תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ליעד אגמון חיפש איך להעביר את הבוקר בסיאטל - ובסוף מכר סטארט-אפ למקדונלד'ס

לכתבה
מייסדי דינמיק אילד: עמרי מנדלביץ' (מימין) וליעד אגמון אייל טואג

לפני 3 חודשים מכר ליעד אגמון את החברה השלישית שלו לענקית המזון האמריקאית מקדונלד'ס תמורת 300 מיליון דולר. כעת הוא חושף את מה שהתחולל מאחורי הקלעים, מסביר למה סירב להצעת הרכישה של גוגל ומנתח מה כל יזם מתחיל צריך לעשות כדי להצליח

10תגובות

באפריל 2018 קיבל ליעד אגמון, מנכ"ל ומייסד משותף של הסטארט־אפ דינמיק אילד (Dynamic Yield), מייל שביקש לתאם לו פגישה במשרדי חברת המזון המהיר מקדונלד'ס בשיקגו. המייל הגיע בהפתעה, כי שישה חודשים עברו מאז הפגישה האחרונה בין הצדדים, ובסטארט־אפ כבר לא ציפו לבשורות משמעותיות. "התחלנו תהליך עם מקדונלד'ס לקראת פיילוט במיאמי, יחד עם עוד 30 חברות, שהצטמצמו לשמונה ואחר כך לארבע, שאנחנו לא היינו ביניהן, ולא שמענו מהם כלום", מספר אגמון. "ופתאום הגיע מייל ביום חמישי, ואמרו לנו שרוצים פגישה בשני. הייתי בישראל, אמרתי לעצמי שלא אטוס לפגישה כזאת, הם לא מתייחסים אלי מספיק ברצינות כדי לתת לי זמן להתכונן, הם כנראה רוצים לעשות וי על השיחה. נשארתי במשרד עם חולצת טי, עליתי לשיחת וידאו — ואני קולט שיש 30 איש בחדר".

השיחה הזאת התגלגלה לפני שלושה חודשים לאקזיט הכי מפתיע בשנה האחרונה בהיי־טק הישראלי, שבו חברת המזון המהיר המפורסמת בעולם רכשה חברה טכנולוגית בתחום הפרסונליזציה בעסקה של 300 מיליון דולר — הרכישה הגבוהה ביותר שלה זה 20 שנה.

"מקדונלד'ס לא רצו לפרסם את סכום העסקה, זה לא עושה להם טוב, ואני התעקשתי שנאמר משהו רק מפני שזו רכישה כל כך לא טריוויאלית, לא רציתי שמישהו יחשוב שקנו אותנו מתוך חולשה. יש לנו יותר מ–300 לקוחות, ורציתי שיידעו שמקדונלד'ס שילמה סכום יפה על החברה, ושהיא נכס איכותי"

REUTERS

על הרעיון שמאחורי דינמיק אילד החלו אגמון (42) והשותף שלו, עמרי מנדלביץ' (39), לחשוב בסוף 2011. התזה היתה פשוטה: אנשים הם אינדיווידואלים, אבל הם מקבלים את האינטרנט באופן זהה. "אם היום אגלוש באתר TheMarker אקבל את אותו עמוד הבית כמוך — זה מטורף, זה ניצול לא נכון של נדל"ן כל כך יקר, בטח במובייל", אומר אגמון. "אם אני מעולם לא קראתי מדור מסוים, הייתי מצפה שאחרי שבע שנים שבאופן קונסיסטנטי אני גולש באתר ולא קורא את המדור — הוא יירד לי מעמוד הבית. זה כל כך לוגי לעשות את זה".

אגמון ומנדלביץ' פיתחו מערכת שעוקבת ומנתחת את התנהלות הגולשים ממקורות מידע שונים, כדי לסייע לאתרי חדשות ובהמשך גם אתרי מסחר אלקטרוני להתאים את התכנים עבורם. עם לקוחותיה הבינלאומיים כיום נמנים רשתות ומותגי אופנה כמו אורבן אאוטפיטרס ומייקל קורס, רשת הקוסמטיקה Sephora, רשת הספרים בארנס אנד נובל ואף מועדון הכדורגל ליברפול.

את הרעיון למכור את המערכת לאתרי החדשות הם זנחו יחסית מוקדם. "אחד הדברים החשובים לסטארט־אפ זה להבין מי הקונה של מוצר, מי הבן אדם שיש לו תקציב לשלם על המוצר שלך, ואיזה ערך את מייצרת לאדם הזה", מסביר אגמון. "ככל שיש יותר אנשים שהמוצר שלך משפיע עליהם, אלה יותר אנשים שצריך לשכנע ובהתאם גם המכירה מורכבת יותר. לכן לא הייתי מפתח אף פעם מוצר שצריך למכור ליותר ממחלקה אחת בארגון. הסיבה שהפסקתי למכור את המוצר שלנו לעיתונים היא שהמבנה שלהם כל כך שבור מיסודו — יש כל כך הרבה מחלקות שלא אכפת להן אחת מהשנייה — העיתונאים, וצוות האתר והמחלקה המסחרית ובתוך זה יותר מדי אנשים שיש להם say — לא היה לנו למי למכור".

מקדונלד'ס השאירה את דינמיק אילד כחברה בת עצמאית בניהולו של אגמון, שממשיכה לשרת את לקוחותיה הרגילים. היא מתכוונת להטמיע את הטכנולוגיה של דינמיק אילד בתחנות הDrive-thru שלה (שירות המאפשר רכישת ארוחות למכונית), כדי להתאים את התצוגה במסכי התפריט בהתאם להעדפות של הלקוחות בזמן אמת, ובהמשך גם בערוצים האחרים שבהם היא מוכרת — כמו אפליקציית המובייל והחנויות הפיזיות.

"הם לא רצו לפרסם את סכום העסקה, אבל אני התעקשתי"

החיבור למקדונלד'ס התחיל כמעט במקרה, כאשר אגמון טס ב–2017 לפגישות בסיאטל וחיפש איך להעביר את הבוקר. הוא החליט לשגר מייל לאחד השותפים בחברת הייעוץ מקינזי שאתו היתה לו היכרות וירטואלית שטחית. השותף נענה להצעה והשניים סיימו את ארוחת הבוקר כחברים טובים. בסוף הפגישה, השותף זרק כדרך אגב שמקינזי מתמודדת על פרויקט באחת הקמעוניות הגדולות בארה״ב, ואולי דינמיק אילד תרצה להתמודד עליו יחד עמה. ההצלחה באותו פרויקט יצרה קשר קרוב בין החברות. לימים, מקינזי היו אלה שהכירו בין אגמון לבוב רופצ׳ינסקי, סמנכ״ל השיווק הגלובלי של מקדונלד'ס.

"בעסקי הסטארט־אפ יש כל כך הרבה מקריות, והמטרה שלנו כיזמים היא להגדיל את האפשרות של המקריות הזאת שתהיה לטובתנו. אם את זורקת קובייה ואת צריכה שייצא 6, תזרקי אותה פעם אחת הסיכוי שלך הוא 1/6, אבל אם תזרקי אותה 100 פעמים הסיכוי שלפחות פעם אחת יצא 6 הוא כבר מעולה. המטרה שלך כיזמת היא לזרוק את הקובייה כמה שיותר פעמים.

"התכוננו לפגישה עם מקדונלד'ס בטירוף. חברות אחרות הגיעו עם מצגת, אני הגעתי עם אפליקציה שכתבנו לאייפד שמדמה מכירה בקיוסק של מקדונלד'ס, והראיתי להם איך אני עושה להם פרסונליזציה לכל הערוצים שחשבתי שיש להם.

"כשמקדונלד'ס אמרו 'אולי תרצו שנקנה אתכם', גם אני חשבתי שזה הזוי, אמרתי להם — 'מה יש לכם לקנות? תהיו לקוחות'. אבל לפעמים צריך גם מזל — המנכ"ל היה חם על קנייה של חברת טכנולוגיה. הוא רצה לצאת בהצהרה — מקדונלד'ס קונה חברת טכנולוגיה כחלק מההשקעה בחזון הדיגיטלי שלה".

300 מיליון דולר זה המון כסף בשביל יחסי ציבור.

"זה לא ליחסי ציבור, הם קנו חברה מנצחת. אני מאמין במשהו שקוראים לו Knowledge Arbitrage — כלומר, הם הבינו שיש להם פערי ידע שאנחנו יכולים למלא, שאנחנו מבינים באופטימיזציה של חוויית שירות הלקוחות. וזה לא עניין של מוצר, זה עניין של יצירת פתרון שלם שכולל טכנולוגיה, אנשים ותהליכי עבודה שוטפים. אנחנו עובדים כבר חצי שנה עם מקדונלד'ס, הם מעולם לא התעמקו בנבכי המוצר שלנו. הפתרון עובד עבורם, וזה מה שחשוב.

"אבל צריך לומר את זה — אנשים לא מסתכלים בקרביים. אם את בן אדם אמין ואת מספרת סיפור אמין שאפשר לתקף — והם צילצלו ל–20 לקוחות שלנו לשאול אם הם מרוצים — זה מה שחשוב. חברות לא קונות חברות, אלא אנשים יוצרים שותפיות עם אנשים. כל שיחה איתם הם אומרים לנו שהם לא קנו חברה מאז צ'יפוטלה בשנות ה–90, שאותה הם גם מכרו אחר כך. הם אומרים: 'תעזרו לנו לא לקלקל לכם'. זאת עסקה מטורפת של חברת המבורגרים שמרוויחה 6 מיליארד דולר בשנה, קונה חברת SaaS (מודל עסקי של תוכנה כשירות; ר"ל) ישראלית שמכניסה עשרות מיליוני דולרים בשנה ועדיין אינה רווחית.

"אגב, מקדונלד'ס לא רצו לפרסם את סכום העסקה, זה לא עושה להם טוב, ואני התעקשתי שנאמר משהו רק מפני שזו רכישה כל כך לא טריוויאלית, לא רציתי שמישהו יחשוב שקנו אותנו מתוך חולשה. יש לנו יותר מ–300 לקוחות, ורציתי שיידעו שמקדונלד'ס שילמה סכום יפה על החברה, ושהיא נכס איכותי".

"בהרבה חברות, ברגע שהיזם הישראלי עוזב, כל מרכז הפיתוח בסיכון, אז אני מנסה לבנות מורשת במקדונלד'ס, לקדם עובדים שלנו לתפקידים משמעותיים שם, כדי שגם אם אני אעזוב עוד כמה שנים, המרכז הישראלי לא יהיה בסיכון"

אייל טואג

"חברה רב־לאומית מסוכנת יותר מסטארט־אפ"

את הסטארט־אפ הראשון שלו הקים אגמון בגיל 27, לאחר שסיים תואר ראשון בצירוף הלא שכיח — מדעי המחשב וקולנוע, באוניברסיטת תל אביב. באותה תקופה הוא הועסק כעוזר במאי של אבי נשר בסרט "סוף העולם שמאלה". "עבדתי במשכורת האימתנית של 5,000 שקל בחודש, והתחלתי לכתוב בדיחות לקומיקאים מוכרים, שילמו לי לפי בדיחה", הוא צוחק. "השותף שלי לדירה היה חבר מהצבא — ישי גרין (שלימים הקים ומכר את סולוטו; ר"ל), וישבנו במרפסת בתל אביב וחשבנו איך עושים מיליון דולר בשנתיים. שירתנו ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, וחשבנו שאולי נעשה פרויקט לגוף ביטחוני גדול, בסוף החלטנו להקים את אוניגמה יחד עם שותף שלישי, אמיר שדה. אוניגמה פיתחה מוצר שמונע דליפות מידע בארגונים. היום, כשאת אומרת 'הייתי ביחידה טכנולוגית ואני עושה סייבר', נופלים עליך 10 מיליון דולר, אבל אז, ב–2004, זה ממש לא היה פופולרי והיה קשה מאוד לגייס כסף".

אוניגמה גייסה 3 מיליון דולר מאנג'לים ונמכרה כעבור פחות משנתיים, בסוף 2006, תמורת 20 מיליון דולר לחברת האנטי־וירוס מקאפי (McAfee). אגמון ראה מהמכירה 2-3 מיליון דולר, לפי הערכות, ומקאפי הקימה בישראל מרכז פיתוח על בסיס הרכישה, שעדיין פעיל כיום ומעסיק כ–200 איש. את החברה השנייה שלו, דלבר, שפיתחה מנוע חיפוש המתחשב בהעדפות אישיות של גולשים וברשתות החברתיות שלהם, הוא הקים ב–2007 — וגם אותה מכר תוך שנתיים לענקית הקמעונות סירס (Sears) שפשטה באחרונה את הרגל אחרי 125 שנות פעילות. "הבאתי את מקאפי לישראל, ואת סירס וכעת את מקדונלד'ס — ואני גאה ברכישות האלה, שהן כולן ממותגים חזקים. זה לא עוד מיקרוסופט שקונה חברה, אלא רכישות שפותחות את העיניים לחברות בכל העולם שלא חשבו בכלל לקנות חברה בישראל", הוא אומר.

אנחנו צריכים עוד חברות רב־לאומיות בארץ?

"כן. כניסה באמצעות רכישת חברה מכניסה עוד הון סיכון לתעשיית ההיי־טק הישראלית שמתדלקת סטארט־אפים חדשים. הבעיה היא בחברות כמו פייסבוק, גוגל ואמזון שמשלמות משכורות לא פרופורציונליות לשוק, ויוצרות נזק ארוך טווח לתעשייה הישראלית. מגיע מתכנת צעיר וגוגל מציעה לו 50 אלף שקל בחודש, מה הוא ילך לסטארט־אפ שמשלם 20 אלף עם אופציות? הן שואבות טאלנטים שלא חוזרים אחר כך לתעשייה, כי קשה לעזוב משכורת כזאת, זה ממש לקנות אנשים. זה טוב למפתחים בטווח הקצר, אבל רע עבורם ועבור מדינת ישראל בטווח הארוך".

זאת לא רק משכורת, זה גם יציבות כלכלית, מוניטין ומסלולי התקדמות.

"אנשים חושבים שסטארט־אפ זה סיכון גבוה יותר — ואני לא מסכים. הרבה יותר קל לסגור קו מוצרים בחברה רב־לאומית ולפטר 500 איש. את יכולה להיות הכי מעולה שיש, אבל סגרו אותך מההנהלה שיושבת בקליפורניה. בסטארט־אפ את עם האצבע על הדופק, את יודעת מה המצב, ההחלטות לא שרירותיות".

איך תדאג שעם מקדונלד'ס זה יהיה אחרת?

"בהרבה חברות, ברגע שהיזם הישראלי עוזב, כל מרכז הפיתוח בסיכון, אז אני מנסה לבנות מורשת במקדונלד'ס, לקדם את העובדים שלנו לתפקידים משמעותיים שם, כדי שגם אם אני אעזוב עוד כמה שנים, המרכז הישראלי לא יהיה בסיכון".

השיחה המפתיעה באמצע החנות: "גוגל מנסים לקנות אותנו"

בדינמיק אילד הושקעו מאז הקמתה כ–83 מיליון דולר. ההון זרם משורת משקיעים ארוכה ובה הקרנות הבין לאומיות בסמר, אינוביישן אנדוורס, יוניון טק ו–DTCP, הקרנות הישראליות ויולה, ורטקס, סבן ונצ'רס, כללטק וזרוע ההשקעה התאגידית של באידו הסינית.

זה לא תמיד היה כך: "כ-50 קרנות אמרו לנו לא לאורך הדרך", מספר אגמון. "מושג חשוב מאוד בעולם הסטארט־אפים הוא מומנטום, וצריך ללכת לגייס כשיש לך מומנטום מעולה, והיינו במומנטום טוב אבל לא מזהיר, כי אנחנו בתחום שקשה לגדול בו מהר, ובתחום שקשה להסביר למשקיע במה אתה שונה מחברות אחרות — הלקוחות שלנו יודעים לומר, אבל זה משחק של ניואנסים. אני חושב שאם תשאלי את המשקיעים של דינמיק אילד, הם לא באמת מבינים במה אני שונה מאחרים — הם השקיעו כי הם האמינו בקילר אינסטינקט שלי ובצוות".

"יזמים לא עושים שיעורי בית. אני פוגש הרבה יזמים שיש להם משקיע עלוב ואני שואל — איך הכנסתם אותו? הם אומרים 'לא ידענו'. זה אדם שהולך להיות חלק מהחברה שלכם, לא ביקשתם לדבר עם מנכ"לים אחרים שהוא השקיע בהם כממליצים? גם אני נפלתי בזה כשהייתי צעיר ואידיוט, והשוק רווי בכאלה"

בתחילת דרכה של החברה, מספר אגמון, הגיעה אליה הצעה מפתה — מגוגל דווקא. "היינו שלושה עובדים, עשרה חודשים אחרי שהתחלנו לעבוד, ודרך קשרים הגענו לניל מוהאן, סמנכ"ל בגוגל האחראי על תחום הפרסום בווידאו ומסכים, זה אדם שהתפרסם בזה שהוא עמד לעבור לטוויטר — וגוגל נתנו לו בונוס של 100 מיליון דולר במניות כדי שיישאר. פגשתי אותו במטרה שיהיה משקיע אצלנו, אבל לא היה לי הרבה — שירטטתי לו את החזון שלי על גבי לוח מחיק, והוא אמר לי שזה מעניין, אבל הוא עובד על תחומים משיקים בגוגל, ומעדיף שלא יהיו לו קונפליקטים.

"יום למחרת קיבלתי שיחת טלפון מגוגל. 'ניל התלהב מאוד ממך ואמר שהוא רוצה שתפתחו את המוצר הזה בתוך גוגל'. שאלתי איך בדיוק, ואמרו לי: אתם רק שלושה עובדים, אנחנו מוכנים לתת לכם 8–10 מיליון דולר. אמרתי, תמתין רגע, בדיוק הייתי עם אשתי (שי־לי שינדלר, מנחת תוכנית הטלוויזיה "הצינור"; ר"ל) בחנות יד שנייה בסוהו בניו יורק, ואני אומר לה 'גוגל מנסים לקנות אותנו' והיא עונה לי 'מה פתאום!'. אז אמרתי 'תן לי לחשוב על זה', ואחרי שעה התקשרתי ואמרתי 'לא'. שנים אחר כך אמרתי לעצמי — איזה אידיוט, אחרי עשרה חודשים היו יוצאים לי מזה 5 מיליון דולר בלי כל מאמץ. הייתי צריך להיות שכיר בגוגל ארבע שנים, בטח במשכורת יפה — אבל בכלל לא חשבתי על זה אז".

על מה חשבת?

"היו שתי סיבות שבגללן אמרתי לא. ראשית, הרכישה של אוניגמה כבר שינתה לי את החיים, והכסף המהיר הזה, אף על פי שהוא משמעותי מאוד, זה כבר לא 0 או 1. הסיבה השנייה היתה שכבר היה לי Term Sheet (מסמך הבנות, לקראת הסכם השקעה; ר"ל) מאדם פישר, השותף בבסמר, והייתי צריך לחתום עליו יום למחרת. אמרתי לעצמי שאני בטח אאכזב את אדם, והוא יחשוב שוויתרתי מוקדם. התביישתי לומר לו שאני מוכר בזול, כי הערצתי אותו. אבל זה טמטום. זאת לא סיבה נכונה לא למכור".

גוגל
Dado Ruvic/רויטרס

בוא נדבר על משקיעים.

"כיום, בגלל הריביות הנמוכות, יש מלא כסף בשוק, ויש מלא כסף שלא הייתי נוגע בו. אני זוכר שבתקופת הבועה היה איזה אנג'ל שהיתה לו קצבייה, וכשהשוק התפוצץ הוא לקח את השיטה של הקצב עם ההשקעות שלו — וזה לא בדיוק עובד בהיי־טק. משקיע זה יותר גרוע מלהתחתן, כי אחרי שמתחתנים אפשר להתגרש, וממשקיע אי אפשר להתגרש, את תקועה אתו ב-Cap Table (טבלת הון, המציגה את מבנה האחזקות בחברה; ר"ל) ואת יכולה להגיע למצב רע, כי אף קרן טובה לא תיכנס לעבוד עם הסטארט־אפ שלך כשהמשקיע הזה נמצא שם.

"ומה יזמים לא עושים? הם לא עושים שיעורי בית. אני פוגש הרבה יזמים שיש להם משקיע עלוב ואני שואל — איך הכנסתם אותו? והם אומרים 'שמע, לא ידענו'. זה אדם שהולך להיות חלק מהחברה שלכם, לא ביקשתם לדבר עם שלושה מנכ"לים אחרים שהוא השקיע בהם כממליצים? גם אני נפלתי בזה כשהייתי צעיר ואידיוט, והשוק רווי בכאלה. אותו הדבר עם עורך דין שאותו פוגשים עוד לפני המשקיעים. עורך דין רע יכול להרוס לכם חברה".

ואיך משיגים את המשקיעים הטובים?

"חלק גדול ממי שהשקיעו בדינמיק אילד הכירו אותי שנים, וצריך לחתור לנהל מערכת יחסים ארוכה עם משקיעים פוטנציאלים, כי אמון זה דבר שנבנה. הרבה משקיעים בשלבים הראשונים לא נותנים כסף, אבל אומרים 'שמור על קשר' — חלק מתכוונים לזה, וחלק פשוט לא רוצים לסגור דלתות.

"אם אני רוצה לבנות קשר, אז פעם בחצי שנה אני שולח למשקיע מייל עם עדכון — חתמתי עם כך וכך לקוחות, אני עם חצי מיליון דולר הכנסות. אחר כך אני מספר לו ששכרנו מישהו רציני מאוד כסמנכ"ל שיווק. בפעם השלישית זה יכול להיות שקראתי את הבלוג שלו ואני חושב שהוא מעניין. אחרי שנה וחצי, כשאני מגייס שוב, הוא כבר מתעניין בי".

מה אתה יכול להמליץ ליזם בתחילת הדרך?

"אחד הדברים שמפתיעים אותי הוא שיזמים בתחילת דרכם לא קוראים ספרים. יש כל כך הרבה ספרים מדהימים על יזמות. אם אתם הולכים להשקיע ארבע־חמש שנים בפרויקט, תשקיעו חודשיים בקריאה של עשרה ספרים על התחום — זה יחסוך לכם שנים, יש מספיק ידע ותיאוריה בחוץ".

ומה לגבי המציאות היום־יומית בסטארט־אפ?

"בדינמיק אילד היו שבע שנים של לחץ מתמשך וחרדות שלא מרפות לרגע. אין זמן פנוי רגשית. הייתי יושב בארוחת שישי עם המשפחה, אבל המוח לא שם, אלא עסוק בניתוחים, מחשבות, תוכניות, משברים, עובדים ולקוחות שעזבו, וגיוסי כספים ממשקיעים. העיניים של כולם נשואות אל המנכ"ל, ומצופה ממך לשדר אופטימיות תמידית, גם כשיש לך בפנים המון ספקות. והמשפחה משלמת מחיר כבד, שי־לי נאלצה לעזוב את התוכנית שלה בטלוויזיה כי הייתי חייב לעבור לניו יורק בשביל לקדם את החברה. לבקש מאשתך לעצור את הקריירה שלה באמצע עבורך ועבור החברה שלך — זה לא דבר טריוויאלי, והזוגיות גם משלמת מחיר. לכן, אני רואה את זה כהצלחה משפחתית.

"עכשיו כותבים על כך שג׳ף בזוס, מייסד אמזון, נאלץ להיפרד מחצי מהונו בגלל הגירושים. רבאק, הם היו זוג עוד לפני שהוא הקים את אמזון, אולי בכלל ההצלחה היא בזכותה? אם את שואלת אותי, בני ובנות הזוג צריכים להיות חלק מתמונת האקזיט בעיתון.

"למזלי גם בורכתי בעמרי, שותף נדיר, גאון טכנולוגי ועם רגישות מדהימה. שעות על גבי שעות ביליתי בלדבר אתו, לקטר לו, להתעצבן ולפרוק, והוא הכיל, עזר והרגיע".

"עכשיו כותבים על כך שג׳ף בזוס, מייסד אמזון, נאלץ להיפרד מחצי מהונו בגלל הגירושים. רבאק, הם היו זוג עוד לפני שהוא הקים את אמזון, אולי בכלל ההצלחה היא בזכותה? אם את שואלת אותי, בני ובנות הזוג צריכים להיות חלק מתמונת האקזיט בעיתון"

ג'ף בזוס וגרושתו מקנזי
Danny Moloshok/רויטרס

"הרפרנסים שלי להצלחה הם איל וולדמן וגיל שויד"

חלק גדול מהראיון שמובא כאן התקיים במפגש שקיימנו עם אגמון מול 200 איש, רובם יזמים בתחילת דרכם לפני שלושה שבועות, באברהם הוסטל בתל אביב. אחרי עשור וחצי של יזמות טכנולוגית ושלושה סטארט־אפים, לאגמון כבר יש ניסיון ממושך עם העיתונות, וגם הרבה ביקורת.

כאשר הוא נשאל מדוע הסכים להתראיין, הוא אומר בכנות: "כי אני צריך לשמור על קשר עם עיתונאים כדי לגייס עובדים. כל סיפורי האקזיט האלה לא משרתים כל מטרה חוץ מאשר שהעובדים שלי יהיו גאים שהם עובדים בדינמיק אילד. אחד העובדים שלנו אמר שהחברות של סבתא שלו בבית אבות מדברות כולן על מקדונלד'ס, זה עושה לי טוב. אז זה חלק מהתן־קח".

מה מפריע לך בעיתונות ההיי־טק?

"שמתעסקים בכמה כסף אנשים עשו, ברשימות ובהכתרות של 'מבטיחים', תופעה שיוצרת הייפ מיותר, שאינו מבוסס בהכרח על עובדות — מה שהופך את הסיקור פעמים רבות לשטחי. למשל, קראתי בשבוע שעבר שהסטארט־אפ הישראלי האוס פארטי נמכר לחברת המשחקים Epic Games. לפי TheMarker, הוא נמכר בכמה עשרות מיליוני דולרים, ופחות מהסכום שהושקע בו — 70 מיליון דולר. אבל במקום לכתוב שזה כישלון, שהמשקיעים איבדו כסף רב והיזמים לא הגשימו את החלום שלהם, הכתבה מייצרת את הרושם שזה סיום טוב — כי מכרו את הסטארט־אפ לחברה מגניבה שפיתחה את פורטנייט (משחק וידאו מצליח; ר"ל)".

סטארט־אפ שהמציא עצמו ארבע פעמים, נכשל, קם מחדש וסחף מיליונים בקרב מול ענקיות כמו פייסבוק, סנאפצ'ט וטוויטר, ובסוף לא סוגר את מרכז הפיתוח, אלא נמכר לחברת המשחקים הנחשקת בעולם — מה יותר נכון, למסגר אותו בידיעה שלילית, או לתת קרדיט על הדרך שהוא עבר?

"אם קנית דירה ב–10 מיליון שקל, ואחרי שש שנים מכרת ב–4 מיליון שקל — אכפת לך מהחוויה שהיתה לך בשש השנים?"

דירה היא נכס שלא יכול להיעלם לחלוטין, כמו חברה. אז אתה אומר שאין בסיום מהסוג הזה שום הצלחה?

"לא, אין. גם מבחינת היזם — שאני לא מכיר אותו אבל נראה שהוא יזם חזק ועוד נשמע ממנו — הוא בסוף השקיע שש שנים מחייו על מיזם שכשל. בתור מנכ"לית יש לך מחויבות למשקיעים, לעובדים וללקוחות שלך. אז זה אומר להחזיר מה שאת יכולה מהכסף למשקיעים, לשמר את מקום העבודה של העובדים. כן, זה לא כישלון מוחלט, אבל זה עדיין כישלון.

"הסיפור האמיתי בהרבה עסקות כאלה זה יזם שעמד שבוע לפני סגירה ופיטורים של כל העובדים, ובסוף שבוע הצליח להלהיב מישהו בחברה הרוכשת, לתפור עסקה ולהחזיר קצת כסף למשקיעים, וזה הסיפור שאני רוצה לקרוא עליו בעיתון".

אתה מעדיף שנכתוב על כישלונות, כדי שאנשים לא ייכנסו ליזמות?

"ברור. כל השקרים האלה יוצרים סוג של FOMO (חרדת החמצה). יש פה יותר מדי תרבות של מצליחנים, אבל רוב הסטארט־אפים הרי נכשלים, ואם יש חברה ששנים מצליחה לייצר יחסי ציבור ולהסתמן כהבטחה ענקית כמו האוס פארטי, אז יש מקום לדבר ולפרט גם על הכישלון שלה.

"הרבה יותר מעניין וחשוב זו שיחת עומק כנה עם היזמים על מה הם למדו מהדרך, איפה הם לקחו החלטות שבדיעבד התברר שלא היו נכונות, איך הם ייגשו לפרויקט הבא שלהם. אני מודה שאלה שיחות שלא תמיד רוצים לנהל עם התקשורת".

מה לגבי דלבר, החברה השנייה שלך, שגייסה כ–4 מיליון דולר ונמכרה במיליון — היא כישלון?

"גם דלבר היתה כישלון פיננסי, שנבע מנפילה של סיבוב גיוס כתוצאה מהקריסה של ליהמן ברדרס. אבל, בינואר 2009, כשכל העולם הפיננסי וההיי־טק כמעט עצר מלכת, ועובדים שפוטרו לא מצאו עבודה במשך תקופה ארוכה, אני גאה שהצלחתי תוך שבועיים לתפור עסקה שהביאה את סירס לישראל והרמנו פה מרכז פיתוח שבשיאו העסיק 200 איש. אז אני מסתכל עליה כהצלחה זוטא בקונטקסט של אחד המשברים הפיננסיים הגדולים בהיסטוריה".

המכירה של דינמיק אילד היא סוג של תיקון?

"אני לא מסתובב ביום־יום ומרגיש גאה ומצליח, בחוויה שלי זו עסקה בינונית. ביום שבת הייתי בארוחת ערב עם איל וולדמן (מייסד מלאנוקס) שמכר חברה ב–7 מיליארד דולר. גיל שויד, בן דוד שני שלי, בנה חברה שנסחרת ב–20 מיליארד דולר — אלה הרפרנסים שלי להצלחה. החוויה האישית היא הסיפור שאת מספרת לעצמך. אני לא קם בבוקר ואומר לעצמי 'וואו, עשיתי פה משהו מדהים', אלא מכין את הילדים לגן, והולך לעבודה כמו כולם". 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות