הסיפור הפנטסטי של אקווריוס: "החלטנו לטפס על האוורסט. אולי לא נגיע לפסגה, אבל בטוח יהיה מעניין"

חברה צעירה ללא הכנסות טוענת שהצליחה לפתח מנוע חלומי, נקי וחסכוני, שאיש לא הצליח לייצר כמותו 80 שנה, חתמה על עסקת מיליונים עם נוקיה והתחייבה לספק את המנוע לגנרטורים בדרום-מזרח אסיה ■ האם אקווריוס תיהפך להצלחה ענקית, או שמדובר בחבורה של פנטזיונרים?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים59
המנוע של אקווריוס
המנוע של אקווריוסצילום: David Katz
אמיתי זיו

בתחילת החודש יצאה לעיתונות הודעה לא שגרתית: סטארט־אפ קטן ולא מוכר מראש העין, אקווריוס אנג'ינס (Aquarius Engines) שמו, הודיע שחתם על חוזה בהיקף של 250 מיליון יורו עם ענקית התשתיות הפינית נוקיה. זאת הודעה חריגה בהיי־טק הישראלי: עסקה בגובה של אקזיט, מה גם שבחלק מכלי התקשורת נקבו בסכום גבוה בהרבה — 600 מיליון יורו.

"מנוע של סטארט־אפ ישראלי מקווה להביא אנרגיה למקומות מבודדים באסיה", נכתב בבלומברג על העסקה. בידיעה מפורט כי מדובר ב"ניסוי שדה" שיחל השנה, ובמסגרתו המנוע של אקווריוס ישמש בגנרטורים בנקודות שונות בפיליפינים. ניסוי השטח מקדים את שלב הייצור הסדרתי של המנוע, נמסר בידיעה. "הטכנולוגיה תאפשר לנו לפתוח שווקים שהיו בעבר מחוץ לתחום עבורנו", אמר על העסקה סטיוארט הנדריי, סגן נשיא בפעילות נוקיה באסיה הפסיפית. "תהיה לנו אפשרות לספק אנרגיה לאלה שגרים באזורים מרוחקים לחלוטין, כמו איים, פסגות ההרים או מעמקי הג'ונגל".

מי היא אקווריוס? איזה מין מנוע היא מפתחת והאם הוא כבר עובד? איך נוצר הקשר עם נוקיה ומאיפה הסכום האדיר? לא חסרים סימני שאלה בסיפורה של אקווריוס. ניסיון להתחקות אחר תשובות הוביל אותנו למסע שכולל עצירות ביניים בבלגיה, באוסטריה, בפולין ובישראל.

"את הפגישה הראשונה קבעו לנו ב-12:20. זה אומר שיש לנו 10 דקות, כי ב–12:30 האוסטרים אוכלים צהריים. ככה התייחסו אלינו בתעשייה. אמרו לנו שמה שאנחנו מציגים טוב מכדי להיות אמיתי"

גל פרידמן
מייסדי אקווריוס. גל פרידמן (מימין), אריאל גורפונג ושאולי יעקובי
מייסדי אקווריוס. גל פרידמן (מימין), אריאל גורפונג ושאולי יעקוביצילום: דודו בכר

"את מנוע הבעירה הפנימית של ארבע פעימות המציא גרמני בשם ניקולאס אוטו לפני 150 שנה", מסביר גל פרידמן, יו"ר אקווריוס ואחד משלושת מייסדיה. "אחרי כמה שנים, שני עובדים שלו, דיימלר ומייבאך, בנו מנוע ארבע בוכנות, וזה המנוע שאנחנו מכירים עד היום — דבר לא השתנה. הוסיפו מחשב, הוסיפו טורבו, אבל השינוי מינורי. ומכיוון שהפטנט כבר פג, כל יצרני הרכב השתמשו ומשתמשים במערכת הזו של מנוע בעירה וחילוף גזים".

למנוע בעירה ארבע פעימות המוכר יש ארבע פעולות: יניקה, דחיסה, עבודה (פיצוץ) ופליטה. התהליך פשוט יחסית: אוויר ודלק נכנסים לבוכנה דרך שסתומים, הבוכנה דוחסת את התערובת, ומצת מדליק אותה. מהבעירה משתחררת אנרגיה, והבוכנה נדחפת חזרה למעלה. את התנועה הלינארית הזו ממירים לתנועה מעגלית באמצעות גל ארכובה — וזה, בשיא ההפשטה, מה שמניע את הרכב.

במנוע בנזין סטנדרטי מצריך התהליך שסתומים ומצתים. בגלל ההמרה של תנועה ישרה לתנועה מעגלית נוצר חיכוך רב בתהליך, ויש צורך בסיכוך (שמן). השמן כמובן מתחמם ומוציא עשן, וכך נוצר פיח על המנוע. בקיצור: תהליך לא אלגנטי. באקווריוס החליטו לייצר מנוע בלי שסתומים, בלי שמן, בלי מצתים, ועם חלק נע אחד בלבד.

"בזמנו ניהלתי קרן הון סיכון בשם אוריס, שעסקה בהשקעות בתחום הקלינטק", משחזר מנכ"ל אקווריוס אריאל גורפונג את ראשית החברה. גורפונג הוא יזם מוכר יחסית בתעשייה, ובאוריס היו חמישה שותפים, ביניהם יובל רבין, בנו של ראש הממשלה לשעבר. "בשלב מסוים הגיע אלי ממציא בשם שאולי יעקובי, בהתחלה עם רעיון אחד ואז עם רעיון אחר — למנוע. ידעתי שהוא גאון, אבל עדיין חשדתי".

הסיבה לחשדנות מובנת: יעקובי, שאפילו אינו מהנדס, בא עם רעיון למנוע בעירה פנימית לינארי. זה לא רעיון חדש: פטנטים ראשונים נרשמו על הקונספט כבר ב–1940. בוויקיפדיה יש אפילו ערך מפורט Free-piston linear generator. אבל הרעיון נוסה ונזנח כמה פעמים, ומאז נשאר במידה רבה שרטוט על הנייר: גביע קדוש של עולם ההנעה, שלא בטוח שניתן להשיג.

לאורך השנים כ–15 קבוצות בעולם עסקו או עוסקות בפיתוח מנוע כזה, משוודיה עד סין, מטויוטה ביפן עד סוכנות החלל הגרמנית. האחרונה עמלה על מוצר כזה מ–2002. אך בינתיים המנוע הזה הניע בעיקר פרסומים אקדמיים, אבל לא עצמים בעולם האמיתי.

פרופ' ערן שר, מומחה עולמי למנועי בעירה, מזכיר את ההיסטוריה הפתלתלה של החזון הלינארי: "כבר בתחילת המאה הקודמת בנתה חברת Sulzer השווייצית גנרטור לינארי. בשעתו זו היתה הצלחה והמנוע נמכר. אבל היסטורית, מי שניצח בסוף הוא מנוע ארבע פעימות (יניקה, דחיסה, עבודה ופליטה), כי הוא הלך והשתפר ועלה על המתחרים שלו בפרמטרים של צריכת דלק, הספקים וזיהום אוויר, ולכן זה בעיקר המנוע שרואים כיום. אבל החלום ההוא לא ננטש, ואכן יש כל מיני קבוצות רציניות, עם ניצוצות בעיניים, שמנסות לבנות שוב מנוע שתי פעימות לינארי. אקווריוס היא אחת מהן ואני מאחל להם הצלחה. הן כולן מציגות מנוע בעירה פנימית, שתי פעימות, שאין לו גל ארכובה אלא שנע בצורה חופשית בתוך בית הצילינדר. יש המון בעיות בתצורה הזו שקשורות ליציבות המנוע, לתזמונים ולפעילות הסדירה, ולכן הרעיון הזה נכשל בעבר".

אקווריוס מתחרה ראש בראש בחברה אמריקאית בשם Mainspring שנוסדה ב–2010 על ידי שלושה יוצאי סטנפורד, ועמלה גם היא על מנוע הנעה לינארי. החברה גייסה עד כה 133 מיליון דולר כולל ממייסד מיקרוסופט ביל גייטס, מקרן ההון סיכון קושלה ונצ'רס, מענקית האנרגיה הבריטית סנטריקה ועוד. על פי האתר שלה, התקנה ראשונה של מנוע צפויה השנה.

שוק הגנרטורים

שאולי האוטודידקט מישראל יצליח איפה שהדוקטורים מגרמניה והמהנדסים של טויוטה נכשלו?

גורפונג: "שאלה מוצדקת. בשלב הראשון ממש התביישנו לבקש כסף מאחרים. לקחנו כסף משלנו והלכנו למחרטה ברעננה וככה בנינו דגם ראשון".

פרידמן: "זה היה הכי אזור תעשייה שאתה יכול לדמיין, בבניינים האלה שאתה עולה עם האוטו בספירלה. אתה מבין כמה זה הזוי? אבל המנוע עבד".

עם האבטיפוס הראשוני יצאה החברה לגייס כסף חיצוני לראשונה בתחילת 2015. "אחרי שמוצר הקונספט (מוצר שאינו מסחרי; א"ז) עבד, פנינו לבנקאי ליאון רקנאטי, לתעשיין צבי ימיני ולאחרים וגייסנו 3 מיליון דולר ראשונים", אומר פרידמן. "אבל עוד לפני הגיוס, רצינו לקבל חוות דעת מחברות הנדסה אמיתיות כי לא לי ולא לאריאל היו הכלים למדוד או להבין את המנוע. גם לא היה את מי לשאול, כי בישראל מבינים בהנעה רקטית, הנעה של טילים, אבל אין הרבה ידע בתחום הבעירה הפנימית.

צבי ימיני, מהמשקיעים הראשונים באקווריוס
צבי ימיני, מהמשקיעים הראשונים באקווריוסצילום: מוטי מילרוד

"פנינו לחברה אוסטרית בשם AVL, שמוכרת בעולם בתחום של תכנון מנועים ובדיקת מנועים. כשהגענו לשם בפעם הראשונה קבעו לנו פגישה ב-12:20. אתה יודע מה זה אומר? שיש לנו 10 דקות, כי ב–12:30 האוסטרים אוכלים צהריים. ככה התייחסו אלינו בתעשייה. אמרו לנו שמה שאנחנו מציגים טוב מכדי להיות אמיתי, שזה בחיים לא יעבוד ושכולם ניסו וכולם נכשלו. אז הלכנו למתחרים. עברה שנה וחצי עד ש–AVL חזרו אלינו, ועד היום הם עורכים לנו את הבדיקות ומנוע שלנו מותקן ורץ במפעל בגרץ שבאוסטריה".

הספקות והרמת הגבות מלווים את החברה מאז ועד היום: "היה לנו כל כך מסובך לשכור עובדים", משחזר פרידמן. "המהנדס הראשון ששכרנו הוא פייר דטרה, שהיה המהנדס הראשי של פורמולה 1 טויוטה ופורמולה 1 רנו. גם הוא לא רוצה לשמוע עלינו בכלל. אריאל היה צריך לחכות לו מתחת לבית כדי לדבר איתו. היום הוא המהנדס הראשי שלנו".

בסופו של דבר התוצאות מ–AVL חזרו. לטענת היזמים, הן מוכיחות שמדובר במנוע שעומד בכל הסטנדרטים של זיהום אוויר, שהוא תנאי הכרחי, אבל מעבר לזה — בנצילות גבוהה. "זה בעצם מדד שמראה כמה אנרגיה פוטנציאלית שקיימת בליטר דלק נהפכת לאנרגיה מכנית", אומר פרידמן. הנתון הזה עומד בעולם על 20%, מסביר פרידמן, זאת אומרת שרוב מוחלט מהאנרגיה מתבזבזת. "כשדיברנו בינינו, אריאל ואני, אמרנו שאם המנוע יגיע ל–22% יעילות — סוגרים את החברה. אם הוא עד 27%, אנחנו בבעיה, ואם הוא מעל — זה חלום. המדידות הראשונות הגיעו עם 34% נצילות. זה שם אותנו באלפיון הראשון של המנועים בעולם. לפעמים אתה שומע על מנועים שמגיעים גם ל–39% נצילות אבל זה קורה בנקודה מסוימת, נגיד ב–8,000 סיבובים של המנוע לדקה. המנוע שלנו עובד בתדר קבוע, ולכן בנצילות המדוברת כל הזמן".

המנוע של אקווריוס זעיר: 10.5 ק"ג מול 120 ק"ג למנוע המסורתי. הוא כולל 12 חלקים בסך הכל וחלק אחד נע, לעומת כ–200 חלקים נעים במנוע רגיל. אפשר לדמיין בוכנה אחת שבה נוצרים פיצוצים והיא מניעה מוט (מוליך בוכנה) ימינה ושמאלה במהירות גדולה. קצה המוט מחובר למגנט, שנע בתוך סלילי מתכת — וכך נוצר חשמל. כל זה הופך אותו לפשוט לייצור, זול ופשוט לתפעול. תיאורטית הוא אמור לסבול מפחות תקלות.

"מה אתה חושב עושים עם שמן שרוף של מנועים? בשווייץ אולי מפנים אותו, אבל במקומות אחרים שופכים אותו ושמים חדש. זה זיהום מופרע של הסביבה. במנוע שלנו אין שמן"

גל פרידמן
אדם מתקן גנרטור בחאן יונס
אדם מתקן גנרטור בחאן יונסצילום: IBRAHEEM ABU MUSTAFA/רויט

עם הניסויים שמצטברים ושעות מנוע, גייסה החברה עוד כסף. אקווריוס גייסה עד היום כ–40 מיליון דולר, ובין משקיעיה שמות גדולים: מייסד חברת אבטחת המידע צ'ק פוינט מריוס נכט, מנהל עמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל יוג'ין קנדל, המפתח הראשי במובילאי גדעון שטיין, קיבוץ חצרים, חברת האנרגיה פז, ברקליס קנדה, מקס (יבואנית משאיות סקניה), מוסאשי מקבוצת הונדה, המפיק ההוליוודי אבי לרנר (שהכניס את המנוע של אקווריוס לכמה רגעים בסרט "המטרה: שומר הראש", שאותו הפיק). החברה קיבלה גם מענק של 5 מיליון דולר מממשלת פולין.

אבל המשקיעים הגדולים הם שלמה איליה, איש עסקים מוכר מהעולם הביטחוני, שהיה המשקיע הראשון בחברה, צבי ימיני וליאון רקנאטי באמצעות קרן ההשקעות הפרטית שלו, GlenRock Israel. עם ההודעה על העסקה עם נוקיה, הודיעה אקווריוס על צירוף נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל לדירקטוריון.

שמות גדולים לא חסרים לכם, אבל למה בין המשקיעים אין קרנות הון סיכון?

פרידמן: "קרנות הון סיכון לא יודעת להשקיע בסוג כזה של טכנולוגיה. הן יודעות להשקיע במה שכבר היה, לא במה שיהיה. אין להן אנליסטים לזה ויכולת מדידה ואין להן חזון. חלק מהדברים הכי גדולים שקרו מישראל היו בלי קרנות, ולכן החלטנו שזה יהיה בזבוז זמן ללכת לגייס מהן". נכון להיום, טוענים היזמים, יש לחברה כסף בקופה לעוד שנתיים של פיתוח.

ליאון רקנאטי, מהמשקיעים הראשונים באקווריוס
ליאון רקנאטי, מהמשקיעים הראשונים באקווריוסצילום: מוטי מילרוד

"למנוע קוראים כך בטעות"

אבל יש עוד ירידה חדה ברכבת ההרים שנקראת אקווריוס. בתחילת הדרך פנתה החברה לעולם הרכב מתוך אמונה שהמנוע שלה יפעם מתחת למכסה המנוע. ביוטיוב אפשר למצוא סרטונים מ–2017 שבהם החברה מדברת על אספקת המנוע שלה ליצרניות הרכב הגדולות, ונוקבת בשם של חברה שמעוניינת במוצר: פז'ו. ויש מתעניינות נוספות, הבטיחה החברה. ב–2016 אמר פרידמן ל–TheMarker: "במסגרת פיילוט שלנו עם יצרנית רכב אירופית, מערכת ההנעה שלנו תותקן במכונית מיני נפוצה שמשווקת גם בישראל".

אלא שזה לא קרה. תעשיית הרכב התבררה כקשה מדי עבור אקווריוס. זו תעשייה שמרנית ותחת רגולציה כבדה. אקווריוס נאלצה לעשות "פיווט" — שינוי מוקד עסקי. זה לא דבר חריג בעולם ההזנק, אבל הוא תמיד כואב.

ואז מצאה החברה שוק יעד פוטנציאלי למנוע: גנרטורים. "אם תחשוב על זה, למנוע קוראים כך בטעות", אומר פרידמן. "היו צריכים לקרוא לו ממיר. אתה מכניס אנרגיה אחת ומוציא אנרגיה אחרת. חשבנו שאנחנו הולכים לסובב גלגלים, אבל בסוף בחרנו להמיר דלק לחשמל".

"קח לדוגמה את תחום הטלקום", מסביר גורפונג על הבחירה, "יש בעולם 4.5 מיליון מגדלים (אתרי אנטנות; א"ז), אבל בטכנולוגיית דור 5 מדברים על 20 מיליון אתרים. כ–15% מהם נעזרים בגנרטורים. גנרטור נמכר במחיר התחלתי של 5,000 דולר, אבל יש גם גנרטורים ב–12 אלף דולר. אז בתחום הטלקום לבדו גנרטורים הם שוק של 15 מיליארד דולר. שוק הגנרטורים כולו מוערך ב–100 מיליארד דולר, והיקפו השנתי של שוק המנועים הוא 300 מיליארד דולר".

פרידמן: "בהודו יש כמיליון נקודות תקשורת, ואם יש בהן גנרטור, צריך להחליף את השמן כל 250 שעות עבודה. מה אתה חושב עושים עם השמן השרוף? בשווייץ אולי מפנים אותו, אבל במקומות אחרים שופכים אותו ושמים חדש. זה זיהום מופרע של הסביבה. במנוע שלנו אין שמן, ומחזור התחזוקה הוא פעם ב–1,000 שעות. בחרנו בגנרטורים כי זה שוק שרגיש לתחזוקה וללוגיסטיקה, ושם יש לנו יתרון. גם אם מתחרות כמו קטרפילר או ג'נרל יציעו את הגנרטור בחינם, כדי למחוק מתחרה, הן עדיין יצטרכו לתת שירות".

פרופ' שר לא רוצה להתייחס ספציפית לאקווריוס, אבל מביע ספק לגבי רעיון המנוע בלי שמן: "זה חלום בפני עצמו. אני לא מכיר אף מערכת בהנדסת מכונות, ואני הרבה שנים בתחום, שעובדת ללא חיכוך. כל העולם מנסה להוריד את החיכוך, אבל אנחנו עדיין זקוקים לסיכוך".

חלק מהפתרון של אקווריוס מגיע בכלל מתחום התוכנה. "יש לנו מפיץ בארה"ב שסיפר לנו משהו מדהים על גנרטורים", מסביר גורפונג. "ב–30% מהפעמים הם פשוט לא נדלקים. חלק מהפתרון שלנו הוא תוכנה של Predictive Maintenance, שמאפשרת לנו לדעת אם משהו הולך לא לעבוד".

"יהיו לנו פאולים וריקולים והכל יקרה בדרך"

העסקה הראשונה של החברה בתחום הגנרטורים, למעשה הראשונה בכלל, היא עם נוקיה. "אנחנו מנהלים שיחות עם כמה לקוחות לגבי התקנה של מוצרי אקווריוס, בפיליפינים, בניו זילנד ובעוד מקומות", מאשר מרטין האוסקה, מנהל מכירות בסגמנט האנרגיה של נוקיה באסיה הפסיפית. "לאקווריוס יש טכנולוגיה פורצת דרך בהיבטי תחזוקה ועלות שינוע — בדיוק מה שאנחנו מחפשים כדי להתקין על אי מבודד למשל, אבל זה יכול להיות גם במרחבים הפתוחים העצומים של אוסטרליה. באסיה יש 55 מיליון אנשים שאין להם נגישות לאנרגיה, אין להם תאורה בלילה, הם לא יכולים ללמוד, ונשארים בחוץ, ואנחנו יכולים לשנות את זה. נוקיה מתמחה בחיבורים ובניהול של רשתות גדולות, וכשאנחנו מסתכלים על רשת החשמל העתידית אנחנו חושבים על רשת שדומה יותר לרשת תקשורת, רשת שצריך לנהל, שמשלבת גנרטורים עם פאנלים סולאריים וסוללות, והגנרטור של אקווריוס משתלב בהצעת הערך הזו".

"לאקווריוס יש טכנולוגיה פורצת דרך בהיבטי תחזוקה ועלות שינוע — בדיוק מה שאנחנו מחפשים כדי להתקין על אי מבודד או במרחבים הפתוחים העצומים של אוסטרליה"

מרטין האוסקה, נוקיה
חווה באוסטרליה
חווה באוסטרליהצילום: Brook Mitchell/ Getty Images IL

ומאיפה המספרים בחוזה עם נוקיה, 250 מיליון יורו, 600 מיליון יורו?

גורפונג: "250 מיליון יורו לשלוש שנים ו–600 מיליון יורו לחמש שנים, וזה מבוסס על תחזיות קונסרבטיביות לפי כמות התקנות. אנחנו אמורים להתחיל לראות הכנסות מהחוזה הזה בשנה הבאה". כל זה, חשוב לומר, מותנה בהצלחת הניסוי בשטח.

גם אם נניח שהתכנון מושלם והניסוי יצליח, האתגר הוא ייצור.

גורפונג: "בגלל זה יש לכולנו עיגולים שחורים מסביב לעיניים. האתגר של ייצור סדרתי הוא ענק, ולכן אני יכול להגיד שאנחנו נעשה את זה במיקור חוץ עם מישהו שלוקח על עצמו להקים את פס הייצור, לערוך את הבדיקות והמשלוחים. בחרנו בספק שהכי מתאים לשוק היעד שלנו באסיה הפסיפית ומכיר את האתגרים המקומיים — לא איזה יצרן מפונפן משוודיה".

פרידמן: "יהיו לנו פאולים וריקולים והכל יקרה בדרך, אנחנו נערכים לזה. לכן נייצר בהתחלה כמויות מוגבלות. אנחנו רוצים לצמצם את הסיכונים לפני שניכנס להפצה המונית".

הגנרטור של החברה, על פי הפרסומים באתר, הוא באורך מטר ושוקל 100 ק"ג. גנרטורים מתחרים שוקלים 600 ק"ג והם מסיביים ויש לשנע אותם על נגרר. גם בתחום המחיר ליחידה אקווריוס מציגה יחס דומה, זולה בסדרי גודל מהתחרות, אבל היא מסרבת למסור פרטים מדויקים על העלויות.

המנוע של אקווריוס
המנוע של אקווריוסצילום: David Katz

"מכיוון שידענו שאנחנו נכנסים לשוק של ענקים, קטרפילר, Kohler, יאמהה ועוד, עשינו הגנה נרחבת של פטנטים", אומר פרידמן, "שכרנו את שירותה של פירמת עורכי הדין Finnegan, ורשמנו עד כה 11 פטנטים מאושרים. עשינו ממש משחקי מלחמה, שבהם אחד מייצג את הונדה ואחד את פורד וכן הלאה, כי בסופו של דבר אנחנו חברת קניין רוחני".

אקווריוס היא חברה מבוזרת: במטה שנמצא בישראל עובדים עשרה אנשים, המהנדס הראשי הוא מבלגיה, ומרבית כוח הפיתוח, כ–20 איש, יושבים בקרקוב שבפולין, כחלק מהתנאים לקבלת המענק מהממשלה הפולנית. את האתר הפולני מנהל יעקובי, השותף השלישי והממציא. הבדיקות של המנוע נעשות בגרמניה ויש קבלני משנה מעוד מדינות. "לפעמים אנחנו מנהלים שיחות זום עם אנשים משמונה מדינות", אומר פרידמן.

במפת הדרכים של החברה יש עוד גביע קדוש: הנעה ללא דלקים מאובנים. "מאחר שהמנוע שלנו עובד ביעילות גבוהה, הוא כבר מזהם ברמה נמוכה, אבל יש לנו סדרה של פיתוחים שיכולים להביא את זה לרמה אפסית, ושהוא יהיה מנוע Non-fossil", אומר גורפונג. מה כן יניע אותו? מי חמצן.

אז מה היה לנו שם? חברה בת שש שעוד לא ראתה שקל אחד של הכנסות. פיתוח של מנוע חלומי, שאף אחד לא הצליח לייצר כמותו 80 שנה. שינוי מודל עסקי באמצע הדרך והכרזה על עסקת מיליונים, שאולי תקרה, בעתיד. האם אקווריוס תיהפך להצלחה ענקית או שתישאר סמל ממשפחת המים על גלגל המזלות? ימים יגידו.

לזכותם של היזמים יאמר שהם מודעים היטב לקשיים: פרידמן: "תראה, בתחום המקצועי, שנתיים אחרי שהקמתי חברת מיתוג, מכרתי אותה בסכום עתק של אותם ימים (היה שותף לאקזיט של צאג תעשיות לסטנלי בלק אנד דקר תמורת 120 מיליון דולר; א"ז). שיעמם לי. שמעת על Transalp? זאת תחרות החובבים הכי קשה בתחום של רכיבה על אופניים. עוברים בשמונה ימים את האלפים — 160 ק"מ ביום בממוצע. עשיתי את זה פעמיים. כשפגשתי את אריאל והתחלנו לחשוב על הרעיון אמרתי לו — אני לא רוצה לטפס על הר תבור. אני רוצה לטפס על האוורסט. אולי לא נגיע לפסגה, אבל בטוח יהיה מעניין".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker