בחוות בודדים: האישה שהיתה חלק מההצלחה האדירה של ווייז הקימה סטארט-אפ שמציל חולים

לחשב את המחלה מחדש: יעל אליש החליטה לגייס את חוכמת ההמונים לתחום הבריאות - כדי לגלות אילו טיפולים אפקטיביים יותר מאשר אחרים בטיפול במחלות כרוניות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים31
רון הלד ויעל אליש בחוות נאות
רון הלד ויעל אליש בחוות נאותצילום: עופר וקנין
אמיתי זיו

לפני 15 שנה, כשהיתה בת 7, בתה של יעל אליש הרגישה לא טוב. "היתה לה בעיה רפואית, משהו כרוני", מספרת אליש. "הלכנו לכמה רופאים ומטפלים אלטרנטיבים, וכלום לא עבד. זאת לא היתה בעיה מאיימת־חיים, אבל כל המצבים הכרוניים הם סיוט למשפחה ולמטופל".

מחלות כרוניות יכולות להטיל צל גדול על החיים: הן דורשות טיפולים רפואיים והוצאות כספיות גדולות, ולצד הקושי הפיזי מתעורר קושי נפשי שמשפיע על המשפחה כולה. אבל במקרה הזה, אם המשפחה היא יזמת בנשמתה, ולכן החליטה לעשות מעשה. אליש חתומה על אחת ההצלחות הגדולות של ההיי־טק הישראלי: בתפקידה הקודם היתה אחראית המוצר של ווייז — ובשנים האחרונות היא החליטה לעשות "ווייז", למחלות כרוניות, ולהשתמש בחוכמת ההמונים כדי לסייע למטופלים לנווט את דרכם לטיפול יעיל, כזה שלעתים נעלם מעיני הרופאים.

"כמו בהרבה מקרים של מחלות כרוניות, המצב של בתי הלך והחמיר", מספרת אליש. "במשך שנים חפרתי מדי לילה באינטרנט בניסיון לעזור לה, כי הנחתי שחייב להיות משהו שיסייע לה. אחרי כשנתיים של חיפושים, נפלתי על איזה בלוג של בחור שתיאר בדיוק את הבעיה שהיתה לנו, וסיפר על טיפול בה. ואז, די בקלות, מצאתי גוף בארץ שנותן את אותו טיפול. הלכנו על זה, ואחרי שלושה שבועות הבעיה נפתרה. מאחר שזאת מחלה כרונית אי אפשר להגיד שהיא החלימה, אז המונח המקצועי הוא הפוגה (Remission) — כמו הר געש רדום. לקח שנים עד שגליתי שהטיפול הכי מתאים לבעיה הספציפית שלה נמצא במרחק של שני מטרים מאתנו".

הקהילות הגדולות

עברו כמה שנים, והסיפור חזר על עצמו בוורסיה מעט אחרת: "לפני ארבע שנים, בן של חברה, מנהלת בכירה בהיי־טק אגב, חלה במחלה שהורידה את המשפחה לקרשים. התחלתי לחקור בשבילה, ומצאתי פתרונות שלא היו מוכרים לרופאים כאן. אז חיברנו רופא ממדינה אחרת לרופא מהארץ, ומצאו טיפול יעיל לילד. זה קרה שנייה לפני שרצו לרשום לו טיפול תרופתי אגרסיבי, ילד בן 5, ורק מפני שהרופאה המטפלת לא ראתה כמעט מקרים כאלה בעבר. הבנתי שיש בעולם טיפולים טובים, ומכל מיני סיבות הם לא יגיעו אל המטופל: או שהרופא לא מכיר את הטיפול, או שנפלת על הרופא לא נכון, או שהקופה לא נותנת את הטיפול. לפעמים קורה שהרופא מבין בתרופות, אבל לא מבין בניתוחים, או שהוא לא מבין בטיפולים אלטרנטיביים".

אז כבר נבט אצל אליש הרעיון להקים סטארט־אפ שיחבר בין החולה לטיפול האופטימלי, אבל לפני זה היא התחילה בקטן. "אמרתי: בואו נאסוף את המידע בצורה מסודרת. עשיתי 'טסט'. נכנסתי לקבוצה בפייסבוק של מחלה כרונית כלשהי ובניתי לה שאלון של 20 שאלות, משהו הכי בסיסי בגוגל פורמס. השאלות היו: מי אתה, אילו טיפולים ניסית עד עכשיו, האם הטיפול היה אפקטיבי, איך היו ההתקפים לפני ואחרי, וכן הלאה. התחלתי לעשות על המידע אנליזה והסקת מסקנות בסיסיות, למשל: 60% חוו את הטיפול הזה והזה כמוצלח. התחלתי לשחרר גרפים שמציגים את המידע שנאסף. אנשים מסביבי אמרו לי: אבל מה יקרה אם כל מיני אנשים שלא מבינים מהחיים שלהם יזהמו לך את הדאטה והמידע לא יהיה מדויק? אבל אנשים התייחסו לשאלונים ברצינות רבה ושיתפו פעולה. גילינו שאנשים עונים על שאלות ונותנים מידע, והדאטה שמצטבר הוא איכותי. גם כשהתחלתי להגדיל את השאלון והוספנו שאלות, אנשים לא עצרו — הם ענו והם גם ידעו להשיב יותר טוב ממה שהעולם הרפואי נוטה לחשוב. יש זלזול כלשהו כלפי מטופלים והסיפורים שלהם. מתייחסים לזה בתור אנקדוטות. אבל אנשים יודעים לתאר את המחלה שלהם הכי טוב. הם חיים אותה ומכירים לפעמים עד רמת המדדים הקליניים, ויודעים בדיוק מה מפעיל להם טריגרים ומה גורם לתסמינים להחמיר או להשתפר".

על בסיס הניסיון הזה, קמה בקיץ 2018 Stuff That Works, "מה שעובד" בתרגום צולע, סטארט־אפ שהייעוד שלו הוא להפוך את האנקדוטות של המטופלים לנקודות ידע שמתחברות לכדי תמונה קוהרנטית על המחלה והטיפולים הזמינים עבורה — מידע מדויק ועדכני שמבוסס על מדגם רחב.

"מה שאנחנו עושים הוא חוכמת המונים, כדי לגלות אילו טיפולים אפקטיביים יותר מאשר אחרים. יש 10,000 מחלות כרוניות מוכרות, כ–500 סוגי טיפולים לכל מחלה. אבל רק במחלות הכי שכיחות משקיעים כסף במחקר"

טיפול פיזיותרפיסטי במרפאה בעיר נוריץ', בריטניה, יוני 2020
טיפול פיזיותרפיסטיצילום: MOLLY DARLINGTON/רויטרס

"בגדול, מה שאנחנו עושים הוא חוכמת המונים, כדי לגלות אילו טיפולים אפקטיביים יותר מאשר אחרים בטיפול במחלות כרוניות", מסבירה אליש. "זה עולם שלם של מחלות מתחומים שונים: החל באורטופדיה, עבור בעור וכלה בפסיכיאטריה. יש 10,000 מחלות כרוניות מוכרות, כ–500 סוגי טיפולים לכל מחלה — מתרופות ועד שינוי אורח החיים ותוספי מזון. אבל רק במחלות הכי שכיחות, בין 20 ל–40 מתוך 10,000, משקיעים כסף במחקר".

את טוענת שהרפואה לא עוקבת אחרי ההצלחה של טיפול או תרופה?

