מפץ של הנפקות ענק משנה את פני ההיי-טק הישראלי

כ–15 חברות, רבות מהן בשווי מוערך של מיליארדי דולרים ועם מצבת עובדים גדולה, כבר הנפיקו בארה"ב או בדרך לשם ■ הן יפרסמו תוצאות מדי רבעון, ייבחנו בביקורתיות, יפיקו תחזיות ויעמדו בכללי הרגולציה ■ "זה מביא את החברות לאקסטרים" ■ איך זה ישפיע על ההיי־טק הישראלי?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בכירי סימילרווב פותחים את המסחר בבורסת ניו יורק ביום ההנפקה, לפני שלושה שבועות

גל ההנפקות שמציף את ההיי־טק הישראלי הוא חסר תקדים. טאבולה, פיוניר, Talkspace, סימילרווב, Walkme, גלובל־אי, eToro, פאגאיה, Jfrog, מאנדי, סנטינל וואן, Innoviz ועוד חברות — כבר חברות ציבוריות או בדרך להנפקה.

תם עידן צ'ק פוינט אחת, ועוד Wix אחת. כ–15 חברות היי־טק ישראליות, כל אחת בשווי מיליארדים ועם עובדים רבים, מגיעות לשוק הציבורי בוול סטריט. "אפיק ההנפקות היה יבש במשך שנים ופתאום נהפך לזרם משמעותי", אומר גיא ימין, שותף־מייסד בקרן הון סיכון TPY. במידה רבה, זהו המפץ הגדול שחיכו לו שנים — התבגרות היי־טק הישראלי.

אבל סטארט־אפ חי במחשכים, ומנהל כלכלת חלום וחזון. חברה ציבורית מדווחת מדי רבעון על תוצאותיה, שנבחנות בביקורתיות על ידי האנליסטים ומחזיקי המניות. חברה ציבורית גם מחויבת להפיק תחזיות ולעמוד בכללים של מה אסור להגיד ומה חייבים להגיד (אירוע מהותי למשל).

איך זה ישפיע על התעשייה? שוחחנו עם כמה משקיעים.

1. מיזוגים ורכישות — איזה כריש אתה?

אחד השינויים הבולטים שנראה הוא שחברות היי־טק ישראליות יבצעו הרבה יותר רכישות. "צפוי גל רכישות משלוש סיבות", אומר ימין. "ראשית, כי אחרי הנפקה יש לחברה יותר כסף. שנית, כי מחברה ציבורית מצפים שתנצל את הכסף שגויס לגידול מסיבי, וזה קורה ברכישות. שלישית, לחברה ציבורית יש מטבע עובר לסוחר — המניות שלה". כלומר, ניתן לבצע רכישה תמורת מניות.

"רכישות זה מה שחברות ציבוריות עושות", מסביר רן אחיטוב, שותף בקרן אנטריי קפיטל, שמלווה בימים אלה את מאנדי להנפקה, וכבר הנפיקה כמה חברות שבהן השקיעה. "תסתכל על חברה כמו נייס, שביצעה בערך שש רכישות בעשור האחרון. סולאראדג' רכשה שלוש חברות בארבע השנים האחרונות.

"זה קצת כמו הקריקטורה של הדג שנאכל בידי כריש, שנאכל על ידי כריש גדול יותר. אתה צריך להחליט איזה כריש אתה. חברות והנהלות יצטרכו לפתח את השריר של לרכוש חברות אחרות. רכישות הן חלק מההתנהלות הבסיסית של חברה גדולה, ציבורית או לא ציבורית. קשה לזוז מהר כשמעסיקים אלף עובדים". כלומר, רכישות מאפשרות להזריק חדשנות לחברה.

הנפקת ג'ייפרוגצילום: SO&COM

חלק מהרכישות יהיו בישראל. השוק קטן, כולם מכירים את כולם, והשפה משותפת. "יש את הדיון האם סטארט־אפים זה מוצר או פיצ'ר?", מוסיף ימין. "אז ייתכן מאוד שחברות שהן פיצ'ר יירכשו על ידי אחת החברות הגדולות".

2. פוטנציאל התעסוקה — מעטפת נותני השירותים

אחת ההשלכות הצפויות של גל ההנפקות הנוכחי היא הרחבת מעגל המועסקים בהיי־טק, כך חושבת יפעת אורון, המנהלת הנכנסת של פעילות קרן ההשקעה הפרטית בלקסטון בישראל. הדברים נאמרו בכנס מקוון שערכה אוניברסיטת תל אביב בימים האחרונים.

"במשך שנים אמרו שאחת הבעיות בהיי־טק הישראלי היא שחברות נמכרות מוקדם מדי. החברות פיתחו טכנולוגיה ואז נמכרו, כמט תמיד לחברה בינלאומית. הסטארט־אפ נהפך למרכז פיתוח, ומה שנשאר בישראל זה בעיקר אנשי טכנולוגיה. אבל המעטפת — מכירות ושיווק וכל שאר האופרציה — מנוהלת על ידי הגוף הבינלאומי ממדינות אחרות".

לדברי אורון, "ברגע שנהפכנו מסטארט־אפ ניישן לסקייל־אפ ניישן (ScaleUp), החברות מפסיקות להימכר בשלבים מוקדמים ונשארות עצמאיות — פרטיות או ציבוריות — גם בשלבים מאוחרים. אבל הן נשארות כאן כחברות הוליסטיות, שיש להן פיתוח, מכירות, שירות וכל השאר.

יפעת אורון, מנהלת פעילות בלקסטון בישראלצילום: מגד גוזני

"זה מאפשר להגדיל את פוטנציאל המועסקים בהיי־טק, כי על כל עובד טכנולוגי יש שלושה־ארבעה עובדים במעטפת, וזה יוצר גם מעגל שני של נותני השירותים להיי־טק — ממסעדות ועד רכבים להשכרה. אלה מעגלי השפעה רחבים מאוד ומשמעותיים לכלכלה הישראלית".

אגב, כניסתה לישראל של בלקסטון, קרן השקעות פרטית מהגדולות בעולם, ומינוי מנהלת עם רגליים על הקרקע, מעידות על התבגרות ההיי־טק הישראלי — וגם על צורכי ההון הגדלים שלו.

3. התרבות הארגונית — שוט הדו"חות

חברות ציבוריות מתנהגות אחרת מפרטיות, לטוב ולרע. מי שמכיר את הדינמיקה היטב הוא אורי ארדה, שותף כללי בקרן IGP, קרן צמיחה שליוותה בחודשים האחרונים שתי חברות שיוצאות לשוק הציבורי: סלברייט ו–Valens. "עברנו את תהליך ההנפקה עם שתי חברות וזה תהליך שמשפיע לעומק עליהן. החברות שליווינו עכשיו לבורסה הן חברות שרצות הרבה זמן עם הנהלות בוגרות בכל שדרת ההנהלה, ועדיין, כשמדברים על חברות ציבוריות המחויבות לשקיפות ובקרה — זה מביא את החברה לאקסטרים", הוא אומר.

גיא ימין, שותף־מייסד בקרן הון-סיכון TPYצילום: דורון ישינסקי

עוד אומר ארדה כי "עם ההנפקה יש מעבר מדירקטוריון אינטימי־פרטי למגנון רחב בהרבה. אתה יודע שהולכים לשאול אותך שאלות. זה לא שקודם היתה 'שכונה' — אלה חברות שהיו מחויבות ליעדים — אבל בשוק הציבורי זה מקבל משנה תוקף באופן שמשפיע על כל הארגון. האירוע הזה הוא שיא השיאים והוא מחייב את החברה להיות הכי חדה והכי טובה. זה פשוט עליית כיתה בהכל, מרמת הניהול השוטף ועד האסטרטגיה".

מנגד, ישנו חשש כי ברגע שחברה נהיית ציבורית החשיבה שלה מוכוונת יותר לטווח קצר, בגלל "שוט" הדו"חות שהיא מחויבת לפרסם מדי רבעון. "היינו משקיעים בחברות שנהפכו ציבוריות, והשוק הוא ברוטאלי", טוען ימין, "אין סלחנות לפספוס תחזיות, לכן בחלק מהחברות נראה ראייה לטווח קצר, והמשמעות שלה היא גם קיצוץ בהוצאות, היכן שמשהו בחברה לא עומד בתוכניות". וכן, זה יכול להיות גם סגירת מחלקה או צוות שלא סיפקו בזמן את הסחורה.

אחיטוב מציג עמדה מעט שונה: "יש מנגנון מוכר בשוק הציבורי בשם Beat–and–Raise. זה אומר שכל רבעון החברה מצליחה קצת מעל התחזיות שלה, ואז היא מעלה אותן לרבעון הבא. זה הטנגו של השוק הציבורי, ואחרי שנה־שנתיים של הצלחות — השוק מאמין בה ונותן לה קרדיט גם במהלכים אסטרטגיים משמעותיים, גם כאלה שפוגעים ברווחיות קצרת הטווח".

4. פרופיל הסיכון — החלום מתגלגל לציבור

ייתכן שלגל ההנפקות הזה יש גם השפעה שלילית על ענף ההיי־טק: הגדלת נטילת הסיכונים מצד המשקיעים, כשהשקעות הזנק הן בכל מקרה השקעות בסיכון גבוה. "ברגע שהשוק נפתח להנפקות, הוא מייצר הזדמנות נזילות לקרנות הון סיכון, וכל עוד השווקים הציבוריים יישארו ברמות מכפילים ושוויים כאלה, זה ישתרשר אחורה גם לשוק הפרטי — עד לצמד היזמים שרוצים לגייס עכשיו בפעם הראשונה".

רן אחיטוב, שותף בקרן אנטרי קפיטלצילום: אייל טואג

מה שימין אומר, בנימוס, הוא שכעת אפשר לגלגל את החלום (או הבלוף) לשוק הציבורי. וכשמשקיע יודע שאפשר להנפיק חברה בכל מקרה (גם בלי הכנסות, כמו בחלק מהספאקים; א"ז) — זה מגדיל את התמריץ שלו לקחת סיכונים בשלבים מוקדמים יותר, ואפילו להשקיע בחברות פחות טובות. כמובן שהסיכון בתסריט כזה מתגלגל גם לתיקי הפנסיה של החוסכים.

5. גיוס עובדים — למה ללכת למדבר?

האם בעידן החברות הגדולות יהיה (עוד) יותר קשה לגייס עובדים לסטארט־אפים צעירים? ארדה חושב שאתגר כזה בהחלט עומד על הפרק. "עובד בסטארט־אפ יודע שיכול לעבור הרבה זמן עד שהוא ייפגש עם נזילות. אבל בחברה ציבורית היכולת להיפגש עם כסף ולממש אותו קרובה. בעידן הזה הוא יכול תיאורטית ליהנות מכל העולמות: גם לעבוד בחברה טכנולוגית וגם ליהנות מנזילות — אז למה לעזוב את כל הטוב הזה וללכת למדבר?". אתגר דומה קיים גם ברמת ההנהלה. צריך מנהלים עם ניסיון בחברות ציבוריות. בטווח הקצר צפוי מחסור במנהלים כאלה. בטווח הארוך זה עשוי לסייע בהצמחת עוד חברות גדולות.

במילים פשוטות, ייתכן שכלובי הזהב החדשים יולידו פחות יזמים וגם יקשו על גיוס עובדים למיזמים חדשים. אם כך אכן יקרה, זה יעצים את התהליך שכבר רואים בשנים האחרונות בישראל: קמים פחות סטארט־אפים חדשים. זה טוב או רע? ארדה לא רוצה לשפוט.

6. תפנית בעלילה — יש נוקיות ישראליות

ואולי ההשפעות על ההיי־טק הישראלי הן בכלל תרבותיות־סוציולוגיות? ארדה: "תחשוב על האדם שיוצא למסע היזמות — איך הוא מסתכל על שדה המטרות שלו? שנים אמרו 'למה אין נוקיה ישראלית?', ופתאום יש הרבה חברות ישראליות מפוארות, במקרים רבים בשורה הראשונה בעולם.

"האופק של היזם משתנה באופן שהוא לא היה יכול לדמיין לפני עשור. וגם ייווצר הדור השני והשלישי של יזמים, שיצאו מהחברות הגדולות הללו כשהם חשופים לניהול מערכות גדולות".

7. אי־שוויון — פצצת מימן חברתית

זאת סוגיה מורכבת שמצריכה דיון רחב בהמשך. משקיע אחר, שמעדיף להישאר בעילום שם, מצביע על הבעייתיות שטמונה בתהליך שעובר על ההיי־טק הישראלי. "פחות חשוב אם החברה היא ציבורית או פרטית — התהליך הוא שמניות של יזמי היי־טק הן נזילות".

המשקיע מתאר גל משקיעים שמעוניינים להיכנס לבעלות בחברות היי־טק, בעיקר גדולות וצומחות — ומוכנים לקנות מניות מבעלים, קרנות או יזמים, בעסקות שניוניות (סקנדרי). "עובדים בחברה שהיא יוניקורן, יכולים למכור את המניות שלהם, והם אכן עושים את זה". כמעט כל עסקות הגיוס הגדולות כוללות רכיב שניוני. כסף גדול זורם לבעלי המניות.

על פי רשימת Techaviv, יש בישראל 66 חדי קרן בשווי מצרפי של 170 מיליארד דולר. חלק מהחברות האלה רשומות בחו"ל והיזמים הם אמריקאים, אבל החישוב לא כולל חברות ששוות "רק" 900 מיליון דולר למשל, וגם לא את החברות שכבר נסחרות (ויקס, פייבר). בפועל, מדובר כנראה על כ–200 מיליארד דולר, מעריך המשקיע.

בהנחות זהירות, שלפיהן רק חצי מההון הזה בידיים ישראליות ו–15% ממנו בידי עובדים ויזמים, אנחנו מדברים על הון של 15 מיליארד דולר לפחות, שנמצא בידי כמה אלפי משפחות בודדות.

"כשחברת M–Systems נמכרה, 100 אנשים קנו בתים, וזה שינה את מפת הנדל"ן בכפר סבא", אומר המשקיע, בהתייחס לעסקה הענקית מ–2006. "עכשיו אנחנו מדברים על משהו גדול פי 100, תחשוב מה זה עושה למשק בכלל ולנדל"ן בפרט. נוצר פער חברתי ענק. חצי מהמדינה מובטלת ובסוכנויות אאודי וטסלה לא עומדים בעומס. בישראל הקטנה, זה פצצת מימן חברתית, כלכלית ומוסרית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker