פצצות הזמן של 2003

יישום הרפורמה במס, הבעיות החברתיות שיחלחלו לשוק המשכנתאות, ענף הנדל"ן בארה"ב ובבריטניה ושוק האג"ח האמריקאי - הם הפצצות המתקתקות של השנה הבאה. תחזית שחורה לבעלי עצבים חזקים

פנחס לנדאו
פנחס לנדאו

אין צורך לשכנע את רוב בני האדם, לפחות את אלה העוקבים אחר החדשות, כי העולם נהפך למקום מסוכן. הרבה יותר מסוכן כיום - כך הם לבטח יסכימו - מאשר כמה שנים קודם לכן. אולי אף יותר מסוכן מאשר "בימים הטובים" של מלחמת הגושים, כאשר כל אחד ידע מי הטוב, מי הרע, מי המכוער - ומי עומד לצד מי.

לכן, הטענה שהעולם דומה לשדה מוקשים, אינה מפחידה כל כך, מפני שהיא כבר מופנמת בתודעה הכללית. כל שנשאר הוא לנסות ולזהות אילו מוקשים הם פסיוויים, כלומר לא יתפוצצו עד שמישהו יפעילם, ואילו מוקשים הם פצצות זמן מתקתקות ששעת האפס שלהן הולכת וקרבה.

קיימים מוקשים רבים משני הסוגים, אך אין ספק שפצצות הזמן הן הסכנה החמורה יותר, מכיוון שהתפוצצותן היא בלתי נמנעת - אם לא ינטרלו אותן מבעוד מועד. עם זאת לא נתמקד בכל הפצצות המתקתקות, אלא רק בכמה מהן שכבר עברו את מועד הנטרול הפוטנציאלי. פצצות אלה יצאו מכלל שליטה ויתפוצצו בכל מקרה.


הדייסה המורעלת

המגרש הביתי, אשר למרות ממדיו הקטנים יחסית, מציג מגוון של פצצות מתקתקות במרבית תחומי הפעילות הציבורית. ענייננו כאן בפצצות כלכליות-פיננסיות בלבד, אך גם באלה לא ניכר מחסור. נפתח בעניין הגובל בפארסה - ואשר, לעומת מכלול הבעיות, אינו קטסטרופלי אלא פשוט עצוב; הוא גם מהווה סימפטום (ויכול גם לשמש אב-טיפוס) לסוג של טיפול ממשלתי בעניינים שונים המסוגל להפוך עניין תמים, או לפחות חסר אפיון שלילי, לפצצה שתסב נזק רב. מדובר ביישום הרפורמה במס, ובעיקר במס על הכנסות שלא מעבודה ובמס על רווחי הון.

יש אנליסטים - המהווים כיום מיעוט, ואין חלקנו עמם - אשר עדיין מתנגדים לעיקרון של מיסוי הבורסה, מס על ריבית מפיקדונות ותוכניות חיסכון ושאר האלמנטים הכלולים ברפורמה. אבל המשותף הן למתנגדים והן לתומכים ברעיון העקרוני, הוא רגשות התדהמה והזעזוע לנוכח מה שהתרחש לקראת יישום החקיקה החפוזה של הרפורמה (במסגרת התיקון לפקודת מס הכנסה) בקיץ האחרון.

אין זה המקום לפרט את כל המחדלים המתבשלים סביב יישום הרפורמה במס. נסתפק בכך שנאמר כי תהליך הבישול אינו דורש זמן רב, לפני שיהיה אפשר להגיש את הדייסה המורעלת לציבור, ובעיקר לבנקים ולמוסדות פיננסיים אחרים. קרוב לוודאי שזה יקרה במשך 2003, ולנוכח מצבם החלש ממילא, יסבלו הקורבנות מכאבי בטן קשים, והצעקה תהיה גדולה.

החשוב אינו פרטי הסעיפים הבעייתיים, אלא הלקח העיקרי העולה מפרשת הרפורמה - שאינו מתייחס לעקרונות של שוויון וצדק אלא לעניין הפרוזאי - תפעול יעיל של מערכות ממוחשבות, ניהול מאגרי מידע וכדומה. בעניינים ביורוקרטיים אלה מערכת גביית המס הישראלית היא פושעת סדרתית.

כשם שהיה ברור באפריל 1998 כי אי אפשר להכריז על ביטול הפיקוח על מטבע חוץ בלי לתקן את שיטת המיסוי האישי הנהוגה במדינה - משיטת המיסוי הטריטוריאלי (שלפיה, רק הכנסות הצומחות בישראל חייבות במס) לשיטת המיסוי הפרסונלי (שלפיה, כל הכנסותיך חייבות במס, בלי קשר למקום היווצרותן) - כך היה ברור לאורך השנים כי הרפורמה במיסוי האישי, הכוללת מס על הכנסות שלא מעבודה ורווחי הון, חייבת להיות מלווה בדרישה שלפיה, כל אזרח יגיש דו"ח מקוצר על הכנסותיו.

אך כשם שהאוצר סירב להיערך לביטול הפיקוח על מטבע חוץ - מכיוון שהתנגד לצעד, כך סירב וממשיך לסרב להיערך להחלת מס על רווחי הון. במקום זאת, נשאר האוצר דבק בטענתו שאין ביכולתו להתמודד עם מערכת המחייבת את כל, או את מרבית, תושבי המדינה למלא דו"ח הכנסות מקוצר. גישה זו - והתוצאה הנגזרת ממנה שהיא הניסיון לגלגל את תפקיד גביית המס על המערכת הפיננסית - מבטיחה כי יישום הרפורמה ייהפך למחדל ממושך.

אבל פצצה זו אינה אלא מטרד שיגרום "רק" כאבי ראש, עצבנות יתרה ונזק רב לרכוש. יש פצצה אחרת, ההולכת וצוברת עוצמה וכוח הרסני ככל שהזמן עובר - ואשר עומדת להתפוצץ בחודשים הבאים. הפצצה של המשכנתאות. לאחר שנתיים של מיתון עמוק, שבו האבטלה עלתה, והשכר הריאלי נשחק, הגענו למצב שבו משפחות רבות אינן מסוגלות להמשיך ולפרוע את המשכנתאות שלקחו בזמנים טובים יותר. ככל שנתקדם אל תוך השנה שלישית של נסיגה כלכלית, שבה יתחזקו כל הסממנים הכלכליים והחברתיים השליליים הנ"ל, כך יתרבו הפצצות הקטנות של משכנתאות בודדות, עד שהן יתלכדו לפיצוץ אדיר שירים את כל מחסן התחמושת, קרי, הבנקים למשכנתאות.

כאשר הבנקים למשכנתאות ייאלצו להתחיל למחוק סכומים גדולים של חובות אבודים ולרשום הפסדים בהתאם - וכאשר במקביל ייאלצו לפנות מבתיהם אנשים אומללים במספרים הולכים וגדלים - או אז יתמוטטו (כך יש לקוות) גם החומות התפישתיות הכולאות את המשק הישראלי בתוך מדיניות כלכלית המחבלת לא רק במשק, אלא גם, ובעיקר, במרקם החברתי.


ארבע התרעות חמות וממוקדות בחו"ל

בעוד שאצלנו הפצצות המתקתקות מאיימות להרוס את המדינה, אלה שבחו"ל אינן (ברובן) כה נוראות: הן יגרמו רק למחיקת הון עתק נוסף. מאחר שזו כבר תופעה שגרתית, אין ממה להתרגש. ואולם מאחר שבכל זאת מדובר בפצצות, כדאי להיזהר, ואם הדבר עדיין אפשרי, מומלץ להתרחק מאזור האירוע המסתמן.

נתייחס בקיצור לארבעה תחומים, אשר לגביהם קיימות התרעות חמות וממוקדות:

שוק הדירות למגורים: בניו יורק החולשה כבר מורגשת, בלונדון קיימים רק סממנים ראשוניים, אבל בסך הכל, הן בארה"ב, אך בעיקר בבריטניה, הגאות בשוק הדיור עדיין בשיאה. שווקים אלה יקרסו במשך 2003 ויסבו הפסדים עצומים לרבים מאלה שלקחו או הוסיפו משכנתאות כנגד שוויים המופקע של מגוריהם. רואי השחורות כבר מזהירים מפני מצב זה, בשעה שהמחירים ממשיכים לטפס, והספקולנטים ממשיכים להרוויח הון עתק. אבל אל דאגה: בשנה הבאה עלינו לטובה, החגיגה תסתיים, ומי שיישאר בשוק, יאכל הרבה מרורים.

במקביל לנפילת שוק הנדל"ן הלונדוני וההפסדים שזו תגרום להם, ובמידה מסוימת גם כתוצאה מכך, מוסדות פיננסיים גדולים בגרמניה, ובמידה פחותה גם במדינות אירופיות אחרות (כולל, כמובן, בריטניה), ייקלעו לקשיים קיומיים. על המעורבות המוגזמת של בנקים גרמניים בנדל"ן בריטי עוד רבות יסופר, אבל הדבר החשוב שיש לציין כרגע הוא שהזעזועים אשר הורגשו במוסדות אלה בחודשים האחרונים, אינם אלא טעימה מהעתיד לבוא. מאחר שמדובר במוסדות פיננסיים חשובים, המשבר יורגש היטב בכל המשק האירופי, שמצבו הכלכלי כבר כיום רחוק מלהשביע רצון.

עם זאת הטבח הפיננסי הגדול ביותר מבין אלה הניתנים להגדרה כעתידים להתרחש במשך 2003 הוא של שוק האג"ח האמריקאי. לא אחר מאשר ביל גרוס - אשר כמייסד ומנהל של קבוצת הקרנות PIMCO, המתמחה בהשקעה באג"ח, נהפך לגורו הגדול של התחום - הכריז כי תקופת הגאות של 20 השנים בשוק האג"ח הסתיימה באחרונה. חבל - כפי שגרוס מודה - על כך שציבור המשקיעים האמריקאי הזרים סכומים עצומים לשוק האג"ח במשך 2002 בחפשו "מקלט בטוח" לעומת שוק המניות "המסוכן".

עכשיו יגלו האומללים כי גם שוק האג"ח רחוק מלהיות בטוח; כאשר יירד מהרמות הגבוהות מאוד שאליהן טיפס, ייסב להם הפסדים עצומים. דרך אגב, הסיבה לירידה הצפויה היא העלאת הריבית העשויה להתרחש ב2003- בארה"ב. אמנם קיים סיכוי שקריסת שוק הנדל"ן תמנע את האינפלציה ואת העלייה בריבית והמפולת בשוק האג"ח (ראו סעיף 1), אבל מבין שני התסריטים עדיפה מפולת בשוק האג"ח על פני קריסת שוק הנדל"ן.

בינתיים, ביפאן, התסריט החיובי ביותר הוא שבשנה הבאה שום דבר לא יתמוטט, והדעיכה ההדרגתית של יפאן בע"מ תתרחש לאטה. ואולם הסבירות הגבוהה יותר היא שמשהו אכן יתמוטט. במועמדים המובילים יש לציין את מערכת הבנקאות (לא, זו עדיין לא התמוטטה, וכן, היא עדיין נמצאת בסכנה גדולה של התמוטטות); המטבע (הממשלה היפאנית מנסה לשכנע את העולם למכור ינים, אבל בדומה לרוב מעשיה, גם זה לא הולך לה); וגם שוק האג"ח הממשלתי, שאמנם נתמך על ידי הדפלציה הממושכת ביפאן, אבל שוק זה נמצא, במונחים יחסיים, ברמה שהופכת את המחירים בשוק האג"ח האמריקאי ל"מציאה" בלתי-רגילה.

אם נוסיף לציפייה הדרוכה, הקיימת לקראת קטסטרופות צפויות אלה, את ההשלכות מפצצות ממשיות - הן אלה של ארה"ב על עיראק, והן אלה של ארגוני טרור למיניהם נגד מי-יודע אילו יעדים - מובטחת לעולם שנה קשה ומתוחה. וכרגיל, אצלנו יהיה כמו בכל שאר מדינות העולם, אבל פי כמה יותר.

פנחס לנדאו הוא מנכ"ל משותף, עם יעקב פישר, של I-Biz שירותי מידע עסקי בישראל בע"מ. אי-מייל: landaup@i-biz.co.il

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