אליש: "משקיעים המון כסף בפארמה, אבל חברות התרופות עורכות את רוב המחקרים הקליניים לפני שהתרופה משתחררת לשוק, ומרגע שהיא בחוץ, בעולם האמיתי, מה שמכונה Real World Evidence, יש מעט מחקר. הסיבה היא עלויות: מטופל אחד במחקר כזה עולה לחברת התרופות 10 אלף דולר, והוא מייצג מקרה ספציפי, לכן צריך מספרים גדולים כדי להגיע לאפקטיביות. כשיורדים לתת־קבוצות של מחלה וסך הטיפולים האפשריים, מבינים שבגלל העלויות המטורפות, הדרך היחידה להגיע למיפוי היא באמצעות אנשים שיתגייסו ויעשו את זה יחד".

בדבריה של אליש ניכר הניסיון מווייז. הרי החברה, כיום חלק מגוגל, לקחה על עצמה אתגר כמעט בלתי אפשרי: למפות את העולם, בלי סט מפות קודם. אנשים נסעו וככה "סללו" את מפת הכבישים של העולם. "זאת הקלאסיקה של מיקור המונים: לקחת בעיה גדולה שנעשית היום בצורה מסורבלת, עם מלא חברות סקרים באמצע והזנת נתונים ידנית וכן הלאה, ולתת פתרון מבוסס חוכמת המונים".

בלי סמל של נחש

את STW הקימה אליש יחד עם יוסי סינט ורון הלד. סינט, פיזיקאי בהשכלתו, הוא Head of Data Science בחברה. הלד, מתמטיקאי בהשכלתו עם ניסיון של עשר שנים ביחידה סודית בצבא, הוא הסמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה. לאליש יש תואר ביחסים בינלאומיים, אבל היא אחת מנשות המוצר המוערכות בתעשיית הטק המקומית. על ההחלטה להקים את החברה מספרת אליש כי "8% מהחיפושים באינטרנט הם בהקשרים של בריאות. חצי מהקבוצות בפייסבוק עוסקות בהקשרים של בריאות. אבל המידע הזה מפוזר במלא מקומות, וקשה להתמצא בו".

הלד מוסיף כי "בשיח ברשת יש הטיה חזקה לכותבים קולניים, כאלה שמביעים את דעתם בנחרצות, וגם אין התייחסות ספציפית לרקע של המטופל". את זה מנסה החברה לפתור: "בתור בן אדם שמגיע מעולם של מוצר, ומבין מה אפשר לעשות עם מידע שנאסף, הבנתי שיש פה צורך והזדמנות", משחזרת אליש.

אפליקציית ווייז במכשיר טלפון המותקן ברכב, ב-2013
אפליקציית ווייזצילום: Bloomberg

אליש, 52, הצטרפה לווייז ב–2008 אחרי השסטארט־אפ הקודם שלה, eSnips.com, נמכר. "יזמי ווייז בדיוק גייסו כסף מקרן מאגמה, ולא היו להם בכלל אנשי מוצר. ווייז היתה אז חברה קטנה: היזמים ועוד חמישה מפתחים. יהל זילקה מקרן מאגמה הכיר אותי וחיבר אותי לצוות. האחריות שלי היתה האספקטים של חוויית המשתמש והמיתוג, ואז עוד עיצבנו את המוצר עבור מכשירי נוקיה. קיבלנו החלטות שהיו אז מהפכניות, כמו חיפוש בטקסט חופשי, בניגוד לפורמט המקובל אז בעולם המיפוי של הקש עיר, רחוב, מספר בית. אבל שמנו דגש גם על 'החמידות' של הנראות והמשחקיות של המוצר. זה התברר כקריטי".

אליש מספרת שבווייז התווכחו אז אם מוצר שהעיצוב שלו "חמוד" יכול להיתפש כאמין ורציני — והוכח שכן. את המסקנה הזו היא גם מנסה לשכפל כעת ל–STW: "יש לנו מעצבת ומאיירת נהדרת, מאיה שלייפר, שאיירה כמה ספרי ילדים, וממשק נעים לעין, וקוראים לנו Stuff That Works שזה שם לא 'נכון' בשום מובן מיתוגי, אבל הוא מייצג אנשים, מידע שבא מאנשים. יש איזה חשש שאם לא קוראים לך Med־משהו או הלת'־משהו ובסמל החברה אין נחש — אתה לא רציני. אבל אנחנו אומרים: המוצר יהיה נחמד ויהיה רציני".

עד לפני שבוע STW עבדה מתחת לרדאר, אף שהלחישות עליה בתעשיית הטק המקומית היו רמות. ביולי 2018 גייסה החברה הון ראשון של 3.5 מיליון דולר מקרנות "כבדות" יחסית, שזה לא גיוס טיפוסי עבורן: 83 נורת' וקרן בסמר. אחרי שנה נזקקת החברה לעוד כסף וזילקה, כעת תחת קרן חדשה שהקים בשם אופק, הזריק לחברה עוד 5 מיליון דולר. מאז החברה לא גייסה הון ויש לה עוד כסף בקופה. לפני שבוע החברה יצאה בהשקה עולמית רשמית של המוצר, כרגע רק באנגלית.

זנב ארוך

נכון לעכשיו יש בפלטפורמה 180 אלף יוזרים פעילים, זאת אומרת לא רק רשומים, אלא משתפים מידע, וכל יום מצטרפים 1,000 חדשים. כרגע יש בפלטפורמה 105 מחלות ממופות. "אנחנו קוראים לזה קהילות מחקר", אומרת אליש. "כל אחד יכול לפתוח קהילה חדשה ולהזמין אנשים למלא שאלון ולשתף. ברגע שיש 30 משתתפים פעילים בקהילה, היא נפתחת באופן רשמי. יש לנו כרגע 200 כאלה בהמתנה".

בתוך הקהילה יש פעילות ענפה: המשתתפים כותבים פוסטים על החוויות שלהם, מוסיפים שאלות, והמערכת מצביעה עבור משתמשים על חולים אחרים עם מצב דומה, וכך הם יכולים לדבר ביניהם באופן פרטי. על כל זה STW מפעילה כלים של ניתוח שפה טבעית כדי להבין לעומק מה אנשים אומרים. "יש הבדל בין 'כואב לי הראש' ל'אני מרגיש שהראש שלי הולך להתפוצץ'", מסביר הלד. "אפשר להשוות משפט כזה לאופן שבו האדם מתבטא בדרך כלל או מתאר סיפטומים אחרים. אפשר למצוא הטיות בשפה, למשל, בעד או נגד טיפולים אלטרנטיביים, אפילו לזהות הונאות, כמו מישהו שנכנס כדי למכור משהו".

כמו כל מיזם חוכמת המונים, גם STW עומדת בפני משוכה ראשונית: לרתום אנשים לקהילה, עוד לפני שהמוצר מציף ערך — כמו המשתמשים הראשונים בווייז, שנסעו עם האפליקציה רק כדי לסלול את ישראל, עוד לפני שווייז ידעה לנווט. "זה האתגר הכי גדול של החברה", מסכימה אליש, "לגייס יוזרים למוצר שלא עובד עדיין. צריך לשכנע אנשים להשקיע בחזון, כך שהמשתמש ירגיש שזה הולך למקום מגניב ויגיד 'אני רוצה להיות חלק מזה'. תמיד יהיה מישהו עם החזון להרים קהילה ולדרבן אנשים לענות. אנחנו מתייחסים לאנשים האלה כחלק מהחברה".

זה חשוב במיוחד מפני שהשתתפות בקהילה מצריכה מאמץ. "היום השאלון מכיל 60 שאלות: מתי התחילו הסימפטומים? האם אתה מאובחן על ידי רופא? האם היית מאושפז פעם? האם בני משפחה אחרים לוקים בזה? האם אתה מקפיד על הטיפולים בזמן? וגם שאלות על סגנון חיים, לגבי אוכל ופעילות גופנית. האם חווית חוויות שהיו מקור מרכזי למתח בחיים שלך? אנחנו רוצים להראות גרנולריות (רמת דיוק בהתאם לתת־קבוצה) של הטיפולים: אולי הטיפול מתאים לאנשים לבנים, אבל באסיה הוא עובד אחרת".

"בתחום שלנו אין טעם למסחר בשלב מוקדם. קודם בונים מותג, בסיס משתמשים ודאטה, ורק כשיהיה לנו משהו משמעותי נתחיל לחשוב על הכסף"

צוות החברה. "דקה לפני שפרצה המגפה עמדנו לחתום חוזה במשרד חדש בעלות גבוהה פי חמישה מזו של המשרד הנוכחי. זה כבר לא יקרה"
צוות החברה. "דקה לפני שפרצה המגפה עמדנו לחתום חוזה במשרד חדש בעלות גבוהה פי חמישה מזו של המשרד הנוכחי. זה כבר לא יקרה"צילום: עופר וקנין

הלד מצביע על עוד הבדל בהסתכלות של STW על ההגדרה של בריאות: "הרפואה מתייחסת בעיקר למדדים קליניים, ולפעמים יכולה לקבוע שאתה בריא, ולא משנה שאתה בדיכאון, לא יכול לצאת מהבית או לא מתפקד מינית. הסרטן לא חזר? אז זהו. במחלות כרוניות המדד הכי חשוב הוא איכות החיים, לצד המדדים הקליניים. לפעמים אנחנו לא מבינים מה החולה רוצה לפתור. חלק מהמטופלות בקבוצה מסוימת היו מוטרדות מעלייה במשקל וחלק היו מוטרדות מפגיעה אפשרית בפוריות. אם התינוק סובל מריפלוקס, מבחינת הרופאים אין מחלה כל עוד הוא עולה במשקל, אבל מבחינת ההורים — הילד לא מצליח לישון ואי אפשר לנסוע באוטו לשום מקום. הדאטה שלנו עונה על מרחב גדול יותר של רצונות מטופלים מאשר עולם הרפואה המסורתי".

אני מנחש מה הרופאים אומרים עליכם: שזה לא רציני, שזה חסר אחריות ושזה פייק ניוז שיפגע בבריאות הציבור.

אליש: "כל רופא שאנחנו מראים לו את זה עף עלינו. תשאל אנשים שמגיעים מחקר הסוכרת, כמו ד"ר אמיר תירוש, מנהל המכון האנדוקריני בשיבא. הם מתים עלינו כי הם מודים בפה מלא שזאת נקודה עיוורת עבורם. אצלם כל מחקר קטן לוקח חצי שנה, לנו יש כבר 10 מיליון נקודות דאטה".

החברה נמצאת בראשית דרכה, ורק מתחילה לראות הצלחות. "אם תסתכל על מחלה כמו דיכאון", אומר סינט, "תראה שהטיפול שמדורג מספר 25 בשכיחות שלו נמצא במקום השני בדירוג האפקטיביות שלו. והטיפול הזה, דרך אגב, פותח למחלה אחרת מתחום הפסיכיאטריה. כנראה שהיה פסיכיאטר שרשם את זה לחולה שסובל מגם וגם, וכך התחילו לראות שזה עוזר והתחיל לנסות על מטופלים אחרים".

"היו מקרים שבמחלה ספציפית זיהינו טיפול מסוים כאפקטיבי זמן קצר לאחר שיצא לשוק, ורק אחרי שנה התחילו להופיע מחקרים בנושא שאוששו את המסקנה"

בדיקת דם לגילוי רמת הסוכר בדם
בדיקת סוכרתצילום: Mario Anzuoni/רויטרס/ מר

לדברי הלד, "היו מקרים שבמחלה ספציפית זיהינו טיפול מסוים כאפקטיבי זמן קצר לאחר שיצא לשוק, ורק אחרי שנה התחילו להופיע מחקרים בנושא שאוששו את המסקנה". זאת אומרת שחוכמת ההמונים יכולה להקדים את המחקר בנושא, להצביע על טיפולים חדשים כיעילים מוקדם יחסית ואף לסייע להכווין מחקר עתידי.

עבור המשתמשים, המידע ניתן בחינם והיזמים מתחיבים שכך יהיה גם בעתיד. לרוב המידע באתר אפשר להגיע בגלישה מגוגל, אפילו בלי הרשמה. גופים אקדמיים וחוקרים יקבלו גם הם גישה למידע הגולמי בחינם. אבל החברה מתכוונת למסחר את המידע (באופן אגריגטיבי וסטטיסטי ובשום אופן לא אישי) ולמכור אותו לרשתות מרפאות, בתי חולים, גופים מבטחים ולחברות התרופות. כך הגופים המטפלים יוכלו להמליץ על טיפול טוב יותר ולחסוך עלויות ביטוח, למשל.

בין המרכז למדבר

את יזמי STW אנחנו פוגשים בחוות בודדים בשם נאות ברמת הנגב, על כביש 40. ברגע שפרצה מגפת הקורונה בישראל, החברה שכרה את המקום כולו במין שילוב של אינטואיציה והימור. "ירדנו לכאן שש משפחות מהחברה ועוד כמה רווקים, ושאר העובדים היו מגיעים ומתחלפים מתי שהתחשק להם", אומרת אליש. "היינו בעננים. בבוקר הילדים היו הולכים לעזים ואנחנו מתחילים לעבוד. חווינו פה דרמות של החיים האמיתיים, כמו המלטות ומיתות בדיר. גם למבוגרים היה טוב, בלי הלחץ של להביא את הילדים לגן בפקקים. התפוקה היתה מטורפת עבור כל החברה, לא רק עבור מי שעבד מהחווה. מהבית עבדו בעיקר אנשי הפיתוח, שכנראה הקונסטלציה הזו טובה להם, ובמדבר עבדו בעיקר אנשי המוצר, שממש יושבים ביחד ומצביעים עם האצבע על כל צ'ופצ'יק".

הלד ואליש בחוות נאות. "חושבים ברצינות על מודל היברידי כלשהו בין המרכז למדבר"
הלד ואליש בחוות נאות. "חושבים ברצינות על מודל היברידי כלשהו בין המרכז למדבר"צילום: עופר וקנין

מסקנות תקופת הקורונה ישפיעו על המשך חיי החברה: "זאת היתה חוויה משמעותית, ואני ממש חווה תסמינים של דיכאון כשאני חוזרת למרכז. עכשיו אנחנו חושבים ברצינות על מודל היברידי כלשהו בין המרכז למדבר, ויש לנו כבר עובד שעבר לגור באזור. דקה לפני שפרצה המגפה עמדנו לחתום חוזה במשרד חדש בעלות גבוהה פי חמישה מזו של המשרד הנוכחי בצפון הישן של תל אביב. זה כבר לא יקרה".

מה הפיתוחים הבאים שאתם עובדים עליהם?

הלד: "אנחנו מתכוונים להוסיף עוד סוגי מידע למאגר, כמו נתוני אקלים ומידע סוציו־אקונומי, ואלה מודולים שלא מצריכים מידע מהמשתמשים. אנחנו חושבים להוסיף ניתוח טקסטואלי לסיכומי פגישות עם הרופא שאנשים יעלו, וגם אפשרות להוסיף מידע ויזאולי כמו צילום של הפצע. עובדים גם על אפלקיציה".

מתי אתם צופים לראות הכנסות?

אליש: "לא כרגע, וזו הסכמה מודעת עם המשקיעים. בתחום שלנו אין טעם למסחר בשלב מוקדם. קודם בונים מותג, בסיס משתמשים ודאטה, ורק כשיהיה לנו משהו משמעותי נתחיל לחשוב על הכסף. או כמו שאומרים: 'תבנה את הדיר, העזים יבואו אחר כך'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker