תורת הפצע: נפילה חזקה מהאופניים הצמיחה סטארט-אפ משנה חיים

כשד"ר יגאל קושניר, יזם עם עבר עשיר בהמצאות, נפל מהאופניים ונפצע - הוא זיהה פוטנציאל לסטארט־אפ חדש. יחד עם בנו אלון הפך את המטבח הביתי לזירת ניסויים, ועשור מאוחר יותר החברה שהקימו החלה למכור מוצר ביולוגי שנותן תקווה למטופלים עם פצעים שתויגו כ"בלתי ניתנים לריפוי"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערכת רדדרס
ערכת אקריגרפט של חברת רדדרס, להכנת קריש דם מחוץ לגוף והשמה על פצע כרוני פתוח
רותי לוי
רותי לוי
רותי לוי
רותי לוי

לד"ר יגאל קושניר, 74, יש שתי נטיות חזקות — להיפצע ברכיבה על אופניים, ולחשוב על רעיונות לסטארט־אפים. הוא מספר שרכב על אופניו במעלה הר חורשן כשחשב על הרעיון שלימים ייהפך לרדדרס (RedDress) — מוצר ביולוגי לסגירת פצעים כרוניים. "בעצם", הוא מתקן, "זה היה כשהצלחתי להקים את עצמי מהקרקע אחרי נפילה. את מבינה, אני טיפוס כזה, מאוד ספורטיבי אבל גם נתקע בקירות, נחתך, נחבט. זה היה כשנפצעתי שבא לי רעיון מטורף".

תחום עיסוקה של רדדרס לא כל כך אסתטי — פצעים כרוניים עמוקים שמסרבים להגיב לטיפולים רפואיים ולהתאחות. הם מתפתחים באוכלוסייה מבוגרת, בפרט כזאת שסובלת מבעיות כמו סוכרת, בעיות בזרימת הדם וכאלה ששוכבים או יושבים זמן ממושך. רבים מהם כואבים מאוד, גורמים להפרעות תפקוד, ולא פעם מובילים לכריתת איבר.

קושניר הבין שהפצעים בגופו מהחבלה עם אופניו מחלימים בקלות, בשל תהליך הריפוי הטבעי של הגוף. אבל את הפצעים העמוקים שהוא ראה על מטופלים בימיו כמנהל רפואי בבית חולים סיעודי — בשלב מסוים של התהליך הגוף פשוט שוכח. כל מה שצריך לעשות, הוא חשב לעצמו, זה להזכיר לגוף את קיומו של הפצע, ולעורר אותו להתחיל מחדש בתהליך הריפוי הטבעי שלו.

"במצב רגיל, יש לך קריש דם — הוא עשוי מתאי דם אדומים, טסיות וסיבים של החלבון פיברין — והוא מאותת לגוף שיש לו פצע. הקריש מונע איבוד דם ומלווה את תהליך הריפוי עד שבסוף גדלה לך רקמת עור חדשה והקריש נופל", מסביר קושניר. "לגוף יש מנגנון שאומר מתי נוצר הפצע אבל לא מתי הוא החלים. אז מבחינת הגוף באיזשהו שלב הוא מפסיק לעבוד עליו, כי הוא מניח שהפצע החלים. אבל מה אם תייצרי קריש עצמאית מהדם שלך, מחוץ לגוף, ותניחי אותו על הפצע הפתוח? אני האמנתי, ובדיעבד צדקתי, שזה יגרום לגוף לחשוב שכרגע נוצר פצע אקוטי גדול, שמייצר הרבה דם, וצריך להתחיל לטפל בו. וכשאני שם לך את זה כל הזמן במשך שבוע אני גורם לו לחשוב שכל שבוע נוצר פצע חדש וזה מעורר אותו".

אלון קושניר, ד"ר אילן כהן וד"ר יגאל קושניר
מימין לשמאל: אלון קושניר, מנכ"ל רדדרס; ד"ר אילן כהן, יו"ר החברה וד"ר יגאל כהן הממציא והמנהל הרפואיצילום: אייל טואג

כיום רדדרס מוכרת "ערכות פצע" תחת המותג אקטיגרפט להכנת קריש דם מחוץ לגוף, או בעגה המקצועית "רקמה עצמית". הערכה כוללת מזרקים, מבחנות ללקיחת דם, חומרי הקרשה, תבנית קעורה ליצירת קריש דם בקוטר של 6 ס"מ וציוד עזר היקפי כמו תחבושות, חוסם עורקים וכפפות. "כל מה שצריך כדי לבצע את הטיפול בכל מקום", הוא אומר. ההכנה פשוטה ומאפשרת לצוות המטפל לבצע את הפרוצדורה לאחר הדרכה וירטואלית בת חצי שעה.

הכנת הקריש עם אקטיגרפט נמשכת שבע דקות, בבית המטופל. לאחר הצמדתו לפצע המטופל מסתובב איתו במשך שבוע, וחוזר חלילה. החלמה מלאה מתרחשת תוך ארבעה־שמונה שבועות, ושיעור ההצלחה בניסויים שהחברה הגישה למינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הוא 78%. מדובר בשיעור גבוה בשל העובדה שהמטופלים שפונים למוצר ניסו וכשלו בכל טיפול אחר. את אישור ה–FDA שלה קיבלה החברה בנובמבר 2019, בדצמבר התקבל אישור ה–CE האירופי, והאישור של משרד הבריאות הישראלי (אמ"ר) הגיע לפני קצת יותר מארבעה חודשים.

"אמרתי לרופאים שאני בשום אופן לא חותך את הרגל"

דעאס שוקרי, 57, מתגאה בכך שהוא "המטופל מספר 1 בישראל" של המוצר. לשוקרי יש סוכרת ומחלת כלי דם קשה, והוא איבד את רגל ימין עד מעל הברך. הוא הגיע למחלקה האורתופדית בהלל יפה עם עקב שמאל נקרוטית (רקמה מתה), כתוצאה מפצע לחץ קשה במיוחד, והטיפולים השונים לא הצליחו לשפר לו את אספקת הדם לכף הרגל. הוא עבר ניתוח לקטיעה חלקית של העקב, אולם הפצע נותר גדול ולא ניתן היה לסגור אותו באמצעים הקיימים. הוא גם לא היה מועמד מתאים לניתוחים פלסטיים והשתלות בשל מחלות הרקע שלו. הרופאים הסבירו לו שצריך לכרות את רגל שמאל.

"אמרתי לרופאים שאני בשום אופן לא חותך את הרגל — תנסו מה שאתם רוצים", הוא מספר בראיון טלפוני, כשהוא מאושפז במחלקת חולי הקורונה של בית החולים. "ואז הגיעו הבחורים האלה (יגאל ובנו אלון קושניר, מנכ"ל רדדרס) כמו מאמריקה, אני לא יודע מאיפה הם באו. זה נס".

עבור שוקרי, זה בהחלט הדבר הקרוב ביותר לנס. בדיוק באותו שבוע הגיע אישור האמ"ר המיוחל — המאפשר לרדדרס למכור את המוצר שלה בישראל, ואלון קושניר ישב לפגישה עם הרופא של שוקרי, ד"ר מקסים גורביץ'.

גורביץ', מומחה לכירורגיה אורתופדית, אחראי תחום טיפול בכף רגל סוכרתית בהלל יפה, מספר כי הוא היה סקפטי כלפי המוצר: "אני בכלל מאוד שמרן, אבל אמרתי לאלון ולחבר'ה שלו — 'בואו ננסה את זה על המקרה הקשה ביותר — זה שאין כבר למטופל מה להפסיד בו'. והתחלנו בטיפולים על דעאס והפצע הענקי שחשף את העצם הלך ונסגר לי מול העיניים, ונהפך לחור קטן.

"אילו לא היה חוטף קורונה, אפשר היה להמשיך עד סגירה מוחלטת. אבל ללא ספק כבר הגענו להישג אדיר שלא יכולנו בשום אמצעי אחר. זה טיפול שלוקח זמן, דורש השקעה מצד המטופל והמטפל — אבל זה עובד יפה על המקרים הקשים והעקשניים, וזה נותן תקווה לאנשים שכבר איבדו אותה. זה גם מוצר זול יחסית ולא דורש אשפוז. הטיפול בפצע פתוח של דעאס דרש חבישות וניקוי יומיומי, ואילו מרגע שהחל הטיפול באקטיגרפט הוא יכול היה לצאת הביתה ולהגיע פעם בשבוע למרפאה".

דעאס שוקרי: "אמרתי לרופאים שאני בשום אופן לא חותך את הרגל — תנסו מה שאתם רוצים. ואז הגיעו הבחורים האלה (יגאל ובנו אלון קושניר, מנכ"ל רדדרס) כמו מאמריקה, אני לא יודע מאיפה הם באו. זה נס"

דעאס שוקרי
דעאס שוקרי, המטופל הראשון בישראל עם המוצר של רדדרס

"כמו סיגריה ברגל"

יעל אייזקסון, הבעלים של שתי מרפאות פצע פרטיות, נחשבת כיום המטפלת המנוסה ביותר בישראל עם אקריגרפט. היא כבר הספיקה להשתמש בו על שמונה מטופלים, וכולם, לדבריה, נמצאים כעת בשלב מתקדם של הטיפול. אייזקסון היא אחות מוסמכת, עם תארים במדעי הסיעוד ובבריאות הציבור. יש לה שני עשורים וחצי של ניסיון קליני בבתי חולים בארה"ב ובישראל.

"אני מכירה את כל הטכנולוגיות החדשות ואוהבת לנסות דברים חדשים. פונים אלי הרבה יזמים עם הצעות — ואני מנסה. לפני שאלון התקשר אלי, יזם אחר הביא לי מכשיר שעובד כמו חמצן בלחץ גבוה — ניסיתי חודש, דווקא שילמתי על זה כסף טוב אבל העפתי את זה מהר כי הפצעים לא זזו. וכשאלון יצר איתי קשר ותיאר לי את המוצר אמרתי 'יאללה'".

הפעם הראשונה שניסתה את המוצר היתה לפני 12 שבועות. זה היה על אדם מבוגר שהסתובב עם פצע בשוק הרגל כבר שבע שנים. "זה פצע בדרגה 4 על רקע אי־ספיקה ורידית קשה, שהתפשט לו כבר על 70% מהרגל", היא אומרת. "הוא הגיע למרפאה שלי בבני ברק לפני שנתיים, ומה לא ניסינו — משחות ותחבושות מתקדמות, אבל שום דבר לא עבד".

במצבים כאלה, אייזקסון מסבירה שפשוט חובשים את הפצע בתדירות גבוהה ומנסים לשמור שיישאר בגבולותיו, שלא יזדהם וייפתח עוד יותר. "במקרים מסוימים אי אפשר לסגור את הפצע — אז או שמאבדים את הרגל או שהאדם מסתובב עם הסבל הזה עד סוף ימיו. החולים סובלים מכאבי תופת כי זה ממקור עצבי. הם מתארים לי את זה 'כמו סיגריה ברגל'.

"כשהתחלנו בטיפול גם הכאב נחלש, ולכן כבר ידעתי לצפות לטוב, אבל כשחשפנו בפעם הראשונה את הרגל אחרי שבוע המתנה — קפצתי מהכסא והתחלתי לרקוד, הרגשתי שזכיתי בלוטו", מוסיפה אייזקסון. "כל הרגל נראתה יותר טוב, הצבע השתנה מסגול כהה וחולה לבשר ורוד ובריא, וזה כולל את הפצעים שלא היה מונח עליהם קריש".

יעל אייזקסון, אחות מוסמכת בעלת מומחיות בפצעים: "הפעם הראשונה שניסיתי את המוצר היתה על אדם מבוגר שהסתובב עם פצע בשוק הרגל כבר שבע שנים. כשחשפנו בפעם הראשונה את הרגל אחרי שבוע המתנה קפצתי מהכסא והתחלתי לרקוד. הרגשתי שזכיתי בלוטו"

צילום: עידן אסלן

קרישי דם בקערות סופלה

לד"ר קושניר יש עבר עשיר בהמצאות: הוא היה היזם והממציא של DeepBreeze — מכשיר הדמיה אקוסטי של זרימת האוויר בריאות; ושל MTRE — מכשיר לוויסות טמפרטורת גוף האדם בניתוחים ובטראומות מוח, שנמצא כיום ברוב חדרי הניתוח בעולם. הוא בוודאי הבין שהדרך שתידרש לרדדרס, עד לאותו טיפול מוצלח במטופל מספר 1 בישראל, לא תהיה קצרה. וכיום היא עשויה ללמד על אורך הרוח שנדרש מיזמים בתחום מדעי החיים. למעשה, 11 שנה עברו מאז טיול האופניים בהר חורשן, והם כללו שנים של ניסויים לקבלת האישורים הרגולטוריים. אבל קושניר צילצל לבנו אלון כבר כשהעמיס את אופניו על הרכב.

לאלון קושניר, כיום מנכ"ל רדדרס, היה ניסיון של שני עשורים בתחום המכשור הרפואי. במשך שנים הוא התמחה ברגולציה ובניית ניסויים עבור קבלת אישורי FDA וגם היה שותף לסטארט־אפים שנוצרו מרעיונות קודמים של אביו. בתפקידו האחרון הוא היה סמנכ"ל רגולציה, קליניקה ושיווק בסירק מדטק, שפיתחה מתקן למילת גברים ללא ניתוח — והתפרקה ב–2019. הוא מספר כי אמנם התלהב מהרעיון, אבל לא מיהר להצטוות לאביו בניסוי. הוא עשה זאת רק אחרי שבדק ומצא ששוק הפצעים הוא שוק של 24 מיליארד דולר — זה כבר הפך את העניין לפרויקט ששווה להשקיע בו.

"בתחילה אמרנו, בוא ניקח דם וננסה ליצור קריש", אומר אלון. "ובמשך שנתיים לקחנו לעצמנו ולחברים שלנו דם ועשינו ניסויים במטבח. אמא שלי נזעקה כשגילתה ששאלנו את כל קערות הסופלה בבית עבור הניסוי".

בתהליך הזה, הם מודים, מעורבת עבודה קשה של בדיקות אמפיריות, שכל ישר אך גם הרבה מזל. השניים טוענים כי הכינו מאות רבות של "קרישי דם" בקערות הסופלה — עד שהגיעו לזמן קרישה, לחוזק, צורה וצבע לשביעות רצונם.

ד"ר יגאל קושניר, ממציא רדדרס: "לגוף יש מנגנון שאומר מתי נוצר הפצע, אבל לא מתי הוא החלים. אבל מה אם תייצרי קריש עצמאית מהדם שלך, מחוץ לגוף ותניחי אותו על הפצע הפתוח? האמנתי שזה יגרום לגוף לחשוב שיש פצע אקוטי חדש שצריך לטפל בו, וגיליתי שאם עושים את זה מספיק פעמים הפצע נסגר"

יצירת קריש דם מחוץ לגוף באמצעות ערכת אקריגרפט של רדדרס.
יצירת קריש דם מחוץ לגוף באמצעות ערכת אקריגרפט של רדדרס. "הקריש מוכן בתוך 7 דקות"

מכיוון שבמבחנה ללקיחת דם יש חומרים נוגדי קרישה, ברדדרס משתמשים בחומר בשם קלציום גלוקונט — יוני קלציום חופשיים שמקרישים את הדם כשהם מוחדרים אל המזרק. אולם הדם עצמו נקרש באטיות רבה. כדי להקריש אותו בתוך תבנית קעורה וליצור ממנו את הרקמה הרצויה הם הזמינו חומר בשם קאולין.

קאולין הוא מינרל המשמש לקרמיקה, אך גם בייצור תרופות, לבנים, ומשחת שיניים שניתן לרכוש כאבקה יבשה. קושניר האב ידע שהחומר משמש בבדיקות קרישת דם במעבדה, אלא שאף אחד, לדבריו, עוד לא הקריש דם למטרות טיפוליות. "הקאולין שלנו הוא בקוטר 3 מיקרון, ויש לזה משמעות, זו הסיבה היחידה שהוא לא שוקע ויכול לצוף כמעט 10 דקות בתוך הנוזל — מה שמאפשר לנו ליצור קריש הומוגני.

"ערכנו עוד כמה ניסויים, כמו לתלות את הקריש על חבל הכביסה למשך שבוע, ולהריח שהוא לא מסריח, ואז גילינו שלקאולין יש עוד כמה תכונות אנטי־בקטריאליות שמשפיעות על הריח — אבל זו היתה מקריות מוחלטת", אומר אלון. "אחר כך שמנו אותו על הרגל שלי והלכתי לישון איתו במשך שלושה ימים כדי לראות מה קורה. שזה לא מזיק. נכנסנו לבדיקות מעבדה שהוכיחו שהמוצר בטוח לניסוי — וקיבלנו הלסינקי ראשון (אישור לניסויים בבני אדם; ר"ל).

"פרופ' דורון גרפינקל, שהיה מנהל מחלקה גריאטרית-פליאטיבית, במרכז הגריאטרי שהם בפרדס חנה, הכיר לנו תשעה מטופלים — ואחרי שבועיים הבנו שעלינו על משהו גדול. זה היה ניסוי הפיילוט הראשון שהגשנו ל–FDA, שהמטרה שלו היתה לקבוע את בטיחות המוצר ולסכם איתם על הדרישות לניסוי השני להוכחת היעילות של המוצר. בניסוי השני השתתפו 20 מטופלים בשלושה מרכזים אמריקאיים בהובלת שני מומחים עולמיים בתחום הפצע — ד"ר תומס סרנה וד"ר רוברט סניידר".

גם בלי חשמל ומים

רדדרס מעסיקה כיום 17 עובדים, חמישה מהם מועסקים בפרדס חנה והיתר בג'אקסונוויל פלורידה שבארה"ב. היתרון של רדדרס מול מגוון גדול של מוצרים בתחום הפצע הוא קלות השימוש ומחיר נמוך יחסית — ליצרן ולצרכן. "אנחנו מאד שונים מהחברות האחרות כי עלות הייצור של הדבר הזה נמוכה — הוא מבוסס על מנגנון הריפוי העצמי של החולה, כך שאני לא מוכר תחבושות אלא פטנט", אומר אלון. "ובגלל מחיר הייצור אני יכול לבוא לרופא ולהציע לו חמש ערכות — תבחר חולה ותראה בעצמך. רק אם תהיה מרוצה תקנה".

עלות ערכה — המתאימה לטיפול בודד — היא 300 דולר בארה"ב ו–800 שקל בישראל. זאת, בהשוואה לעלויות של 700–2,500 דולר למוצרים ביולוגיים מתחרים. חברת הביטוח הגדולה בארה"ב, מדיקר, כבר מסבסדת את המוצר ללקוחותיה.

הניסויים של רדדרס מראים קורלציה בין סגירה של 50% מהפצע לאחר שלושת הטיפולים הראשונים לבין ריפוי וסגירה מלאה שלו. כלומר, אם הפצע לא נסגר מעל 50% בתקופה של ארבעה שבועות — הטיפול כנראה לא יצלח. הם לא יודעים להסביר כיום מתי הטיפולים לא מצליחים, אולם הם מניחים שהדבר קשור בתזונה וברמת החלבון בדם. "כדי לרפא פצעים קשים צריך צוות מקצועי שיודע לטפל בפצע. הדברים החשובים הם הורדת לחץ מהפצע, ניקיון והטריה (הסרת רקמות מתות מעל הפצע; ר"ל) וטיפול בזיהום", אומר אלון.

"אנחנו מתחילים לעבוד בארה"ב עם גוף פרטי הגדול ביותר באריזונה — שהוא אינדיאני. והם מתלהבים מהמוצר כי הם אוהבים טיפול עצמי, וכי אפשר להביא את הערכה לכל מקום — גם בלי חשמל או מים אפשר להשלים את הטיפול. זה המוצר הביולוגי היחידי בארה"ב שאפשר להשתמש בו בבית או בבית אבות. בשאר המוצרים צריך 'לטפל', למשל להקפיא במינוס 60 מעלות ולהפשיר.

"יש המון חברות שיוצרות מוצרים מדם, יש חברה שייצרה דבק מחלבון הפיברין שבדם, היתה חברה ישראלית בשם מקרוקיור שלקחה מתוך הדם תאי דם לבנים בשם מקרופאגים — סינתזה אותם — והזריקה לפצע. אבל אף אחת לא לוקחת את הדם כמו שהוא".

אלון קושניר, מנכ"ל רדדרס: "אנחנו שונים מחברות אחרות כי עלות הייצור של המוצר שלנו היא נמוכה — הוא מבוסס על מנגנון ריפוי עצמי של החולה, אני לא מוכר תחבושות אלא פטנט. זה המוצר הביולוגי היחידי בארה"ב שאפשר להשתמש בו בבית או בבית אבות"

מעבדת רדדרס בפרדס חנה
מעבדת רדדרס בפרדס חנהצילום: אייל טואג

הכתבה מ–1917 שהקפיצה את רשות הפטנטים הסינית

במאי השלימה רדדרס גיוס הון של 11.5 מיליון דולר, המתווסף ל–5 מיליון דולר שהיא גייסה מאז הקמתה. את הסכום הראשון היזמים גייסו לאורך שנים ורק לפי הסכומים שהיו צריכים, כיום יגאל ואלון קושניר מחזיקים 40% מהחברה בחלוקה שווה. נסח החברה של רדדרס מרשם החברות מגלה מעל 85 בעלי מניות. חלק ניכר מהם מהם מחזיק פחות מאחוז בחברה, והגבוה ביותר מחזיק 6% — שכן היזמים העדיפו שלא לגייס הון מקרנות הון סיכון, ולא לאבד את השליטה בחברה.

במקום זה הם השתמשו במיקי ברונפלד, המתמחה בחיבור בין חברות למשקיעים פרטיים, וברשת הקשרים האישית שלהם. "יש לנו ניסיון לא מוצלח עם קרנות, ורצינו מודל אחר", אומר אלון. "במסמכי ההשקעה שלנו אין זכויות וטו, מניות משתתפות או מניות צוברות (מנגנונים שכיחים שקרנות מוסיפות להסכמים לצורך הגנה על השקעתן; ר"ל). בשביל להגיע לרשימת המשקיעים הפרטיים שאת רואה, פגשתי כ–120 אנשים, וברגע שאת משכנעת מספיק אנשים, זה כבר עובד בשיטת חבר מביא חבר".

בין משקיעיה הבולטים נמצאים פיטר קאדאס, אסטון פרטנרז וזהר גילון. אבל המשקיע הראשון שלה היה גם האיש שקיבל את הטלפון הראשון ממשפחת קושניר.

צילום: המרכז הרפואי הלל

ד"ר מקסים גורביץ': "אני בכלל מאוד שמרן, אבל אמרתי לאלון ולחבר'ה שלו 'בואו ננסה את זה על המקרה הקשה ביותר - זה שאין כבר למטופל מה להפסיד בו'. והתחלנו בטיפולים והפצע הענקי שחשף את העצם הלך ונסגר לי מול העיניים, ונהפך לחור קטן"

אילן כהן, שותף בכיר ועורך פטנטים בקבוצת ריינהולד כהן, הוא דוקטור לביולוגיה ומלווה את קושניר האב בשורה ארוכה של המצאות כבר שני עשורים וחצי, וכן את הפרויקט של חברת רדדרס מהחודש השני לניסויים הביתיים. "רוב ההמצאות כיום הן שיפורים אינקרמנטליים (תוספתיים) על דברים אחרים", הוא אמר לנו בשיחה במשרדו שהתקיימה במאי. "הם משפרים, למשל, יעילות של מוצר או מהירות של תהליך, או משלבים דברים ידועים לכשעצמם באופן חדש. רק מעטים מגיעים כאילו משום מקום, ומשנים דברים בצורה דרמטית".

אחרי ששמע לראשונה את הרעיון ונשבה בקסמו, הוא הסכים גם לשים את כספו הפרטי בחברה, וכיום הוא אף משמש בה יו"ר. "הבנתי כבר אז שזה רעיון מיוחד. הרבה רופאים ששומעים עליו כיום חושבים לעצמם 'איך אני לא חשבתי על זה'".

להדיוטות, הפתרון של רדדרס נשמע כמו תגלית ולא המצאה — מה שהופך את רישומו למאתגר יותר. "פטנטים הם כלי לקבל בעלות על מוצר — מעין טאבו טכנולוגי שקובע גדרות סביב ההמצאה ואומר 'זה שלי, וכל מי שנכנס פנימה מסיג גבול'", מסביר כהן. "אחד השיקולים אם אפשר לקבל הגנה בפטנט הוא אם ניתן לאכוף את הזכויות בו.

"אם יש לי פטנט על אלגוריתם שנמצא בלב לבה של תוכנה שרצה בענן — כמעט בלתי אפשרי לברר אם נעשה בו שימוש, ולכן המשמעות הכלכלית של הזכות עלולה להיות קטנה וספק אם ההשקעה ברישום היא כדאית, עלות שיכולה להגיע לעשרות אלפי דולרים אם מדובר בהגנה בהיקף עולמי. באותה מידה, אם רופא בבית חולים ייצור קריש דם באמצעים משלו ויניח על פצע — אי אפשר לעשות עם זה הרבה. הרי אין באמת דרך לחסום רופא שיושב במעבדה שלו ומבצע פרוצדורה רפואית.

"אבל הפרקטיקה הרפואית והביטוח הרפואי הרי לא עובדים כך — רופאים ומוסדות רפואיים רוכשים ערכות מן המוכן, המאושרות לשימוש על ידי הרגולטורים השונים. ולכן הפטנטים של רדדרס מגנים על הערכה והשיטה ליצירת הקריש יחד עם הפריטים שבתוכה.

"אגב, אם נרשום פטנט מדויק על מה שהממציא עשה, לא בהכרח אחסום אדם, כיוון שהוא יוכל, לאחר שינוי קטן, לעקוף את הפטנט הרשום. לכן, אחד האתגרים ברישום פטנטים הוא לנסות ולחשוב מה יעשה מתחרה עלום, שיצוץ בעוד עשור, עם ההמצאה הספציפית. כך שפטנט הוא במובנים רבים תוכנית עסקית קטנה".

הפטנט המרכזי של רדדרס הוא על יצירת קריש באופן מבוקר על פני תחבושת ויישומו על פצע. יש לחברה שבעה פטנטים הרשומים בישראל, ארה"ב, קנדה, אירופה, אוסטרליה, דרום אמריקה, ברזיל, הודו, יפן, קוריאה, וסין.

משרד הפטנטים הסיני זכור להם בשל הבחינה המעמיקה שערך, בה נמצא פרסום מכתב עת מדעי מ–1917 שבו רופא אמריקאי הגיע לכנס וסיפר כיצד טיפל בכיב שנוצר כתוצאה משן שנעקרה ולא החלים. הוא עשה זאת על ידי יצירת קריש דם בתוך הפצע שעורר את מנגנון הריפוי.

"היינו צריכים להוכיח למשרד הפטנטים שהטכנולוגיה של רדדרס שונה לחלוטין, ולהדגיש את ההבדלים לעומת הפרסום הזה ואחרים, והצלחנו", אומר כהן. "זה קוריוז, אבל זה מבהיר שפטנט, בניגוד לרישום בטאבו שאליו השוויתי, הוא לא אוטומטי. בקשה לפטנט עוברת בדרך כלל בחינה קשה. צריך להוכיח למשרדי הפטנטים כי מדובר במוצר חדש ולא מובן מאליו". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker