובס הזהרנו אותו שלגברים לא אומרים "Lady Little". בטבעיות מדהימה הוא לקח את השקית מידיו של ג'ובס, ואמר לו: "Little Man Thank You". אני לא חושבת שמישהו קרא לג'ובס ליטל בשנים שלפני כן ובשנים שלאחר מכן. בפאלו אלטו לכל אחד יש את הסטיב ג'ובס שלו.

מרי שגיא מידן

בתי בת ה-12 שיחקה פעם אצל חברה משותפת עם הבנות של ג'ובס וסיפרה כמה ההורים היו נחמדים כשבאו לאסוף אותן. בני בן ה-11 מתחיל את הבוקר בלקרוא "אפל ניוז", בן השבע קיבל עכשיו גם הוא מכשיר של אפל ומרגיש בפסגת העולם והתינוקת לוקחת את האייפון של סבתא שלה, מתקתקת קצת, עושה תנועת החלקה משמאל לימין ואומרת "הלו".

בעיירה הקטנה מרגישים את האבידה מקרוב. גם היום, חמישה ימים לאחר מותו של ג'ובס, מחסומי משטרה מקיפים את ביתו, ובכל שעה משעות היום עשרות אנשים עומדים סביב הבית, מסתכלים ומצטלמים. הפרחים מונחים שורות שורות לצד עיתונים בכל השפות, פתקאות, תפוחים ונרות נשמה. יש אפילו שהניחו כמה קופסאות של ירקות, שהרי סטיב ואשתו היו ידועים בכך שאכלו ירקות אורגניים ודגים ולא נגעו בבשר. בחנות אפל ברחוב יוניבריסטי, שאותה נהג לפקוד ולשמוע מהמוכרים והצוות פידבקים, מתגודדים המונים סביב הכניסה. הפתקאות שמדביק הקהל כבר מגיעות כמעט עד התקרה: IThank You ,ISad, You Inspired a Generation.

ג'ובס ידע שהוא מקור השראה והכיר בחשיבותו. הוא לא התפרסם בענווה יתירה או במזג נוח, אבל מי שנתקל בו בהקשרים חברתיים ראה פן אחר. אחייניתי לומדת עם בתו, ארין, בכיתה, וג'ובס היה דמות קבועה באירועים בבית הספר ובאסיפות הורים. גם כשכבר היה כחוש וחולה השתדל שלא להיעדר.

הפעם הראשונה שלא השתתף במסיבת תחילת השנה היתה בחודש שעבר. בשבוע האחרון ארין לא הגיעה לבית הספר. כבר כמה שבועות שלא רואים אותו בשכונה צועד יד ביד עם אשתו היפהפיה לורין, כפי שתמיד נהג לעשות. אחרי שכבר לקה במחלה אבל בשלב שחשב שהתגבר עליה, נתקל פעם באחת הצעדות בשכנה שלא הכיר. היה ברור שהיא חולה, מכיוון ששערה נשר והיא חבשה צעיף. הוא ניגש אליה ואמר: "גם אני הייתי חולה ואני מכיר את הרופאים הכי טובים בעולם. אם אי פעם תצטרכי משהו, אשמח לעזור לך". כשהשכנה נכנסה הביתה שאל אותה בעלה: "את יודעת עם מי דיברת עכשיו? זה היה סטיב ג'ובס".

מרי שגיא-מידן

לפני חודשים ספורים ראיתי את ג'ובס יושב ושותה משקה קל עם מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, במסעדה שהקים השף לשעבר של גוגל במרכז פאלו אלטו. נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי אותו, כשרק פגשתי את בעלי ועברתי לעמק הסיליקון. יצאנו למסעדה יפאנית מצוינת אבל פשוטה, שאין בה שום דבר מהסטייל של קיוטו. בכניסה היה שולחן שעליו מחברת צהובה עם שורות, וכל אורח רשם בה את שמו. לפנינו בתור היו "לארי+1 וסטיב+1". בתוך כמה שניות שמתי לב שלארי העומד לפני הוא לארי אליסון, מייסד אורקל, וסטיב הוא לא אחר מסטיב ג'ובס. השניים, שהיו חברים טובים, התיישבו, והעיתונאית שבי לא יכלה שלא להאזין לשיחה. מייסד אורקל היה אז האיש השני בעושרו בעולם. הוא הקניט את ג'ובס ה"פראייר" שחזר לעבוד באפל במשכורת של דולר לשנה ומכר את כל המניות שהיו לו. "אתה צריך לבקש מהדירקטוריון שיחזירו לך אותן", אמר. מאז עושרו גדל במיליארדים כמובן, אבל הכסף לא היה המניע העיקרי.

'ובס אמר פעם, הרבה לפני שהיה חולה: "אני לא רוצה להיות האיש הכי עשיר בבית הקברות. אני רוצה לבנות דברים שישפיעו וישנו את העולם". ב 56 שנותיו הוא הספיק להיות שניהם, ומותו מעורר גם אצל אלה שאינם נוטים לסנטימנטליות תחושת אבידה. כל כך גאון, כל כל צעיר, כל כך עצוב!

מרי שגיא-מידן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#