גיא גרימלנד
גיא גרימלנד

רונן כהן (דמות בדיונית) הוא בחור בן 21. הוא השתחרר מהצבא אחרי ששירת ביחידה קרבית, למרות שתמיד היה לו ראש למחשבים. בגיל 18 הוא החליט שהוא מעוניין לתרום לצבא ולשרת בשריון. בגיל 21.5, כמה חודשים לאחר תום השירות הצבאי הוא כבר היה בדרך למזרח הרחוק - ל"טיול הגדול".

בגיל 23 החל ללמוד הנדסת תוכנה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. את המימון ללימודים, שכר לימוד מלא ועזרה בשכר דירה, העניקו לו למזלו הוריו מכספי הפנסיה שחסכו במשך שנים. בגיל 28 החל לעבוד כמהנדס תוכנה בחברת היי-טק בשכר של 12.5 אלף שקל ברוטו (כל הסכומים בכתבה הם סכומי ברוטו). לאחר שנתיים הוא התקדם ל-15 אלף שקל. את הבית הוא בקושי ראה, מאחר שיום עבודה טיפוסי נמשך 10-11 שעות. בגיל 30 התחתן עם חברתו ורד והחל להתגורר בשכירות בדירה ארבעת חדרים בכפר סבא.

חמש שנים לאחר שצבר ניסיון כמהנדס תוכנה עבר מקום עבודה והחל להרויח 20 אלף שקל. שלוש שנים לאחר מכן כבר הרוויח 25 אלף שקל. בגיל 35, לאחר ילד ראשון שנולד בשעה טובה וילד שני בדרך, הוא כבר מונה לראש צוות בשכר של 27.5 אלף שקל. בגיל 40 שוב עבר מקום עבודה לתפקיד מנהל פיתוח בחברת היי-טק אחרת במשכורת של 30 אלף שקל. בגיל 45 גילה את טעמה המר של העבודה בהיי-טק ופוטר לאחר שבמרכז המו"פ שבו עבד סגרו את הפעילות שניהל לטובת המזרח הרחוק. זה גם היה תפקידו האחרון בהיי-טק.

במשך שנתיים ניסה למצוא מקום עבודה חדש ללא הועיל. אנשי משאבי אנוש סירבו לתת לו צ'אנס. הוא החליט לפנות לעצמאות והקים משרד ייעוץ לחברות היי-טק שמעוניינות להעסיק עובדים במזרח אירופה. כהן עבד במשך 17 שנים כמהנדס ומנהל בהיי-טק הישראלי. התמזל מזלו והוא שייך לקבוצת העובדים בהיי-טק שהצליחה יחסית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרגת את בעלי ההכנסות מקרב משקי בית שבהם מועסק אחד או יותר בתחום ההיי-טק לפי חמישונים. כדי להיכלל בשכבה הגבוהה ביותר בהיי-טק, צריך לרשום הכנסה כספית נטו של 22,729 שקל. זו גם השכבה שמוציאה לתצרוכת הכי הרבה כסף, בעיקר כי היא יכולה. הלמ"ס קובע שמדובר ב-18,890 שקל לחודש. רונן כהן יגיע לשכבת המרוויחים הגדולים בהיי-טק הישראלי רק בערוב הקריירה שלו.

בגיל 23, כשהחל כהן ללמוד באוניברסיטה, הוא שילם 9,000 שקל לשנה. ועוד 1,000 שקל שכר דירה בדירת 4 חדרים עם שני שותפים נוספים. היו לו גם הוצאות על ספרי לימוד, חיבור לאינטרנט, כבלים, מזון ובילויים שהסתכמו באלפי שקלים בודדים בשנה. על רכב הוא ויתר, ומדי שבוע נסע להורים ברכבת. בגיל 28, כשהחל לעבוד כמהנדס תוכנה התגורר עדיין אצל ההורים למשך שנה ולאחר מכן עבר לשכור דירה ברמת גן עם שותפה בעלות של 2,000 שקל לחודש. מכאן והלאה ההוצאות רק האמירו. רונן הכיר את בחירת ליבו ורד, התחתן והוליד את בנו בכורו.

הוא התגורר עם ורד בדירה שכורה בגבעתיים בשכר דירה של 5,500 שקל, אבל ככל שהתבגר ראה כיצד המשכורת שלו צומחת. מצד שני העלויות רק הלכו וגדלו. שכר הדירה הפך למשכנתא. הפעוטון ולאחר מכן הגן עבור הילד הראשון עלו 2,000 שקל לחודש לפחות. שלוש שנים לאחר הילד הראשון נולדה בתו רונית. בגיל 37, עם משכורת של 27.5 אלף שקל ברוטו בחודש, הוא כבר שילם על שני גנים. גם אחוז המס הלך וגדל ל-33%. בקיץ חשבון החשמל האמיר ל-800 שקל לחודש. הארנונה מסתכמת במאות שקלים. המזון עולה לפחות 2,400 שקל לחודש. הביטוחים לשני הרכבים מסתכמים ב-3,000 שקל בשנה. חבילת טריפל של אינטרנט, טלפון קווי וטלוויזיה מסתכמת ב-330 שקל לחודש.

בגיל 45 החגיגה נגמרה לאחר שפוטר. שכר ההיי-טק הגבוה נעלם לטובת משכורת של 10,000 שקל בתפקיד יועץ עצמאי, וגם זה בתסריט האופטימי. בזה הפסימי הוא מפוטר ולא מצליח למצוא עבודה, למרות אינספור קורות חיים שהוא שולח.

בחודשים האחרונים אנחנו שומעים מיותר ויותר בני 40 ו-50 שעובדים בהיי-טק או עבדו, שהמעסיקים נמנעים מלהעסיק אותם. עסקנו בנושא השמת מבוגרים בהיי-טק לא מעט ב-TheMarker בחודשים האחרונים, ובמיוחד בפרויקט המיוחד שהקדשנו לנושא. משום מה במציאות הישראלית השתרשה העובדה שבגיל 40 -45 אתה נקרא כבר "מבוגר", ואז אתה כבר "לא סחורה מבוקשת". זהו שוק עבדים מודרני. עשרות מבוגרים יוצאי תעשיית ההיי-טק פנו בסוף השבוע דרך מנגנון התגובות של TheMarker ובדוא"ל, לצעירים שמתכננים ללמוד מקצועות טכנולוגיים, בעקבות הכתבה שפירסמנו על משבר החינוך הטכנולוגי. הם מפצירים בהם לא לעשות את זה. הם מפצירים בהם לא לעשות את מה שהם מכנים "טעות" בבחירת מסלול קריירה. במודל העסקי השבור בקריירה של עובדי היי-טק נגענו בהרחבה בכתבה שפורסמה בתחילת אוגוסט. בגיל 30 עובדי ההיי-טק על פסגת העולם - עם מכונית בליסינג ושכר של כ-20 אלף שקל בחודש; 20 שנה לאחר מכן מגלים עובדי ההיי-טק שכלוב הזהב לא נותן להם מענה ליום שבו ייאלצו לפרוש בגיל מוקדם.

במשרד החינוך עמלים בשנה וחצי האחרונות על תוכנית בלימה להצלת החינוך הטכונלוגי. זה חשוב מאוד. מדובר בתנועת מלקחיים שחייבת לפעול במקביל: להעלות את כמות ואיכות תלמידי החינוך המקצועי-תעשייתי ולהעלות את רמת החינוך המדעי-טכנולוגי של המצוינים. לאפשר ליותר אנשים מהציבור הישראלי לקחת חלק בעוגת ההיי-טק בזכות הכשרות מקצועיות, ולהגדיל את הפריון בתעשייה המסורתית בעקבות הכשרת כח אדם והכנסת כלים טכנולוגיים חדשים. במקביל, צריך לעודד את המצוינות, את מפתחי המחקר והפיתוח שבזכותם נותרים כאן מרכזי המו"פ של חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות. עם זאת, כל הפתרונות הללו לא יכולים לעבוד ללא שינוי דיסקט אצל המעסיקים בהיי-טק הישראלי - שינוי שבבסיסו הבנה שהחיים לא נפסקים בגיל 45.

המצב בעמק הסיליקון, לדוגמה, שונה בתכלית. שם ההערכה לוותיקים ומנוסים בהיי-טק היא רבה. אין סיבה שעובד שמשקיע ימים ולילות כדי להשאר מעודכן טכנולוגית לא יוכל להמשיך לעבוד בישראל עד גיל 67 בכל חברת היי-טק.

אם בממשלה מאמינים שניתן לטפל במספר המהנדסים שהולך ופוחת כדי למלא את השורות ולהגדיל את התוצר והיצוא רק בשלב התיכון, טעות בידם. ללא מהלך מהקצה לקצה בכל הקשור להעסקת מבוגרים בני 45 עד 67 - זה לא יקרה.

בשורה התחתונה: איזה תלמיד תיכון ירצה קריירת היי-טק של כדורגלן, שמתחילה בגיל 20 ומסתיימת בגיל 45?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker